אם רואים בעיה או משהו שצריך לבדוק טוב יותר.

לא הייתי עושה

אני תכף בת 32 אם זה משנה

ההריון האחרון שלי התחיל סביב גיל 33 ולא אמרו לי שום דבר כזה. ובכלל לא המליצו לי על שום בדיקות נוספות בגלל הגיל.

את בטוחה שמדובר על סקירה מכוונת?

בעקרון זה לא בדיקה פולשנית או מסוכנת אז אין סיבה אמיתית לא לעשות אבל זה כן טרחה וכו

לק"י

מכוונת על כל הגוף?!

או שהיא באמת התבלבלה בשם הסקירה.

ולא המליצו לי על שום דבר כזה... עשיתי כמו בהיריונות הקודמים סקירה אחת בלבד.

אולי תשאלי עוד רופא?

(אני אישית, בתור אחת ששונאת בדיקות, לא הייתי עושה...)

וזה באמת מצחיק ולא נעים להרגיש זקנה אחרי אמירות כאלו... אבל הי, כל עוד אנחנו בהיריון ויכולות ללדת - מי יכול לומר שאנחנו זקנות??

ב"ה הבדיקה היתה תקינה.

שאלתי את המזכירה שלו שרשמה מה שהכתיב לה,והיא אמרה לי שאין מה לדאוג, הכל היה תקין,וזה רק בגלל הגיל.

עברתי עכשיו על הדפים שנתן לי,

כתוב - מופנית לביצוע בדיקה מכוונת.

וזה באמת מוזר שלא כתוב למה,ולא על איבר מסויים.

ב"ה על כל האיברים כתוב שהודגם ותקין.

לכן אני תוהה אם אפשר לסמוך על המזכירה שאמרה שזה רק בגלל הגיל,או שהוא הסתיר משהו?

יש רופא שיסתיר משהו?

ותודה על ההזדהות עם הגיל, הרגעתן אותי לא לחפש מועדון גיל זהב👵

לק"י

ונשמע באמת מוזר מצידו🤷‍♀️

אם יש לך תור בקרוב לרופא נשים הקבוע שלך, את יכולה לשאול אותו.

אני עשיתי באחד ההריונות בגלל ממצא

הרופא נשים אמר לי שמלפני כמה חודשים בדיקת מי שפיר מומלצת לכל אישה מעל גיל 33.

מי שלא עשתה מי שפיר,הרופא בסקירה שולח לייעוץ גנטי וסקירה מכוונת כאילו יצא ממצא לא תקין במי שפיר.

אז ב"ה באמת אין משהו מחשיד.

ושוב תודה לכל אחת שענתה.

לק"י

סקירה מכוונת אמורה להיות מכוונת לאזור מסויים. סקירה של כל הגוף היא פשוט סקירה וזהו.

ולמה יש רופאים שלא טורחים להסביר?!

שונאת את זה.

סליחה שאני אומרת, אבל זה נשמע כאילו מנסים לעודד נשים לא ללדת... כי לפני גיל 28-30 זה הרי מוקדם מדי ומגיל 33 זה הופך להיות "מסוכן" - אז כמה כבר אפשר להספיק ללדת?

סליחה על התיאוריה הקונספירטיבית שלי 😅

בכל אופן - ב"ה שהכול בסדר.

לדעתי כדאי לך לעבור רופא, אם לא בהיריון הזה אז בהיריון הבא... לרופא דתי או שמבין בציבור הדתי...

שיהיה בשעה טובה ובקלות ובבריאות!

בעוד שגילאי ההריונות הולכים ועולים  וב"ה אין תחלואת תינוקות שעולה עם גיל האמהות,

 לפי הידוע/ לא פורסם כך לאחרונה- לא ברור למה ההמלצה הזו

במיוחד שלא מדובר בבדיקה שגרתית רגילה, אלא אחת עם סיכון

יש פה ממש רפואת יתר בעיניי 

הרופאה שלי הבן אדם הכי רגוע..   והיא גם דורית.

ובכל זאת היא ממליצה לעשות מי שפיר בהריונות גם מתחת לגיל 33.

היא גנטיקאית והשתתפה בהרבה מחקרים על גנטיקה של עוברים.

בשורה התחתונה היא אומרת שמבחינה סטטיסטית יש הרבה יותר סיכוי לעובר פגוע גם בגיליים צעירים מאשר הסיכון במי שפיר.

פשוט אם לא מגלים את זה במי שפער. יגלו את זה אח"כ.

חלק יהיו עם בעיות גנטיות מינוריות

וחלק יהיו עם בעיות גנטיות מהותיות

עוד נתון מעניין- זה שבניגוד לחשש שאם יהיה גילוי מוקדם של בעיות גנטיות מינוריות שיובילו להפלה יזומה של עובר שלו היה נולד ההורים שלו היו שמחים בו

הנשים בישראל לא ממהרות כל כך מהר לעשות הפלה גם במומים קשים יותר כך שאין כל כך חשש לריבוי הפלות בעקבות מי שפיר.

לי זה ממש גרם לחשוב- אבל גם ככה אני מעל 35...

בלי להסגיר, למדתי משהו שקשור

זה ממש לא נכון, היו מספר מרצים באקדמייה שנזפו בנו (הייתי בין הדתיות היחידות) שלא לקחת את הזמן ושהפוריות במיטב בגילאי ה20, ואל תחלמו ותחשבו שתמיד אפשר וכו' וכו'

אורח החיים המודרני לא תואם את השעון הביולוגי אבל הפוריות בהחלט יורדת וגם המוטציות חוגגות ככל שעולה הגיל

לגבי מי שפיר מ33, נשמע לי חרטוט (לא בדקתי) כל עוד לא ממנים, סימן שזה המלצה אישית שלו,לא במימון המשרד. ואפילו מעל 35, זה נקבע על פי קריטריון שהתאים אז בשנות התשעים, היום לא היו קובעים את זה אבל אף אחד לא מעיז לשנות

אבל מרופאים דתיים ורבנים... משמח לשמוע שיש מודעות לזה גם אצל אנשי מקצוע לא דתיים.

רק שבציבור הכללי אף אחד כמעט לא יחשוב להביא ילדים לעולם לפני גיל 28...

(ואני באמת ממליצה ללכת לרופאים שמבינים בציבור הדתי - גם אם הם מציעים כל מיני בדיקות שמשרד הבריאות ממליץ עליהן, הם מיד מקבלים את מי שמסרבת, ובטח שלא יפנו לכל מיני בדיקות כאלה בלי להסביר את הרציונל...)

אני לא בעניינים, בדקתי במשרד הבריאות ואכן ממנים מעל 33.

יכולה לומר שממש לא הייתי מתרגשת מההמלצה, בסוף צריך לחתוך ולהצביע על גיל מסויים ממנו ממנים את הבדיקה. אני שמעתי במו אוזניי שהבדיקה במקור הייתה אמורה להיות ממונת עבור 5% מההריונות. אז זה היה גיל 35 ומהר מאוד כבר היו המון הריונות אחרי הגיל הזה (גם בגלל השינוי החברתי תרבותי שהחברה הישראלית עברה). כבר אז הם אמרו שלא צריך לבדוק את כל הנשים כרוטינה. מה שלדעתי שינה את ההחלטה זה בטיחות הבדיקה שעלתה ממש עם השנים (פעם הסיכון להפגע בבדיקה היה גבוה יותר והסיכויים נהיו אפסיים עם השנים)

ככלל, מעבר לירידה בפוריות (שזה פחות מטריד כי ברגע שהאשה בהריון זה פחות רלוונטי) ככל שהגיל עולה, עולה ההסתברות למוטציות וזו עקומה, זה לא שביום אחד פתאום נהייות מוטציות (וכמובן שיש גם בגילאים צעירים), לכן עדיף ללדת כמה שיותר צעירות! שוב העולם שלנו לא מתנהל ככה, אבל מבחינה ביולוגית זה הרצוי. יש גם את הסוגייה של סיכונים בהריון בגיל מבוגר אבל בזה אני באמת לא מבינה...

אני אישית חושבת שזה לא אמור להוות מניעה ללידה אלא להיות יותר עירנית בגיל מבוגר ולהיבדק יותר

מלחיצות אותן, וזה לכשעצמו מזיק להיריון...

אז טוב שתהיה את המודעות שבגיל מבוגר יש יותר סיכוי לבעיות, אבל לא חובה בגלל זה שכל אחת תעשה את כל הבדיקות האפשריות...

ממש מסכימה!

יש אפילו הבדלים תרבותיים בין אזורים בישראל וזה ממש מורגש בהמלצות הרופאים

ואני שואלת למה באמת זה לא מומלץ ללדת מעל גיל 35, ומי קבע את זה (כשפעם הטווח היה גיל 40).

הרי ב"ה אנחנו מכירות הרבה נשים שילדו בבריאות מעל גיל 35...

ולכן הסיכוי לעוברים לא בריאים עולה

וגם לאמא הסיכונים גדלים יותר עם הגיל

מבחינה גנטית, לדעתי את מבלבלת מבחינת סיכוני הריון לאישה/ לסיבוכים. לא למומים גנטיים.

מסכימה שתמיד היה רף 35 לבדיקת מי שפיר אבל בציבור היה מקובל שיולדים עד 40 ולדעתי זה די ככה עדיין, מלבד נשים שרוצות לסיים את פרק הילודה מוקדם ולוקחת את 35 כרף כלשהו

בהתחלה שואלים מה בער לנו בגיל צעיר,אחר כך מלחיצים בגלל הגיל.

כמו שכתבו כאן זה באמת הגזמה ומעצבן.

חוץ מהסיכון שבמי שפיר -אפילו אם הוא מזערי,הוא עדיין מפחיד, זה גם עלול להוביל להלחצות ואז לעמוד כל ההריון בלחצים שלא מביאים תועלת.ואת התועלת שבלהתכונן ללידה מסויימת או לטפל בעובר ברחם, אפשר לגלות בסקירה.

אז באמת הפתרון זה למצוא רופא שמבין לרוחנו.

ב"ה שיש היום הרבה רופאי נשים כאלה.

אבל בסקירה לא היתה לי אפשרות לבחור רופא. והוא זה שהלחיץ.אז ב"ה שיש את הפורום הזה להתייעץ- והרגעתן אותי.

זה ממש ברכה שיש מקום כזה תומך ומעודד ילודה!תבורכנה הכותבות והמנהלות! שמייעצות ,מרגיעות ומעודדות ילודה😍

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.