לאחל בהצלחה זה גם כפירה?

הכל מלמעלה ויש את החלק שלנו שתלוי בנו ועליו הוא מאחל בהצלחה.

לא עליהם עם ישראל סומך.

ברור שיש מקום למעשה האדם. ואני חלילה לא מזלזל בזה. 

אבל הביטחון הוא על ה', ולא עליהם.

אני גם מתרגש, וגם מפריע לי שהם לא באמת מבינים מה כתוב שם.

וגם הקטע מחזונו של הנביא מיכה שהרצוג מצטט שם הוא קטע מאד יפה ומרגש, וזה יפה שמצטטים נביאים בקבלת שגריר ארה"ב.

אבל בו בזמן הוא גם מעוות לחלוטין את הפסוקים.

(אם כי אין ספק שמה שהרצוג עושה שם גרוע עשרת מונים ממה שאותו מפקד עושה. אותו מפקד באמת מכוון לטובה, וגם לא מנסה לעוות את המסר, גם אם הוא לא מבין את משמעות הדברים עד הסוף. לעומת זאת הרצוג מעוות את הדברים, ואני מניח שהוא גם ראה את המקור שממנו הוא מצטט ושיש לו מספיק שכל בשביל להבין שהוא מעוות את הדברים ואפילו הופך את המשמעות של חלק מהם. כמו - "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו".)

עם ישראל סומך עליהם כשליחיו של הקב"ה לקיים את רצונו בעולם לשמור על עמ"י

בגלל שזה לימוד זכות על אנשים עם כוונה טובה אז אני מקבל

אז הנה הוא

להתרגש מזה יותר מדיי. אחרי הכל החילונים באמת באמת לא יודעים כלום וזה דווקא דיי מתוק שהם מדיי פעם מכניסים את התורה זה מראה שעדיין יש להם קשר מסוים

(אם כי עדין מפריע לי, אבל אני מקבל שזה באמת לא משמעותי, ובסה"כ הם באים ממקום טוב)

אולי זה סתם הדליק לי את הקטע הכללי שנמצא גם בהרבה מקומות אחרים, ששם הם מעוותים דברים, ואז זה לא חמוד בכלל.

כמו הקטע של הרצוג. (ויצא לי בחיי לשמוע עוד דברים כאלה לא מעט.)

ובכללי אני רואה בזה תופעה כללית שהתנ"ך משמש כספר יפה עם כל מיני משפטים לציטוט, אבל את הנשמה הם מוציאים ממנו...

אני מבינה משאתה אומר

אבל הם לא עושים את זה ממקום רע. הם עושים את זה באמת ממקום של בורות אין להם מושג מזה חז"ל אז הם מנסים ליצור דברים חדשים בעצמם וזה באמת דיי מעצבן 

אלה אפיקורסים שבזים לעבודת ה', ומצטטים מהתנ"ך מה שנח להם.

"כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד"

כל המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון - כזורק אבן למרקוליס, שנאמר "כצרור אבן במרגמה, כן נותן לכסיל כבוד", ואין כבוד אלא תורה וכו'.

(והאמת שאלמלא זה היית אתה, אז כנראה שמראש הייתי מסביר, פשוט הנחתי שאתה מכיר, אז עשיתי לך חסדי...  

אתה יכול לראות את זה כמחמאה )

שאתה מכיר את המדרש רבה בתצוה:

"כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ" -- אין כבוד אלא תורה.

תדע לך מה אמר בראש דברי הימים (דה"א, א) "אדם שת אנוש..", וכן כלן. ואין אתה מוצא באחד מהם 'כבוד' עד שמגיע ליעבץ שנאמר (דה"א ד, ט): "ויהי יעבץ נכבד מאחיו". למה כתוב בו כבוד? על שיגע בתורה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ".

וכן אתה מוצא באהרן. מה כתיב? (מלאכי ב, ו): "תורת אמת היתה בפיהו". מה אמר הקב"ה למשה? "וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה. הוי - "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ".

אבל מכיר מדרשים דומים על "כבוד חכמים ינחלו", אבל כל זה בתלמידים הגונים, שיש בהם יראת שמים ודרך ארץ.

אבל מי שאין בו יראת שמים ומוציא ברי תורה לדברי כזב, זה ממש כזורק אבן למרקוליס...

