זה מספיק זמן כדי שלא כל דיבור עלול להקפיץ.

תעדכני בבשורות משמחות בעז"ה 🙂

לדעתי זה לא צריך להיות שיקול בעד או נגד.

יש לי קרובים שהתייתמו מאם בגילאי תיכון-חטיבה - כולם נשואים באושר רב.

אם תיפגשי איתו - מציעה (אולי לא ממש בפגישה הראשונה אלא אם הוא מעלה מיוזמתו) כן להתעניין לגבי אמא שלו כדי להפוך את הנושא למדובר ולא ל"פיל לבן"..

כל אחד מאיתנו עובר התמודדויות בחיים.

זאת אמנם אכן התמודדות קשה - אבל בסוף קמים ממנה וממשיכים הלאה..

אני לא חושבת שזה אמור להשפיע על התאמה או על יכולת הקמת בית.

במיוחד כשמדובר באדם שהתייתם בגיל יחסית מבוגר.

בהצלחה בכל אופן!

תתני לו להעלות את הנושא מיוזמתו. אל תדחקי בו.

אם יהיו תשובות לשאלות ששאלתי נוכל לענות יותר טוב.

לכן אני חושב  שאם הקשר מתקדם מעבר לפגישה ראשונה והבחור לא דיבר על זה ביוזמתו - כן כדאי להעלות בצורה עדינה ורגישה כדי שזה לא ישאר נושא "טאבו"

לא לכולם נעים להעלות מקומות עמוקים בתחילת קשר

בטח אם הם עדיין מהווים התמודדות כלשהיא. 

ואם הצד השני עודכן, זה צריך לבוא מהבחור או הבחורה עצמם. 

נניח שלך יש טריגר כזה או אחר - היית רוצה שיציפו אותו לפני שאת מוכנה?

כותב מניסיוני האישי. היו לי טריגרים שלקח לי כמה פגישות להעלות וממש לא הייתי רוצה שיעלו אותם קודם והיום אני כבר מעלה מיוזמתי בפגישה הראשונה.

אין חוקיות בעניין, כל מקרה לגופו. יש אנשים שלוקחים מוות של הורה יותר קשה ויש שפחות.

לדעתי תפגשי איתו ובדייט הראשון לא לדבר על הנושא אלא אם כן הוא מעלה, אבל בדייט שני כן להעלות את הנושא אם הוא לא עלה בדייט ראשון, רק ברגישות ובטאקט, נראה לי שמשם ואילך תתחיל להצטייר תמונה ברורה יותר אם זה משהו שהוא למד לחיות איתו או לא.

לגבייך הייתי שמחה לענות לך אבל לא מרגיש לי שאת באמת מוכנה להצעה כזו.

כלומר אם את רואה את המעלות שלו למה את צריכה להזכיר שמשהו אולי מעורער ?

אני רואה את המעלות, ובלי קשר- תוהה אם משהו מעורער.

באמת שואלת.

לכל אחד יש תיק. גם לי. וגם אם עוברים את זה- עדיין יכולות להיות "תופעות לוואי"

נגיד מישהו אחרי קשר משמעותי, כבר התאושש ממנו. ועדיין, יכולים להיות פלאשבקים. זה הגיוני.

אני לא חושבת שצריך לכתוב טריגר, אבל גם אם כן, אני לא יכולה לערוך את ההודעה...

- טוב שעדכנו אותך מראש

עכשיו שאת יודעת תני לו להעלות את הדברים בקצב שלו ובאיכות הדברים שנכונים לו

- כמו כל התמודדות כל אחד מגיב שונה וזה מושפע גם מפרמטרים נוספים : בן כמה היה כשאמו נפטרה? בן כמה הוא היום? מה ההרכב המשפחתי הנותר? האם נפטרה בפתאומיות או לאחר מאבק ממושך?

- איך הוא קיבל את ההתמודדות? האם קיבל עזרה?

בקיצור- שורה תחתונה. 

תתייחסי לזה כמו כל הצעה אחרת 

את כן יכולה לבוא עם רגישות מסוימת להכיל ו/או להבין נקודות מסוימות שיכולות לנבוע מההתמודדות 

(אבל היי- למי מאיתנו אין טריגרים כאלה או אחרים? צריך להיות רגישים ומכילים תמיד.)

שאכפת לה מהאחר

לא נראלי 

בהחלט צריך לקחת בחשבון את הרקע המשפחתי בכל הצעה וגם בהצעה הזאת.

אבל חוץ מזה - אין לו קרניים, אם יש לך חשש מסויים (מכל סיבה שהיא) תשאלי בבירורים. 

אם את מרגישה שאת לא רוצה - תעני שלא, את לא חייבת לאף אחד סיבה ואין סיבה שיחשבו שפגעת במישהו.

ככל ההיכרות יותר עמיקה אז בטח שני הצדדים רוצים לדבר ולספר גם על זה. 

החשש מובן, בודאי. זה מקרה משמעותי שפחות מוכר לך (ב"ה).

אבל לא נראה לי שיש יותר מדי השלכות מעשיות, מלבד לקיחת בחשבון את הרקע. כל השאר - כמו בכל הצעה אחרת וכל סיפור אחר. 

יצא לי להיפגש עם מישהי יתומה ל״ע.

אז דבר ראשון תדעי לך שאין שום הבדל.

שאלו אותי לפני אם אני מוכן לזה בכלל, לחיות בלי שווער וכו׳.

ישר הסכמתי, אמרתי לעצמי שאמורים להתחתן עם בחורה ולא עם שווער.

לגבי כמה הוא יכול להיות רגיש - תלוי כמה זמן עבר ואיך הנפש שלו בכללי, יכול להיות שמתוך זה הוא בנה את עצמו ויכול להיות שהוא נהיה יותר רגיש, זה משתמה בין אחד לאחד.

לגבי הגישה שלך לנושא הזה, לרוב הם לא אוהבים שמתעלמים מזה באופן מובהק, בסוף זה חלק מהחיים שלהם.

אין עניין לפתוח את הנושא לעומק בפגישות הראשונות, הגיוני מאוד שהוא זה שיפתח את הנושא, הגיוני שתרגישו את הנושא הזה טיפה תלוי באוויר, זה הגיוני.

איך אני אומר? תבדקו, כנראה שמשהו רע לא ייצא מזה. 

הקטע הזה שאנשים מתייחסים ליתמות כאילו היא מחלה מידבקת, מנסים להימנע ממפגש איתם ואומרים לא עלינו וכו' -

בעיני הקטע הזה מיותר לחלוטין, מבטא חולשה ופחדנות מכלום

אין סיבה להתרחק מאדם יתום, או להדגיש את המילים "ל"ע". 

אין שום בעיה עם הרצון לא לפתוח פה לשטן ול"ע. זה לא אומר שצריך להתרחק מיתומים (או כל מצב פחות סימפטי אחר).

פעם אחת סירבתי כי זה היה ממש חודש אחרי שהאמא נפטרה והרגיש לי מוקדם מדי. זהו.

זה כמו כל אדם אחר.

כמובן כשאת מדברת על הורים צריך לדבר ברגישות. יש לאנשים צרכים רגשיים שונים והוא כנראה ידע לכוון אותך. אבל הוא לא שונה מכל אדם אחר, יש לו סט "תכונות" ספיציפי שמייחד אותו בניגוד לרבים אחרים אבל הוא לא שונה מהותית.

יכול להיות שסטטיסטית יש מי שיצביעו על תכונות שמאפיינות יתומים, אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל ולכן גם אם יש תכונה שבעינייך מאפיינת אנשים במצבו את צריכה לבדוק עד כמה הוא מתאים לתיאור.

שאלה נוספת

כשמדברים על הנושא, יש שאלות שכדאי *להימנע* מלשאול? כלומר, נקודות רגישות שלא שייך שאכנס אליהן. אני לא כ"כ יודעת וחוששת מדי לפגוע...

ויש שאלות שלדעתכם *חובה* לשאול?

פשוט לזרום עם מה שהוא אומר ולהרגיש איפה להרחיב ואיפה לא.

אני חושב שכל עוד לא מורגש ממש "שבר" מצידו והאבא לא נפטר בקטנותו אין לזה יותר מדי השפעה לבניין הבית. 

את יכולה ממש לשאול אותו את זה.

להגיד לו שאת לא יודעת, ושאת חוששת לפגוע, ולכן שהוא יגיד לך איפה\מתי הוא מרגיש בנוח.

לכל אחד תהיה תשובה אחרת, אין כלל אחיד לכולם.

וזה נכון לגבי כל דבר בחיים, ולכן לשתף בקושי הזה שלך יאפשר לכם לפתח תקשורת כנה שלא מכניסה אותך לאיזור של חששות.

שהיא תפתח והיא לא פתחה.

אבל הקשר נגמר אחרי כמה דייטים בלי קשר.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.