אימהות וזרימהFreeSpirit

ראיתי סרט רומנטי עם חברה,

ואני תוהה למה בתור אימהות עמוסות קשה להיות זורמות או עדינות וחמודות כמו בתקופת החיזור?

איך אפשר לשמר משהו מהמתיקות הזו כשאת כ"כ עמוסה במשימות, בעייפות מהחיים, להציב גבולות מול הילדים, לדרוש מהבעל,

איך אפשר להמשיך להיות playful וכיפית וזורמת כשאת עסוקה בויכוחים מול הילדים? מרגישה שזה מוציא ממני איזו נוקשות שלא היתה לי...............

נראה לי בעיקר בזמנים מיוחדים שמוקדשים לזוגיותלהשתמח
אפשר לקבוע ערב זוגי כשהילדים ישנים, לצאת לדייט או אפילו לנופש זוגי קצר אם מתאפשר.
נכון אבל הייתי רוצה לזרום יותר תור אשה ואמאFreeSpirit
מעולה שיש לך את הרצון! אז למה לא בעצם?אוהבת את השבת
כי...החייםFreeSpirit
בעיניתהילה 3>

הרבה מהנוקשות ומהתכונות הפחות כיפיות הן תוצר של

כעסים, מתחים, לחצים, תסכולים ועוד ועוד

כשלומדים לשחרר אותם נהיים משוחררים יותר


ובאופן כללי לראות שיש לך בחיים כת האנרגיות והמרחבים שאת זקוקה להם,

פיזית ורגשית, ומצד שני לזהות מה מצמצם אותך ועושה לך רע ולצמצם אותו..

תודה על התגובה אבלFreeSpirit

כשהייתי לעצמי, יכולתי לישון כמה שאני רוצה,

לא השפעתי על אף אחד, הרבה יותר קל ומאוורר.

זה בהחלט נכוןתהילה 3>

אין ספק שחיים לבד בלי דאגה לבית עבודה ילדים ובעל

מזמנים לרוב פחות סיטואציות של חיכוכים, של אכזבות, של תסכולים וכו


ברגע שבחרנו להכניס לחיים שלנו את כל אלה,

יש לנו הרבה טוב, כמו נחת ואושר ואהבה

וחוסר בדידות ויציבות ובטחון ועוד כל מיני דברים שחסרים לא פעם למי שלא נשואה,

אבל בהחלט זה מזמן גם יותר מקום של לחצים ודחק

שצריך פשוט ללמוד לחיוצ אותם נכוכדי להנות מכל הטוב שיש לחיים שלנו להציע מצד אחד, ומצד שני לא לאבד את עצמנו באיזשהו מקום כמו שכתבת

המשימתיות שנובעת מעומס החיים עם הילדיםהמקורית

גורמת לנו להתחבר לאנרגיה זכרית

ולאבד את הזרימה שהייתה לנו כשהיינו מחוברות יותר לאנרגיה הנשית שלנו

זה מתחיל בעמידה בזמנים (שזה לא לגנאי, אבל המושג של זמן אצל נשים שונה אצל גברים בהתארגנות למשל, ולא בכדי.)

וממשיך בנוקשות בהרבה דברים שלפני כן לא התמודדנו איתם

הסוד לדעתי, הוא להתחבר חזרה לאנרגיה הזו. ואיך? בלשחרר הרבה דברים ולזרום. עם זוגיות ואמהות מגיע הצורך המדומה בשליטה, עד כדי כך שהוא משתלט עלינו ומשנה את האופי שלנו

 

כתבת מעניין!תודה על זה.אם_שמחה_הללויה
וואי לגמרישוקולד פרה.

ואז בעלי מתלונן למה אני לא מבקשת ממנו ברכות...

מתחברת מאוד למה שכתבתאחינועמית

(למרות שאצלנו הנמרחים בהתארגנות הם דווקא הבנים יותר מהבנות...)

הייתי מאוד משימתית ואני היום עוד יותר בצורך בשליטה על הכול.


מה שעוזר לי, זה להתחבר לעצמי, לדאוג לעצמי בתוך זה, להציב גבולות ביחס לנתינה שלי לאחרים כדי לא להיות בעומס יתר.

לבקש עזרה או חיבוק מבעלי כשאני צריכה.

להיות במקום יותר רך כלפי עצמי - ואז אני רכה יותר גם כךפי העולם.

וואהו מדהים! ממש מה שאני מרגישהFreeSpirit
כתבת מדהים ומדויקאין כמו טאטע!
לנו עוזראם_שמחה_הללויה

*חוש הומור - לצחוק ביחד.על ילדים, על סיטואציות של יומיום. את ההערות במקום בטון של ביקורת להעביר בצחוק.

*להאט כמו שמקוריתוש כתבה. לקום יותר מוקדם בבוקר כדי להתארגן בנחת יותר.

*ליצור זמנים ביום של ביחד. כוס קפה אצנו אנחנו אומרים לילדים לא לפנות אלינו עד שנסיים זה זמן של אבא ואימא.

או אפילו להסגר באמצע היום לכמה שניות בחדר כדי להיות זוג קליל ומאוהב.

יש סרטון של הרב אדלשטיין זצ"ל שהוא אומרדיאט ספרייט

שצריך לנהל את הבית בהומור. לא בכעסים. וגם לא בליצנות מהצד השני.

קלעת לדעת גדולים. בהצלחה. 

הלוואי שתציד אצליח. תודה!!אם_שמחה_הללויה
לפעמים אנחנו שוכחות מה המטרה העיקרית שלנומתואמת

בהקמת משפחה.

בסופו של דבר המטרה שלנו היא להביא חיים, וחיים פירושם שמחה והנאה והתקדמות...

נכון, החיים במשפחה דורשים מאיתנו הרבה משימתיות ולהיות מוכווני מטרה, אבל אסור לפספס את המטרה העיקרית...

אז איך מזכירים לעצמנו את המטרה?

קודם כול - להיות תמיד בהודיה. לא מובן מאליו שיש לנו בעל וילדים!

שנית - "לאסוף" במודע רגעי נחת ואושר עם המשפחה. מילה טובה שהבעל אומר, דברים מתוקים ומצחיקים שהילדים עושים...

שלישית - ליזום מדי פעם זמני כיף. לא חובה לצאת בשביל זה לנופש של שבוע. אפשר גם סתם בארוחת ערב להכין צורות מירקות. או בסתם אחר צהריים להדליק מוזיקה ולהתחיל לרקוד עם הילדים. או לעשות ציור משפחתי (גם אם הקטנים סתם יקשקשו) ולתלות אותו בגאווה על הקיר. וכן הלאה...

עדיין - אין ברירה אלא גם לנהל את הבית כמו עסק, עם משימות והגדרות ודרכי פעולה ברורים. אבל לזכור שכל המטרה שלנו בעסק הזה היה הכיף  והחיות של העסק הזה...


(כותבת לך, אבל בעיקר לעצמי...)

מהמם... תודה!אוהבת את השבת
♥️ תודה גם לך!מתואמת
תודה שהזכרת לי❤️אחתפלוס
מתחברת למה שהמקורית כתבהרחלי:)

מה שעוזר לי כשאני מזהה את הנוקשות הזו בעצמי היא לשתף את בעלי ולבקש ממנו שיפנק אותי במשהו קטן -שוקו חם, חיבוק, אפילו כוס מים אם זה באמצע משהו. זה מחזיר אותי למקום ה'מקבל' שלי בפנים ושם אותו במקום הנותן.

עוד דבר תבדקי שיש לך פנאי לעצמך, זמן עם חברות, ואם המוח שלך עסוק גם ברעיונות שמעניינים אותך ולא רק בדברים טכניים.  


לאחרונה ביקשתי מבעלי שממש ידחוף אותי לצאת לסיבוב בערב לבד או עם שכנה זמינה מהבניין, משהו שיתן לי את האוויר שאני צריכה וקצת לצאת מהמעגל חיים שלי להחליף אנרגיה ולהכיר עוד בנאדם (כי הנטייה כשיוצאים עם בעל נניח- דבר מבורך פשוט תלוי מה הצורך- זה להתמקד שוב בחוויות שלנו עם עצמנו, לפרוק את התסכול) .


תראי מה בדיוק חסר לך, זמן איכות עם הבעל, זמן לעצמך לבד, זמן עם חברה. או שיש את כל אלה אבל ברצף ובהתנהלות של הבית את השולטת בהכל בלי שחרור וההרגשה שלך בסוף קצת קורבנית

 

בתוכנית של פאולה וליאון פעם דיברו על זהקראנצ

שכשאנחנו הופכות לאמהות אנחנו נכנסות חזק לסטטוס הזה וכל המיניות ובכלל ההרפתקנות בחיים, נתפסים אצלנו כחריגה מגבולות. לכן משהו משתנה כשאנחנו הופכות לאמהות ויש דברים שנשארים בצד

זו עוד סיבהoo
לחשיבות של התנהלות בשיתוף פעולה עם הילדים והבעל. להתנהלות כזו יש הרבה יתרונות שכוללות גם זרימה, קלילות וכיף, גם עם הילדים וגם בזוגיות.
למה את מתכוונת? תוכלי לתת דוגמאות?דיאט ספרייט
(אני מבקשת סליחה ממך ומכל השאר, שאני כל הזמן מבקשת דוגמאות לכל מיני התנהלויות, אם זה מציק לא חייב לענות)
בכלל לא מציקoo
דוגמאות להתנהלות בשיתוף פעולה מהיום:


בן 3 נכנס לאוטו ומתישב על המושב הרגיל, אני מבקשת ממנו לשבת בבוסטר, הוא מסרב, אני מסבירה לו שאי אפשר לסוע ככה וזה לא בטיחותי, הוא עדין מסרב, אני מחכה, הוא נשאר על הכסא, אני אומרת שוב שישב על הבוסטר ומציעה לו להחזיק את המפתחות שלי, הוא מתיישב ונוסעים.


אני מבקשת מבן 12 ללכת לסופר, הוא אומר עוד מעט, עוברת שעה ואני מבקשת ממנו שוב ללכת, הוא אומר כבר, אני אומרת לו שאני לא יודעת מתי סוגרים את הסופר ונשאר בלי מוצרים, הוא מכין רשימה ויוצא לדרך.


בן 3 נמצא במיטה ואומר שהוא רעב, אני מציעה כמה אפשרויות, הוא מסרב ומבקש רשימה של אופציות אחרות שלא מוצאות חן בעיניי, אני מסבירה שלא אפשרי וחוזרת על ההצעות שלי, הוא מסרב, אני עושה הפסקה מהשיחה והולכת לסלון, הילד בוכה, אני חוזרת אליו ומסבירה שוב את האופציות, הילד מסרב, אני מעלה אופציה אפשרית נוספת, הילד מתפשר ומסכים.


ככה יש לי במיוחד עם בן ה3 הרבה סיטואציות כל יום, עם הגדולים הרבה פחות כי הם כבר למדו לשתף פעולה. ככה גם לומדים לשתף פעולה וגם שומרים על שיח נעים וקליל לאורך היום.

מקסים.תודה רבה.דיאט ספרייט
אבל מה עושים כשאין זמח לחכות שהוא יואיל בטובו לשתףבתנועה מתמדת

פעולה?

צריכים שהוא יתלבש/ישים נעליים כי צריך ללכת לגן למשל.. אם אחכה לו עד שיסכים לעשות את זה כשהוא מתנגד אז אאחר לעבודה🤷‍♀️ לא רואה פה ברירה אחרת להתנהלות חוץ מ"להכריח" אותו לעשות מה שהוא לא רוצה


או למשל צריכים לחזור הביתה מהגינה והוא לא מוכן לבוא. אני אומרת לו לחכות לי כשנמצאים במקום המוני והוא בורח.. יש מלא דוגמאות למצבים שבהם אי אפשר לחכות שהשיתוף פעולה יבוא מהילד. מה היית עושה במקרים כאלו? 🤔

בן כמה הוא?סליל

אני הרבה פעמים עוברת למשחק בגילאים קטנים,

נגיד גיל שנתיים וחצי - שלוש.

בא לנעול נעליים - לא רוצה.

"מה אתה לא רוצה? טוב, אז אני אנעל את הנעל שלך. אויי זה לא נכנס כאן, מה נעשה? אז אולי, אולי זה מתאים לבובה? וואי זה ממש גדול, אז למי זה מתאים??"

בדרך כלל זה כבר מספיק בשביל שהוא ממש ירצה לנעול נעליים


לחזור הביתה מהגינה, גם על ידי משחק. יאללה, עכשיו תחרות, מי מצליח להשיג אותי? או בואו נשחק את משחק הצבעים בדרך הביתה ועוד ועוד

לגבי לחכות במקום המוני, זה לא משהו שאני מצפה מילד.

^^^עלמא22

זה מה שאני עושה עם בת 2.5 שלי. לרוב זה עוזר, בעיקר התחרות.

מסכימה לגמריילד בכור
אני חושבת ששמעתי את זה מעינת נתןאם_שמחה_הללויה
(מדריכת הורים) לתרגל את השיתוף פעולה והעצמאות בזמנים הלא לחוצים, לתרגל לנעול נעליים לבד לדוגמא, אז לא בבוקר בשיא הלחץ, אלא בצהריים שהוא ממש ממש רוצה לצאת לגינה ואז זה באינטרס שלו ללמוד לנעול בזריזות
קודם כלoo

שיתוף הפעולה חשוב לי, לכן אני מקצה לו זמן, אז זמן ההתלבשות כולל את ההמתנה לשיתוף פעולה.

 

כשהוא היה קטן יותר ופחות שיתף פעולה, הייתי ממעטת לצאת איתו למקומות המוניים, אם היה צורך לצאת ההייתי מכינה הרבה סבלנות ומקסימום לוקחת אותו על הידיים או משחדת בממתק/ פרס.

 

היום שהוא יותר משתף פעולה זה יותר קל ועדין אני יודעת מראש שיכול לקחת לו זמן לשתף פעולה ולוקחת את זה בחשבון.

 

ומשהו על ׳יואיל בטובו לשתף פעולה׳ לפעמים נראה שזה זמן מבוזבז או למה הורה צריך לחכות לילד, אבל זה זמן מאד חשוב, לאפשר לילד לבחור, להפנים, ליישם. הקצב המהיר לא מתאים לילדים ומפריע לתהליך הטבעי של המחשבה והפעולה.

רק לשתף אותך שאני חושבת שכבר קראתי אותךהשקט הזה

פה לגבי שיתוף הפעולה

ולהגיד שאני מצליחה ליישם תמיד קצת פחות יהיה נכון

אבל כן לקחתי את זה לזמן שאני לוקחת את הילדה מהמעון שאני לא ממהרת לשום מקום ואם היא לא רוצה להכנס לכסא אני מושיבה אותה עליי מקדימה, מדליקות את המזגן, נותנת לה לשחק בהגה עד שהיא מסכימה להכנס לכסא שלה.


אז בעניין הזה ממש עזרה לי הגישה שלך

שמחה לשמוע שעזרתיoo
מה שלי עוזר זה לבחור מלכתחילה את הגישה שלימתנות-קטנות

לבא מראש

בלי שדר של לחץ ומשימתיות ודחיפות

להכנס לראש שלו של ילד בן 3 נגיד

ולחשוב מה יכל לגרום לי כילדה בת 3 לרצות לשים מהר סנדלים


אז או פשוט לבא בטון כיף ושמח ורגוע

או ביצירתיות ומשחקיות- וואי איפה 2 הלויתנים הכחולים ? אני רואה שממש מתחשק להם לחבק את הכפות רגליים שלך ולצאת לטיול בים!

או כל מיני

שמה לב שזה מייצר אווירה של הענות מראש לכל דבר.


גם בהרדמות זה הטקטטיקה

לבא כמו ילדה

לא כמו אמא אחראית

איך זה בשיתוף פעולה...?שמן קוקוס

נשמע שאין להם ממש ברירה.

חוץ מזה שלא תמיד יש זמן לחכות שכל זה יקרה

שיתוף פעולהoo
הוא הסכמה של שני הצדדים, זה לא סותר את היכולת של צד אחד להוביל, כל עוד הצד השני מסכים.


מכיון שאני המבוגר האחראי אז אני מובילה.


זמן הוא ענין של תיעדוף, אני מעדיפה להקדיש את הזמן הנצרך לשיתוף פעולה.

איזה שרשור מהמם!שמן קוקוס
באופן כללי מה שעוזר לי זה לא לשכוח את עצמי כי כשאני שמחה אז הבית שמח ובעיניי זו מציאות חיים ולא קלישאה


ומלבד זה להיות תמיד בהודיה וממש להעריך כל דבר קטן בי ובסביבה שלי, בבעלי ובילדים שלי.

לא לראות סרטים ולחשוב שאנחנו צריכים לחיות כמו בסרטרות כ1
דווקא לפעמים הסרטים מזכירים לאישה-שהיא אישה..נביעה
ומגדירים לה מזה אישה- במקום שהאישה תגדיר לעצמהרות כ1
אוoo
נותנים לה רעיונות ורצונות להגשמה. זה לא רע לרצות ולפנטז, זה אפילו טוב.
כן.. רק שלעיתים שטף החיים משכיח מאיתנו, עודף המשימנביעהאחרונה

ואנחנו נהפכות לכח גברי- שולט, כוחני,

שוכחות בכלל מה זה להיות נשית, רכה..

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקוראחרונה

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24אחרונה

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

קרה ליעל הניסיםאחרונה

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.