וברצינות - כל כך לא קשור.

את מחפשת בעל. לא חברה טובה. מומלץ כמובן שתהיו החברים הכי טובים אבל אסור להתבלבל. 

מקבלת את ההערה

חחח

אני חושבת שנכון להגדיר מה מבדיל מבין השניים.

שימי לב שברוב המקרים, לאדם יש כמה חברים - ולא תמיד כל החברים בעלי אותו האופי.

יכול להיות שיש לך 2 חברות טובות, שאחת היא מאוד שקטה והשנייה רועשת.

אני חושבת שנכון להגדיר מה הציפיות שלך מבן זוג. יכול להיות שיש סוגים שונים של אנשים שמסוגלים לענות על הציפיות שלך.

אני חושבת שיש מה ללמוד מעצמינו, ממי החברים שלנו - אבל שחיפוש של בן זוג הוא שונה.

אני שמתי לב שמישהי רועשת שיש לה חברה טובה שקטה התחתנה עם מישהו שקט. וגם להיפך

חבל שאת לא גבר אנחנו מסתדרות כל-כך טוב..

אחרכ הזכרתי לה איזה חוסר אונים היינו שנאבדנו ליד כפר ערבי

אני מחפשת גבר שאני גם אסתדר איתו וארגיש בבית ממש וגם ישמור עלי.

מה שאני לא יכולה להביא לחברות

אבל כן ברור שיש הבדל בין חברה לבעל, ועדיין עצם היכולת לחיות עם מישהו מבחירה אומרת הרבה

אני גם חושבת שיש תכונות אופי שאפשר בהחלט ללמוד מהם ולחפש באחר . 

אוקיי אבל מה הבעיה לאהוב שחברה שלי חכמה, פשוטה ושמחה.

אז אני מחפשת מישהו עדין ושמח. מה הבעיה? 

אני יודעת שזה בצורה קצת שונה אצל גברים (לא נולדתי אתמול)

נראה לי לא הבנתם למה התכוונתי אז אולי זאת חוויה סובייקטיבית שלי

אבל תודה!

היא לא נכונה, ולכן בפשטות לא שייך להשוות ממה שאת מכירה מחברות.

למה לא? ניסו לענות לך בתגובות הקודמות. וכמובן שיש עוד דוגמאות שאפשר לתת. אבל רק באתי להדגיש שכדאי לשים סימן שאלה על הנחת היסוד שלך. 

של לאצעיר והפי ולגיטימי, למשל.

אם הבנתי נכון את הנחת היסוד (ומסתבר שלא, על פי התגובה שלה ל advfb) אז הם גם עונים ש"זה לא אותו דבר".

כמובן שכדאי גם להסתדר עם הבעל, אבל זו לא ההגדרה של בן זוג. כלומר, להסתדר זה תנאי מינימלי כמובן, אבל זה לא בהכרח יקרה באותו האופן שבו מסתדרים עם חברים. לכן אין מה להשוות. למה זה ככה? אני עייף מדי עכשיו לנסח את זה אבל אפשר לעיין בתגובות לעיל, שנותנות כיוון, והכי פשוט לראות שככה זה במציאות בקשרים טובים. 

גם יש את המימד של 'כנגדו' בזוגיות, שמתחולל קרב שנובע מעצם השוני הקיצוני בין גבר לאשה ובכלל מאופי שונה שדורכים על בלטה אחת משותפת.

הקרב הזה יכול להצמיח דברים טובים ועמוקים הרבה יותר מחברות, אבל זה קרב.

העניין העיקרי הוא לא להיות פריוילגים.

אדם שהוא פריוילג הוא חושב על ה'רף', על הציפיות הכי גבוהות שלו שיכולות להיות, ועל בסיס זה הוא מקבל החלטות.

אדם שהוא לא כזה הוא חושב על ה'סף', מה הדברים העיקרים שאותם הוא רוצה ועליהם הוא לא יתפשר. וכל השאר - בדיל ויעבור..

כן נכון. אבל זה גם מעצבן כי למה נתקלתי דווקא בבת ולא בבן.

(אני מקווה בשבילך שאני אחת משתי הבנות..)

את הנשמה התאומה שלי אבל אנחנו יותר מדי אותו דבר אין בכלל ניגוד 

אנחנו יכולות כבר לעשות ניק משותף זה הרמה שאני סומכת עליך 

למה צריך ניגוד לא הבנתי.זה שאת בת והוא בן זה מספיק ניגוד

אני מקווה למצוא מישהו כמוני. אמן. 

בואי אני אתן לך תסיסמא?

אני חושבת שזה הגיוני

בעלי צריך להיות גם חבר טוב ואם את מצליחה להניח את האצבע על מה שגורם לאנשים להיות חברים טובים מבחינתך זה נהדר

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.