שמעת למשל את הקטע של הרצוג ששמתי כאן? שים לב במיוחד לפסוק הסיום "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו". זאת התורה? זה סילוף מכוון של התורה. 

(וזה אחרי כל החלקים שהוא השמיט, כל מקום שמזכיר את שם ה', או את גדולת התורה / המקדש / עם ישראל)

אבל אנשים שלא מאמינים בתנ"ך, אז יש לי בעיה עם זה שהם לומדים אותו.

או מסורתיים.

לגבי חילונים, זה תלוי אם הם לומדים מתוך אנטי או אג'נדה מסויימת, אם לא האור שבה מחזירם למוטב.

ולומדים אותו?

אם אנשים לא מאמינים באבולציה למה שלא ילמדו ביולוגיה?

ומה ההגדרה של "לא מאמינים בתנ"ך"? בסיפורים? במלחמות? בניסים?

גם בביקורת המקרא התנ"ך מהווה מסמך היסטורי אמין מאוד.

ושהלימוד שלו הוא עסק קדוש. ושהמטרה של הלימוד של הספר וההיכרות שלו היא להתקרב לה' ולדרכיו (כיחיד וכחברה). 

ההגדרה שלי למאמינים בתנ"ך זה בגדול - מאמינים בה', ומכבדים את התנ"ך בתור ספר שמלמד את דרך ה' בעולם.

מבחינתי זה הנשמה של התנ"ך. זה המהות שלו.

ואפילו אם נגיד שאני לא אתערב להם במה לעשות בבתי הספר שלהם, אני לא מבין למה להשתתף איתם, כאילו אנחנו עושים את אותו הדבר.

אני עושה פעולה של קודש, מתוך כוונה להתקרב לה', בזמן שהם עושים פעולה סתמית. השיתוף פעולה הזה, אני רואה בו חילול הקודש.

במיוחד כשאחר כך אנשים מבזים את התנ"ך בציטוטים סלקטיביים שמסלפים את כוונת התורה (וזה דבר שקורה הרבה מאד, לאור העובדה שהם עקרו את הלב של הספר, ולכן באופן טבעי מה שנשאר להם הוא עקום. יתכן שלפעמים הם אפילו מסלפים מתוך 'כוונה טובה', להוציא את החלק הערכי והמשמעותי מהתנ"ך, אבל מבחינתי זה בזיון לקודש). 

בקיצור - הבעיה שלי עם זה נובעת מיחס של קודש לדברים, ומבחינתי מי שלא אכפת לו מה', ולא מתייחס לדברים בכבוד הראוי, מחלל את הקודש.

ואפילו אם נניח שזה לא דבר ממש נורא, אלא רק קצת, ואולי אפילו נגיד שזה שווה את היתרונות של זה, החיבור אליהם בדבר הזה לא נראה לי שייך כל כך.

[לצורך הענין (חיפשתי דוג', וכנראה השרשור השכן הקפיץ לי את זה לראש), זה כמו שיהיה חידון בהיסטוריה על השואה, וישתתפו בחידון אנשים שמכחישים את השואה ו/או רוצם במותם של יהודים. זה מעליב. או בלשון העם - "מבזה את זכר השואה".]

תאר לך סטיבן הוקינג היה אומר "אני חושב שלא ראוי שדתיים ילמדו פיזיקה. פיזיקה זה דבר קדוש שכל המהות שלו זה להסביר את העולם ללא צורך באלהים. מבחינתי זה הנשמה והיעוד של הפיזיקה. מי שמאמין באלהים לא יכול להיות פיזיקאי כי זה סותר את כל המהות של הפיזיקה. גם אם יש דתיים שלומדים פיזיקה ונניח ואני לא מתערב להם, למה אני צריך לשתף פעולה עם זה כשהדתיים מבזים ומשפילים את הפיזיקה עם אמונה קיקיונית באלהים שנוגדת את כל מה שהפיזיקה מושתת עליו? ".

אז הגישה שלך היא מאוד בדלנית ונוטלת בעלות על משהו שהוא לא רק שלך כמו בדוגמא של הפיזיקה. הדוגמא של השואה היא לא סימטרית. אין סימטריה בין הכחשת אירוע ונוכחות האירוע שאותו הוא מכחיש. כי את התנך אף אחד לא מכחיש. גם המדע רואה בתנך מסמך היסטורי אמין. אתה פשוט יצקת תוכן משלך לתנך, זכותך, אבל לקיחת הבעלות הזאת לדעתי היא לעניין.

אבל אני ממש מתלבט אם לשלוח אותה.

יש לנו מחלוקת לא רק על המסקנות שלי אלא גם על הנחות היסוד שלי. אין לי בעיה לדון על הנחות היסוד (האמונה הדתית וההשקפה הפילוסופית שבהן אני מחזיק), אבל זה דיון אחר לגמרי. ולהתחיל להסביר את הטענות שלי בלי דיון על הנחות היסוד - זה כמו לבנות מגדל מהקומה השלישית...

חלק מהבעיה המהותית בזה, היא שזה ירגיש כמו טיעון לוגי תקף שמבוסס על הנחות יסוד שגויות. דבר כזה בדרך כלל רק מגביר את ההתנגדות של הלב, כי האדם מרגיש שמרמים אותו. כך שהסברה כזו עלולה להגדיל את המתח במקום ליצור הבנה.

לבינתיים, אין לי בעיה להתייחס בקטנה לדברים שיש לי לומר על התגובה שלך, אם כי הם לא עיקר המענה שיש לי, סתם היתפסות לקטנות (כלומר זה מענה שיטחי לטענות שכתבת, בזמן שהאמת היא שהיה ראוי להתייחס לעומק של הדברים - הטענות כנגד הבדלנות וההדרה שיש בדברים שלי) :

א' - כתבת שהתנ"ך לא שלנו. האמת שהוא דווקא כן שלנו.

אני לא יצקתי תוכן משלי לתנ"ך - התנ"ך, רובו ככולו, נכתב מלכתחילה בתור ספר שמתאר את הברית עם ה' והנהגתו בעולם, משמעותה, ותולדותיה. זה התנ"ך. 

החלק הבסיסי שלו (התורה) נכתב מלכתחילה בתור ספר קדוש, והרבה מהחלקים האחרים נכתבו כהמשך לספר הזה. וגם אם הם לא נכתבו כהמשך - זה לא אומר שהם לא נכתבו כספרי קודש (תהילים למשל.יש ספרים שעליהם אפשר להתווכח.)

ב' - האנלוגיה לפיזיקה לא מדויקת כי הידע הפיזיקלי לא מבחין בין המציאות שבה יש בורא (ואולי גם מתערב לפעמים) למציאות שבה אין בורא. התנ"ך כן.

חוץ מזה שהמושג 'קדושה' קצת משתנה כשמקשרים אותו לכח עליון וכשלא מקשרים אותו. אבל זה כבר באמת לא מהותי והיתפסות לקטנות...

בכל מקרה אני מבין מה אתה טוען, וגם אם היית מוצא דוגמא מושלמת - זה לא היה מפריע לי. במובן מסוים אפשר לומר לדעתי (באלוגיה למונחים של לוגיקה) שהטיעון ההיפותטי ששמת בפה של סטיבן הוקינג הוא טיעון תקף עם הנחת יסוד לא נכונות. הדת שלהם היא שקר - וזה מה שעושה את עיקר ההבדל.

ג' - לגבי האנלוגיה לשואה: דבר ראשון - גם מכחישי שואה לא אומרים שלא קרה כלום, ומהצד המקביל - החוקרים מפקפקים באמינות ההיסטורית של רבים מאד מהדברים בתנ"ך, חוץ מזה שהתנ"ך לא מלמד רק היסטוריה של עמים, אלא גם על הברית עם ה' (שהיא העיקר בו), ובזה הכופרים כופרים. 

וחוץ מזה - אני כתבתי 'מכחישי שואה ו/או שרוצים במותם של יהודים'.

כך שנראה לי שיש השפעה טובה גם על הכופרים ביותר ביחס לתנ"ך, גם אם זה ממש לא נקי.

אם מישהו חשב ללמוד מהם איך לצטט תנך אז הוא באמת בבעיה. אבל לא נראה לי שמישהו חשב...

עצם זה שמתפללים ומצטטים זה עיקר העניין פה. יש פה כל כך הרבה מעבר לגופו של ציטוט והבנה של הדקויות בהשקפת העולם האמונית.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל