לכתוב. לכתוב כל דבר

את המשימה

את למה אתה לא רוצה לעשות אותה (זה עייפות, אבל מתחתיה מסתתר רגש אחר). את כל מה שמציק לך בכל הסיפור הזה.

ואז ללכת על מה שאתה כן מסוגל לקדם.

אתה לא עושה משהו לא כי אתה עצלן, אלא כי אתה לא רוצה (ברובד מסויים) לעשות אותו.

למשל, נניח שאתה לא באמת רוצה להתחתן. אסור להגיד את זה. אתה לא יכול להרשות להגיד את זה לעצמך. אבל בפנים אתה לא רוצה. אז כשצריך יהיה להתקדם ולעשות משהו אתה פתאום תהיה עייף וכו'.

אם יש לך פחד מלהצליח במשהו - יהיה לך קשה ללמוד במבחן ואז אתה תיכשל ולכישלון אתה רגיל.

הרעיון זה להוציא את המחסום בתת מודע ולהציף אותו כלפי מעלה. בדרך כלל הוא לא נמצא שם סתם. 

אני מתפלא שהמאמן שלך לא עושה את זה - זה התפקיד שלו והוא אמור להבין למה קשה לקדם דברים. זה חלק מהעניין.

לתת לעצמך לנוח שאתה צריך את זה

להיות בחמלה מצד אחד כלפי עצמך מצד שני לנסות אתה לא צריך לעשות את ההכי טוב אלא לעשות .. ותעריך את עצמך על הנסיון , בהצלחה אלוף 

ולא, מאמן זה לא איש מקצוע.

ממליץ ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר.

דבר שני, מצטרף להמלצה של פיצול משימות, אוסיף שכדאי להגדיר יעדים שכיף לראות והם בפרקי זמן קצרים.

למשל, לקבוע מטרת לימוד יומית שתדרוש ממנו כמה שעות, כך שיהיה בזה אתגר מסוים והוא ישמח כשהוא הצליח ובנוסף הוא יצליח.

לגבי פיצול המשימות. הבנתי חלקית. זה בעצם בלי קשר למשימות של האימון אלא עם עצמו בישיבה? אשמח לעוד טיפה פירוט

מבחינת רמת ההכשרה וההבנה בנפש האדם, ההבדל בין מאמן לדמות מקצועית כמו פסיכולוג או פסיכיאטר שקול להבדל בין מגיש עזרה ראשונה לרופא. אם יש חשש למחלה הולכים לרופא להיבדק ולקבל טיפול, לא הולכים למגיש עזרה ראשונה ואפילו לא לחובש.

גם כאן, כשיש קושי חברתי אמיתי הולכים לדמות שמבינה והוכשרה לכך ולא לדמויות שאין להם ידע בתחום.

(האמת שהייתה כתבה היום בערוץ על מתמודדי נפש בישיבות ועל כך שכבר מטפלים בזה מעל השולחן וזה פחות מוסתר, אבל 32% מאלה שביקשו לקבל טיפול קיבלו טיפול מדמות לא מקצועית וזה חמור מאוד, מדובר בדיני נפשות.)

ביחס לפיצול המשימות:

אם למשל הוא אוהב ללמוד את דברי הרב זצ"ל, שיקבע לעצמו יעד של לימוד עשר/עשרים פסקאות של הרב זצ"ל ושיעור של רב בנושא.

אם גמרא, שיקבע יעד של 2-3 דפי גמרא ביום.

אם תנ"ך, שיקבע יעד של פרק-חמישה פרקים ביום.

(מספרים לדוגמא, שידע מה לוקח לו כחמש שעות ללמוד ושיקבע אותו כיעד)

לעזור לעצמך

שהולכים לטיפול צריך ללכת ממקום חזק ולא ממקום חלש כיוון שלא משנה כמה האדם מקצועי

צריך קודם כל לעבוד על השריר של להקשיב לעצמך ולמפות מה אני לוקח ומה לא .. אם הולכים ממקום שעדיין חלש / מתקרבן / מבולבל הטיפול עלול להתיש הרבה יותר לכן זה חשוב ללכת מתוך חוזק וחוסן והערכה עצמית בהצלחה 

מקדים שזו אינה חוות דעת מקצועית, אלא דעתי האישית. בדר"כ הבעיה היא לא חוסר ההשקעה בקשר עם האחר, אלא הבעיה מתחילה באדם עצמו. כשהאדם יהיה שלם בתוכו ובעצמו, כל השאר יזרום ויהיה חלק יותר. לכן, ממליץ שהאדם עצמו יחשוב מה הבעיה, והכי טוב אם יוכל לבקש ממישהו חיצוני שמכיר אותו אישית מה בדיוק יכולה להיות הבעיה. לפעמים גם זה עניין של זמן, הזמן מבגר ומשנה את האדם. ושיחשוב מה הדרך המיוחדת שמתאימה לו, אילו יתרונות יש לו ואיך הוא יכול לממש אותם ולחזק אותם. אולי הוא נמצא בסביבה שלא מתאימה לו, וצריך לעבור לסביבה שהוא יותר מתאים לה. לפעמים הוא לא ממצה כשרונות מסויימים וההדחקה בנפש גורמת לעצבות (אפילו כשרונות שעד היום לא ידע עליהם ולא שם לב אליהם....). לפעמים האדם עושה דבר שלא מתאים לו ולא הוא, וזה סתם גורם לו לעצבות. האדם צריך לעשות דברים שהוא שמח בהם, גם אם לא הכל כיף ברגע הראשון, צריך שיהיה לאדם סיפוק מהדברים שהוא עושה. ולפעמים זה קשור לכך שהאדם לא מכיל את עצמו, לא מבין שהוא בן-אדם ויש לו חולשות, וזה מה שגורם לו עצבות, יש לו שאיפות גדולות והוא לא מאזן ומבין שיש גם את המציאות, ולא תמיד הכל יכול להופיע באופן אידיאלי. מקווה שעזרתי.

בהצלחה

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.