המון כוחות

תהיו חזקים

בע"ה רפואה שלמה

אולי כדאי לשאול אנשי חינוך אם אנשים קרובים.

אתה גדול עלינו פה בכמה וכמה מידות...

אילו התלבטויות שב"ה לא הייתי צריכה להתמודד עם סדר גודל שכזה.

ובכל זאת, כמה מילים שאולי יוכלו לעזור.

בעיני, טבעי לחשוב עליך, עליה ועל הילדים שלך.

קודם כל, אני לא חושבת שצריך להחליט עכשיו, מעבר להחלטה שאתם דוחים אירוסין.

ההתלבטות היא גדולה, ואני חושבת שחשוב לשתף אותה שאתה עם סימני שאלה, שאתה מבולבל וכו'. לא לשדר רק שאתה נמצא כאן בשבילה - כי אם תחליט להיפרד, זה עלול להיות הרבה יותר קשה. בעיניי עדיפה כנות.

בעיניי, בגלל שעוד לא קידשת אותה, המחויבות שלך כלפיה נמוכה. אתם יוצאים כבר תקופה ארוכה, יצרתם קשר משמועתי - אבל עכשיו הקלפים נטרפו, כללי המשחק השתנו לחלוטין - ואתה צריך לבחור אם אתה ממשיך בשביל הזה, או בוחר לנסות להתחיל מאפס קשר אחר. אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע, נניח עובד סוציאלי במחלקה האונוקלוגית (או דרך עמותות רלוונטיות), על זוגיות של חולי סרטן - ואיך לשתף אותה בהתלבטויות שלך כשיש לה מיליון דברים אחרים על הראש.

אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להחליט בשבילך דבר גדול כזה. אני חושבת שכדאי להתייעץ עם אנשים שאתה מכיר ומעריך את דעתם - במיוחד אם אתה יודע מה הציפיות שלך מזוגיות חדשה (נניח, האם חשוב לך ילדים משותפים? האם דבר זה יהיה אפשר אחרי טיפולים לסרטן?)

מבחינה פרקטית, לדעתי, ברגע שהאבחנה קיימת, צריך לקבל החלטות גם על סמך הידע. צריך לבחון את הדברים מול האבחון הרפואי המדויק. יש סרטנים ויש סרטנים. יש סרטנים שאחוזי ההישרדות שלהם הוא מעל 95% (אחוזי שרידות של 5 שנים), לעומת סרטנים הכי נמוכים שהם באיזור 12-20%. צריך להסתכל על הסוג והתת-סוג - לכל אחד יכול להיות טיפול רפואי שונה, ומשך טיפול אחר. אולי כדאי לך להיפגש בנפרד עם האונוקולוג (אבל אתה חייב את אישורה בגלל ענייני סודיות רפואית). ואולי לדבר עם מישהו שהיה חולה בסוג כזה של סרטן, להבין קצת איך נראית ההתמודדות. שתדע לאן אתה נכנס.

בגלל שאין עדיין אבחנה מדוייקת, אולי שווה להמתין.

יש הבדל מאוד גדול בעיניי אם מדובר בצפי של טיפול של חצי שנה, ואז חזרה לשגרה, לבין שלוש שנות טיפולים...

יש כאן גם את עניין הילדים, שאני לא יודעת כל כך איך להתייחס אליו. יש לך מחויבות הורית כלפיהם, וצריך לשקול גם את טובתם. בני כמה הם, איך הם יתמודדו עם מצב כזה בטווח הקצר והארוך.

חזורת שוב: אני לא בטוחה שהפורום הזה מתאים להתלבטויות שלך. יש הרבה אנשי מקצוע, וכדאי מאוד מאוד להתייעץ איתם. יש להם הרבה יותר ניסיון עם מקרים דומים, גם אם זה לא בדיוק הסיפור שלכם. הם יוכלו לתת לכם כלים וידע להתמודדות ולקבלת החלטות.

אני מסכים לגמרי בענין הכנות, ואמרתי לה את זה

וגם אני חושב שזה בעיקר תלוי בפרוגנוזה שלה.

טוב לשמוע שזאת התגובה הספונטנית של עוד אנשים.

תנשום עמוק,

תחכה לקבל יותר מידע

תתייעץ עם אנשים שאתה סומך עליהם

ותקבל החלטות לא בפזיזות מתוך לקיחת כל הנתונים והאפשרויות בחשבון.

נשמע קל... אבל וואו.. זה בטח ממש לא!!

מתפללת עליה. מתפללת עליך. מתפללת עליכם.

תחזור לעדכן בבשורות טובות!

בינתיים נקוה שזה הרבה פחות גרוע ממה שנשמע על פני השטח.

מייעצים לי לא לחשוב על זה ולחכות לתוצאות

אני רוצה לראות מישהו שהיה מצליח לא לחשוב...

אבל מה שכתבתי לך זו העצה הכי סבירה שנראית לי במצב הזה..

שלא נגיע לידי נסיון....

התפללתי ואתפלל בעז"ה

לדעתי, למרות הקושי אל תחשוב על לעזוב.

היא מלאה בפחדים על עצמה ועל הילדים שלה ועל העתיד. תהיה שם בשבילה. זה חסד גדול ואתה לא תפסיד מזה. 

לא משנה מה המצב שלה - לא לעזוב בכל מקרה, בתור חסד, ומחסד לא מפסידים?

זה מה שהקב"ה רוצה שאני אעשה?

חשבתי בשבת שבמגילת רות בועז אומר לרות "avid;font-size:21px;">היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" ולכאורה רואים כאן ששיייך חסד גם על בחירת בן זוג לחתונה, איפלו שממש ממש לא מקובל לעשות את זה, ובדרך כלל אנשים חושבים על מה שטוב להם.

ואולי זה בדיוק המקום לעשות חסד. כשכבר נקשרתם ויש התאמה והכל בסדר ואח"כ מגלים בשורת איוב כזאת. אולי.

אם בחור נפגש עם בחורה שניים שלושה דייטים, זה כמובן אחרת.

וחשוב להדגיש שזה לא רק חסד.

נניח שאתה מחליט שלא מתאים לך ועוזב. אתה חושב שיהיה לך קל למצוא מישהי אחרת?

ונניח ולא מצאת אחרת ועוד שנתיים היא מאחורי המחלה, אתה חושב שהיא תסכים בקלות שתחזרו?

אבל היחס לעניין תלוי בטיב מערכת היחסים ביניכם ועד כמה הקשר ביניכם חזק. אם אתה חושב שזה אכן כך (ככה הנחתי בתגובה הקודמת), אז לדעתי גם אם קשה לך תאחז במידת החסד ותשאר.

תחשוב גם מה היית עושה אם זה היה מתגלה שבוע, חודש, שנה אחרי החתונה, ומה הסיבה לשינוי ביחס אם אכן יש כזה.

כמובן שזה תלוי גם במקרה הספציפי, מבלי להיכנס לפירוט

אבל בעז"ה שהיא תצא מזה מהר ותתחתנו ותחיו חיים טובים ומאושרים

זה חסד גדול נכון

אבל אתה לא במקומו

והוא צריך לחשוב גם על עצמו, על העתיד שהוא רוצה לו ולילדיו.

היות וכנראה לא תהיה לצדו בזמן אמת לתמוך בו נפשית ופיזית מבחינה אישית- אל תתן עצות שאין לך דרך לקחת אחריות עליהן.

סליחה על התקיפות, בטוח שאת/ה אומר זאת ממקום טוב ואמיתי, אבל זה הוא ולא אתה

להפחיד עוד יותר זה גם לא הדבר הכי אחראי לעשות.

לגבי איזה עתיד הוא רוצה לילדים-

לומר לילדים "אני אוהב אותה מאוד. אבל היא חולה ואני עוזב אותה"- זה גם לא משהו.

אפשר גם לתווך דברים לילדים בצורה נכונה ולראות שהם לא בהכרח תופסים את זה קשה כמו שאנחנו.

אז אפשר לחכות, לתמוך בה בינתיים ולהתעכב עם החתונה.

לא צריך ישר לרוץ ל"תתייעץ, תשקול טוב, תחליט לא בפזיזות". יש פה מישהו שאוהב מישהי ולקח לו זמן למצוא אותה ואולי מה שהוא צריך לשמוע עכשיו זה חיזוקים "אתה אוהב אותה ואכפת לך ממנה, אז כרגע תתחזק ותתמקד בלהיות לצידה, ותחשוב על המצב שלך בעוד תקופה".

וגם מהצד שלה- לעזוב מישהי במצב כזה זה גם קשה מאוד.

לסיכום, אני לא רואה בזה חסד מוגזם. אני לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות בכל אבחנה שתהיה, אבל זו בעיניי הגישה העקרונית למצב המתואר.

וניא אומרת שהם ישברו יותר אם אני אעזוב

כי הם כבר חיים את הנושא, כבר ראו אותנו בעיני רוחם מתחתנים, ובאיזה שהוא מקום לעזוב אותה ישבור להם את הלב

הם כבר יודעים שהיא חולה, הם כב רעיכלו את זה. ומחלה זה לא סוף העולם (כל עוד יש סיכוי טוב שהיא תבריא)

בעז"ה שתצליחו ביחד לעבור את זה במהירות, שזה יגבש וילכד את כולכם בצורה חזקה, ושתבנו את הבית שלכם לשמחת כולם.

אבל אני יותר מבוגר, ויודע שרגשות זה דבר נזיל, ולא מתחייבים לחיים שלימים בלהט הרגע

נחשוב נשקול בנחת ונגיע למסקנות

(ממילא אין סיכוי שהיא תסכים להתחתם איתי אם היא לא תשתכנע שחשבתי על זה מכל הכיוונים 1000 פעמים)

ואיפה רצתי ולאן?

לגמרי בשום צורה לא עשיתי את זה.

להיפך, כתבתי שלדעתי הוא צריך לשקול את הדברים בצורה אחראית ושיקח את הזמן הנדרש בשביל זה.

אתה לעומ"ז כתבת בצורה די נחרצת ופזיזה שלא יחשוב על לעזוב ושזה חסד וכו'- כן זה נשמע לי חסר אחריות.

כי בתוצאות של ההחלטות שלו יהיו אשר יהיו- לא אתה תשא.

שלא ישמע שבהכרח הייתי עוזבת במקרה כזה. ממש לא דווקא, אבל כן צריך לקחת את כל האפשרויות בחשבון מבחינתו- מהרגשיות ועד הטכניות- וזה מה שהצעתי.

מותר לחשוב אחרת

תראי את הרוח שעולה מהתגובה הראשונה שלך (ולא רק שלך) אל מופים ותראי מה עניתי לך על מה שכתבת לי. זה עונה על מה ששאלת עכשיו.

לא אמרתי שאסור לחשוב אחרת..

ואין לי איזה משהו נגדך אם משום מה זה נראה ככה.

אני לא חושב שיש טעם בהרחבת הדיון, וזה גם כנראה לא המקום לזה.

רק אם תחליט שלא אל תרגיש רע עם עצמך אוקי?

זה ממש ממש ממש לא פשוט להיכנס לסיפור כזה.

הרבה כוחות..

תוך שבוע יכול להיות שהיא הייתה בתהליך של בדיקות..

גם בנאדם שלא מרגיש טוב בדכ לא רץ לבי"ח נשמע לי שידעה על מה זה יושב..ויכול להיות שאני טועה גם ויש סיפור שלא הבנתי

לדוגמא לוקמיה- סרטן הדם.

ניתן לאבחון במהירות מפחידה.

ובטח יש עוד

לא עלינו.

וגם, תלוי באיזה שלב של המחלה הולכים לבדוק...

כנראה זה תלןי בהרבה גורמים.

וחיבוק על הנסיון

ולא חשבו שזה סרטן

ובסוף הגורם המשפיע והקריטי - הילדים שלך. הם העדיפות הגבוהה ביותר. 

קודם כל תנשום ותרגע

אחרי שתהיה בנחת מאמינה שתדע איך לפעול יותר בנחת..בהצלחה רבה!

והכי חשוב -רפואה שלמה!!!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.