כשמנתחים בשכל כל מיני דברים במיוחד נושא רגיש כזה זה באמת יכול להלחיץ

לכן עדיף לעזוב את השכל ולהיות שם פשוט

ואז תראי שזה לא כזה נורא.

בהצלחה!

איך יוצאים מטראומות?... 

נחשפים למושא הטראומה בהדרגה.

זה בצעדים קטנים שכל צעד הוא סיכון קטן שאת כן יכולה לקחת אבל מרגישה מספיק ביטחון. ברגע שגם הוא כבר לא טראומה בשבילך את עוברת לשלב הבא... ככה אני חושבת שבמקרה שלך זה רמת הציפייה והמעורבות רגשית בדייטים נראלי

הקשבת לעצמך עכשיו וכתבת מאיפה הוא נובע, השלב הבא הוא לענות לעצמך למה בכ"ז כן את רוצה לצאת

כשהכל יהיה לך מסודר בהבנה יהיה לך תמונת מצב ברור, שיש לך פחד (טבעי) ועם זאת את בטוחה שאת רוצה להתגבר על הפחד הזה ומוכנה לעשות מה שצריך בשמחה ובנחת.

כלומר את יכולה להתחיל לצאת עם הפחד במקביל ותוך הזהירות שהוא ידרוש ממך, כי את מודעת לזה שהוא נובע בגלל מה שעברת כך שזה הגיוני. זה ממש חשוב לקבל את הפחד להרגיש אותו ולא להבהל ממנו... ממשיכים לחיות תוך כדי. ככה גם עם כאב. אין טעם להכחיש אותו, יש טעם להרפות ממה שאני לא יכולה לשנות ולשאול את עצמך מה כן בתחום השליטה שלך לעשות.

תסבירי לעצמך בשכל למה מבחינה שכלית יש דרך לעבור את זה אחרת. מה לדעתך נכון להתנהלות עכשיו? איזה דברים את חושבת שנכון לעשות ואיזה דברים את חושבת שכדאי לתקן מהפעם הקודמת?

תחלקי את השלבים לגורמים קטנים, תהיי על זה. את יכולה. ה' יעזור לך בהכל🙏

אבל יודעת גם למה לא רוצה...

מפחיד אותי. גם מפחדת מלצאת ודייטים, וגם מהמחשבה על להיות נשואה... כ"כ הרבה מורכבויות שבתור רווקה אין לי...

אני מפחדת מהמחשבה של לדאוג לעצמי ולעוד מישהו, ובהמשך גם לילדים בע"ה.

והקטע הכלכלי ממש מלחיץ אותי... במיוחד שאני רוצה מישהו שילמד, לפחות בהתחלה...

ומרגישה שהסיבות למה לא, גוברות על למה כן... 

אבל כמה אני כבר אוכל לחכות ככה? ועוד כשזה לא לחכות לזמן מסויים שאז זה יסתדר. זה סתם לבזבז זמן...

אחיות שלי כבר היו נשואות בגיל שלי... ואני אפילו לא יודעת אם מתאים לי לשמוע...

טוב זו יצאה יותר פריקה... אבל אשמח גם לתשובות...

לא דומה בחורה בת 21 ל25 ל30 וכו'.

יש גילאים שמה שאת כותבת מקובל מאוד.

התבוננות עצמית היא תמיד דבר טוב. 

את לא צריכה להתחתן כי אחיות שלך התחתנו בגיל הזה

זה היה מתאים להן

ולך - יכול להיות שזה מתאים ויכול להיות שלא.

אני חושבת שזה אישי מאד

ממילא אין מקום להשוות למישהו אחר.

בהצלחה רבה בכל!

אז קחי את הזמן. אל תדחקי את עצמך (אז זה יכול להחמיר).

תדברי ותתפללי לה', והוא לאט לאט יעזור לך להשתחרר מהפחדים ולפתוח את הרצון. ע"י דברים שתראי, תשמעי (ואולי אפילו תריחי).  

אבל זה יעבוד רק אם את לא חושבת על זה כל הזמן. המודעות והחשיבה המתמידות מפריעות לנפש להשתנות (גם בשינויים שאמורים לקרות באופן טבעי).

לאט לאט. זה תהליך. יש לנו נפש עם תכונות וחוקים ומגבלות וצריך לדעת איך להתנהל איתה. אם מנסים לדחוק אותה להגיע מהר ליעד זה לא עובד. היא עובדת בצורה של צעד ועוד צעד. עם כמה שזה מבאס את המחשבה והרצון שלהם יש כנפיים מהירות.

תזכרי שבבסיס של הנפש יש רצון חזק מאוד להתחתן. כל הפחדים (שהם מוצדקים, אבל לא צריך להקצין אותם) הם פחות מהותיים בנפש, והם רק מקיפים וחוסמים את הרצון ומונעים ממך להרגיש אותו. כשהרצון כן מורגש, הוא עוזר להקטין ולנרמל את הפחדים. אין פה יותר מדי היגיון, פשוט ככה הנפש שלנו עובדת. כשרוצים משהו, באופן טבעי מקטינים ומדחיקים (באופן בריא) את הפחדים.

כל מה שכתבת הם הסיבות שבשבילן אני יוצא:

לצפות ואולי להתאכזב.

להתכונן ולהתארגן.

להקשיב ולדבר.

לגרום לה לחכות לתשובה ולמתח.

לדעת שזה שהיה לה טוב לא אומר שבהכרח כך גם לי.

אז אני מציע שלפחות תנסי לצאת בשביל הצד השני…

זה באמת באמת מפחיד!!

אבל לעצמי אני אומר תמיד שזו לא סיבה לא לצאת. כי עדיין זה מעל החסרונות ובסוף זה ישתלם.

וצריך להאמין שזה יסתדר ושאת תמצאי מישהו שאיתו יהיה לך פשוט מדהים

שולחים קורות חיים, הולכים לראיונות עבודה, פוסלים ונפסלים, ואז מתישהו מוצאים את הג'וב האופטימלי.  ואם לא עושים כל זאת, בהיעדר הכנסות גוועים ברעב.

 כל החיים שלנו הם רצף של טעויות, אכזבות והסקות מסקנות לעתיד. יותר יוזמה = יותר מפגשים = יותר תובנות לגבי האחד והיחיד.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.