ואחרי המעשים נמשכים הלבבות

לחבק יותר,להשתמש במילות חיבה, לרקוד ביחד, לשחק יחד ועוד

מחשיכים את כל הבית

שמים מוזיקה במערכת על ההכי גבוה

ורוקדים עם פנסים בשלל צבעים

הכי כיף

בעיניי החיים הם לא אוסף של משימות שצריך להספיק, אלא אוסף משימות שצריכות לעשות אותנו מאושרים.

הם עליזים ויצירתיים, וזה כבר מספיק

עושים הרבה הצגות, מרימים הופעות מוזיקליות (קנינו לאחרונה במסגרת פרסים ומתנות יום הולדת כמה כלי נגינה וגם רמקול - הם פורחים עם זה. אני קצת פחות נהנית ), משחקים במשחקים עתירי דמיון...

אני, כשאני מסוגלת, משתדלת ליהנות מההופעות שלהם, לפעמים קצת להצטרף (תכל'ס גם אני אוהבת להציג ולנגן), להפעיל שירים לפעמים, ליזום יצירות וכדומה... (מודה שלא תמיד אני מסוגלת)

ואפשר גם את הדברים השגרתיים ש"צריך" לעשות להפוך למהנים ושמחים - אבל שוב, זה דורש פניות נפשית... למשל:

לתת לתינוקת להשתעשע באמבטיה או להלביש אותה בדיבורים או משחקים (היום למשל הסברתי לה למה אני שמה לה טיטול ).

להשכיב לישון בצורה אטרקטיבית (כשהייתי נערה עשיתי פעם הצגה שלמה לאחים שלי שאני המכשפה שבאה למי שלא הולך לישון, וברגע שהם נשכבים אני הופכת לפיה טובה... לצערי כיום כאמא יש לי פחות סבלנות לזה) - אפשר לספר סיפור לפני השינה או לשיר שירים.

וכן הלאה... צריך להפעיל את הדמיון, ובעיקר להיות בפניות נפשית בשביל זה...

פעם הייתי הופכת ל'מפלצת אמא' בכל השכבה, והייתי רודפת אחריהם ואוכלת אותם עד שהם שכבו במיטה והתכסו בשמיכה- כי זאת מפלצת שמפחדת משמיכות...

ובעלי עדיין לוקח ב'מטוס' את מי שמאורגן לשינה מהסלון למיטה. ובדרך מחפשים איפה ללכת לישון- אולי הלילה נישן במקרר? אולי בעגלה של הקטנטן? והילדים מתגלגלים מצחוק.

אני מאמינה ממש שברגע שאת שואלת את עצמך את השאלה הזאת, כבר תמצאי איך להכניס שמחה וכיף לרגעי היום-יום. כי הרבה מזה היא באמת מודעות (כמה שזה נשמע אולי פרדטקסלי 😅) וברגע ששואלים את עצמינו איך להפוך זמנים טריוויאליים לחגיגה, גם זוכים ומוצאים את הדרכים. (גם אנחנו עצרנו לפני כמה שנים כדי לשאול את עצמינו את השאלה הזאת אז עונה כמשהי שלגמרי מתחברת למחשבות האלה).

ולהתפלל על זה!!!!!!

בהצלחה 💕💕

ולא חושבת על כל מה שעוד צריך לקרות

אני מרגישה שאני מצליחה להכניס שמחה וחיות בבית.

לצערי, ממש לא תמיד מצליחה בזה..

אבל עוזר לי לזכור שהחיים הם עכשיו, לא אחרי שהילדים יישנו, ולא אחרי ארוחת ערב וכו'..

זה קצת טריקי הרבה פעמים

כי אם אני בנחת אני הרבה פעמים נופלת עם ארוחת הערב 😏

שהקטנטונת עייפה ועצבנית וכבר מאוחר והיא עוד לא אכלה ואני צריכה להכין אוכל עם תינוקת שלא יורדת לי מהידיים.. ואז מה עשיתי בזה.

אבל נגיד כן לאחרונה שמתי לב שמאוד חשוב להם שנצא אחרי צהריים וגם לי זה מוסיף שמחה לצאת..

אז משקיעה בלצאת ולא משקיעה אח''כ בארוחת ערב ומקלחות,

למשל אם מתעכבים בחוץ אז ישר שחוזרים נכנסים למיטה (לפעמים מקלחת קצרה בטוש) אוכלים שם ארוחת ערב בצלחת תוך כדי ששומעים סיפור של אמיתי המספר ואז חושך והולכים לישון.. בלי להשקיע ולהנות ככ מהחלק הזה..

אבל זה באמת שאלה שמתעוררת כל יום מחדש..🤷🏻‍♀️

באמת פעם לא הייתי ככה

כל הזמן רק רציתי להיות ברגע הזה שאחרי.. שקט בבית ואני לעצמי

הילדים קצת גדלו ואני מרגישה שהם צריכים אותי רגועה ופנויה ולא רק נותנת פקודות ומתקתקת עניינים.

יוצאת איתם לפעמים אחרי צהריים לגינה יותר מרוחקת ומעניינת

אז זה נכון שהשקט שלי לא מתחיל ב8

אלא יותר זז לכיוון ה9:30-10 בלילה

אבל זה שווה

ואני לא נשארת עם טעם חמוץ אחרי שהם נרדמים של אוף למה לא יותר הקשבתי להם

למה ככה זרזתי אותם לאכול

או לסיים רגע משחק יפה ששיחקו 

ברקע, אצלנו זה ממש מרים.

בבוקר, אחרי צהריים.

בזמני לחץ בבקרים, לקום ולהעיר קצת לפני, רבע שעה, עוזר לאוויריה רגועה יותר ופחות לחץ.

כשיש לי סבלנות, מנסה לשחרר, מסכימה לקפוץ על המיטות, זאת אטרקציה אצלנו (טוב, כי זה כיף גם לי🤤),

לעשות בלאגן, לרקוד, מלחמת כריות.

אם התכוונת גם לבילוי עם הילדים - לשחק ולעשות איתם דברים שכיף גם לך.

אני נגיד שונאת משחקי דמיון, מנסה לנתב את המשחקים שאני  מעורבת בהם לדברים שכייפים גם לי, רק ככה מצליחה באמת להיות איתם.

כיף לי לצבוע - צובעים יחד יצירה ענקית וכו׳

לנסות לא לעשות מטלות בית אחרי צהריים כשהילדים חוזרים.

מקלחות זה תמיד זמן משחק אצלנו ( הרצפה מתרטבת בהתאם)

והלוואי שהיתה לי יותר סבלנות..

להעלות על זה פוסט!

ממש מבינה את התחושה

תוך כדי שחשבתי על זה עלתה לי השאלה איך להיות אישה שמחה? כי אני באמת חושבת שזה הבסיס לבית שמח...

ואני בכלליות טיפוס שמח ואופטימי אבל עדיין בשגרה מול הבית זאת עבודה ..

בעלך שמח?

אני חושבת ששם זה מתחיל.

שמחה היא דבר פנימי ולא מאולץ דבר ראשון.

מעבר לזה אפשרלעות דברים משמחים כמו לשמוע מוזיקה, משחקים, נגינה ופשוט דברים משמחים

מרגישה שכצעירה- הרגשתי שמחה בקלות

היתי הרבה יותר נוכחת בכאן ועכשיו

כמובן גם להפך- כשעצוב היה לי ממש עצוב

עם הזמן משהו קצת התכהה ברגש

יש לי פי אלף סיבות לשמוח

יש לי בית ובעל טוב וילדים מתוקים וב''ה

ובתודעה אני שמחה!ובתודה!

אבל ברגש- לא כל כך מרגישה שמחה ביום יום..

לא יודעת למה

איך מרגישים יותר חיוניות? שמחה? התרגשות? התלהבות? בחיי היום יום

טרדות החיים, שכמבוגרת גברו.

עול החיים - האחריות מביאה לרצינות והרצינות לפעמים מביאה להתכהות הרגש...

וגם - הורמונים... של היריונות, הנקות, גלולות, גיל המעבר... לפעמים הם פוגעים ברגשות שלנו, בעיקר ברגשות החיוביים...

איך מתגברים על כל זה? זו כבר שאלה אחרת.

אחת התשובות היא אולי ללמוד מהילדים שלנו איך לשמוח...

בנוסף לכל הדברים החכמים ש @תהילה 3> כתבה,

אני מרגישה על עצמי שכשטוב לי, אני שמחה והבית שמח. כשאני מרגישה מוצפת ובעומס של דברים, חנוק לי, אני ממש לא שמחה וגם לא משדרת שמחה למשפחה שלי. הכל נהיה יותר טכני וחסר רגש.

מה שעוזר לי להיות במוד יותר שמח זה לפנות זמן לעשות דברים שאני אוהבת ומשמחים אותי (הליכה, כתיבה, יצירה, להיפגש עם חברות או לדבר בטלפון, להתקשקש במטבח, מקלחת מפנקת, כל אחת ומה שעושה לה טוב) ולהיות מחוברת לרגשות שלי בלי להדחיק אותם. אם אני עצובה או מרגישה חנוקה, אני מנסה לתת מקום לרגש ולהבין ממה שהוא מגיע, ואז לחפש דרכים לשחרר אותו.

אני מרגישה שהדברים האלה עוזרים לי להיות במצב רוח חיובי יותר, וכשיש מענה לצרכים הפיזיים ונפשיים שלי כל היום יום מרגיש יותר קליל ושמח 

חלק מהתשובה בעצמך

בטבע שלנו, אנחנו שמחות וטובות, זו האמת

נולדנו כאלה, רק שככל שעוברות השנים יש דברים שמכהים לנו את השמחה- בעיקר משקעים רגשיים שמצטברים בתוכנו וגורמים לנו לכהות

גם בכך שכדי להדחיק רגשות מסויימים- הפחות פוטוגניים- כל הרגשות שלנו מודחקים ברמה מסויימת, כולל השמחה וההתרגשות והאושר,

וגם בכך שבסוף כן נערמים לנו על הלב תחושות קשות וחוויות קשות.

אפשר לראות שילדים קטנים, גם כשקורה להם משהו מצער הם נותנים פורקן לקושי, נגיד שהם קיבלו מכה,

בכו קצת קיבלו מאמא חיבוק ונשיקה וחוזרים לשחק כאילו לא קרה כלום.

לצערנו זה מנגנון שעם השנים נדחק.

גם כי הרבה פעמים הסביבה לא מסוגלת להכיל את הכאב שלנו ומכוונת אותנו להדחיק אותו

מ"לא נורא", "תתגבר", "קח סוכריה תחזור לשחק", ואפילו "אל תתייחס אליו הוא סתם אומר"

ועד לשלבים יותר מתקדמים שבהם פשוט נקבל שדר כזה

שרוצים לראות אותנו תמיד נחמדים שמחים מרוצים ומצליחים, 

ופחות מסוגלים ופחות יודעים גם מה לעשות כשמשהו לא הולך...

ועם הזמן אנחנו מאבדים את היכולת הטבעית והבריאה שלנו להשאר בנוכחות אמיתית,

ולדעת לפרוק תחושות קשות ולחזור למצב הטבעי שלנו.

חוץ מחוסר שמחה יש לזה תופעות לוואי של חוסר בטחון עצמי, כי יש בי חלקים ראויים שיש להם מקום ויש כאלה שלא, והם לא מעטים

יש תופעות לוואי של התנהגות קשה ומחשבות קשות

כי כשהכאב נשאר בתוכנו הוא הרבה פעמים מוציא אדים רעילים

ופתאום נרגיש קנאה ושנאה וביקורת ומרירות ועוד.

בקיצור, הבעיה שלך משותפת למרבה הצער לרוב הנשים

החלק הטוב הוא שזה לא מאד מסובך לפתור אותה, פשוט צריך ללמוד לחיות בצורה נכונה מבחינה רגשית כדי לחזור לעצמנו

המחנכת שלי באולפנה שאלה איך אני תמיד שמחה?..  

היום ב"ה אני ממש לא עצובה אבל אין את החיוניות והקרנה כלפי חוץ כבעבר. מאוד מזדהה עם מה שכתבת. 

החיבור לה', לערכי הנצח מאד מרומם ומשמח.

חשבתי על זה בהלוויות של רבנים.

המשפטים- היו שמחים,תמיד חיוך על פניהם וכו' חזרו בהרבה הספדים על רבנים מכל המגזרים שנפטרו בשנים האחרונות.

כמו שכתבת- אנחנו עושים הרבה דברים שגרתיים.

אם כל פעם שנעשה אותם נכוון לשם שמיים, ונזכור את המטרה הגדולה שלשמה אנחנו עושים אותם,

הם לא יהיו שגרתיים ומשעממים אלא בעלי ערך!

וכשעושים מעשים בעלי ערך- גם אם הם שגרתיים הם משמחים!

צחוק לא בהכרח מעיד על שמחה.

ושגרה ורצינות הם לא דברים שליליים.

השאיפה לא צריכה להיות שנצליח להצחיק, לבדר, להיות וועדת תרבות וגיוון של הילדים שלנו.

השאיפה שיהיה טוב ונעשה טוב ונשפיע טוב בעולם.

כשאני בטוב, את גם מסביבי מרגישים בטוב הזה.

לא תמיד המציאות כזאת באידיליה אבל מבחינתי זה המצפן, זה מה שהכי משפיע על ההחלטות שלי בחיים בקשר לכמעט כל דבר בחיים.

אם אני בתקופה שלא טוב לי, למשל יש עומס לא טוב או שעמום לא טוב, אז אני אשנה משהו בהתנהלות.

ואם אי אפשר מיידי, אז אבדוק איך אפשר הכי להגיע למצב שטוב לי, ומה יעזור לי להקדים את הגעת התקופה הטובה, ומה אפשר לעשות לבינתיים.

כשאני מוצאת משהו שהוא חצי חצי כזה, אני מסתכלת בכל הכוח על מה שיש ולא על מה שאין, וזה משפיע הרבה מאוד טוב.

אתן דוגמה יש מישהו אצלנו בעבודה שמגיע אותו מרחק כמוני. הוא כל היום מתלונן על הפקקים. אני שומעת פודקאסטים מרתקים. ממש אוהבת. לפעמים גם נשארת כמה רגעים באוטו לסיים לשמוע קטע.

הוא חווה את הנסיעה כסיוט, אני נהנית ממנה. והחוויה האובייקטיבית שלנו זהה.

אבל כל עוד אני בשלב שכרגע נכון לי לעשות את הנסיעות האלה, אני אסתכל ואנסה לראות ההכל חיובי כמה שאפשר.

וכשלי טוב, אז גם לסביבה שלי טוב.

אני לא חובבת מטבח במיוחד, אבל כשיש לי כוח ומצב רוח, והילדים מבקשים אנחנו מבשלים/ אופים יחד. אני לא עושה להם טובה, אנחנו לא מתכננים את זה, זה פשוט קורה.

וגם מלא דברים אחרים. טיולים, יצירות, למידה, ואפילו הכנות לשבת.

הכל פשוט כיף כשלי כיף.

אם מרגיש לך שאת לא שם, מציעה לך קודם לבדוק אם החיים שלך בטוב או שיש מקום לעשות דברים אחרת. אם טוב לך, אז תחשבי מה את אוהבת ומה הילדים שלך אוהבים, ולאט לאט תגלו את הקסם המיוחד שלכם כמשפחה.

בית עם אמא שמחה לאו דווקא במובן שכל היום היא שרה ורוקדת אלא שפשוט טוב לה והיא מחאה שמחה פנימית וסיפוק.

אז כשאני קראתי את השאלה פירשתי את זה ככה,ובתשובה שלך ענית בדיוק על זה

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...