על ההתנקות?
לוקחת טיהורית ומשום מה אני עוד לא הצלחתי לעשות הפסק ואני כבר ביום השמיני.
וגם 7 ימים שעדיין יש לי הפרשות ורודות ולא חומות..
לא זוכרת שאי פעם היה לי הפרשה דמית לכל כך הרבה זמן.
למישהי יש ניסיון דומה?
זה מפליא אותי שאשכרה יש נשים שמצליחות לעשות הפסק אחרי 5 ימים, וספרדיות שיכולות תוך 4.. ואני הייתי בעננים אחרי פעם אחת שהצלחתי אחרי 6.
וגם לא 5....
ולגבי טיהורית- זכור לי שמישהי כתבה שגם לה זה עשה הפוך.
בכל אופן, וואי תודה שאמרת לי על הטיהורית. נשמע שזה לא הזוי מה שאני מרגישה.
חוץ מלימון
מיום האישות האחרון.
אז זה יכול לצאת עוד פחות... אבל חשוב לתת לווסת לצאת כמו שצריך אחרי שני ימי דימום מסיבים לפחות.
אין לי התנסות עם טיהורית, אבל לגבי לימון ממליצה לקחת ביום שאחרי 2 ימי הדימום המסיבים, לימונדה מ3-4 לימונים במהלך היום
יום אחכ, אם יש הפחתה בדימום, להמשיך. ביום החמישי, להוריד ל2-3 לימונים...
ולהמשיך לקחת עד שנגמר לגמרי ויש הפסק נקי....
ואז אפשרי שיש נשים שתצלחנה גם ביום הרביעי... אבל גם אם לא, זה לגמרי לגמרי תקין.
ולשתות מלאאא מים.
ממליצה גם על הלימון
לי זה עזר להפחית ביום ועשיתי הפסק ביום ה6
היום אני כבר פחות מתעסקת עם זה
נותנת לגוף את הזמן וזהו
אצלי זה גם לא מתנגש עם הביוץ כי הביוצים שלי תמיד מאוחרים יחסית.. שבוע אחרי הטבילה בערך
אבל אני ממש תוהה איך זה יכול להיות!
לקחת בוסת ו/או אחרי לידה? ושמת לב אם זה משנה?
כי למשל לקחתי אחרי הלידה האחרונה שלי ואני חושבת שזה קיצר כי טבלתי הרבה יותר מוקדם מהלידה שלפני כן.
ובוסתות לקחתי וחשבתי "טוב זה בטח היה יותר גרוע אם לא הייתי לוקחת" עד שחשבתי שאולי לא.
פעם אחת היה לי קריטי לעשות הפסק באותו יום
קמתי בבוקר והיה נראה שאין סיכוי היום
מאותו רגע שתיתי כמויות ובאמת הצלחתי באותו יום לעשות הפסק.
פעם נוספת, מהיום הראשון למחזור שתיתי הרבה, הצלחתי לעשות הפסק יום לפני הרגיל, כמעט בלי שאלות
לא יודעת כמות, אבל מעריכה 2-3 ליטר
נסיעה של חמש דקות, לחוג קרוב לבית. בלי כבישים מהירים או משהו כזה.
אתן מקפידות לחגור את הילדים? כולם בכיסאות בטיחות ובוסטרים מותאמים להם?
נותנות לילדים בני 7 ומטה לשבת מקדימה? עם או בלי בוסטר?
(מנסה להבין מה נורמאלי בעקבות התחלת חלוקה עם הורים אחרים בנסיעות)
לפעמים אין לי בוסטרים לכולם (כשלוקחת עוד ילדים מלבד שלי)
ואז הגדול ביותר יושב בלי בוסטר אבל תמיד עם חגורה.
אגב יש לי נסיעה של דקה וחצי מהגן של הילד עד לבית ותמיד שניהם חגורים בזמן הזה.
זה לא רק עניין של בטיחות אלא גם הקניית הרגל
שידעו שאין דבר כזה לנסוע בלי חגורה.
אבל ממה שנראה לי,
ברור חגורים, תאונות לא עלינו יכולות לקרות גם בכביש עירוני דקה מהבית.
לא תמיד
תלוי באיזה רכב אני, יש לנו את הרכב המשפחתי עם הבוסטרים ועוד רכב שני, שבו לפעמים אני לוקחת את הילדים בלי…
לא גאה בזה ומודעת לסכנה
ועם ילדים של אחרים בוודאי שמקפידה, אלא אם ההורים שלהם אומרים לי במפורש שזה בסדר.
לגבי ישיבה מקדימה לא ידוע לי על בעיה עקרונית בזה,
אבל רק עם כסא מתאים.
(אם חסר לי כסא אעדיף שהחוסר יהיה במאחורה ולא קדימה)
אך מכיוון שאת שואלת על התארגנות לנסיעה קבועה,
לא הכי נכון להצטייד בכסאות מתאימים מראש?
המקרים שיצא לי "לחפף" היו באיסוף ספונטני כשמראש אמרתי להורים שאני אמנם יכולה להחזיר, אבל אין לי בוסטר ספייר.
שימי לב אם אין בוסטר הגבהה, לא לשים את החגורה האלכסונית, אלא רק את המותן, שהאלכסון לא יהיה על הצוואר.
עוד נתון לשים לב אליו, גובה הילד. לא דומה ילד בן 5 גבוה, לילד בן 5 נמוך.. לכן אם את תקועה וצריכה לבחור איזה ילד מבין החבורה ישב בלי בוסטר, עדיף את הגבוה מבינהם.
נסיעה בלי חגורה בכלל זה קו אדום מבחינתי. גם עם ילדים שלי וקל וחומר על ילדים של אחרים. גם מבחינה חינוכית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שיש אופציה כזאת. הגבול צריך לעבור איפשהו..
כן זה על הפנים.
אבל עם ילדים של אחרים תמיד תמיד חוגרת
ועם בוסטרים.
מקדימה לצערי יושבים אצלי, מאילוצי מקום, אבל רק עם בוסטר.
סיוט של חיי לחגור אותם (ב"ה שהגדולות נחגרות לבד) אבל אין מה לעשות
תמיד חגורים ותמיד בכסא או בוסטר
לא נותנת לשבת מקדימה בגילאים האלה
כשיצא לי לקחת ילדים נוספים וידעתי על זה מראש דאגתי שיהיה עוד בוסטר
אגב, גם לא מוכנה שאחרים יקחו את הילדים שלי בלי כסא או בוסטר מתאים
תמיד חוגרים מושיבים בכסאות מתאימים.
כשאני לא נוסעת, הבת הגדולה יושבת מקדימה. ישבה שם בלי בוסטר גם לפני גיל 8.
אני לא אוהבת את זה, אבל בעלי מאפשר לה, ואני לא נמצאת שם.
כשנוסעים בטרמפ, בדרך כלל זה בלי כסאות מתאימים, ולפעמים גם בלי לחגור.
נסיעות קצרות בתוך הישוב.
מקפידה שכולם חגורים
קטנים שעוד בכיסא רכב ממש-בכיסא שלהם חגורים והכל
הגדול שעם בוסטר הגבהה אני לא מקפידה על זה שישב בבוסטר בישוב. כן חגורה.
משתדלת לא להושיב ילדים מתחת לגיל 10 בערך מקדימה, אם יש לי את האופציה.
נוסעת בתוך הישוב על 20-30.
בכסאות רכב שלהם.
גם נסיעה של רחוב וחצי.
לא מקפידה לחגור....
אבל קטנים לא יושבים מקדימה
בעיר חוגרת תמיד, גם אם נסיעה של דקה
המתאימים להם.
לפעמים נותנים לבן 5 ובן 4 לשבת מקדימה עם הבוסטר שלהם, נדיר שזה קורה כי אין הרבה נסיעות בלי התינוק (והוא יושב מקדימה תמיד)
גם בנסיעה של שתי דקות.
אין כללים אחרי כמה זמן של נסיעה עלולה לקרות תאונה 🤷🏻♀️
השנה לראשונה אני מתחלקת בהקפצה לחוג (היו חוגים לפני אבל תמיד הסענו בעצמנו, גם כי קשה לי לסמוך על אחרים בנושא הזה).
אני תמיד מקפידה לחגור את הילדים שלי, בכל נסיעה, ובוודאי גם את החברות, כולם בבוסטרים (חלק בוסטר גב).
רק מה- אנחנו עכשיו ברכב שבעה מקומות, עם המון כסאות ובוסטרים ב"ה. הכניסה לרכב לא קלה למי שלא מורגל, ולחברה צפוף מאחורה וקשה להיכנס ולצאת (צריך לטפס דרך הבגאז' כי הכניסה הרגילה חסומה בכיסאות תינוק). זה מוסיף לי המון לחץ סביב ההסעה של הבנות.
שבוע שעבר אחד ההורים האחרים הסיעו, וכשהכנסתי את הבת שלי אליהם לרכב ראיתי שהחברה יושבת מקדימה (לא קלטתי אם היה בוסטר וחגורה), וחברה אחרת מאחורה בלי בוסטר (ונראה לי גם בלי חגורה).
אז התלבטתי אם אני מגזימה, ואולי שווה לחסוך את הקושי בכניסה לרכב ובחגירה ולתת לחברה לשבת מקדימה. זה אומר שאחת החברות תשב בלי בוסטר (אני לא יכולה לפרק את מערך הבוסטרים שלנו בשביל זה, נראה לי גם שפרקטית זה בלתי אפשרי).
וגם מה אורך הדרך ואיזה מסלול עוברים (כביש סואן או ריק וכו).
אבל בעיקר זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם ההורים. כשאני נותנת לילד לשבת מחוץ לבוסטר זה כי אספתי חבר נוסף ואותו אני אושיב בבוסטר והילד שלי שהוא גדול פיזית יכול לשבת לדקת נסיעה בכביש ריק בלי הבוסטר. אבל לא הייתי שמה חבר בלי הגבהה וכו.
לגבי חגורה לא הייתי מוותרת, גם אם צריך להשתחל, ילדות שהולכות לחוג הן גדולות מספיק כדי להתמודד עם זה..
מבאס אבל זה החיים שלהן
לא חשבתי להסיע בלי חגורה.
פשוט שאלתי את עצמי כמה זה מצופה שיחגרו את הבת שלי. אני די בוקית בדברים האלה, חברים מתפלאים מכמות הבוסטרים אצלנו (נגיד ילד בן 6 אבל רזה וקטן עדיין בבוסטר גב, וגם בת 4) אז שאלתי את עצמי מה מקובל אצל אחרים.
אני יכולה להסיע חברה אחת מאחורה בלי בוסטר (להבנתי ככה היא נוסעת תמיד) ואחת מקדימה עם הבוסטר ולבטל כרית אוויר (גם אצלם היא נוסעת מקדימה, אולי גם בלי בוסטר). זה יקל עלי משמעותית... מתלבטת.
מאל מהחברים שלנו לא חוגרים ילדים
בוסטר אחרי גיל 3-4 רובם נוסעים קבוע בלי...
אז לא הייתי מרגישה נקיפות מצפון מזה.
את הילדים שלי אני כן אוהבת שיושבים חגורים ובכסא בנסיעות קצרות
אבל בעיקר בגלל ההרגל.
כי אחר כך הם מבקשים לשבת מקדימה גם בזמנים שלא מתאים לי..
אנחנו גרים בשכונה די מבודדת, רגועה מאד. בתוךה שכונה תמיד הנסיעה איטית כי יש מלא הולכי רגל בכל מקרה...
ומבחינתי נסיעה בתוך השכונה מבחינה בטיחותית אין לי בעיה שילד בן 6 לא יהיה חגור.
הבעיהש אז גם הקטנים מחקים אותו ולכן זה נטו הקפדה מטעמי חינוך.
אני כן חושבת שאין להשוות למשל את הנסיעה של פיזור הילדים בבוקר (מחילה אבל במקרה הטוב אני מגיעה ל20 קמש מגן אחד למישנהו)
לנסיעה רציפה של 20 דקות.
בסוף זה ענין של עלות תועלת.
וכן להתחיל לפרק בוסטרים בכזה סבב זה לא ישים- אני הכי מסכימה איתך בעלם.
בגלל שזה לא ילדים שלך את צריכה לדבר ברורות עם ההורים האחרים (אוכל בשמחה לאסוף את הבת שלך אבל לא יהיה לי בוסטר מתאים)
בס"ד
לא מעלה ילדים קטנים מקדימה. מניחה שאם היה הכרח גדול הייתי מתגמדת לגבי ההושבה מקדימה. עד עכשיו לא יצא לנו.
שמעתי בעבר שרוב התאונות קורות סמוך לבית דווקא, כשהשומרים הפנימיים של האנשים כבר פחות ערניים...
בוסטרים - המקרה היחיד זה אם יבקשו מאיתנו להחזיר ילד שלא שלנו כך שאין כסא בשבילו ברכב. אני לא אוהבת את זה ומחפשים להשיג בוסטר ספייר למקרים כאלה.
היי
מרגישה שאני באיזשהי מיני סערת רגשות שלא מצליחה לצאת ממנו לבד
ברקע - נשואים כמה שנים ב"ה כמה ילדים וחודשיים אחרי לידה.
בעלי בעל טוב, אוהב, עוזר , אבא טוב וכו' אני רואה ומעריכה את הדברים האלה.
עוד מאז החתונה זוכרת שהתחיל לחפף בעניין של תפילה במניין בהתחלה רק ערבית אח''כ מנחה וכו' וזה ממש ממש מעצבן אותי למדתי קצת לשחרר אפילו שבלב זה לא 100% מרגישה שזה לא משהו שרק שלו בסופו של דבר זה ישפיע על הילדים ומה האם רואים וזה עצוב לי.
כמו כן כל כמה זמן נכנס לאיזשהי לופ של "התמכרות" למסך לדוג צפייה שעות ביוטיוב , משחקי מחשב וכו'
עוד מההריון כל ערב משחק שעותתתת וזה מתסכל ממש והוא קלט שזה מוגזם אז הבטיח לי כל מיני דברים שיעודדו אותו להפחית לדוג אני ישחק מקסימום חצי שעה אחרי שאני עושה ספורט ( החזיק בדיוק יומיים, כן ) קשה לי אם האמירות האלה, קשה לי שהוא נשקע לשם
אחרי הלידה גם שיחק שעות שהיה ער עם התינוק בלילה אז לא אמרתי כלום. ב"ה אני מתאוששת יותר ואני קמה ואנחנו פחות שפוכים מעייפות ועכשיו חוזר לזה שוב בערב.
לפני יומיים יצאתי בערב ושחזרתי הוא משחק, הבית הפוך מרגישה שרק בגלל שאני סוף סוף מתאוששת הוא לא מרגיש צורך לעזור כ"כ ופשוט תסכל אותי מאוד לחזור ולראות אותו מול המחשב.
סידרתי, התארגנתי לשינה וביקשתי שיבוא והוא האמירות "עוד 5 דק'", עוד מאט וכו'
בכל מקרה אחרי שעה אני קצת התפרצתי עליו והוא פשוט נכנס למיטה בלי מקלחת, צחצוח שיניים וברור שלא התפלל אומר לי אין לו כח כי כואבת לו הראש.
זה עצבן אותי כי זה היה בדווקא ואז פשוט יצא לי שקשה לי שמחפף עם התפילות ועכשיו עם הכשרים וכל פעם משהו אחר.
עד אתמול לא היינו ביחד מאז הלידה. אני עם חשק ששואף לאפס עדיין כואב לי ומרגישה שהוא משתגע מזה. בנוסף התחלתי לפני יומיים לקחת סרזט נטו בגלל שכל יום שואל אם כבר התחלתי ואני לא שלימה עם זה ( כלומר, רוצה למנע אבל לא רציתי גלולות ולא סגורה על מה לעשות )
אתמול היינו ביחד וזה באשמתי המלאה שלא הלכתי אחרי הלב ופשוט אמרתי לא כי פשוט הרגשתי רע בשבילו הוא שאל כמה פעמים וגם באמצע ופשוט זייפתי ומאז מרגישה נורא ( ובגלל שעדיין כואב לי לא רצה להכאיב וגם לא מוגנת אז עשה משהו שלדעתי אסור ולא ככ קלטתי וקצת טלטל אותי )
כועסת עליו, מרגישה עוד יותר רחוקה ( והוא קולט שיש משהו ואמר לי אוי לא שוב דרמה בחיי אישות שלנו ...)
יודעת שיצא מבולבל אבל ככה גם הראש שלי כרגע
עצות יתקבלו בברכה
כי עצות בזוגיות זה לגמרי גדול עלי
קודם כל חיבוק על התחושות הלא קלות
לגבי מה שכתבת בסוף, אם הכוונה היא שהוא גמר בחוץ בכוונה זה מותר לפי הרבב דיעות כל עוד זה תוך כדי עחסים, ובמיוחד כשכואב לך. כך שאל תדאגי מהפן הזה
לצערי סובלת מכאבים בגלל כיווץ יתר ( אולי הלידה שיפרה בע"ה) וקיבלנו הנחיה כזאת אבל ליד המקום ...
כאן זה לא היה ליד בכלל וגם בעלי בפרוש אמר שגם בגלל שלא הייתי מוגנת ולפי מה שאני מכירה אסור בשביל מניעת הריון ...
ולא קלטתי בכלל רק אחרי וזה קשה לי
שלא חייב בכלל ליד המקום
תנוח דעתך מבחינה הלכתית
מבינה שאכפת לך שזה לא סוכם ביניכם קודם. גם לי זה היה אכפת
ולגבי כיווץ יתר אצלי אחרי לידה שלישית הייתה את ההקלה המשמעותית ביותר
בהצלחה
ולפי הרבה פוסקים זה מותר לכתחילה במצבי כאב..
וחיבוק גדול🫂❤️
מנסה טיפה לעשות סדר.
1. הנושא של המסכים
2. החיפוש הדתי
3. המצב הזוגי בכללי
4. יחסי אישות (כאב, חשק)
5. מניעה
לדעתי תתחילי מלהסתכל על זה ככה ולא כמישמש עצבני ומתוסכל...
לחשוב מה הנקודה שמפריעה לך בכל אחד והאם יש לך כיוונים לפתרון.
ורק רוצה לכתוב לגבי העניין של המניעה והיחסים שבסוף אתם בלופ שאין איך להיות בו בטוב... כי בסוף להתנזר לחלוטין- לרוב לא מוצלח. לגמור בחוץ- אכן לא מומלץ הלכתית ואני מבינה את תחושת אי הנוחות ( בלי לסתור שיש דעות שאיכשהו מתירות...) ממש מחילה על השאלה, אבל מה בעצם ציפית שיהיה? במלוא הכנות, בלי ציניות... אם את לא מעוניינת כרגע לקחת אמצעי מניעה את בעצם בונה על התנזרות? אם כן, נראה לי ראוי שזה יהיה בשקיפות מולו בלי להגיע למצבים כמו שקרה לכם... לחשוב מסודר מה בעצם את רוצה ומצפה שיהיה בתחום הזה. כי בלי זה נראה לי באמת שזה רק יכול להרחיק ולא לקרב...
בהצלחה רבה!
ובאמת תנסי להתמודד בצעדים קטנים עם כל האתגרים ולא להשאב הןמערבולת לא ברורה
מתקנת כדי שנשים במצב כזה ידעו
במצבים של כאב ההיתר הוא לגמרי לא איכשהו אלא אפילו לכתחילה
אולי הדיוק הוא ההבדל בין כאבים למניעה.
כי אם מישהי כאובה כמובן שיש היתרים לקיים יחסים ללא כאב, אבל זה לא מותר הלכתית למניעת הריון.
(כותבת בכללי בלי להכנס למקרה של הפותחת)
אנחנו שנים עם ככה.... אבל לא למניעה.
אין לי בעיה ככה ( את האמת לקח לנו זמן להבין שזה הדבר הנכון במקרה שלנו )
אבל זה שגם לא הרגשתי שהסכמתי, במקום וגם בגלל המניעה קשה לי
לגבי תפילות ומסך יש הרבה דברים חלקם ציינת וגם הסברתי לו הרבההה פעמים.
לא מתכוונת להתנזר אבל כרגע המקום עדיין כואב מהלידה ( כל האזור לא קשור לחדירה ) בלי חשק אז לא הרגשתי צורך כרגע.
אני הייתי יותר בכיוון של התקן אבל עדיין מחכה לתור ובעלי ממש היה בלחץ מדימום הסתגלות ארוך אז "התפשרתי" לסרזט
אם הרגשת שאת לא רוצה ובכל זאת נענית, התחושות שלך מובנות
מציעה לך להקשיב לרצון שלך רגע בלי קשר ללחץ שלו
בנוסף, לגבי תפילות, מחשב וכו - זה נשמע שיש מעין פצצה בחדר ונשמע שאת בעמדה אמהית מולו - מצפה שיעשה מה שנכון מבחינתך/ מה שאת אומרת לו לעשות
זה לא מקום נכון להיות בו בדינמיקה זוגית בעיניי
הגיוני שמפריע לך הקטע של המסך והתפילות, אבל השאלה היא - במה זה מפריע לך ומה השורש. מה חסר לך מולו? יחס? תשומת לב? שותפות רגשית/כזו שתהוא לידי מעשה? קשה לך לראות אותו רובץ בטלפון בשעה שאת עובדת קשה מצידך?
אם זה הכיוון,אז על זה בדיוק צריך לדבר, ישירות. לא בעקיפין של - בוא לחדר
לא בציפייה בלתי מדוברת שיעשה דברים בבית
ממש לפתוח ברחל ביתך הקטנה את מה שאת מרגישה (לא מה שהוא עושה) ומה עולה אצלך ברגש כשציפית שישים לב לבלאגן למשל והוא ישב לו בחוסר מעש (הרגשתי שהכל עליי/ שמה שחשוב לי לא חשוב לך/ שאתה לא רואה אותי)
כשלא מדייקים את התחושות, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות שתלטניות כשלמעשה את רוצה לראות ולהרגיש שאת תוםסת מקום אצלו. גבוה הרבה יותר מהמסך
חיבוק❤️
אני באמת הייתי במצב של ריצוי כי הרגשתי רע....
לגבי המסך אני מסבירה לו ולרב מתישהו מסכים איתי ומנסה להשתנות וזה לא מחזיק מעמד, אבל לגבי התפילות הוא לא מוכן להקשיב כי זה משהו "שלו" ואני באמת לא רוצה ליהיות במקום של ההורה אבל ככל שאני מרפה ומשחררת זה מדרדר ליותר ויותר דברים ( לדוג רק ערבית ואז עוד תפילות ואז גם לפעמים לא בבית, פתאום אוכל הכשרים שעד עכשיו לא וכו' )
אני מתפללת כך זה אבל לא יודעת מה עוד לעשות בצורה נכונה
אנחנו לקראת שימור פוריות (כי הרזרבה השחלתית נמוכה)
וממש קרובים להתחיל טיפול, הלוואי שיצליח מאד אמן.
שיתפתי את אמא שלי מהתחלה, ולקח לה זמן לעכל אבל תמכה לגמרי
אחכ אחותי שמעה על זה (לא התכוונתי לשתף אותה. אבל אמרתי לאמא שלי שתגיד לה שאולי תבדוק גם וככה היא ידעה על זה)
והיא ביררה איפשהוא והתקשרה באמת מרצון טוב להגיד שיש דרכים טבעיות להעלות את הרזרבה (כמו אוכל בריא, צמחי מרפא, הרפיות התעמלות וכו) ושזה עלול להיות מסוכן או לא להצליח
אני בטוחה שזה מרצון טוב אבל לא השתכנעתי, אני לוקחת צמחי מרפא כבר שנתיים ואולי זה עוזר אבל לא מספיק (וגם המטפל של הצחי מרפא המליץ על השימור)
ואני לא מאמינה שלאכול חסה זה עוזר עם כל חיבתי לדברים טבעיים
אבל אמא שלי השתכנעה
היא לא מחליטה כמובן
אבל אני צריכה אותה שתתמוך בי בזה לגמרי
וקשה לי
היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)
על כל ההשלכות של זה???
איזה חוצפה של התערבות
אמהלה.
האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.
זו קירבה ופתיחות אחרת.
בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.
אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.
הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.
הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.
כמובן,
כיבוד הורים קודם כל.
ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!
אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.
החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.
יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא
ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה
גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה
במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?
ממש ממש לא במקום
ובעיניה זה לא.
בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא
שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה
ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.
אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת
ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻♀️
הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...
אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי.
אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק
או שאני צריכה עזרה מסוימת, זה לא אומר שביקשתי גם לשמוע מה דעתו.
אני חושבת שאנשים נותנים עצות בקלות רבה מדי, בלי שהתבקשו.
לשתף בדבר מה מבלי שהוא מעוניין שאתן לו עצה.
כלומר, אני מניחה שיש רצון כזה לפעמים, אבל הרצון צריך להיות מובע בפירוש.
אם אני משתפת מישהו במשהו, לי זה ברור ונדמה לי שגם לבן שיחי, שהמאזין ישתף מעולמו שלו או ישיא עצה או ישתוק.
הדבר נתון לבחירתו.
אבל הרשות נתונה לו.
אני יכולה לבחור את בן שיחי אבל לא את התגובה שלו.
כך מנהלים שיחה שמכבדת גם את המאזין.
מתקיימת הדדיות בשיחה.
נראה לי שזה טבעי ולכן ההתנהלות של האחות (אחות!) נראית לי טבעית ואף מתבקשת.
ונתינת עצות מנסיון אישי
לבין להדחף למקומות שזה לא המקום שלך
ולהעברת ביקורת.
ולכן גם המאזין צריך להיות רגיש ולא להדחף יתר על המידה ולכבד את ההחלטות והמרחב האישי של מי ששיתף.
לא כיף לשתף כשאתה חוטף ביקורת וביטול של כל ההחלטות שלך.
מתיכון עד מעון.
היא כתבה שאם היא משתפת מישהו היא לא ביקשה גם לשמוע את דעתו.
--את דעתו---
ועל זה עניתי.
לא דובר כאן מעבר,
לא על ביקורת ולא על ביטול החלטות.
(שאת זה בפירוש הייתי שמחה לא לשמוע.)
בעיניי דעה זה לגיטימי, טבעי ומכבדת.
לפחות בתחושה ובחוויה שלי.
כשאני משוחחת עם מישהו,
אני אשמח גם לשמוע את דעתו.
וגם אם לא הייתי רוצה,
אני לא חושבת שיש לי הזכות להשמיע את עצמי מבלי שהצד השני יגיד את דעתו הוא.
כשאני מרצה או נואמת - אז באמת אני מעדיפה שהמאזינים יהנהנו בנימוס.
בכל מקרה, זה חורג לדעתי מכוונת ורצון הפותחת.
אז אם כן- סליחה.
שאדם מבקש רק לשתף, פשוט לפרוק, בלי לשמוע עצות בלי לשמוע פתרונות פשוט לשתף? להוריד מהלב מעמסה ורק לקבל חיבוק, תמיכה מהסביבה?
שלפני כמה שנים הייתי צריכה לעבור איזו פרוצדורה מסויימת, אחרי שעשיתי מלא בירורים והתייעצויות קיבלנו החלטה וטאז שיתפתי חברה, רציתי שהיא תקשיב ותחבק והיא התחילה לתת מלא עצות מה לעשות ולמי עוד לפנות ולהתייעץ וזו הייתה חוויה קשה עבורי, באמת כל מה שרציתי זה חיבוק והזדהות
אז אולי פחות רלוונטי שתביע את דעתה
אבל עדיין אני חושבת שכל עוד לא הוטל פה צו איסור פרסום או דיבור אז נשמע לה הגיוני להביע דיעה
נראלי ככה
לא רואה את זה בתור חוצפה מטורפת, יותר כמו אמירה שלא הייתי צריכה לשמוע ולא עזרה לי בכלל
ואני בטוחה שהיא אמרה את זה מרצון טוב
ומי שאמרה לה על זה זה באמת עבד לה לא יודעת איך
אי אפשר לבודד את עניין הצמחים ולתלות את ההצלחה רק בכך.
באופן אישי אני רוצה לחזק אותך שאת פועלת בעניין.
באופן אישי אין לי שום אמונה בכל ענייני הצמחים וגם אם יש סיכוי קלוש, כיוון שחלון הפוריות של האישה הוא לא ארוך אני מעודדת אותך להמשיך בכיוןן שהתחלת ומאחלת לך הצלחה.
ממש מתסכל שאין תמיכה
ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?
מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה..
היא עדיין קצת מפחדת וחושבת שאולי אפשר בלי
הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.
מבינה ממש את הצורך בתמיכה.
וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.
ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.
השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?
אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.
כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)
ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.
זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה
להגיד לה אני יודעת שאת רוצה את הכי טוב בשבילי בכמה שפחות סיכונים, ואני ממש מעריכה את זה.
ואני גם רוצה ככה האמת.
וזה באמת מבלבל כשמציעים אפשרויות שלכאורה יש בהם פחות סיכון זה נשמע מפתה,
אבל לצערי בסיטואציה כרגע מה שהכי נכון לעשות לדעתי זה xyz
אף אחד לא מבטיח שזה הדבר הנכון לעשות, אנו מקבלים החלטות לפי מה שידוע לנו, וכרגע במכלול השיקולים אני חושבת שזה הכיוון שנלך אליו עם כל הקושי.
אני אשמח מאוד לקבל ממך תמיכה בתהליך הזה, לא יהיה לי קל לעבור אותו ללא התמיכה שלך.
הדגשים החשובים:
1. להביע אמפטיה כלפי החששות/ דאגה שלה.
2. לסגור דברים לא רלוונטיים עם החלטות.
3. לבקש במפורש מה שאת זקוקה לו.
רוב האמהות, ובכלל זה נשמע שגם אמא שלך, פועלות לפי מה שהן חושבות שיהיה טובת הילד, גם אם זה לא הכי נעים לשמוע את זה.
במקרה כזה מספיק להגיד מה נתון לדיון ומה לא, ומה העזרה שזקוקים לה, כדי לכוון את ההורים איך לעשות את המקסימום עבור ילדיהם.
או להעביר דרך מישהו שיעביר את המסר?
שאת כבר אחרי ניסיון לשפר את המצב בעזרת אמצעים טבעיים וזה לא עזר?
אם לא, זה הזמן להגיד לאמא - ניסיתי, לא עבד, אני רוצה עוד ילדים, בבקשה תחזקי אותי ותלווי אותי.
הבן שנה ותשע שלנו לא ישן טוב בלילה, תמיד מאז שהוא נולד הוא קם כמה פעמים בלילה. היתה תקופה כבר שהוא קם פעם אחת לבקבוק וחזר לישון ועכשיו בתקופה האחרונה שוב ריגרסיה- לא רק שהוא קם, הוא ממש מתעורר וצריך לנהיה לידו,
בהתחלה הוא מתעקש שנעשה לו נעים בגב (חחח חח את החיים) ואחרי שהוא מבין שזה לא יקרה הוא מסתפק בזה שנשכב לידו.
יוצא מצב שאנחנו נרדמים במיטה לידו וישנים איתו. אם אני קמה ויוצאת לפני שהוא ישן מאה אחוז הוא קם ובוכה. או שבשלב שהוא חצי ישן הוא מדי פעם בודק שאני עדיין בחדר
מה עושים?? זה ממש קשה
בנוסף ובעיה יותר חמורה, לבעלי יש יומולדת במוצש ואני לוקחת אותו ללילה אחד לצימר, חשבתי שאחותי או אחיו יבואו לישון אצלנו אבל אם הילד ישים לב שאנחנו לא לידו וואי וואי אני חוששת שהוא לא יצליח לחזור לישון..
שאלה שניה
הוא מאד אוהב מים ואמבטיות בכללי, בימים האחרונים לא מסכים להתקרב לאמבטיה, ממש בוכה כשאני שמה אותו במים ולא מוכן לשבת, צורח והיסטרי.
אציין שבחנוכה הייתי אצל אחותי ורציתי לקלח אותו שם, הוא לא רצה וויתרתי לו, ואחכ גיסי לקח אותי ושיכנע אותו עם כל המשחקים והוא הסכים, וכמובן ברגע שהמים נדלקו הוא התחיל לצרוח , לדעתי הבהלה מהאמבטיות התחילה אז..
מה עושים ואיך משנים את זה?
תודה לכולן על הסבלנות
זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)
לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.
אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.
לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.
וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר
הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.
אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.
במיוחד עם ההכנה שתעשי לו
כולה לילה וזה דודה שהוא מכיר
מקסימום את יכולה להשאיר לה כל מיני דברים שימריצו אותו איזה ממתק לבוקר
או לישון לידה בסלון דברים כאלה
מקסימום לא יישנו
הוא עם דמות שמכיר
בשעות הערב (לא הרבה פעמים בערב אחד, אלא הרבה ערבים יוצא שמעוררת)
ואיכשהו בכל הפעמים שהבאנו בייביסיטר לשעות האלה, היא ישנה שנת ישרים. נראה לי הבייביסיטר לא מבינה למה אני משאירה לה כל פעם הנחיות מה לעשות אם היא מתעוררת..
אז אולי זה בכלל סגולה להביא מישהו אחר
שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)
האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...
נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...
@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.
אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.
מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:
"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."
זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."
בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...
ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...
גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..
אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.
לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..
תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.
אפשר להצטרף אליו שם.
כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,
אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס
וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.
יש לי גם בגיל הזה, עושה לנו סיוטים בלילות, קם מלא בצרחות איימים , מביאים לו מטרנה, נדנודים, ששששש...
כל מיני, נרדם וקם שוב. מה הבאה? שהוא קם כולו רטוב בגלל המטרנה. קר. וצריך לקלח אותו ולהדליק דוד כל בוקר ואני ממהרת לצאת.
אין איך לעודד חוץ מזה שבסוף זה עובר מתישהו.
הוא לא אוכל כמו שצריך ביום וזה לגמרי בעיה שלנו, אנחנו מאד מנשנשים לאורך היום והוא גם
פחות ארוחות מסודרות.
צריך..
לדעתי אפשר לעשות תהליך
בהתחלה לשכב ממש לידו
כל לילה להרחיק את המזרן עד שתעברו לכיסא ליד הדלת
ואז לקצר את הזמן
לגבי האמבטיה לדעתי להמשיך לקלח ולא להתרגש
זה פשוט יעבור מתישהו
אני ממש רוצה להיות על זה. הבעיה שמנסים יפה עד שיש את הלילה הזה שאת ככ גמורה ואת נשברת
ככה היה עד עכשיו. באמת ניסינו והצלחנו יפה, עד שבא הלילה הזה שאני פשוט גמורה ונשברת
היי.
בת 41.5, אמא ל 4 בנות ובן... בעברי גם 2 הפלות.
2 הילדים הקטנים שלי הגיעו אחרי הפלה ולקח לי שנה להקלט עם כל אחד מהם... הקטנה תכף בת 5.
אני חולמת על עוד בן.
מה הסיכוי בגילי להקלט טבעי? אשמח לסיפורים מעודדים... לא מעוניינת לעשות טיפולים.
לפני שנתיים ניסיתי 8 חודשים ולא הצלחתי... כרגע עם התקן הורמונלי, מתכננת להוציא בימים הקרובים.
להוציא את ההתקן.
אם את כל-כך רוצה הריון, תהייה שעולה לי
למה הכנסת התקן?
מכל מיני סיבות...
אבל הלב לא שלם עם סגירת הבאסטה וממש בא לי לנסות שוב.
ילדה בגיל 45 וגם בגיל 42
הריונות טבעיים ילדים בריאים
נולדתי בגיל 42
מעלי יש אח גדול בחמש שנים
בודאי שיש סיכויים.אבל לדעתי חשוב לדייק ולוודא זמן ביוץ.בגילאים מבוגרים יותר יש לפעמים שינויים.
כי לרוב הוא נופל לי על יום הטבילה או במקרה הפחות סבבה יום לפני...
נראה איך יהיה עכשיו כשאוציא את ההתקן..
אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?
אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...
אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.
וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈
הרבה פעמים לקות תקשורת בתפקוד גבוה מאובחנת בגיל מאוחר.לעיתים הורים מאובחנים,לאחר שילדם קיבל איבחון.
היכולת הקוגניטיבית הגבוהה(מחוננות),עוזרת לילד/נער /מבוגר .לתפקד באופן תקין או כמעט תקין.
חוץ מהבנת מצבים חברתיים רגשיים.
לא מחייב תלוי אצל כל אחד.
מה שהכי חשוב,שילמד במקום שיטיב איתו לימודית,רגשית וחברתית.
רוב נחת.
אז החצי האהוב מסיים עוד מעט עוד סבב מילואים💪🏻
ואנחנו רוצים לצאת לחופש. מחפשת מלונות שרלוונטי עם שישה ילדים (או סוויטה עם כמה חדרים, או חדרים עם דלת מקשרת)
חוץ מאילת זורמים על כל מקום בארץ (נראלי עם עדיפות לאיזור הדרום/ים המלח כי שם יותר חם)
חצי לניסיון, אם יש אטרקציות במלון אז בכלל (בריכה לא רלוונטי, אלא אם יש משהו נפרד)
ובנוסף, מחפשת המלצות למלון ברמה גבוה, רק לנו, שרלוונטי להיות בו בשבת (חילוף סעודות, צ'אק אוט רק במוצ"ש, בכללי אווירה יותר של שבת)
תודה לממליצות😉
בירושלים יש מלא אופציות למלונות עם אופציה לצאת במוצש. לא בכולם יש היפוך ארוחות (בכלל בשבת קצרה לדעתי מיותר סעודה 3 בקושי אוכלים. עדיף ארוחת בוקר מוקדמת ואז ארוחת צהריים) באווירה יותר של שבת (כמובן יש מלונות שיש גם אורחים חילונים וכו)
בין המלונות
פרימה -חדרים קטנים קצת
פלאזה
המלך שלמה- שופץ קוראים לו אריסטו נראה לי
הנביאים (לא הייתי. שם מאמינה שזה רק דתיים)
וולדורף (מהמממם!! ברמה מאוד גבוהה. בעשרות הכי מהודרת)
מלון לב ירושלים - יש היפוך ארוחות. מלון נחמד מאוד. ברמה בינונית אבל סבירה לחלוטין לדעתי. החדרים גדולים מאוד! משופצים (מקומה 3 נראה לי) האוכל היה טעים מאוד מאוד ובשפע! אבל שוב לא יודעת מה הסטנדרט שלהם הוא נקרא פחות ברמה משאר המלונות שנרשמו למעלה.
יש לך גם באזור יותר צפוני
ניר עציון
לביא
כינר (אחרי טבריה)
תכלס לא חסר
בכא תבררי לפני ההזמנה שאכן יש היפוך ארוחות.
זה בדץ מהדרין ירושלים למיטב ידיעתי
אז כבר התקשרתי לבדוק בינתיים 🫣
(המלון הזה הוא חלום שלי)
אבל הם העבירו לי תעודת כשרות רגילה של רבנות ירושלים, בישול לדעת הרמ"א.
לי זה פחות מתאים.
תודה שענית ❤️
לזוג בלי ילדים אני ממליצה על המלונות של ישרוטל בים המלח. הם הכי טובים שם מהמלונות האחרים בפער.
אבל בכללי בים המלח אין מלון מהדרין. ולגבי היפוך ארוחות אני גם לא יודעת אם יש
אני יודעת שזה ממש מסוכן לתינוקות קטנים ונורא ניסיתי להיזהר
ובטעות הבאתי לו נשיקה במצח עם הצד של ההרפס
קראתי קצת באינטרנט ואני עכשיו בסרטים ממש
בבקשה מישהי יודעת אם יכול לדבק גם דרך העור ?
מנשקת את ילדיי חופשי, גם תינוקות שלי בני יומם.
אף פעם לא עבר אליהם!
בהתחלה חששתי
עד שהבנתי שלתינוקות וילדים זה לא עובר...(גם למבוגרים אגב...)
לא יודעת למה לא עובר לקטנים, מה שאני רואה על עצמי זה שיש אנשים רגישים כמוני להרפס וזה כל הזמן צץ לי. מי שלא רגיש כנראה שזה לא יעבור אליו.
מקסימום שתהיא רגועה תנקי עם אלכוהול של חיטוי טבור לתינוק את המקום שבו נישקת אותו.
זה יחטא ושום חיידק לא ישב לא על הפנים. (לי היה בעבר גם הרפס בפנים, אבל בעיקר בשפתיים...)
ואם נישקת את התינוק בשפתיים, תנקי עם סבון בעדינות ולא עם אלכוהול כמובן...
אז פשוט תעקבי שלא נדבק, ובפעם הבאה תשתדלי להזהר
לא הייתי נכנסת להיסטריה ממה שכתוב ברשת....
יש לי גם הרפס שחוזר הרבה פעמים ולא זכור לי שתינוק נדבק ב''ה
ילדתי ויצא לי הרפס בשפתיים
השתדלתי להיזהר בטוחה שלא התלחתי ב100% לתינוקת שלום
