זה מספיק זמן כדי שלא כל דיבור עלול להקפיץ.

תעדכני בבשורות משמחות בעז"ה 🙂

לדעתי זה לא צריך להיות שיקול בעד או נגד.

יש לי קרובים שהתייתמו מאם בגילאי תיכון-חטיבה - כולם נשואים באושר רב.

אם תיפגשי איתו - מציעה (אולי לא ממש בפגישה הראשונה אלא אם הוא מעלה מיוזמתו) כן להתעניין לגבי אמא שלו כדי להפוך את הנושא למדובר ולא ל"פיל לבן"..

כל אחד מאיתנו עובר התמודדויות בחיים.

זאת אמנם אכן התמודדות קשה - אבל בסוף קמים ממנה וממשיכים הלאה..

אני לא חושבת שזה אמור להשפיע על התאמה או על יכולת הקמת בית.

במיוחד כשמדובר באדם שהתייתם בגיל יחסית מבוגר.

בהצלחה בכל אופן!

תתני לו להעלות את הנושא מיוזמתו. אל תדחקי בו.

אם יהיו תשובות לשאלות ששאלתי נוכל לענות יותר טוב.

לכן אני חושב  שאם הקשר מתקדם מעבר לפגישה ראשונה והבחור לא דיבר על זה ביוזמתו - כן כדאי להעלות בצורה עדינה ורגישה כדי שזה לא ישאר נושא "טאבו"

לא לכולם נעים להעלות מקומות עמוקים בתחילת קשר

בטח אם הם עדיין מהווים התמודדות כלשהיא. 

ואם הצד השני עודכן, זה צריך לבוא מהבחור או הבחורה עצמם. 

נניח שלך יש טריגר כזה או אחר - היית רוצה שיציפו אותו לפני שאת מוכנה?

כותב מניסיוני האישי. היו לי טריגרים שלקח לי כמה פגישות להעלות וממש לא הייתי רוצה שיעלו אותם קודם והיום אני כבר מעלה מיוזמתי בפגישה הראשונה.

אין חוקיות בעניין, כל מקרה לגופו. יש אנשים שלוקחים מוות של הורה יותר קשה ויש שפחות.

לדעתי תפגשי איתו ובדייט הראשון לא לדבר על הנושא אלא אם כן הוא מעלה, אבל בדייט שני כן להעלות את הנושא אם הוא לא עלה בדייט ראשון, רק ברגישות ובטאקט, נראה לי שמשם ואילך תתחיל להצטייר תמונה ברורה יותר אם זה משהו שהוא למד לחיות איתו או לא.

לגבייך הייתי שמחה לענות לך אבל לא מרגיש לי שאת באמת מוכנה להצעה כזו.

כלומר אם את רואה את המעלות שלו למה את צריכה להזכיר שמשהו אולי מעורער ?

אני רואה את המעלות, ובלי קשר- תוהה אם משהו מעורער.

באמת שואלת.

לכל אחד יש תיק. גם לי. וגם אם עוברים את זה- עדיין יכולות להיות "תופעות לוואי"

נגיד מישהו אחרי קשר משמעותי, כבר התאושש ממנו. ועדיין, יכולים להיות פלאשבקים. זה הגיוני.

אני לא חושבת שצריך לכתוב טריגר, אבל גם אם כן, אני לא יכולה לערוך את ההודעה...

- טוב שעדכנו אותך מראש

עכשיו שאת יודעת תני לו להעלות את הדברים בקצב שלו ובאיכות הדברים שנכונים לו

- כמו כל התמודדות כל אחד מגיב שונה וזה מושפע גם מפרמטרים נוספים : בן כמה היה כשאמו נפטרה? בן כמה הוא היום? מה ההרכב המשפחתי הנותר? האם נפטרה בפתאומיות או לאחר מאבק ממושך?

- איך הוא קיבל את ההתמודדות? האם קיבל עזרה?

בקיצור- שורה תחתונה. 

תתייחסי לזה כמו כל הצעה אחרת 

את כן יכולה לבוא עם רגישות מסוימת להכיל ו/או להבין נקודות מסוימות שיכולות לנבוע מההתמודדות 

(אבל היי- למי מאיתנו אין טריגרים כאלה או אחרים? צריך להיות רגישים ומכילים תמיד.)

שאכפת לה מהאחר

לא נראלי 

בהחלט צריך לקחת בחשבון את הרקע המשפחתי בכל הצעה וגם בהצעה הזאת.

אבל חוץ מזה - אין לו קרניים, אם יש לך חשש מסויים (מכל סיבה שהיא) תשאלי בבירורים. 

אם את מרגישה שאת לא רוצה - תעני שלא, את לא חייבת לאף אחד סיבה ואין סיבה שיחשבו שפגעת במישהו.

ככל ההיכרות יותר עמיקה אז בטח שני הצדדים רוצים לדבר ולספר גם על זה. 

החשש מובן, בודאי. זה מקרה משמעותי שפחות מוכר לך (ב"ה).

אבל לא נראה לי שיש יותר מדי השלכות מעשיות, מלבד לקיחת בחשבון את הרקע. כל השאר - כמו בכל הצעה אחרת וכל סיפור אחר. 

יצא לי להיפגש עם מישהי יתומה ל״ע.

אז דבר ראשון תדעי לך שאין שום הבדל.

שאלו אותי לפני אם אני מוכן לזה בכלל, לחיות בלי שווער וכו׳.

ישר הסכמתי, אמרתי לעצמי שאמורים להתחתן עם בחורה ולא עם שווער.

לגבי כמה הוא יכול להיות רגיש - תלוי כמה זמן עבר ואיך הנפש שלו בכללי, יכול להיות שמתוך זה הוא בנה את עצמו ויכול להיות שהוא נהיה יותר רגיש, זה משתמה בין אחד לאחד.

לגבי הגישה שלך לנושא הזה, לרוב הם לא אוהבים שמתעלמים מזה באופן מובהק, בסוף זה חלק מהחיים שלהם.

אין עניין לפתוח את הנושא לעומק בפגישות הראשונות, הגיוני מאוד שהוא זה שיפתח את הנושא, הגיוני שתרגישו את הנושא הזה טיפה תלוי באוויר, זה הגיוני.

איך אני אומר? תבדקו, כנראה שמשהו רע לא ייצא מזה. 

הקטע הזה שאנשים מתייחסים ליתמות כאילו היא מחלה מידבקת, מנסים להימנע ממפגש איתם ואומרים לא עלינו וכו' -

בעיני הקטע הזה מיותר לחלוטין, מבטא חולשה ופחדנות מכלום

אין סיבה להתרחק מאדם יתום, או להדגיש את המילים "ל"ע". 

אין שום בעיה עם הרצון לא לפתוח פה לשטן ול"ע. זה לא אומר שצריך להתרחק מיתומים (או כל מצב פחות סימפטי אחר).

פעם אחת סירבתי כי זה היה ממש חודש אחרי שהאמא נפטרה והרגיש לי מוקדם מדי. זהו.

זה כמו כל אדם אחר.

כמובן כשאת מדברת על הורים צריך לדבר ברגישות. יש לאנשים צרכים רגשיים שונים והוא כנראה ידע לכוון אותך. אבל הוא לא שונה מכל אדם אחר, יש לו סט "תכונות" ספיציפי שמייחד אותו בניגוד לרבים אחרים אבל הוא לא שונה מהותית.

יכול להיות שסטטיסטית יש מי שיצביעו על תכונות שמאפיינות יתומים, אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל ולכן גם אם יש תכונה שבעינייך מאפיינת אנשים במצבו את צריכה לבדוק עד כמה הוא מתאים לתיאור.

שאלה נוספת

כשמדברים על הנושא, יש שאלות שכדאי *להימנע* מלשאול? כלומר, נקודות רגישות שלא שייך שאכנס אליהן. אני לא כ"כ יודעת וחוששת מדי לפגוע...

ויש שאלות שלדעתכם *חובה* לשאול?

פשוט לזרום עם מה שהוא אומר ולהרגיש איפה להרחיב ואיפה לא.

אני חושב שכל עוד לא מורגש ממש "שבר" מצידו והאבא לא נפטר בקטנותו אין לזה יותר מדי השפעה לבניין הבית. 

את יכולה ממש לשאול אותו את זה.

להגיד לו שאת לא יודעת, ושאת חוששת לפגוע, ולכן שהוא יגיד לך איפה\מתי הוא מרגיש בנוח.

לכל אחד תהיה תשובה אחרת, אין כלל אחיד לכולם.

וזה נכון לגבי כל דבר בחיים, ולכן לשתף בקושי הזה שלך יאפשר לכם לפתח תקשורת כנה שלא מכניסה אותך לאיזור של חששות.

שהיא תפתח והיא לא פתחה.

אבל הקשר נגמר אחרי כמה דייטים בלי קשר.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!