מוצאת את עצמי חושבת הרבה על החיים שלי לאחרונה. ואני לא מאושרת. בשום תחום.
הזוגיות שלנו לא טובה. לא בטוחה שנשאר בכלל מה להציל.
אני שונאת את העבודה שלי.
לא כיף לי להיות אמא. קשה לי ועמוס לי והרגעים המתגמלים קטנים וקצרים ולא באמת מפצים על כל הקושי.
אני הולכת לטיפול (אישי. כי זוגי נראה לי שאין טעם כי כבר אין מה להציל. ובכל מקרה הוא סירב לטיפול גם כשאני רציתי).
מנסה לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי לשפר לעצמי את החיים.
עבודה זה חלק הקל יחסית - אני יכולה לחפש עבודה אחרת. אולי יהיה יותר טוב ואולי לא, אבל זה לפחות משהו שאני יכולה לנסות.
ילדים - אולי כשיגדלו יהיה יותר קל, אבל אולי לא, מי יודע. חוץ מלנסות לסחוב את השנים הקשות האלו אין לי הרבה מה לעשות עכשיו. כמובן שלא מתכננת עוד הריון כרגע ואולי גם בכלל.
זוגיות - אין לי פתרונות. פתאום מבינה שלא כיף לי אפילו לבלות סתם זמן עם בעלי. אני באמת מעדיפה להיות עם עצמי. למשל חופשה זוגית ממש לא נשמעת לי מפתה (בלי קשר זה לא קורה מסיבות אחרות), מעדיפה כבר חופשה לבד (גם זה לא קורה, אבל נניח תיאורטית).
זהו. לא יודעת למה אני שולחת את ההודעה המבאסת הזו.
סתם תובנות עצובות של תחילת שבוע.
מדברים