גלולות היו לי זוועה ואחרי 3 חודשים התייאשתי.

התקן נחושת היינו אסורים אפילו יותר מחצי מהחיים.

התקן מירנה היה לי נפלא. לא הרגשתי שום תופעת לוואי. היו לי הכתמות קלות אחת לחודש, ודימום שאוסר פעם בשבעה-שמונה חודשים.

הבנתי שהבעיה המרכזית עם מירנה זה דימום הסתגלות. אני התקנתי סמוך ללידה ובהנקה מלאה, ולכן הצלחתי לחסוך מאתנו את הכאב ראש הזה.

זה קשור לעובי הרירית של הרחם.

אז אם אין ביוץ- הרירית דקה, ואין בעצם מה שידמם כמויות (יש הכתמות, ולכן מומלץ להתקין אחרי טבילה, אבל לא דימום מסיבי שאוסר).

איזה כיף זה רופאת נשים דתיה  

התקן הורמונלי היה לי מושלם

יש לי רופאת נשים דתייה בהתייעצות איתה שמתי את ההתקן אחרי הטבילה! אפשר עד 72 שעות מהטבילה

ואז גם אם יש כתמים לשים תחתון צבעוני ןלשאול רב לא להאסר סתם

מבחינה הורמונלית שום תופעות חוץ מחצקונים

ואחרי כמה זמן כבר שום כתמים ושום מחזור, מושלם

הייתי עם סרזט בערך חודשיים היה זוועה ועברתי לגלולות משולבות -זואלי למשך שנה.

הגלולות עשו לי ממש רע, כל הזמן הרגשתי הורמונלית, כל דבר עצבנית ומצבי רוח. אולי גם השמנה אבל לא יודעת אם זה קשור דווקא לגלולות.

אחרי שנה תפסתי אומץ והלכתי להתקין מירנה.

וואו חד משמעית הבדל ניכר.

לא מרגישה הורמונלית בכלל.

הרופאה הסבירה לי שיש בגלולות 800 מק"ג לעומת 20 מק"ג בהתקן, והם גם מופרשים ישירות ברחם ולא עוברים בכל הדם בגוף לכן ההשפעה הרבה יותר נמוכה, עד בלי השפעה.

החשש הגדול הוא דימום הסתגלות ארוך, לכן הרופאה אמרה לי להמשיך עוד חודש עם הזואלי ביחד עם ההתקן כדי לדקק עוד יותר את רירית הרחם ולמנוע דימום הסתגלות.

בפועל היו קצת כתמים בימים הראשונים של ההתקנה, ואחכ מידי פעם יש חודשים שיש בהם כמה ימי כתמים ויש חודשים שאין כלום. לא ברמה של אוסר בכלל..

מסקנה- קודם כל לכי לבדוק את עובי רירית הרחם באולטרסאונד. האידיאל הוא עובי 2 מ"מ. 4 מ"מ זה גם איכשהו בסדר. מעל- חשש גדול לכתמים רציניים ודימום.

תתייעצי עם הרופאה איך לעשות את המעבר, אולי לחבר כמה חבילות של גלולות ככה שהרירית תהיה דקה, להתקין ואז להמשיך עוד חודש-חודשיים עם הגלולות וזהו.

אני כבר יותר משנתיים עם המירנה ומאד מרוצה. הבחירה הכי טובה שלי מכל אמצעי המניעה המבאסים האלה.

בסמוך לקבלת מחזור או לאחריו? (כלומר לבדוק את המקסימום או את המינימום במהלך החודש?)

כרגע אני מונעת לא הורמונלי ומקבלת סדיר לחלוטין אז לא נראה לי שיש איך לחמוק מזה..

אבל רעיון טוב לבדוק את המצב כרגע לפני החלפת ההתקנים. 

כי אמנם הרירית דקה מיד בסיום המחזור אבל גם אז היא מתחילה להתעבות.

אצלי זה היה עם גלולות שבמילא דיקקו את הרירית.

זאת שאלה שכדאי להתייעץ עם רופאה.

אפילו לעשות כמה פעמים אולטרסאונד במהלך החודש ולראות מה המצב.

לגבי חשק, לא מרגישה חוסר חשק. אם כבר, עם הגלולות היתה ירידה כלשהי.

אבל גם אין לי למה להשוות כי מאז החתונה אני הורמונלית - הריון, גלולות, התקן.

מוסיפה שאלה:

איך ההשפעה על החשק?

גם בלי ביוץ וגם תקופות ארוכות שמותרים, עם כל היתרון זה לא מהווה חיסרון בסוף לעומת מניעה לא הורמונלית? קצת מלחיץ אותי לעבור את כל ההסתגלות כדי לגלות שלא הרווחנו הרבה..

ואשמח לשמוע עוד תשובות לגבי ההשפעה ההורמונלית כי זה מה שהכי מטריד אותי...

היה לי הסתגלות איומה. ואחרי שמונה חודשים התייאשתי הוצאתי.

(כולל לגלות במקווה שהתחיל דימום חדש.... במצטבר יותר מחודש להיות אסורים...)

לא השפיע על החשק.

ועם גלולות משפיע לי ברמןת וישר :/ 

סרזט היה לי בסדר 9 חודשים ואז התחיל לי דימום מטורפים. בסוף הפסקתי ונכנסתי להריון ישר ברוך ה

עכשיו עם מירנה ומרוצה ממש

כרגע אין תופעות לא צריכה לזכור כלום לא מקבלת מחזור

ישתבח שמו בנתיים מעולה (4) חודשים בערך

מקפיצה לעוד תשובות ממי שהתנסתה גם בגלולות וגם בהתקן מירנה.

תודה רבה!

כעת עם קיילינה שזה כמו מירנה עם פחות הורמונים.

להרגשתי קיימת השפעה על מצב הרוח אבל פחות מהגלולות.

חשק אין בכלל.

בהתחלה הייתה כחצי שנה ללא וסת, עכשיו יש כתמים שלא אוסרים אחת לחודש לכמה ימים.

כדאי לקבל הדרכה לגבי התנהלות עם הכתמים.

מאז ההתקנה לא הייתי במקווה.

משתמשת זה הפעם השניה במירנה.

לא רואה מקווה🤓

גלולות הפכו אותי לפרה משוגעת, עם מירנה לא מרגישה שום השפעה הורמונלית.

לגבי החשק: לא מרגישה פגיעה, אם כי אנחנו מותרים ברצף - אז מן הסתם זה לא אותה רמת ריגוש כמו שבועיים שבועיים..

בהשוואה לגלולות שהרגו לי את החשק לגמרי.

ממליצה. וואלה בשלב של בחיים לא רואה איך אני מניסה מקווה וכל הטררם של נידה - הן טכנית והן רגשית. 

משתמשת זה הפעם השניה במירנה.

לא רואה מקווה🤓

גלולות הפכו אותי לפרה משוגעת, עם מירנה לא מרגישה שום השפעה הורמונלית.

לגבי החשק: לא מרגישה פגיעה, אם כי אנחנו מותרים ברצף - אז מן הסתם זה לא אותה רמת ריגוש כמו שבועיים שבועיים..

בהשוואה לגלולות שהרגו לי את החשק לגמרי.

ממליצה. וואלה בשלב שלי בחיים לא רואה איך אני מכניסה מקווה וכל הטררם של נידה - הן טכנית והן רגשית. 

אני שוקלת לשים מירנה אחרי הלידה, אבל חוששת מעלייה במשקל.

יש לי ניסיון עם התקן נחושת רגיל שעבד מצוין, אבל עם מחזורים ארוכים וכבדים...

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד