בנות אני ממש משתדלת לא לצעוק או להראות לו רפיון אבל לא יודעת מה לעשות חוץ מלנשום שזה גם הישג כשהוא בהתקפי זעם ובכי,
כולם אמרו לי לפני כמה זה גיל קשה ומרוב שהבן שלי נסיך מהמם אמרתי לעצמי שבטוח עליו זה יפסח, הוא בסוף בחודש בעזרת ה בן שנתיים וממש בשבוע האחרון כאילו הכל התהפך.
כל דבר ״לא״, מעיף את האוכל , מבקש עוד חטיף והסברתי שכבר אכלנו אחד , הצעתי פרי ואכל ואחכ רצה עוד פרי והבאתי , אחכ רצה עוד אחד ואמרתי לו שתכף ארוחת ערב ולכן מספיק עם הפירות, ארוחת ערב התחיל לאכול ואז בשביל לנסות אותי העיף את כולה, צרח צרחות אימים אולי איזה חצי שעה עד שנשנק כבר מחוסר אוויר שהוא רוצה עוד חטיף ולא וויתרתי אלא התעלמתי (מזל שהתקשרתי לאמא שלי להרגעה אחרת כבר הייתי מאבדת את זה כי היום זה היה 3 שעות של זוועה מדבר לדבר).
בקיצור אשמח לכל טיפ אפשרי ממי שמנוסה פה ואשאל כמה שאלות ספציפיות:
1. כשהילד בבכי אחרי שהסברתי פעם אחת למה מה שהוא רוצה לא מתאפשר, לחזור על ההסבר בנעימות או להתעלם עד שהתקף הבכי יעבור ? לנסות לרצות בדברים אחרים?
2. אם למשל שפך או העיף אוכל ? להביע את זה שזה לא בסדר או פשוט לנקות מולו בשקט?
3. אם אןמר לא לא לא על כל הצעה , לשתוק או להמשיך להציע חלופות?
תודה רבה בנות אני בחודש שמיני ורק מתחילה לחשוש איך יהיה תכף אחרי הלידה בעזרת השם , וזה מוביל אותי לשאלה 4: באיזה גיל זה עובר להם? 🤣



.