בשנים האחרונות נוצר מצב
שבו כל המשפחה נפגשת בשבתות אחת לחודשיים בערך
חוץ ממני
וכולם יכולים לבא להתארח בשבת
חלק רק לסעודה אחת כי קרובים..חלק חילונים ונוסעים וחלק מתארחים אצל ההורים שלי
ורק אני מחוץ לתמונה
כי אנו משפחה גדולה
כי להורים כבר קשה -בעיקר זה
כי בית לא גדול
ועוד כל מיני
ובחיים לא רואה את האחים כי אין מפגש ביום חול אף פעם
ופשוט מרגישה בלי משפחה
ואף אחד לא חושב אפילו שזה התחושה שלי
בחלק מהנקודות אפילו מזדהה..
אולי תנסי ליזום מפגש משפחתי באחד מימי החול? תכף חופש גדול, זה יכול להיות מעולה
ואם המשפחה בכיון, ממליצה גם להעלות את זה בפניהם ולדבר על התחושות
זה בעיקר משפיל אותי לדמיין את זה
בעבר יזמתי הרבה
הם כולם נפגשים אז אין להם צורך ביותר.. זה רק אני שחסרה את זה
וזה כאילו משפיל לבקש -אולי תשקיעו כדי לפגוש גם אותי
אבל בחופש הגדול אולי באמת כן אנסה
כי זה האופציה היחידה
תודה רבה
אני חושבת שאם לא תשקפי להם את התחושות, הם פשוט לא ידעו
ואולי הם מרגישים שזה בסדר מבחינתך שזה המצב, כי זה מסתדר לך יותר מבחינת נוחות, או כי לא הארת להם מעולם,
או שהם לא רוצים להטריח אותך אז מראש נמנעים מלהציע (קרה לי...)
ביחסים בינאישיים לדעתי צריך להניח ל"אגו" בצד
זה לא משנה איזה צד אשם יותר או פחות
אם ישנו רצון לקדם את היחסים למקום טוב
מישהו צריך ליזום צעד
זו דעתי לפחות
בהצלחה!!!
אני גם לאחרונה ממש מרגישה צורך להפגש יותר עם המשפחה.
אין לך אפשרות להזמין אלייך לאירוח בשבת?
יש אחת שגרה רחוק ולא תגיע עד אלי בכל מקרה -או ה רואה באמת אחת חשנתיים
זה הזוי
השאר נגיד פעמיים גג 3 בשנה
וההורים יוצא לנו אחת לחודשיים וחצי-שלוש
אותי זה מבאס
כי צכלס
זה לא שאנחנו אחים חברים ובקשר
אין לי אפילו ממש חשק לזה
אנחנו שונים לגמרי
אבל זה מרגיש תלוש להיות כאילו לבד בעולם
ולדעתי תדירות יפה ב"ה עם ההורים
מה שנקרא - הלוואי עליי
אצלנו זה מבחירה שלנו בעיקר - כי קשה לנו להיטלטל עם כל המשפחה לשבתות ולמפגשים משפחתיים, אז הולכים רק למה שחובה.
אבל כן, זה קצת מוציא אותנו מחוץ למשפחה... כל האחים שלי התחתנו הרבה אחרינו ועם משפחות הרבה יותר קטנות מאיתנו, והם מגיעים הרבה לשבתות ולפעמים גם באמצע שבוע.
אנחנו שולחים מדי פעם את הילדים לשבתות (כל פעם חלק מהם) - לא יודעת אם זה רלוונטי אצלכם, אבל אולי...
בינתיים - חיבוק ♥️
לא רלוונטי בכלל..חוץ מזה שהם רחוקים ..
הם לא בכוחות לטפל בילדים..אפילו שעה בייביסיטר לא בכלים
זה ילדים עצמאיים, שיודעים להסתדר לבד ואפילו לעזור.
זה לא ילדים שצריכים בייביסיטר..
לגבי המרחק זה בעיה, אולי כשיגדלו יותר,
מגיל שאפשר לשלוח אותם לבד בתחב"צ.
כשבוחרים לגור רחוק מהמשפחה יש לזה מחיר, יש לכם את השיקולים שלכם למה בחרתם מה שבחרתם,
אבל אם תראי מה אתם מרוויחים מהבחירה לגור רחוק, זה אולי יעזור להכיל את המחיר שאתם משלמים על זה.
זה ההורים והאחים שעזבו..
כולנו גרנו קרוב פעם
אני בסיטואציה קצת דומה אבל שונה
אנחנו הרבה אחים שכולם גרים בארץ במקומות שונים
אבל ההורים בחו"ל (שזה לכשעצמו נושא כואב.. לא נכנסת לזה)
אבל בגלל זה אין כמעט נקודות מפגש
וכל אחד חי לעצמו וזהו..
אני כבר התרגלתי שאלו החיים...
יש את המפגשים של פעם בשנה וחצי בערך או שמחות (ברית, חתונה, בר מצוה)
ולא יותר מזה
איך ההורים לא מרגישים לבד מנותקים מכל הילדים?
וואו חיבוק על זה
ואיזו גיבורה שאת ככה מתמודדת ומקבלת את זה
אנחנו משתדלים מה שאפשר לעזור להם
לפעמים נוסעים אליהם
אני הייתי שם וחזרתי רק לפני שבוע (פעם קודמת שעשיתי את זה היה לפני ארבע שנים)
יש לנו תקווה שיום אחד יבואו בעז"ה
גרה רחוק מהבית של ההורים וכל שאר האחים באותה עיר
היחידה שלא תצא איתם לנופש במקום מעורב, ולא ייסגרו בשבילי נופש במלון חרדי כי הם לא קרובים לזה אפילו
הם נפגשים בעיקר בשבתות בבית של אחד האחים כי הם נוסעים וזה נח להם ככה
יוצא לי אולי מפגש משפחתי מורחב אחד בשנה
ואני לא נוסעת להורים בשבת מכל מיני סיבות שאשמור למערכת
מבאס, אבל זה מה שיש. בחרתי בדרך אחרת 🤷
זה לא שהשאר משפחתיים
אבל רחוקים
ואין באמת קשר
וההורים לא דואגים לגיבוש משפחתי..דואגים רק שיבקרו אותם כל אחד בנפרד
אני לא בחרתי בזה
אבל מבינה אותך ממש
לא קל להרגיש שרק לך אין
עכשיו אני אחרי תהליך שלהשלמה וקבלה ב"ה, אבל ברור שזה צובט
חיי מלאים ב"ה במשפחה שלי הפרטית
ובמשפחה שהקפתי את עצמי בה ובחרתי לעצמי - אלטרנטיבית כזאת 
יש עם מי לנפוש
יש עם מי לעשות חגים ושבתות
ב"ה
יש לי משפחה גדולה באמת
וזה עוזר, כי עיקר הקושי הוא תחושה של בדידות.
לישון אצל אחד האחים או לסבלט דירה או אם יש בית הארחה או פנימייה שמשכירה דירות לשבת.
אפשר גם לשלוח חלק מהילדים למשפחות שונות אם זה בגיל המתאים.
יש לך חברות נשואות שגרות ליד ההורים שתוכלי לשתף אותן? אולי יסכימו להגיד לך מראש מתי הן נוסעות ומשאירות לך את הבית ותוכלו להתארגן על שבת לפי הצרכים שלכם?
את הבכורה? לפעמים הורים נוטים לחשוב שהבכורים תמיד מסודרים ולא צריך לדאוג להם. אולי אם תשתפי את ההורים שלך תוכלו ביחד למצוא פתרון. אולי הם ישמחו לדעת שאת רוצה לבוא יחד עם כל האחים.
רק תקחו בחשבון ששבתות כאלו הם טרחה עצומה להורים, חייבים להתחלק גם בבישולים אבל גם בניקיון והחזרת הבית לקדמותו. לוודא ששומרים על שקט והנוחות של ההורים בשעות המתאימות להם, אחרת זה באמת מכביד.
אמל מי שגר קרוב -אין מקום ואפשרות בכלל לא יכולה לפרט מחשש לזיהוי
אין לנו מכרים שגרים שם וגם לא להורים
ולנו אין תקציב לשלם על השכרות במצב כלכלי לא טוב.וכנ''ל ההורים
ואגב מצד העזרה- אני כזאת שבכיף אבלשל הכל והכי מנקה אחרי פיקס
זה לא הבעיה
באמת שאמא שלי לא ממפריע לה שאנחנו לא מגיעים כל עוד היא רואה כל אחד מהאחים בנפרד מדי פעם זה בסדר לה
היא לא חושבת על משפחתיות ועל זה שבקצב הזה נהיה כמו זרים עוד מעט
האם יש אפשרות להוציא ילדים מהחדרים הסגורים ולשים את כולם לישון עם מזרונים בסלון?
בבוקר לקום לסדר את הסלון פיקס שלא ישאר זכר.
אפשרות נוספת וקצת נועזת,
אם האחים שלך זורמים אפשר לעשות חדר שינה בנות נשואות וחדר שינה בנים נשואים.
ואז כל הילדים בסלון. מספיק שני חדרי שינה, ולא משנה כמה משפחות באות..
זאת יכולה להיות חוויה מארץ החוויות.
לגבי זה שלהורים זה נוח ולא מפריע שהאחים לא נפגשים, זה דבר נשמע לי הגיוני שהם לא מספיק שמים לב ולא מכוונה רעה.
מאמינה שאם תצליחי לעורר את הרצון תצליחו למצוא פתרון. תנסי לדבר עם האחים שלך וגם עם ההורים. אם לא תדברי לא ידעו.
תזמיני אחים אלייך לשבתות אם מתאים לך, תיצרו מפגש באמצע שבוע, תיזמי 'מסורת' משפחתית כמו מפגש ביום העצמאות או טיול משפחתי בחופש הגדול.
נוח לנו מאד (מדברת גם על עצמי) שהקשר המשפחתי קורה דרך ההורים, אבל אם זה לא אפשרי אז זה אחריות שלנו ליצור אלטרנטיבות אחרות כדי לשמר את הקשר
סבא וסבתא בשני הצדדים לא השקיעו בזה, וזה ניכר... וזו משימה שההורים שלי לקחו על עצמם, בתא המשפחתי הגרעיני שלנו. חשוב להם מאוד גיבוש משפחתי, ומשקיעים בזה המון משאבים, מאז שאנחנו כילדים בני אפס, וזה ניכר בעיניי גם עכשיו, כשחלק כבר נשואים.
לכן, דבר ראשון, לא פותר את הבעיה, אבל בעיניי חשוב דווקא מתוך התחושות שלך- לשים לעצמך כמשימה ליצור קשר קרוב בתא המשפחתי הגרעיני שלך, כהשקעה לטווח רחוק. אף אחד לא מבטיח שזה ישא פירות, אבל בעיניי השקעה של ההורים היא ממש משמעותית וחשובה, וזו מתנה ענקית להעניק לילדים.
בנוגע אלייך- לא הייתי מנסה בהכרח מפגשים משפחתיים של כולם-כולם. לא יודעת מה הסגנון וגודל המשפחה, אבל בעיניי זה דווקא מה שגורם לזה קצת להתמסמס. הייתי יוזמת שבת/מפגש/טיול/מנגל עם אח מסויים והמשפחה שלו . אפשר גם לקבוע סביב ימי הולדת של האחים, מסיבת יומולדת רק 'שלכם'. אפשר גם יציאה של כל הבנות האחיות (אם יש). בעיניי מפגשים קטנים כאלו של אחד על אחד יפיגו קצת את התחושה של הלבד, וגם יצרו תשתית נוחה יותר למפגשים כלליים יותר בהמשך.
וגם בעיניי נקודה שצריך לזכור- קשר לא מתבטא רק במפגשים. יש לכם קשר במהלך היום יום? וואטסאפ? שיחות טלפון? גם כקבוצה וגם אחד על אחד. קשה להשקיע בזה משאבים ביום יום כשיש משפחה, עבודה ועיסוקים אחרים-אבל זה חשוב!! כדאי להשקיע בזה, להתחיל ליצור את זה, גם אם זה מוזר ולא טבעי כל כך בהתחלה... יכול להיווצר גם סביב משימה משותפת, סביב משהו משותף שרוצים להוציא לפועל...
אני כל הזמן מסתכלת על ההורים שלי ודודים שלי, ומבינה כמה חשוב לשמר ולטפח קשר כזה, בשבילנו. קשר דם הוא קשר משמעותי, וכמה שבסוף כל אחד בונה את הבית שלו, המשפחה שלו, ובהמשך גם את השבט שלו, זה קשר בעל משמעות ממש מיוחדת...
שבמשפחה שלי יש מאוד קשר טוב בין האחים.
ונפגשים בכל מיני וריאציות וזה משהו שבהתחחה ( גם היום ) ההורים שלי טיפחו ולאט לאט אנחנו יותר יוזמים מעצמנו וממשיכים את מה שהם התחילו.
אבל עדין מפגש,של כולם כולם זה ממש מורכב כי כבר אין מקום ברוך ה בבית של ההורים אז נעזרים בדירות אירוח וגם אולם לסעודות. ומה שאנחנו הרבה פעמים עושים זה שמגיעים כל פעם עם זוג אחר וככה כן מתראים. מטבע הדברים טבעי שלזוגות מסוימים יש יוצר קשר אבל זה בסדר..
משתדלים גם פעם בשנה לעשות יום בנות של אחיות וגיסות ועוד פעם ערב אחים ואחיות בלי בני זוג וילדים ובחול המועד עושים טיולים משפחתיים או מפגש אבל ביום יום פחות נפגשים בעיקר מתכתבות הבנות הבנים פחות פעילים אבל בגלל שהגיסות גם איתנו אז הם מעבירות לאחים מה שאנחנו מדברות וככה הם בעניינים גם. וזו באמת השקעה של כולם. ועדין יש חיכוחים והרגשות לא נעימות. ולסיום בחג כלשהו לפני תקוםה יצא שכולם הגיעו חוץ ממנו והרגשתי ממש עלבון למרות שאני יודעת שיש לי מקום במשפחה וגם ידעתי שאם היינו מגיעים אחרים לא היו מגיעים כי אין מקום וזו גם היתה בחירה שלנו לא להגיע ובכל זאת היה לי קשה. ופשוט סיפרתי להם אחכ שצבט לי שלא הייתי חלק והם הבינו אותי והכילו את זה וזה ממש עשה לי טוב.
דבר ראשון תודה לכל אחת שענתה
זה עזר לי מאוד
ועורר אותי למחשבה
מרגישה מבולבלת
כי מצד אחד רוצה קשר
אבל
מצד שני
לא באמת
לא עם הנפשות הפועלות
כי אין ביננו תקשורת ודיבור וכמעט כלום במשטתף בכל המובנים
ובעבר יזמתי מפגשים..ובפועל גם כשהיו
זה היה ריק מבפנים
מאולץ
כאילו
מה לעשות נולדנו עם אותו שם משפחה
אבל אין מעבר
ברעיון היתי רוצה
חסרה בחיי מאוד שייכות והקשר
אבל
הלוואי והיה עם אנשים אחרים
יש אח או אחות ספציפיים שאיתם יותר?
ואפשר לחזק קשקים גם בין אחים.. לדבר, לשתף, לפתוח קבוצה..
(יש כל מיני פתרונות כמו להזמין אליכם את ההורים או אחים, להתארח אחד אצל השני, ליזום מפגשי חול, אבל בעיני הדבר הרטשוני הוא להנכיח את התחושה והרצון שלכם)
תודה
אני אוהבת את הגישה הטבעית
ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי
לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי
אבל-
כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום
כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה
אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה
כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...
אולי זה השתנה
נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם?
זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...
גם אם זה כשר...
יש אפשרויות סבירות יותר
נישט שייך
ככה אומרים, לא?
כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.
אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה
בשני המבנים האלה יש נזירות
שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות
האווירה נוצרית, לא?
בשתיהן אממממ 'עוזרים' לאנשים
מן הסתם.
אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.
באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.
אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.
פה בארץ ישראל
בעיניי, האוירה אחרת
וממילא
ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו
עם אוירה אחרת , "שלנו"
אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'?
אבל אסביר
יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.
גם אותי מרתיע הסוג של הצוות
אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.
אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה.
רק תהיתי לגבי שתי הנקודות
גם האוירה במקום
ואם לא היה מובן
אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.
אין לי מושג מה הולך שם
אישית
רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע
לא שמוסלמים יותר טובים...
אבל שוין.
בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.
ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם?
ומה עושים בשבת?
שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.
אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.
ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.
אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.
דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)
הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים
זה באמת מסובך וגם לא נעים
הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה
פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה
יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד
ממש באסה שהם נוצרים
גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.
כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.
שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.
אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.
ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...
צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.
שהלך להוציא ילדים מהמנזר...
סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור
אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)
ובגלל האסוציאציה שעלתה לי
זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד...
דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...
מעניין
לא מוכר.
ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.
ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה
ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי
ממש לא קשור ולא מתאים.
נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)
לא יודעת..
אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.
אז שם נראה ההיפך לצד השני.
זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת
מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.
רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור
אני עצבנית.
סכמנו שעושים פסח ממש בקטנה.
בעלי רק רוטן שלא מתקדם כלום,
ו"רק אני עושה בבית הזה".
הלוווו אני בהריון!!!!! אני לא אמורה לעבוד קשה!
ועכשיו אני מגלה שרשם לקנות חומר לניקוי כלי כסף.
ממש דחוף. ממש!!!!
אוףףףףף אין לי כוח.
תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו
גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת
מי שרוצה שינקה בעצמו
ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל
הריון זה עבודה בפני עצמה
אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂
הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.
ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית
של חרדה ואובססיה
גם בלי להשתגע
אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה
אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום
ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג
וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום
אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.
ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח
ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)
אז לא תמיד זה קשור להפרעה
יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה
וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.
לחג
וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר
יש עכשיו קצת שמש
נראלי שאפשרי לכבס
ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..
יש עוד שבוע עד שם
אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.
זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.
יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה
כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.
אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.
וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ
כי מבחינתי לא לכבס בכלל זה לא ריאלי
מה גם שבגדים שהם לצורך מועד מותר לכבס לפי חלק מהדעות
לי זה מספיק. יש יותר מדי החג הזה ממה להילחץ כדי שגם הכביסה המלוכלכת בחג תשב לי על הראש
אני גם ככה
הכי גרוע נכבס או נקנה חדש בחול המועד
ועושה להם טוב
אני פחות מתחברת לזה
וסתם אוהבת ארונות מסודרים גם במהלך השנה אז לא נכנסת ללופ הזה בערב פסח
אז הם מעדיפים לעבוד קשה עכשיו.
יש דברים שחשוב לעשות מידי פעם
וזה יושב בראש כזה שלא נורא נחכה כבר לערב פסח...
זה קרה לי השנה עם כל מיני דברים
אבל בעקבות המצב צמצמתי את הרשימה ממש ועושה רק 2-3 דברים שממש אי אפשר לדחות יותר השאר נעשה בנחת אחרי פסח
וברור שיש בזה משהו שיצא מפרופורציה
אבל ככה זה בהרבה חגים
בפורים והמשלוחי מנות
בשבועות והמאכלי חלב
וכן הלאה
כל אחד צריך לבחור לעשות מה שטוב ומתאים לו
זה בדכ לא בא מאיזה הפרעה או בעיה
פשוט נסחפים ומושפעים ממה שקורה בחוץ ולאט לאט נהפך לנורמה
אני ממש במאבק עם עצמי לא לעשות השנה דברים שהנה מהתוצאה ואסבול מהדרך
לפעמים מצליחה לפעמים מתבלבלת....😬
מרגיע אותם,עושה להם טוב
לק"י
אבל לא בכל מצב....
הלוואי והייתי אוהבת את זה יותר.
שינקה בעצמו
זה לא אמור להפריע לך
אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל
ואני על הארונות של הכלים
זהו
שכל אחד יעשה כשמסתדר לו
כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.
נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!
אז אל תוסיף דברים לרשימה!
תתמקד במה שחייבים וזהו!
ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!
דבר כזה לרשימה
וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!
וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)
ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...
שיש עוד זמן ושיהיה בנחת
אולי קשה לו עם זה שהכל עליו
אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו
אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק
תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים
במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות
והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה
תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך
ואת הכיף שבלהתלונן..
תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?
ממנו..
ואת זה אין איך לפתור חוץ משיחה טובה...
אז ממש ממליצה לנסות בכל מאמץ.לפנות זמן ופניות ולדבר רגע איך את חווה ואיך הוא חווה את התקופה ומה אפשר לעשות אחד בשביל השני...
ונרגענו שנינו...
וב"ה התקדמנו מלא-
כאילו הוא בעיקר עבד אבל אני הייתי בשטח לדברים קטנים,
וראיתי שזה נתן לו מרץ.
תודה לכל המגיבות, המזדהות והמייעצות...
כשנמצאים בשטח ומנסים לעזור!
התחושה שאנחנו ביחד בזה נותנת המון כח
יש עוד זמן
הכי טוב בלי לחץ
גיסי , עם חצי מכמות הילדים שיש לנו
נמצא בבית של חמותי מתחילת המלחמה למרות שיש לו אופציה נוספת אצל הצד השני
לנו אין את האופציה ובגלל זה נצטרך עכשיו לסכן את עצמנו ואת ילדנו ולהיות בבית שלנו בלי מרחב מוגן.
הסברנו לו שעכשיו אין לנו כבר את הפתרון (הלא נוח יש לציין) שהיה לנו עד עכשיו וביקשנו שיתחשבו. לא בא להם אז הם נשארים שם
ועכשיו גם אין לנו ממש פתרון לכל הפסח בערך כי להיות בבית מחזלש את האופציה של החג.
אנחנו מנסים כמובן למצוא פתרונות יצירתיים אבל אני עם סימפיזיוליזיס קשוח ולכן האופציה שהביאו לנו לא רלוונטית כי מכילה המון מדרגות
וכואב גם שאני נאלצת לסכן את האהובים שלי
וזהו לא צריכה פתרונות כי אין
רק חיבוק ותפילה שזה כבר יהיה מאחורינו ויעבור בשלום
הלוואי שיסתדר הכל לטובה
שוב חיבוק
רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.
וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר..
בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני
היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו
וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו
והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי
מנהלים את השיח מול האח?
אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?
עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה
לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג
גם ככה הם עייפים
רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…
מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?
אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?
לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל
שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב
אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם
חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️
אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?
מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם
במיוחד במלחמה..
אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..
שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.
יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה יותר מתון בשפה שלו.
צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם
כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה
גם השנה פסח מתחיל עם חורף
לא הקור של שנה שעברה
אבל עדיין קר וגשום
זה החג הראשון
(כמובן זה יכול להשתנות אבל זה הכיוון)
ואז מייבשים בשמש בתוך ציפית.
והספה נניח, אני מנקה עם מים ושמה מול החלון שתתייבש בשמש.
אני בדכאון כנראה על רקע פוסט טראומה
מטופלת גם תרופתית אבל עדיין מתמודדת עם זה.
שמחמיר מאד בהריונות.
להריון האחרון נכנסתי עם דיאפרגמה...
בהתיעצות עם רב לא הפלתי והמליץ אחרי הלידה למנוע בהתקן נחושת+ נרות... להגיע להכי בטוח שיש.
תכלס עד שהגיע התור להתקן קיבלתי מחזור וראיתי כמה קשה לי המצב שאסורים.
התיעצתי שוב עם הרב והציע לנסות חודשיים גלולות משולבות עם נרות מסוג עדין יחסית.
ועכשיו אני עם זה כבר חודש
וממש מתלבטת אם זה לא מחמיר את הדכאון...
מצד שני האופציה האחרת התקן נחושת אומר שאסורים כל חודש.. מה אגיד גדול עלי
באמת. אני לא עומדת בזה...
בא לי להגיד שפשוט נימנע מקיום יחסים וזה יהיה המניעה שלנו
אבל בעצם זה אומר שאקבל ווסת כרגיל לא לא רוצה לטבול כל חודש
די כבר לא יודעת מה לחשוב.
למה אין אמצעי מניעה נורמליים?
למה חייבים לקבל ווסת כל חודש??
לא רוצה... פשוט לא רוצה.
טוב לי בחיים אני אוהבת את בעלי יש לנו משיכה יש לנו חיי אישות יפים מאד!
ב"ה התרופות לא פוגעות לי בחשק
לא צריכה את הריחוק והקרבה הזה כל חודש, לא חסר לי, לא חסר לבעלי.
לא מרגישה שזה נותן לי שום דבר בחיים חוץ מזה שזה פשוט איסור חמור מאד.
והאמונה שלי לא במיטבה (על רקע המצב הנפשי) ככה שזה עוד יותר מאתגר.
ולא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד ילד.
יש לנו גם ככה די צפופים וברור לשתינו שצריך עכשיו פרק זמן לשיקום אישי נפשי ומקצועי שלי.
גם לפסיכיאטר זה ברור, גם לעוס שלי וגם לרב. (שכאמור חושב שכדאי למנוע ב2 אמצעי מניעה כדי שיהיה הרמטי באמת אחרי הפשלה הקודמת שממש שקלנו ברצינות להפיל)
לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.
מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.
יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).
תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה
מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!
מטפלת בעצמך!
זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה
התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,
שווה לך לנסות לשקול
את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.
זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.
האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?
מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.
אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.
בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.
הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.
בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע
בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..
הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.
לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.
את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.
אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.
יש כל מיני סוגים.
תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.
השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.
ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.
אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,
לא חושבת שהיה צריך.
הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-
את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת)
לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..
הסיפור שלך מאוד דומה לשלי
הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור
אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו
אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו
והלוואי שאנחנו לא טועים
ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד.
מישהי נתקלה?
מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע
אומר משהו על סכרת?
התבלבלתי מזה..
שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת
לסכרת יש פיתרון
להיפו לא
@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?
אבל תפקדתי כרגיל
יצא לי 27
בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר
אפשר לאכול בתוך הארוחה
לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים
ופחמימות גם לא לבד.
אני לא גורם רפואי
מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים
קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..
גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה
אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע..
לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅
אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר
כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉
אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן..
היפראמזיס שמטופל עם בונג'סטה. (2 כדורים ביום)
עדיין עם בחילות שיא אבל לפחות לא מקיאה.
אם אוכלת מקיאה.
לא אכלתי כבר ארבעה ימים ואני חלשה ממש.
אם אוכל אקיא ואז זה לא עוזר כלום כי גם אגיע לעירוי והכל.
גם מים אני מקיאה אם שותה מהר מידי.
הלוואי שיש לכן דברים חכמים להציע
אם יש למישהי רעיון למשהו שיכול להוציא אותי מהמיטה ולהחזיר לתפקוד זה בכלל יהיה נהדר.
תפוח חתוך
מיץ תפוחים
אולי מלפפון
מנטה (חליטה)
מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים, חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף)
לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.
זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית
במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו.
קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)
את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת
בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות
מתייגת את המנוסות
ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני..
הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..
זה לא חריף מידי להריון?
זה באמת מקל גם על הבחילות?
בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות.
אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון
ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..
ואני אגיד משהו חריף-
אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון
אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות
היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.
שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי
או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת...
כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.
אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'
אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.
אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.
באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.
חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש.
אנחנו משפחה מרובת ילדים יחסית בבית קטן.. אבל יש לנו גינה שאפשר לשים שם מחסן (כרגע אין מחסן)
ועוד משהו - כרגע רק אחד מאיתנו עובד...
לכל הילדים בגדים טובים ברוך השם..!
עכשיו בפסח קיבלנו מלא בגדים חלק גם עתידיים נגיד שיתאים לעוד שנה לחלק מהם
הקטע זה שהבגדים ממש במצב חדש! ואני חושבת כן לשמור בגלל זה. באופן כללי אני מתבאסת לקנות בחנויות במחירים יקרים. בדרך כלל נוסעת מחוץ לעיר לגמח כי אנחנו גרים בעיר שרוב הבגדים בחנויות יד 2 הם לא מתאימים מבחינה רוחנית
הייתן משקיעות במחסן קטן ? או לא שווה לשמור?
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה...
בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.
אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?
וגם בגדים במצב טוב.
לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.
חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור
שמה בארון למעלה.
פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)
ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)
מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק
קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות
בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת
האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.
באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.
תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל
אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!
אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.
אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.
לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.
