או כמו שאמר ה' למשה - וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם.

אין לנו דרך להבין למה אנשים מסוימים סובלים לעומת אנשים אחרים שחייהם קלים וטובים.

נראה לי שאנחנו אמורים להתייחס לתורה לא כאל סתם דת. אלא כדרך חיים. וזה עובד רק כשהמידות של הבן אדם טובות כנראה.

אז אם האדם מקולקל הוא לא יזכה לחיות את התורה באמת אז מהבחינה הזאת הוא מת

ככה נראה לי באמת לא חושבת שאנסים/רוצחים נהנים מהחיים בין אם הם חילונים או דתיים.. בטח שהם ממש חלולים

איך ידוע לך שהם מרגישים כל כך טוב בינם לבין עצמם?

והם מוכיחים למה זה סם המוות. זה מה שגורם..

המידות המקולקלות והמעשים הרעים שאדם מוצא לעצמו צידוקים מהתורה שהוא למד - זה בדיוק נעשה לו סם המוות

זה בדיוק המקור שאומר שלא כל מי שעוסק בתורה מתעלה, ורק מי שניגש בצורה ראויה, גם אם לא שלימה (כפי שכתוב: "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", וכן: "המאור שבה מחזירן למוטב", עייני מהר"ל בהקדמה לתפארת ישראל שמסביר מה הגישה שצריכה להיות לתורה בשביל שהיא תחזיר את האדם למוטב), אז "מלבשתו ענווה וכו'..." כפי שכתוב במסכת אבות.

וכמובן, הכוונה היא לדרך החיים בעצמה, כפי שכתוב: "ובחרת בחיים", "כי הוא חייך ואורך ימיך", "למען ייטב לך- לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים"- לעולם שכולו ארוך". (וזו הייתה הטעות של "אחר" שחשב שמי שמקיים מצוות שילוח הקן בוודאי שמקבל אריכות חיים, ואז ראה מקרה של מישהו שעלה לעץ לקיים את המצווה ונפל ומת....).

יש מקור מקביל, "לא זכה, נעשית זרה לו" (אם זכה, כזר (בצרה)), שמעתי משל שהתורה היא כמו גשם, אם היא נופלת על קוצים, מצמיחה קוצים, אם נופלת על צמחים, מצמיחה אותם. כך גם הכוח שישנו בתורה כשהוא נוחת על אדם טוב, הוא מצמיח אותו, וכשהוא נוחת על אדם עם מידות מקולקלות, הוא מצמיח את הרע שבו. לכן גם לא כל אדם יכול להיכנס לבי"ד, ורק מי שראוי יכול להיכנס לבי"ד. (עד שרבן גמליאל הקפיד לא להכניס כל מי שאין תוכו כברו...). דווקא מכיוון שהם אנשים רעים, ל"ע התורה יכולה להצמיח את הכוחות הרעים שבהם ולחזק אותם, כפי מה שכתוב שה': "פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם", שמעתי הסבר לכך שאם אדם היה אוכל בכך היה מנציח את החטא, אבל על האדם להבין שהחטא מקרי ולא נצחי ח"ו, ולהשתלם כמה שניתן, כך גם פה, ישנם אנשים ששואבים מנקודת הנצח לחטאים שלהם, ואז יוצא מצב שהם הופכים את המצב שלהם לאידיאל, ומוצאים אותו בתורה, או לפחות לוקחים את כוח התורה וחכמתה לכיוונים שליליים. וכן ראיתי בספר של הרב זאגא על חנוכה שהוא מביא פסוק מתהלים על היוונים שנמשלו לבוץ, ומסביר שהם לוקחים את החכמה, הפילוסופיה, שזה דבר שקשור לנקודת הנצח, ושמים אותו בחול ובתרבות שלהם, שבמשל הם לוקחים את המים, החכמה (שהתורה שנקראה חכמה נמשלה למים), ושמו אותם בחול, ויצא בוץ. וזה קשור גם לעניין של כוחות הטומאה והסט"א, וד"ל, ואכמ"ל.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל