או שסתם לא אכפת לו מה ללבוש?

כי יכול להיוץ שאם תקני לו בגדים שאת אוהבת, וגם הוא יאהב/ יהיה לו נוח, זה לא יפריע לו.

שאלתי אותו אם אוהב לפני

וזה בהחלט עזר

וגם אמרתי לו שיקנה ושזה חשוב לי

דיברתם על זה פעם?

הוא יודע את המצב, לא דיברנו ישירות ממש

אבל אמר שלי שהוא מרגיש שאני לא עפה על סגנון הלבוש שלו

כאילו למה פתחת את זה אם זה לא הולך להשתנות??

על מה שאת לא מאמינה בו

קולטים שזה מזויף

תחמיאי על דברים אחרים שהם לא ביגוד.

אני מסכימה שבסה"כ זה נושא שלגיטימי לדבר עליו

אבל

א. זה סובייקטיבי. אם ספציפית אצלו זה פוגע בו אז הכי חשוב להיות רגישה כלפיו

אולי תחכי לזמן נינוח ותנסי לשאול אותו על התחושה שלו כשאת מדברת איתו על הלבוש שלו, איך הוא תופס את זה. אולי תופתעי

ב.אישית צרם לי מאוד כל מיני תגובות פה שמעודדות אותך לנסות לשנות אותו.  כל עוד זה השדר רוב בני האדם יתנגדו לזה מאוד גם כאלה שאין להם אישיו עם בגדים

אני גם הייתי הודפת

בעיני זה לגיטימי ויפה לדבר איתו על זה אבל ממש לא ממקום של נסיון להשפיע עליו אלא נטו ממקום של לשתף, של לבקש, של להביע רצון וליידע אותו מה ישמח אותך ויעורר אצלך תשוקה ושמחה בו

אבל מתוך הבנה ברורה שזה שלו. במאה אחוז. והוא יבוא לקראתך כמה ומתי שבא לו וגם אם לא- אז זה בסדר!

אני לא חושבת שיש לנו אחריות על הלבוש על השני, גם לא הייתי מוכנה שיחליט עבורי בלבוש שלי 

לקבל את בן הזוג בלי לנסות לשנות אותו זה בסיס בזוגיות, הניסיונות לשנות גם אם הם צולחים הם פוגעים בבן הזוג ובזוגיות.

הגדרת נהדר ׳אלא נטו ממקום של לשתף, של לבקש, של להביע רצון וליידע אותו מה ישמח אותך ויעורר אצלך תשוקה ושמחה בו

אבל מתוך הבנה ברורה שזה שלו. במאה אחוז.׳

א' לא יודעת אם שמת לב, לא הייתה בכוונתי לשנות אותו. נקודה.

ב' העצה שלך דוקא נשמעת מעולה על הנייר,אבל אני מורא חוששת מזה.

הוא פתח את זה איתי פעם מיוזמתו בזמן נינוח ששנינו היינו בכיף וברוגע וזה פשוט העכיר את האוירה הוא כאילו לא מוכן לקבל את זה שיכול להיות שאני לא מתחברת ככ לסגנון שלו כל פעם שדיברנו על זה זה לא מגיע לשום מקום.

אני פשוט מעדיפה ''לסבול'' בשקט וזהו.

ולא שזה קל לי, בכלל בכלל לא יש פעמים שאנחנו יוצאים מהבית ואני פשוט מתביישת באיך שהוא לבוש. מרגישה מתוסבכת. מתסכל. 

להגיע ולבנות את הזוגיות למקום שצוכלו ליצור שיח מכבד בטוח ואוהב גם סביב נושאים רגישים כמו זה.

זאת למידה ודרך אבל אני חושבת שצריך לכוון לשם.

ולכן המקום של ''לסבול בשקט'' לא נכון.. גם אם זה עוד לא הזמן לפתוח את זה כרגע, יגיע השלב שזה יהיה נכון בשבילכם.

בעלי אדם שמאוד אבל מאוד רגיש לאסתטיקה ולסטייל והיו פעמים שהוא העיר לי שאני לבושה זרוק מדי או כמו פריקית או שצמח לי גבות / שפם וצריכה לעשות , בהתחלה הייתי נפגעת כאילו אבל עם הזמן (נשואים כ5 שנים) למדתי להבין שזה באמת בגלל שהוא אוהב אותי וחשוב לו שאראה מסודרת , ויכולה להגיד לך שהיום אני עדיין לא כמוהו במובן של הטיפוח והלבוש אבל כן נראית הרבהההה (לדעת כןלם) יותר מסודרת ו״נקייה״ מפעם. לדעתי תמצאו את השפה המשותפת שתוכלי לדבר איתו בכנות , אנחנו התרגלנו להגדיר בעולם דברים כאלה כשטחיים ודברים אחרים כלא , מי קבע שזה לא עומק לדבר גם על המראה של בן הזוג אם זה חשוב לך ?

בעיניי שיחה כנה ונעימה תוביל לתוצאות , היום כבר לא מסתובבת עם שפם (בדרכ) ולבושה יותר יפה מפעם וזה גרם לי להרגיש טוב בזכות עצמי למרות שהתחלתי את זה כתהליך מחלק ממשהו שהפריע לבעלי

ותגדי לו עברתי וראיתי מדהו יפםה

היה באלי לקנות לך..

באלך למדוד?

יאהב סבבה

לא יאהב תשחררי..

עוד כשיצאנו זה הפריע לי, הייתי בטוחה שזה חוסר מודעות שלו ושאחרי החתונה אשנה את זה.

הסתבר שזה לא היה חוסר מודעות, והוא במודע התעקש להתלבש בצורה הזאת🤣

לי זה מאד הפריע וגם התווכחנו על זה לא מעט.

מה שכן עשינו:

במסגרת הסגנון שהוא כן אוהב - דייקנו, פחות מרושל, משהו ששנינו אוהבים.

דייקתי עם עצמי - האם זה מפריע לי אישית גם כשאנחנו אחד על אחד, או שמפריע לי איךשזה נראה מבחוץ, מה אנשים חושבים.

אצלי באמת חלק מהשיקול היה מה אנשים חושבים ובנקודה הזאת עבדתי יותר על עצמי.

השנים מאד מאד עוזרות.

השנים הראשונות באמת עדיין מטלטלות,

יכול להיות שעם הזמן לך פחות יפריע או שלו פחות יפריע להשתנות.

כיום הוא מתלבש באותו סגנון שלו, אבל עם טאצ׳ שלי.

בשביל שנינו זה כבר לא אישיו.

וזה ממש מובן ולא שיטחי בעיניי❤️

היי.. קוראת את התגובה שלך ויש לי דמעות.. ממש מחזק, אני כבר מרגישה ממש מתוסבכת עם עצמי ואומרת לעצמי מסכן מה אני רוצה ממנו.

אני כאילו מרגישה שאני לא יכולה לבוא אליו כמו לילד בן 3 ולהגיד לו מה ללבוש זה נראה לי מוזר אולי עם השנים אני פשוט אתרגל שזה מה יש וזהו זה. אולי אני פשוט צריכה להפנים עם זה, למרות שיש פעמים שאני ממש מתביישת.

כאילו מה שאמרת על אם זה אכפת לך או כי מה אנשים חושבים, מה זה לא? אנחנו זוג ונראה לי שבאיזשהו אופן אנחנו מייצגים אחד את השנייה ואחת את השני אם נרצה ואם לא.

אנחנו ידועים כבני זוג אנחנו יוצאים ביחד למסעדה/סידורים או אפילו סתם לסיבוב בערב ואין מה לעשות זה משליך טחד על השני אז אולי גם המה אנשים חושבים בסוף משפיע על ההרגשה שלי מולו.

מה גם שלי באופן אישי זה קשה בלי קשר לאנשים.

סורי על הכתיבה המפוזרת אני פשוט מוצפת רגשית

שיניתי את זה עוד בהתחלה והוא זרם..

לא נגד רצונו..

אולי תנסי לדבר איתו על זה? 

תתחילי מחולצה ותראי איך זה מתקבל.

אני קניתי לבעלי כמה דברים כי ראיתי שהוא לא קונה לעצמו. כמעט אף פעם לא קונה לעצמו, אמא שלו תמיד היתה קונה לו. אבל דווקא יש לה טעם טוב בבגדים

1. הלבוש שלו

2. זה שאת מרגישה שטחית

הייתי מתחילה מהנקודה השניה, כי אשה שמרגישה עוצמתית, שגאה בזה שהיא רוצה שבעלה יראה טוב,

גם תצליח לגרום לזה לקרות בצורה חיובית.

כל עוד את מרגישה שטחית את מהוססת בנושא.

ניסית לשחרר ולא הצלחת, זה אומר שיש פה משהו מעבר. תנסי לגלות מהו.

תנסי לחשוב באופן עמוק, למה זה חשוב לך.

זה ממש מקסים! מי אמר שצריך לשחרר? זה ממש בסדר לגרום לבעלך להשתנות למענך. לרוב אם לא יושב שם משהו בצורה נכונה בלי ביקורת הוא יעשה את שה ובשימחה אם הוא ירגיש שהוא נותן לך משהו. וזה יקרב בינכם.

ניסת לדבר איתו? ללכת לסיבוב קניות למדוד בגד. להגיד וואי אתה יודע שאני ממש אוהבת את סגנון x איך זה ישמח אותי עם תלבש כזה. תכלס שאתה לובש את זה אתה חתיך בעיני זה ממש גורם לי להמשך אליך...

בהצלחה!

אני חושבת שהכי חשוב שכל אדם יהנה ויאהב את הלבוש שלו, הרבה יותר מבן/ בת הזוג. לכן חשוב לנסות להתרגל ללבוש של בן הזוג ולא לנסות לשנות אותו.

יש כאלה שפשוט לא איכפת להם. ואז ללכת יחד לקניות פשוט יפתור את העניין.

אם כן איכפת לו אז ממליצה לא לחפש לשנות סגנון. כי זה מי שהוא. אלא בתוך הסגנון למצוא את מה שאת ממש לא אוהבת ומה שכן. בעלי למשל היה גם בסגנון שונה ממני. יותר פנסי דווקא. מכופתר והכל. לא אהבתי אבל לא יכולתי לשנות. אבל כן קנינו חולצות חדשות מבד שיותר אהבתי, צבעים, מידה (סתם לבש גדול עליו וחולצות ישנות), מכנסיים בגזרה קצת יותר מוצלחת (בלי פנסים קדמיים, שונאת את זה). לא היה לו איכפת כי זה ממש לא שינה לו את הסגנון אבל השינויים הקטנים האלה כן עשו את ההבדל מבחינתי. בסוף שנינו נשארנו אנחנו אבל כן עם שינויים קצת אחד לקראת השני והסגנון מאוד התקרב עם השנים. אגב, די דומה גם בשמות הילדים. באנו משני צדדים (שמות הכי תנ''ך וכבד שיש מול קצר וקליל) ומצאנו את סגנון האמצע שמתאים לנו ובסוף גם הטעם עצמו השתנה והתקרב.

אל תזלזלי בעצמך. את לא שטחית. את אנושית. קחי את זה כמנוף לתקשורת שלכם. זו הזדמנות מעולה.

תחמיאי על הדברים הקטנים שאת כן אוהבת, גזרה, צבע, לכו יחד לקנות ובתוך הסגנון תשתפי מה כן ומה פחות, תבקשי את דעתו גם על בגדים שלך מה יותר ומה פחות.

בהצלחה

עוד משהו לעבוד עליו בזוגיות...

אצלינו- היה סבבה כשיצאנו, אבל כשתחתנו- בום!-

חליפות בשבת!!! אוךך מאיפה זה נפל לי.

עם עניבה!!! בני ברקי לחלוטין,ואני מהשומרון...

לא הסטייל שלי לחלוטין..!!

אז עניבות בלעתי בלעתי עד שמתישהו הבין שזה ממש מזעזע בעיניי, (לא בסטייל, התלבש כמו בני ברקי בן 70)

נשארו החליפות, נשארו המכנסיים..

לפחות החליף סופסוף לנעליי הרים ולא לנעל שבת בני ברקית...

וחלק מהמכנסיים שלו יותר מגניבות עכשיו..

חולצות- יאבבה. לא מסכים לשנות סטייל. רק מכופתר ארוך מקופל 3/4..

הבנתי שזה מה יש..

ככל שאשב עליו יותר הוא נפגע שאני לא מקבלת אותו.

לכל זמן ועת.

כרגע יכול להיות שמה שהכי נכון לכם זה להניח לזה. זה לא אומר שעכשיו עד 120 הדברים יראו ככה. החיים מתקדמים ואנחנו משתנים, יכול להיות שאת תתרגלי יותר לסגנון שלו, יכול להיות שהוא יאהב יותר סגנון אחר או יחליט להתגמש לקראתך.

שנה זה ממש מעט זמן. תראי מה מתאים לכם בנקודת הזמן הנוכחית, ובהמשך תראי אם יש מקום לשנות את ההתנהלות.

(משתפת על עצמי, נשואים 7 שנים, בהתחלה ממש לא אהבתי את סגנון הלבוש של בעלי. זרקתי לו על זה כמה פעמים, הוא הבהיר שזה מה יש ועזבנו את זה, לפעמים צחקנו על זה.. אחרי בערך שנתיים הוא "אישר" לי לקנות לו סריגים לחורף. והשנה קנינו לו לקיץ משהו שאני יותר אוהבת, עדיין לא מאה אחוז אבל יותר נאה בעיני ממה שהיה. לקח לי זמן אבל למדתי לשחרר, להבין שזה שלו, לא להתבייש בזה מול המשפחה שלי אבל מאז ששיחררתי הכל הרבה יותר נעים).

לפעמים בתחילת הנישואים יש הרגשה שזהו יש דברים שנתקעתי איתם לנצח.. אבל זה ממש לא ככה

את תשתני, הוא ישתנה

צריך להיות יותר בכאן ועכשו ופחות לחשוב רחוק, זה הפחד שמדבר

מה קורה כשבגד מתרפט וצריך להחליף? אולי זו הזדמנות לקנות בגדים קצת אחרים? ושאלה כללית, איך את מגיבה כלפיו לביקורת שלו?

עד כמה שאני אובייקטיבית לומר את זה אני בדכ מגיבה לביקורת שלו בצורה נעימה, מקשיבה למה שיש לו לומר ומנסה ליישם מה שאפשר.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי