כשאתם כל כך מנסים ומשתדלים "להפוך את העולם" בשביל הילדים, ולא תמיד מסתדר / יש שיתוף פעולה/ אין הערכה...

איתך בסירה הזו. אז אין לי עצה.

רק חיבוק...!

רק צריך בראש להחזיק שזה קורה עם כל אחד ולא שתמיד יוצא עם אותו אחד

גם לנו להכריז גרם לבלגנים

ככה זה עם קטנים

פשוט כל הזדמנות שיש -חוטפים

אפילו טם לקצת

העיקר שיהיה חלק מהשגרה

כשא י רואה נגיד שהקטנים משחקים יפה ושקועים במשחק והתינוקת רגועה אני קוראת לגדולה שלי ומציעה לה לשחק יחד משהו

או להכין יחד עוגה

ואפשר נגיד כשאת או בעלך קופצים רגע למכולת או אפילו לזרוק את הזבל לקחת מישהו

גם 5 דקות זה נכס

העיקר שיחוו את זה כחלק מהחיים

זה כיוון שגם אני חשבתי עליו.

אבל עוד לא בטוחה איך ליישם.

במהלך הבוקר אנחנו בפעילות משותפת, זה לא שכל אחד בענייניו.

אחר כך יש איזה זמן חופשי, אבל אני מנצלת אותו לאפס קצת את הבית, או לארגן ארוחת צהריים, או לנוח רגע.

ואחה"צ לרוב אני יוצאת עם הקטנים החוצה פי האופניים, והגדולה עם חברה בד"כ.

בכלל גם יש להם נטיה שאם אני הולכת לחדר אחר, כשאני מנסה לתפוס כמה דקות לשיחה עם בעלי או לנוח קצת, תוך כמה דקות כולם אחרי. אני צוחקת איתם שאמא היא כמו מגנט, כל הזמן הם נמשכים אחרי...

אז זה לא עובד ללכת הצידה עם ילד בלי להכריז שעכשיו אני רק איתו. ולהכריז שאני רק איתו גם גורם לקושי, כמו שכתבתי...

לא יודעת אם זה הכיוון שמתאים לכם.

למה מפריע לך שהקטן מתעצבן מזה?

אולי צריך לתת לו להתמודד עם התסכול הזה, במקום למצוא פתרון אחר?

בזמן רגוע להסביר לו מראש, שכמו שהוא אוהב זמן אישי, ככה גם אחים שלו. ולכן, בזמן שלאחים שלו יש זמן אישי, הוא עושה משהו אחר (אפשר גם לתת רעיונות ספציפיים, או לחשוב ביחד איתו, לא חייב לתת לו להתמודד עם זה לגמרי לבד). אפשר גם לשאול אותו למה זה כל כך מפריע לו, אפשר לפתח סביב זה קצת שיח על מה הוא מרגיש. אבל מתוך הובלה לנקודה שכמו שהוא מקבל זמן אישי, ככה גם אחים שלו. אפשר גם לשאול אותו, מה הוא היה רוצה לעשות בזמן האישי? ולתת לו לבחור.

אחרי שעושים כזה שיח בזמן רגוע, כשמגיע הזמן האישי עומדים על זה שזה יתקיים לפי מה שדיברתם.

ואם הוא בוכה? לא נורא. זה בסדר, מותר להיות מתוסכלים. מזכירים ברוגע את מה שסיכמתם, ונותנים לו להחליט מה הוא עושה עכשיו.

מאוד יכול להיות, שאחרי פעם - פעמיים - שלוש, הוא כבר יבין איך זה עובד, וישחרר מעצמו. 

בסבב הקודם שניסינו לעשות זמן אישי למישהו אחד כך יום. דיברנו הרבה, בזמן אמת זה לא עבד. וזו היתה תקופה לא קצרה שניסינו, הוא עדיין לא הפנים (היו כמה ימים יותר טובים, אבל גם הרבה שלא).

וכל הבכי הזה כבר מתיש וגורם לי לאבד את הסבלנות והכוח לזמן האישי.

וזה גם לא שאני יכולה לעשות זמן אישי עם מישהו אחר כשהוא בוכה.

הוא בא אחרי וצורח. ואם נעלתי את הדלת הוא יהיה מאחוריה וידפוק עליה תוך כדי בכי וצעקות. ואחר כך יקח המון זמן עד שכבר ירגע.

זה לא בדיוק סיטואציה שמתאים לי להמשיך איתה לאורך זמן.

בן 4 קשה לפעמים לוותר ברצון על השהות עם אמא שלו.

בן ה3 שלי גם מתקשה בזה. את הזמנים הפרטניים עם הגדולים אני עושה לרוב כשהוא ישן או כשמישהו מוציא אותו החוצה.

לפעמים כשהבן שלי מתקשר מהישיבה, הקטן ממש מפריע לי לדבר איתו.

זו התנהגות תואמת גיל עד אולי גיל 5-6.

כמה שהוא חכם (בלעה"ר), הוא עדיין עם בשלות רגשית של ילד בן 4. אז הסברים שכליים זה לא באמת עוזר בגיל הזה...

כשהוא ישן זה פחות רלוונטי לי. אני צריכה את הזמן הזה לעצמי. ואחיות שמעליו הולך לישון איתו בכל מקרה.

להוציא אותו החוצה לא באמת יתאפשר באופן קבוע. אבל אולי לפעמים נוכל לעשות את זה.

תודה על ההבנה ועל הרעיונות.

תגדירו זמן כמו חוג.

כל יום שלישי בשעה 17:00 אבא/ בייביסיטר/ אח גדול לוקח אותו לספריה ובדרך קונה לו ארטיק.

בלי לספר לו מה קורה בהיעדרו.

שירגיש שזה בשבילו ולוטובתו.

מן הסתם יהיו ימי שלישי לפעמים מחוץ לבית אז תעבירו ליום אחר. אבל תשמרו על מסגרת

קבועה זה יעזור לכם ממש.

ומסכימה שזאת לא ציפייה תואמת גיל שילד בן 4 אמור להתאפק כ"כ  הרבה זמן.

צריך לפרק לו את זה למנות קטנות והכי טוב כשהוא לא בשטח.

אולי בבוקר יהיה לו יותר קל? אולי אפשר לעשות תורנות בין שני גדולים גדול עם בן 4, ואמא עם גדול שני, ואז הפוך- גדול שני עם בן ארבע ואמא עם גדול ראשון.

אפשר לקנות במקסטוק יצירות מיוחדות לזמן הזה ולבנות בהמשכים.

כלומר זה יהיה פרוייקט של זוג אחים כשהגדול מלמד את הקטן מה עושים.

(רעיונות: חרוזים מתגהצים, דמויות אצבע לבד, פסיפס וכד')

הרעיון הראשון נשמע לי מאתגר מידי כרגע בנתונים שלנו. גם לחוג שצריך לקחת ולהחזיר מאתגר לי לשלוח. הגדולים לא כאלו גדולים, ואבא נמצא בבית להפסקת צהריים לא כזו ארוכה ואז חוזר ללמוד עד הערב שזה כבר זמן השכבות. ובייביסיטר גם לא אופציה אצלנו.

הרעיון השני נשמע לי שגם פחות יעבוד. הוא יותר מידי דורש אותי בשביל לא לשים לב שאני לא בסביבה.

וקשה לו כשאחים שלו נותנים לו הוראות. גם כשאני איתם אני צריכה לא פעם לתווך את התקשורת ביניהם, שההערות או ההוראות שלהם לא יעצבנו אותו.

אבל נמשיך לחשוב. את גורמת לי לנסות לחשוב יצירתי. אולי נצליח למצוא משהו שכן יעבוד.

להסביר לגדולים שכרגע לא מתאפשר בלי שבן הארבע נמצא איתם.

אפשר גם להוביל אותם למסקנה הזאת- איך הרגשת אתמול כשחמודי דפק על הדלת וצרח? היית רוצה שאתן לו להיכנס?

אבל אז מה זה אומר על הזמן שלנו?

אולי אפשר למצוא פתרון שגם הוא לא ירגיש בחוץ וגם אתה כן תרגיש שזה הזמן שלך..

ככל שיש יותר פער בגיל זה יכול יותר לעבוד.

אבל גם אם לא, לקבוע כללים שאפשר לעמוד בהם. למשל הילד שזה הזמן שלו בוחר את המשחק (פעילות)

אולי הוא בוחר את צבע החיילים וזה יספק אותו.

אולי יספיק לתת מגע לבן 4 תוך כדי והוא לא יצטרך להתערב ממש בפעילות. (ממשי לי מתאדר ממש בהתחשב בעובדה שיש גם תינוקת, אבל אולי יסתדר לכם)

אולי לתת תפקיד לבן ה4 לשמור על התינוקת (לידך) בזמן שאת עם הגדול, וזה התנאי לשהייה שלו.

אולי אני סתם מבלבלת בשכל, אבל אצלנו אני ראיתי שכשמובילים לפתרון ביניים הקטנים והגדולים כן מנסים להפיק את המיטב האפשרי והם מעלים רעיונות מוצלחים.

כלומר הם מבינים שזה או כלום או משהו לא 100% ומקבלים זאת בשמחה.

כיוון נוסף, זה לתת תשומת לב דרך משפחה מורחבת. למשל זום עם סבא וסבתא רבע שעה יכול לעבוד? (להכין את ההורים מראש שהם צריכים להיות יצירתיים ולמשוך את השיחה כמה שיותר)

אני קוראת לזה בייביסיטר טלפוני וזה כלי מדהים.

לא כל יום, אבל פעם פעמיים בשבוע...

אולי אפילו עם בני דודים, ככה טוב לשני הצדדים. אגב לגדולים יותר יש אפשרות לשחק ככה משחקים כמו משחק זיכרון או שחמט. זה ממש נחמד. כי יש דיבור ספונטני ברקע. זה לא ממש "זמן מסך" בהגדרה.

וזה עוד רעיון לתעסוקה שמפנה זמן.

ונקודה אחרונה, אם הגדולים שלך לא ממש גדולים (לא בגיל שהם יכולים להוציא בן 4 עם אופניים נגיד או לקחת אותו למכולת)

ואת גם עם גיל ביניים וגם עם תינוקת,

אז זה השלב לדעתי הכי מאתגר של ההורות.

כמה ששילוב מתבגרים קשה מנטלית,

פיזית קשה כשהגדולים לא באמת גדולים.

אז אולי פשוט להנמיך ציפיות מהתקופה. ובע"ה בהמשך החיים תוכלי גם לנהל קייטנה וגם להקדיש זמנים אישיים וכל זה במקביל עם פעוטות ותינוקות.

כרגע זה לא ממש אפשרי וזה הגיוני והכל בסדר.

כן הייתי חושבת איך ניתן להעצים את הגדולים יותר שירגישו שרואים אותם בתור גדולים. (יציאה חד פעמית בערב לאיזה פסטיבל, שבת שהם הולכים לבד לסבא וסבתא, לנסוע עם דודים לבריכה, להזמין חברים למסיבת פיג'מות וכד')

אם למשל הוא רוצה עזרה לבנות במשחק - למה זה צריך להיות דווקא בזמן אישי?

לא יודעת אם אצליח להתבטא מספיק ברור,

אבל אולי אפשר למלא את הצרכים שלו בלי מסגרת של זמן אישי,

גם לשוחח על רגשות אפשר על הספה, כשהגדולים עסוקים במשהו אחר.

ואת הזמן האישי פחות להדגיש ולהעצים מול הקטן.

סתם הצעה קטנה, לגבי התור - אולי הגרלה תהיה מוצלחת בשבילם?

הבעיה היום היתה שהוא תכנן את זה דווקא לזמן האישי.

כשאמרתי לו שאחרי התור של אחיו אני אבנה איתו, אבל בסלון (כשגם אח שלו איתנו) הוא התעצבן שוב.

הגרלה בדיוק ניסינו היום בהקשר אחר, לפני ההגרלה היה נראה שכולם מסכימים לרעיון, אבל כשהוא לא יצא בהגרלה, הוא לא הצליח להתמודד עם זה, מצאנו בסוף פתרון אחר. אבל למדתי מזה שזה לא יכול להיות פתרון טוב בשבילו...

תודה על הרעיונות...

אני חושבת שתמיד ימצאו על מה לריב

כרגע הנושא הזה זמין אז רבים על זה...

אבל בכללי אולי זה קיבל קצת מימד רישמי מדי וזה מה שגורם לעומס.

אפשר שהזמנים יהיו פחות רשמיים ואז יהיו פחות סיבות לתלונות על מי ראשון ומי עכשיו וכו'

אבל עדיין לא ברור לי איך לעשות אחרת.

כתבתי בתגובה למעלה למה לעשות את זה בלי כותרת זה גם מורכב לי.

תודה לשתיכן - הריון ולידה

מציעה כיון חשיבה אחר.

אולי לא לעשות את זה "רשמי".

החיים הם דינמיים וזמן אישי יכול להיות גם תוך כדי תנועה:

בשיח תוך כדי הכנת ש.ב,

בשיחה קצרה תוך כדי הכנת אוכל,

תוך כדי הנקה,

בזמן מקלחת,

בזמן נסיעה לקייטנה/ גן/ ביהס

לטעמי ברגע שמשחררים את הזמן האישי מהגדרות וכותרות

ומבצעים את זה כך, הרבה יותר קל.

הילדים זקוקים להורים זמינים וקשובים בשגרה ופחות להגדרות

לגבי הקטן נשמע לי ממש תואם גיל, הם רוצים את אמא סביבם כל הזמן לכן אולי באמת עדיף לא להעצים מולו את ענייין הזמן האישי, אלא פשוט לקיים אותו. שוב- תוך כדי תנועה ולא באופן "רשמי"

כתבת כבר למעלה למה זה מאתגר אותי לעשות את זה תוך כדי.

תודה לשתיכן - הריון ולידה

תוך כדי מקלחת היה פעם הזמן האישי איתם.

אבל הגדולה כבר גדלה וזה לא התאים (אז התחלנו את הזמנים אישיים בסבב הראשון). ועכשיו לרוב בעלי עוזר לי עם המקלחות בזמן שאני מארגנת ארוחת ערב.

והבעיה גם שכשעשינו את זה אז, הם מאוד אהבו את הכותרת (כשזה על עצמם), ומאז הם כל הזמן מזכירים שהם רוצים זמנים אישיים.

זמנים שאני בכל זאת מצליחה קצת להיות איתם אחד על אחד לא מספיק נחשב מבחינתם (וכמו שכתבתי, זה יותר נדיר כרגע, וקשה לי ליצור את זה בהתנהלות הנוכחית).

מקסימה שאת משקיעה בזה כל כך הרבה מאמצים

את באמת אמא משקיענית ונפלאה!♥️♥️

לטעמי, אם כך אפשר *אחרי מעשה* להגדיר זמנים מסוימים כזמן אישי. כלומר אם הצלחת למצוא זמן משותף עם אחד הילדים, ואת מרגישה שמתאפשר לדבר/ להקשיב/ לשתף וכו, אז להכריז בפני שאר הילדים שזה זמן אישי

כך זה מאפשר לך גמישות עם המציאות, ומצד שני לא מבטל את הרצון בזמן אישי לכל אחד

נשמע לי שאולי כדאי לתת פחות "משקל" לזמנים האישיים, פחות להפוך אותם למשהו נחשק עד כדי כך.

אני יודעת, זה נשמע הפוך על הפוך...

אבל אצלנו ככה זה עובד, אם אני מתבוננת כל זה לעומק - שהזמן האישי קורה כדרך אגב, בלי שאני מודיעה לכולם ש"עכשיו הזמן האישי של איקס". רק אם מישהו בא ו"מפריע" באמצע אני אומרת שמדובר בזמן אישי.

עדיין - בהחלט יכול להיות שהקטנים (בעיקר בת הארבע) יתרגזו אם הם לא קיבלו באותו יום/באותו רגע את הזמן האישי שלהם... אבל לרוב אני מצליחה להרגיע אותם בהבטחות לזמן אישי בזמן המתאים להם.

ויכול להיות גם שהקונספט הזה של זמנים אישיים פשוט לא מתאים לכם, ויותר מתאים לכם שיחות אישיות ספונטניות בלי הגדרה... אפשר לשמר את הרעיון הזה לימי כיף מתוכננים מראש, שאמנם לא קורים בתכיפות גדולה, אבל הם באמת יותר אטרקטיביים ונחשקים. (הכוונה ליום שבו רק ילד אחד נשאר בבית ואז עושים איתו משהו מיוחד בבית או יוצאים איתו למשהו מיוחד/לקניות בחוץ. בחופש הגדול זה מתאים כמובן רק כשיוצאים מהבית...)

בהצלחה! את אמא נהדרת ומשקיענית!

כפעמיים-שלוש לכל ילד במהלך השנה.

אבל זה לא באמת מספק את הצורך שהם רוצים.

איך שכתבת בהתחלה שקורה אצלכם, נשמע ממש אידאלי. כרגע אני לא רואה את זה קורה אצלנו ככה.

הסברתי למעלה למה זה מאתגר בהתנהלות הנוכחית....

תודה לשתיכן - הריון ולידה

בכל מקרה תודה על ההבנה והכיווני חשיבה.

כי יש הרבה זמנים שאני לא עושה דברים עם הילדים...

את פשוט אמא אלופה!

את אמא מדהימה והילדים שלך זכו!

כתבתי פה לסליל למה זה קשה מידי להמשיך כשהוא לוקח את זה ככה...

זה בהחלט מה שניסיתי לעשות - הריון ולידה

זה יותר מדי זמן בשבילו ש"אסור" לו להיות עם אמא.

זה נורא מתסכל.

לדעתי תחזרו ל7 דקות, כל פעם ילד אחר.

או שלגדולים לעשות כשהקטנים ישנים.

וגם זה לא חייב להיות משהו "הרמטי"

לפעמים קורה שאני לוקחת ילד בן 8-9 עם תינוק ועם פעוט.

מתחילים סיבוב הגדול עוזר לעייף את הפעוט בזמן שהתינוק נרדם. אח"כ עותרים בדם שעשועים הפעוט משתולל לו להנאתו ואני חושבת לשחנש עם הגדול. זה לא הרמטי כי יכולות להיות הפרעות, אבל זה בהחלט עדיף מכלום.

לפעמים אני לוקחת רק תינוק וגדול.

אפשר בגלל שאתם כולם כל היום בבית, להוציא את הקטנים עם בייביסיטר לפעילות במתנ"ס/ ספריה/ גם שעשועים פעמיים בשבוע בשעות אחר"צ, שיצאו לקנות ארטיקים במכולת ויעבירו את הזמן

ולבנתיים את והגדולים מטפסים את הבית ויושבים לשתות משקה של גדולים עם עוגיות ופינוקים של גדולים.

זה לא אחד על אחד בהכרח, אבל זה בלי קטנים ברקע- שכפי שציינת הם מאוד מקשים על הזמן על הגדולים.

אפשר גם לפעמים לשלוח גדול לעזור לבייביסטר או משהו כזה.

הכי חשוב ועל זה אל תוותרי- זמן לעצמך.

בהצלחה!

זה מה שניסינו לאחרונה.

סה"כ הוא צריך להיות בלעדי כרבע שעה, כשחלק מזה הוא לומד עם אבא.

אבל כנראה שזה באמת עדיין קשה לו... בעיקר כשזה משהו רשמי.

בחוץ זה גם פחות מתאפשר. זה יותר הזמן שלי לעצמי - עם חברות שאני פוגשת בחוץ.

הבנים לרוב מעסיקים את עצמם יפה, והגדולה עם חברה בד"כ.

בייביסיטר זו לא אופציה, מכל מיני סיבות.

תודה על העזרה בחשיבה ועל כל הכיוונים שאת מעלה.

זה הרבה בשבילו בזמן שהוא בבית ו*יודע* שאת עכשיו עם ילד אחר.

אם תעשו 7 דקות ביום, פעם אחת ביום זה יקל עליו.

תראי אני עם ילד בן שנתיים אז בחלומות הלילה הוא יתן לי דקה בלעדיו כשהוא יודע שאני בלעדיו.

אבל אפשר למצוא פתרונות ביניים.

נשמע שהשאיפה לזמן של 1*1 קבוע גוזל יותר מדי כוחות ולא ריאלי כרגע.

תחשבי מה את מעדיפה- לצמצם את הזמנים או או לעשות שני ילדים ביחד או כל פתרון שהוא אולי לא מושלם בפני עצמו, אבל בהתחשב בנסיבות הוא עדיף.

אצלנו היינו צריכים פעם לשבת עם אחת הבנות 5 דקות ביום, שלוש פעמים בשבוע, כל אחד מההורים לתרגול שהקלינאית נתנה לנו

וזה היה קשה ממש.

ניסית את שעות הבוקר? אצלנו זה שעות יחסית ממש רגועות. אולי יעזור.

אפשר גם להתחיל בהדרגה. 5 דקות ביום, אח"כ 6, אח"כ 7 ולהגיע ל10 ואפילו אולי תצליחו 15 אם בן הארבע יתרגל שאמא לא נעלמת לשום מקום וששווה לו להתגבר.

או לפצל 7 דקות בבוקר, 7 דקות בצהריים בזמן שהוא אוכל.

ואם לא עובד, אז לא. יותר חשוב לנצל את הזמנים הספונטניים שנוצרים מאשר לקבוע זמן קבוע.

את נמצאת המון עם הילדים בחופש, אני בטוחה שהם יספגו ממך מספיק גם בלי זמנים מיוחדים. הכל בסדר.

בן ה4 זקוק לך יותר מהאחרים. את אמא, לא יועצת בבית ספר, ולכן אל תספרי 7 דקות על השעון ותעברי לילד הבא.

תחשבי איך זה מרגיש לבוא לרופא, לפתוח את הלב ואז אחרי 7 דקות הוא אומר לך לצאת כי יש לו עוד פציינט. זה פוגע. זה מעליב. זה אומר שהוא לא רואה אותך כבן אדם אלא הוא מסתכל על השעון.

זמן אישי זה לפי הצורך של הילד. ולא חייבים לסיים בו ביום את הסבב.

תתחילי בבן הארבע, נשמע שיש לו חסך. אז תשחקי איתו חצי שעה. מה קרה? אחר כך כבר תזהי את המתלונן הבא. ותתני לו גם חצי שעה. והשאר תגידי להם שמחר, מחרתיים. עדיין בימים שלהם תני לבן הארבע יותר תשומת לב אישית.

גם אם יש תינוק על הידיים, עדיין תשומת הלב שלך יכולה להיות לילד אחר. ואפשר לשבת לשחק עם התינוק על הברכיים ולהכניס את המוח והלב במשחק של בן הארבע.

רק שהם מסוגלים להבין שגם האחרים מקבלים את הזמן הזה.

ההגדרה של הזמן זה כדי שלא יהיה קשה מידי לאחרים לחכות יותר מידי.

כמובן שאם אנחנו באמצע משפט או משהו אני כן נותנת לסיים ומאריכה עוד קצת.

אבל אני לא באמת יכולה לתת בלי גבול, כי אז זה בכלל לא יעבוד. אם אני אתן לו יותר, הגדולים גם ירצו יותר, והוא לא מסוגל לתת לי גם את הזמן הזה...

והתינוקת בהחלט לא מפריעה. היא איתנו בזמנים האישיים עם כולם. איתה דווקא אין קושי כרגע..

הגדולים הייתה להם יותר אמא זמינה כשהיו קטנים.

בן הארבע בחסך.

מבינה שנוח לך להקציב כמה דק' ולהרגיע את המצפון אבל לדעתי זמן אישי לא עובד ככה. זה רק יוצר מריבות, בלגן ותסכול. תשאלי את עצמך למה קשה לך לתת תשומת לב חצי שעה לכל ילד פעם בשבוע. אולי כי גדלת בבית שהיית בו אחת מקבוצה וככה הדגם נוצר. מכל מקום בן הארבע מאד זקוק לתשומת הלב שלך, וכל ילד זקוק לתשומת לב אחרת בהתאם לגילו.

קשה להבין באמת מה הולך אצלנו רק מתוך הודעה בפורום.

אבל המסקנות שאת מגיעה אליהם מאוד רחוקות מהמציאות, וזה נכתב בנימה קצת מעליבה ('נוח לך להקציב כמה דקות ולהרגיע את המצפון').

זה ממש לא עניין של נוחות. אני משקיעה את כל הבוקר שלי בלעשות איתם דברים משפחתיים ביחד, במקום לשלוח אותם לקייטנות. ומנסה בנוסף למצוא את המסגרת שתאפשר לי לתת גם לכל אחד מהם זמן אישי רק איתי. ומתקשה בזה בגלל קטנצ'יק מתוק שקשה לו לאפשר לי את הזמן עם האחים שלו.

אין פה שום עניין של 'הרגעת המצפון'.

אני בטוחה שאת מנסה לעזור ולא מתכוונת לפגוע, ומעריכה את הרצון. אבל קשה לי ממש עם התגובה שלך.

וכביסות ועוד אלף מטלות גוזלות את הזמן, אז אני לקחתי עוזרת גם כשהייתי בבית כי הכל ביחד באמת אין מספיק שעות ביממה. אבל 7 דק' לילד זה מלאכותי. אחד מביע את עצמו בשטף. אחד לא. אחד רוצה משחק. אחד שואל שאלות. זה אמור להיות מותאם אישית לילד ולא תור אחרי תור. אבל כל בית וצורת ההתארגנות שלו. וסליחה על הניסוח אני עייפה ועובדת מחר ורק ניסיתי לתת כיוון למחשבה שונה.

ברור שאת אמא משקיעה

דווקא עם ארגון הבית בעלי מאוד שותף ועוזר. אני בעיקר מכינה אוכל, השאר עליו או ביחד.

הקושי שלי הוא לא בלתת להם זמן.

כל הזמן שלי כרגע מוקדש אליהם. הזמן שלי לעצמי זה בגינה כשאני פוגשת חברות (וכמובן גם משגיחה עליהם כשהם משחקים לידי), ובערב כשהם ישנים.

מבחינתי הייתי נותנת לכל ילד גם שעתיים אישיות. באמת שזה לא הקושי.

הקושי הוא להיות אחראית גם על הילדים שלא איתי בזמן האישי, ולעזור להם לא להרגיש לבד בזמן הזה.

הגדרתי זמן קצר, כי היה נראה לי שיהיה יותר קל כשכל אחד יודע שכל יום מחדש יש לו זמן אישי עם אמא. והוא לא צריך לחכות כמה ימים עד התור שלו (שזה מה שהיה פעם ולא עבד לנו טוב).

והקושי שלהם הוא דווקא לא עם זה שזה קצר מידי, אלא שלקטן קשה מידי לחכות את ה-15-20 דקות של שני האחים שלו (כמובן שאני לא עוצרת בדיוק בסוף 7 דקות. זה רק בשביל לתת מסגרת שלא תהיה ארוכה מידי, אבל זה כן גמיש ולרוב קצת מתארך). וגם שקשה לו להסכים להיות לפעמים השני או השלישי.

ונכון, זה זמן מלאכותי.

כי כל הבוקר אנחנו עושים דברים ביחד, אז זה עוד יותר מלאכותי להשאיר אותם לבד כדי ללכת הצידה עם ילד אחד.

ומאוחר יותר יוצאים החוצה, וזה גם לא מתאפשר.

אז בחרתי חלון זמן באמצע, אחרי ארוחת צהריים ולפני שיוצאים, כדי להכניס באופן מלאכותי זמן עם כל אחד.

איך את היית עושה את זה מותאם אישית לילד בתוך לו"ז כזה?

או שעדיף לוותר על פעילויות ביחד, לתת להם יותר זמן חופשי בבוקר ובתוכו למצוא הזדמנויות טבעיות יותר להיות עם כל אחד באופן אישי יותר?

מבחינתי זה ויתור על דברים אחרים מאוד משמעותיים שאנחנו מרוויחים בבקרים האלו.

אבל אולי לפעמים בהמשך החופש זה גם כיוון שאפשר לחשוב עליו.

כרגע אני מרגישה שהפעילויות המשפחתיות שאנחנו עושים מאוד תורמות לקשר ביניהם ולא נכון לוותר עליהן.

בבוקר לתת זמן חופשי ובתוכו למצוא הזדמנויות טבעיות.

הם מאד כמהים לקרבה שלך.

אני לא יודעת מה הדברים המשמעותיים שאתם עושים בבוקר, אבל הייתי מוותרת עליהם אם כולם כל כך רוצים זמנים אישיים. בסוף מה שיוצר אהבה בין האחים זה לא גיבוש משפחתי, אלא הרגשת השובע, של צרכים מסופקים. בכל אופן ככה אני רואה את זה. זה כמו לתת אוכל לילד רעב. נותנים עד שהוא שבע, גם אם זה בא על חשבון ניקיון הבית. זו רק דוגמא, אני מתכוונת שיש להם צורך חזק בפרטיות איתך וזה המקסימום שאפשר להפיק מקייטנת אמא.

לילה טוב ובהצלחה בכל מה שתחליטי לנכון.❤❤

לי הרבה פעמים קל לנצל יציאות מהבית:

להזמין ילד אחת ללכת איתי לקניה השבועית

לצאת  להליכה על יחד

לנסוע לסידור כלשהו/תור לרופאה

קניית ציוד לימודי

וכן הלאה...

בבית גם אצלי מאוד קשה לתפוס רק ילד אחד..

לפעמים מזמינה מישהו לעזור לי לבשל

לפעמים מארחת ילד בשעת קיפול כביסה

שבת תתני לגדולים פעילות "של גדולים" וקחי את הקטן למנה גדושה של "זמן אישי"

ואז מאוחר יותר בהמשך היום תמצאי זמנים לשבת עם הגדולים, ואם הקטן יתלונן - תזכירי לו כמה הרבה זמן אישי היה לו בבוקר..

סוג של "תשביעי אותי לפני שהוא נהיה רעב.."

ואני מצטערת שנעלבת. זאת ממש לא הייתה הכוונה. הניסוח היה לא מוצלח אז אני אנסה שוב.

קודם כל אמא שעושה קייטנת אמא כשהיא שניה אחרת לידה וקמה בלילה לתינוקת, והיא גם עייפה, זה באמת ראוי לצל"ש. 💯

בכלל לא הייתי מעלה בדעתי לעשות את זה בלי עזרה של עוזרת או בייביסטר. כמו שבגן, או בקייטנה, לגננת יש סייעת.

עם יד על הלב? מכיוון שאני ובעלי עובדים ממש קשה, והרבה, הייתי שולחת את הגדולים לקייטנות בלי שום נקיפות מצפון. שישתוללו שם ויוציאו אנרגיה, שישפריצו מים, שיסעו ליום כיף. שישאירו אותי לישון בבוקר קצת ולשחק עם קטנצ'יק בן ה4. אחהצ זה הזמן לתת תשומת לב אישית לגדולים יותר. קטנציק יקבל את סה, כי הוא שבע.

אבל אלו לא התנאים של הפותחת והיא בחרה אורח חיים שמתאים להם, אז ברור שהצורך בלו"ז הוא צורך כדי לשרוד.

כי אם לא יהיה לו"ז בוקר, ויהיה זמן אישי, הבית יהיה בלגן גדול.  אחת תעשה הדבקות, שניה תצבע בגואש, שלישי ימלא אמבטיה להשיט בה את ברווזי הגומי ובסוף אמא אחת תשושה או אבא אחד שחוזר מלימוד תורה עם מעט זמן ימצאו את עצמם עובדים מאד מאד קשה עבור החצי שעה תשומת לב אישית שכל ילד מנסה להשיג לעצמו.

לכן הצעתי להתחיל מהילד שהיה מביע מצוקה. וזה בן הארבע, שמוצא את עצמו עם אמא שהפניות שלה לתינוקת החדשה, ומנסה לעשות צדק ולחלק זמן בין כל הילדים. והוא צריך אותה. בכל דרכי ההבעה שלו הוא אומר, אמא אני צריך אותך.

וגם הגדולים, שהם לא גדולים בכלל, צריכים אותה.

ולנהל גן רב גילאי כשלכל ילד רמת הפתחות שונה זה כבר מאד מסובך.

אז יחד עם כל ההבנה למגבלות שמציבה המציאות, ויחד עם הערכה רבה לבית השמח שהפותחת מייצרת, עדיין לדעתי נכון יותר לשחרר את הלו"ז, לתת לכל ילד מה שהוא צריך באמת, שזה תשומת לב של אמא, אישית, והמחיר יהיה בית שנראה כמו שבית נראה בחופש הגדול. מבולגן.

ובעיני עדיף אמא ששוכבת במיטה עם התינוקת עליה והילדים נכנסים לחדר מדי פעם לשוחח איתה וחוזרים לעיסוקים שלהם מאשר לנסות לארגן קייטנה עם פעילות משפחתית שגם גוזלת אנרגיה מאמא וגם לא מספקת את הצורך האמיתי שכל הילדים ביקשו.

אני מבינה שהפותחת לא יכולה לצאת לסידורים עם כל ילד בנפרד ולנצל את זמן הסידורים לתשומת לב אישית. אפילו לחוג קשה לה. בטח שקשה עם פצפונת. אז אם לשלם מחיר. בעיני עדיף שישולם המחיר בנראות של הבית.

אגב לנו הייתה מרפסת גדולה וסגורה בטיחותית ששם עשו את הפעילות היצירתית והזמן החופשי וסגרנו עיניים על הבלגן שהלך שם. בכלל לא ניסינו להשליט שם סדר עד לתחילת הלימודים. ולא היה לו"ז. זרמנו. יש ימים שיש יותר כוח, אז עושים איזו פעילות נחמדה יחד, ויש ימים שפחות, שבהם רק האוזניים והעיניים של אמא פנויות. להקשבה

והזרועות. לחיבוק.

וכמובן מי שלא מתאים לה, לא מתאים לה, וזו זכותה. סה"כ הבעתי את דעתי.

הרבה פעמים כשכטתבים בפורום ווירטואלי זה יכול לקרות כי שוכחים טיפה לרכך את המילים

שוכחים שניה להגיד רגע אבל כל הכבוד וכו'

שבאמת מגיע,לא מאולץ..

אני גם קראתי אתמול את הניסוח שלך וצרם לי אבל חשבתי לעצמי שזה לא מימשאת אבל יצא ממש צורם...

סתם נקודות למחשבה שעלו כאן בפורום בעבר, כי צריך להיות מודעים לנקודות חולשה של פורום מקוון..

לכן השקעתי זמן הבוקר בלהתנסח מחדש, ונכון יותר.

האמת? התאפקתי לא לכתוב מה שאני חושבת ויצא ממש פרומיל ממה שהייתי רוצה לכתוב בלי כחל וסרק.

רק מהכבוד לפותחת אני לא אכתוב את זה בשרשור שלה.

כי אני מעריכה את הפותחת.

אבל ההבנה שכולן חוץ מאמאשוני חיות במציאות כזו,  מפתיעה אותי. 

מקווה שהבנת. אותי. 

לא כולם חושבים כמוני,

לא כולם מתנהלים כמוני,

ובכל זאת אני באמת מעריכה גם נשים שחיות אחרת ממני.

אני לא אתקוף מי שחיה אחרת ממני!

אני לא אחשוב עליה שהיא פוגעת בילדים שלה.

ובפרט ברוח היום- להיזהר לא להיגרר לשיח פוגע.

כי ה' ברא אותנו עם טעמים שונים ואופיים שונים וילדים שונים,

ואין אמת אחת! 

כולן פועלות מתוך מחשבה טובה על בני ביתן!

חס וחלילה.

נא לא להכניס לפה שלי מילים שלא אמרתי.

בכללי, באמת מפתיעה אותי הנכונות של כל כך הרבה נשים לקרוע את עצמן מכל הכיוונים. זו מציאות כל כך תובענית.

יחד עם זאת, כתבתי מאד מפורט בשרשור שבו הפותחת לא הגיבה, את דעתי על הנושא. כתבתי בלי שיפוטיות ובלי ביקורת. שרשור ארוך על זמן אישי לילדים, ואיך עושים את זה.

ולא נכון בעיני לשלוח כאן קישור לשם, כי הפותחת כל כך מתאמצת בחופשת לידה, שזה לא נכון בעיני לעשות את הדיון שהיה על הגב הפרטי  שלה. כאן בשרשור שהיא פתחה. זה היה יוצא כאלו אני מתנשאת או שופטת אותה, ואני לא. 

אני רק אומרת, ילד בן 4 שבוכה מתסכול יום אחרי יום, זו סיבה מספיק טובה לשנות התנהלות. וכיוון שהילדים הגדולים גם רוצים, ואבא ואמא לא צריכים לשלם את המחיר, הפיתרון הכי סביר הוא שהסדר בבית ירד לעדיפות נמוכה יותר עד שהמקום הרגשי של הילד בן ה4 יתחזק

בחברה שבה גודל המשפחה זוכה להערכה, 7 דקות לילד זמן אישי ביום, נחשב בסדר.

בחברה שבה מגדלים 3 ילדים וכל אחד מלטשים כמו יהלום, זה מאד לא מקובל.

לא חושבת שסודית *תקפה* את הפותחת,  אני חושבת שהפותחת בעצמה ענתה לעצמה שיש מקום לשנות את הלו"ז. ויותר מזה, וגם כתבה איך זה מתאפשר לה רק אחרי הדיון שהיה לה עם *סודית*.

ככה שלטעמי, יש קצת מקום גם להודות למי שאכפת לה מבכי של ילד בן 4,

ומקדישה זמן ללבן את הנושא,

גם אם הניסוח בהחלט טעון שיפור.

של 3 ילדים זה מקובל לתת יחס אישי ארוך יותר.

ברוב המשפחות לדעתי אין זמן אישי מוגדר עד כדי כך.

אז אולי עם פחות ילדים קל יותר לתמרן בין הצרכים. מצד שני לא בטוח שבאמת זה נראה אחרת. תלוי באופי ההורים

לגבי הורים ל3 ילדים, כן, חד משמעית.

לגבי משפחות ברוכות ילדים אני מניחה שזה תלוי בהרבה פרמטרים

כמובן משפיע הדוגמא האישית מהבית

אבל בגדול, כשיש פחות ילדים, יותר קל לתת תשומת לב אישית לכל ילד.

כמובן משפיע האופי של ההורים עצמם.

יש כמובן גם יתרונות למשפחה ברוכת ילדים שמפצים על הקושי לחלק קשב וריכוז הורי, ככה שזה לא קובע את מדד האושר.

אך, כמובן, אם יש בעיה שחוזרת על עצמה באופן יומיומי וניתן לפתור אותה, זה תמיד עדיף, אינך חושבת?

אלא לפניות שההורים מחליטים להקדיש לזה.

יכולה להיות משפחה עם ילד יחיד שההורים עובדים כל היום והילד עובר מצהרון לבייביסיטר וכו', ויכולה להיות משפחה עם עשרה ילדים שבה ההורים באופן מודע מחליטים להקדיש זמנים אישיים לילדים.

העיקרון הוא לא הכמות, אלא האיכות. בשבע דקות אפשר לספק צורך אישי שבמקרה אחר גם שעה לא תספיק לו.

(ואני לא בטוחה שהשקעה בילדים מתבטאת דווקא בשליחה לחוגים ובנסיעה אליהם, שלרוב מגרדת את העצבים של הנהג ולא משאירה לו פנאי לילד... כך נראה לי, לפחות.)

אני כואבת מאד את הרצח שהיה עכשיו בקדומים, ולא רוצה להמשיך את הדיון, שהפך מענייני לשנאת חינם. לא מתאים לי.

אני בטוחה שכל האמהות היהודיות רוצות בטובת הילדים. רק בשורות טובות לעם ישראל💞

כל אמא רוצה בטובת ילדיה, וכל אמא מממשת את זה אחרת. דיברתי רק על נקודה אחת, של כמות מול איכות. לא טענתי שאימהות למעט ילדים משקיעות פחות בילדים שלהם, אלא שפשוט זה לא קשור למספר הילדים אלא לאופי של ההורים.

אנחנו לא מתווכחות, רק משלימות זו את זו

(ואין קשר בכלל לפיגוע העצוב שהיה היום, שפוגע בלבם של כל היהודים באשר הם...)

קשור לגודל, עם כל הרצון הזמן מוגבל ל24 שעות ביממה אם הוא יתחלק  במספר הילדים, הוא יהיה יותר נמוך ככל שיש יותר ילדים.

זמן פרטני עם ילד הוא פונקציה של איכות אבל גם של כמות.

אבל עדיין חשובה יותר האיכות.

(ואני אומרת את זה בעיקר לעצמי - שאם אני מקדישה זמן לילד, כדאי שאהיה בו כל-כולי, כדי שגם אם הוא לא יהיה ארוך - עדיין הוא יהיה משמעותי...)

כותבת לא רק לך. פשוט כי את האחרונה שהגיבה).

בטוחה שכל אמא כאן, לא משנה מה הנתונים שלה, משקיעה ורוצה לעשות טוב לילדים. כל אחת בדרכה ולפי המצב המשפחתי והיכולות שלה.

לא חושבת שזה מוסיף למישהי לדון עכשיו איך 'נכון' יותר לחיות, או מי משקיע יותר בילדים שלו.

(ואם מדברים על סגנון משפחות שלא נמצאות פה, אז בכלל לא חושבת שזה מוסיף משהו למישהי פה שנמשיך בדיון הזה...)

מתנצלת שנסחפתי וסחפתי לתת הדיון כאן...

מעריכה אותך מאוד!♥️

שזו פונקציה של מספר שעות עבודה של ההורים.

עם כל הרצון הטוב, הזמן מוגבל ל24 שעות ביממה, אם חלק ממנו מוקדש לעבודה, זמן האיכות עם הילדים יהיה נמוך יותר ככל שזמן העבודה (או עבודה + נסיעות) יהיה גדול יותר.

אני לא אומרת שזה השיקול היחידי, או המשמעותי ביותר בזמן בחירת עבודה. ממש לא.

אבל ישנם הרבה נתונים שמשפיע על היכולת ועל מידת האפשרות לתת זמן אישי לכל ילד.

לדעתי זה לא נכון לומר שכמות הזמן הזו מושפעת ממספר הילדים במשפחה ולהתעלם מכל הגורמים הנוספים במשוואה, שסביר להניח שהם משפיעים לא פחות.

הגורמים המשמעותיים הם אלו שמשפיעים על רצון, פניות, זמן וסבלנות של ההורים.

כמות ילדים היא גורם שיכול להשפיע באופן משמעותי על פניות, זמן וסבלנות, כמו גורמים נוספים כמו שעות עבודה ממושכות או עבודה תובענית של הורים.

אני חיה בחברה כזו.

וכן, אני בטוחה.

אבל גם חילונית.

תלוי באופי ההורים. ללא ספק.

במשפחות מרובות ילדים יש יותר אינטאקציה חברותית בין הילדים לבין עצמם.

חיה בשכונה מעורבת. לא רואה את זה שמשפחות קטנות משקיעות יותר. יש חוגים במתנ''ס, כולם הולכים לשם בלי קשר לגודל משפחה. מגיל עשר מתחילים לנסוע לבד. חילונים מקללים בלי הפסקה. גם תכנים שהם חשופים להם בטיק טוק די נוראיים.

חברות של בת שלי מאולפנה ממשפחות קטנות לא שמחות לחזור הביתה כי אין שם אף אחד. הורים לא באמת מתקשרים כי הם חושבים שעם כמות קטנה של ילדים קשר בא אוטומטי

(כותבת לא רק לך. פשוט כי את האחרונה שהגיבה).

בטוחה שכל אמא כאן, לא משנה מה הנתונים שלה, משקיעה ורוצה לעשות טוב לילדים. כל אחת בדרכה ולפי המצב המשפחתי והיכולות שלה.

לא חושבת שזה מוסיף למישהי לדון עכשיו איך 'נכון' יותר לחיות, או מי משקיע יותר בילדים שלו.

(ואם מדברים על סגנון משפחות שלא נמצאות פה, אז בכלל לא חושבת שזה מוסיף משהו למישהי פה שנמשיך בדיון הזה...)

מצטערת

אבל אותי אמירות האלו מעליבות. 

ואז אפשר לשלוף אחד אחד לזמן אישי.

באמת וואו וואו וואו

תצליחי ותראי נחת

את מדהימהההההההה

אין לי ממש עיצות..

אני בדיוק בשלב שאני מתוסכלת מזה שלא שאין זמנים אישיים

אלא לפעמים שאני רק מתייחסת ונשאבת קצת יותר לילד שצריך אותי האחרים מתעצבנים ורוצים ממני גם..

אז אין לי ככ עצה...

בכל מקרה אם זה יוצר מתח

אני חושבת שאולי הייתי שוקלת

לכנס את כולם לישיבה או בעצם בדרך אגב דווקא

ולהודיע שבגלל שעכשיו חופש גדול ויש קייטנת אמא עושים הפסקה עם הזמנים האישיים

ותחזרו לזה בע"ה כשיגיע בין הזמנים או מועד אחר..

ואז לנסות לחשוב אם יש דרך אחרת פחות הצהרתית

ליצור את הזמנים האלה...

כי בתכלס המתח והתסכול גוזלים הרבה אנרגיה

ויכול להיות שיוצא "שכרו בהפסדו"

מקווה שלא בלבלתי את המוח

..

ובכל מקרה חיבוק גדול גדול גדול!!!

איזה אמא אלופה את!!

את שנייה אחרי לידה וכבר מארגנת קייטנת אמא..

אני באופן אישי 10 חודשים אחרי ולא מסוגלת לדמיין את זה...

ומתפללת שיסכימו להמשיך ללכת כי אחרת אני באמת יהיה בסיטואציה שגדולה עלי...

את כזו מחזקת עם הפרגונים שלך!

ב"ה עם הקייטנת אמא הולך טוב, דווקא מרגישה שזה שהגעתי מתוך חופשת לידה עם תינוקת רגועה ממש אפשר לי להתכונן לזה נפשית וגם טכנית. מקווה שימשיך ככה כי אנחנו רק בהתחלה...

ובהצלחה גם לך. מקווה שכן ימשיכו ללכת אצלכם בשמחה...

האמת שהם באמת מקבלים המון זמן אמא מושקע מאוד בתקופה הזו.

אבל הם ממש ביקשו שיהיה גם זמנים אישיים.

אז אני לא חושבת שזה יעבוד להודיע שאין יותר בכלל.

אבל אולי לעשות איתם ישיבה ולחשוב על זה ביחד יכול איכשהו לעבוד.

זה תלוי מאוד במצב רוח של הקטן, הוא לפעמים ממש בוגר ואפשר לגמרי לדבר איתו, ולפעמים הוא מתעצבן על כל דבר ורוצה שהכל יהיה רק כמו שהוא רוצה, בלי הבנה של הצורך של האחרים.

והוא גם ילד רגיש וקצת קשה לו עם מעברים, אז יכול להיות שלכן התקופה הזו טיפה יותר קשה איתו, במעבר מהגן לחופש הגדול.

בס״ד

(רגע. לפני ה״מצד אחד״. אני רוצה ממש להגיד לך שוב, כמו שכבר כתבו לך לפניי, שאת אמא נהדרת ונדירה!!! משקיעה, שמה לב, חושבת ומה לא. וזה הכי הכי הכי חשוב לזכור, תמיד. הפתרונות כבר יגיעו לך. אבל קודם כל להתחזק עוד ועוד באמת הזאת, גם כשמשהו לא הולך לנו כרגע).

אז מצד אחד, ממש טבעי שאנחנו ״ממגנטים״ את הילדים שלנו. כמו הדוגמה הקלאסית שאבא ואמא מתחבקים רגע (סתם חיבוק), וכל הילדים נדבקים אליהם 😅.

מצד שני, אני חושבת שטוב ובריא להרגיל אותם שיש זמנים שאמא עכשיו לבד בחדר או שאבא ואמא כרגע מדברים לבד וכו׳. כמובן שזה תהליך של למידה וככל שהם גדולים יותר, יותר קל להם ליישם את זה, ולהיפך אצלנו לקטנה בהחלט יותר קשה מאשר לאחרים (אז אותה כן מכניסים לפעמים נגיד כשבעלי ואני מדברים). אבל שווה לא לוותר (לפחות ברוב הפעמים), כי זה מלמד אותם משהו חשוב וכי זה מאפשר גם לנו ההורים לנשום או להיפגש קצת.

אני חושבת שהזמן של החופש הגדול הוא מאד מאתגר מבחינת זמנים אישיים. אז דבר ראשון, הייתי פשוט מקבלת את העובדה שזה אולי פחות ישים כעת - ובהתאם להוריד ציפיות. זה לא אומר לוותר לגמרי-לגמרי, אבל להיות עם יותר זרימה עם זה. להפנים שכמו שיש זמנים של הכנות (ימי שישי) וימים של מנוחה (שבתות), כמו שיש זמנים של למידה רצופה (מחנוכה עד תחילת הדר נגיד) וזמנים של יציאה מהשגרה (כל הימים המיוחדים שיש מפסח עד סוף שנה״ל), כך יש גם תקופות של יותר אפשרות של זמנים אישיים (בשגרה) ותקופות של יותר דגש על הוואי משפחתי (חופשים).

הייתי מאמצת גישה של ״אם יתאפשר פה ושם, זה בונוס. ואם לא - הכל בסדר. עכשיו הדגש על משהו אחר״. ואמרתי לא לוותר לגמרי-לגמרי כי בתור אימהות אנחנו שמות לב לפעמים שילד X זקוק ליותר תשומת לב אישית כרגע. אז לפי זה כן לנסות להכניס זמנים כאלה, לפי הצרכים שעולים מהשטח. בלי שזה יהיה מעוגן בלו״ז קבוע, שיוויוני או רשמי.

מה את אומרת?

ועוד רעיון שעולה לי - אולי לדאוג שיהיה לו משחק מיוחד ושווה (שבכל שאר הזמן שמור במקום לא נגיש) לזמנים שאת עם ילד אחר. אולי זה יוכל להפוך את הזמן הזה לאטרקטיבי גם בשבילו 🙂

לגבי שיחות עם בעלי - את לגמרי צודקת. ואנחנו כן מנסים לכוון אותם לזה. וכן מצליחים לפעמים לנהל שיחות בלי שהם יפריעו (למרות שעדיין את השיחות הארוכות כן דוחים לערב אחרי שהם ישנים, ונראה לי שזה כן נכון ככה. בסופו של דבר הם באמת צריכים אותנו).

כתבתי את זה בשביל להסביר שזה לא יעבוד פשוט 'להיעלם' עם אחד הילדים בלי להסביר למה. כי הם מאוד מהר מחפשים איפה אני...

ונכון, ה'מגנט' הזה הוא טבעי וגם בריא, ואני גם צוחקת על זה (וגם על זה שבעלי הוא המגנט שלי, ואז כשאני מגיעה אליו כל החבורה מצטרפת אחרי...🙂), אבל לפעמים זה קצת מתסכל...

אני מסכימה שזו באמת תקופה אחרת. ואולי אפשר להפחית בציפיות של הזמנים האישיים.

אבל הם באמת ביקשו את זה, וגם אני מרגישה שדווקא בתקופה שאנחנו כל כך הרבה ביחד, לפעמים צריך יותר את הזמן האישי עם כל אחד.

אני דווקא הכי מרגישה את הצורך של הגדולה, שקצת מאתגר לי איתה במהלך הקייטנה, כשהיא רוצה להעלות כל הזמן רעיונות או לתת לאחים שלה הוראות, אבל זה מעצבן אותם וגורם להם להתנגד, ובזמן אישי אני יכולה גם לשמוע את הרעיונות שלה ולבחור מה ליישם בלי שהאחים שלה ידעו שזה ממנה, וגם לשקף לה מה קורה ולדבר איתה על איך אפשר להתנהל בצורה שיהיה לכולם יותר כיף.

הרעיון שכתבת בסוף יכול דווקא להיות מוצלח. אני צריכה לחשוב על משהו מתאים, אבל אולי זה דווקא יכול לעבוד. תודה!!

(אני *לרוב* לא מנסה אפילו לעשות זמנים אישיים כשבעלי לא בבית. זה פשוט קשה ומלחיץ מדי...)

מבינה אותך ממש לגבי הצורך של הגדולה ובטוחה שתמצאי איך בע״ה.

🤍

אבל הזמנים שהוא בבית עם הילדים הם זמנים שפחות מתאימים לזמנים אישיים (בהפסקת צהריים, שברובה אוכלים ביחד, ואחר כך שוב בערב, שאז זה זמן מקלחות והכנת ארוחת ערב).

דווקא אני כן עושה את זה מיד אחרי ארוחת צהריים אז הוא כן בבית. והוא גם רצה ללמוד איתם משהו קבוע כל יום, אז זה יוצא יחסית במקביל. אבל אז נשאר ילד אחד שצריך להעסיק את עצמו כל פעם...

בכל מקרה, אני אמשיך לחשוב.

תודה על הפרגון ועל העזרה בחשיבה...

בס״ד

יגעת ומצאת - תאמין

ואתם הכי משקיעים ומתאמצים 😍

1. לתת יחס אישי- נגיד להכין עוגיות, לקחת אותה לבחור הפתעות לקייטנה וכו'.

2. לתת מקום לרעיונות והמחשבות וההגיגים- זה אפשר למשל להעלות על הכתב.

זה גם יעזור לכם במיקוד.

אפשר לקנות לה מחברת יפה לכתוב את ההערות שלה במהלך היום, ולסכם את הכל בשעות הערב.

ואז את תקראי ותגיבי בזמנך.

אפשר גם הפוך, שאת כותבת לה פתקי נחת בסוף היום. ואז גם אם את משחילה הערות לפעמים זה יהיה מעודן ומלמד יותר.

אפשר במקביל פעם בשבוע לקחת אותה לסיבוב ואז לשקף לה איך האחרים מרגישים. לא חייב כל יום. אולי עכשיו הצורך חזק כי תחילת החופש ולוקח זמן לכולם להתרגל אז את צריכה יותר תקשורת איתה כרגע עד שהיא תתאזן בהתנהגות שלה. לדעתי אין מנוס מלעשות זאת בערב כשהקטנים ישנים. זה לא חייב להיות ארוך.

את מצליחה לישון צהריים במהלך היום? זה יכול להעמיד אותך על הרגליים בזמן הזה שהגדולים צריכים אותך.

את משקיעה המון מאמץ ואנרגיה בלעשות פעילויות משפחתיות עם הילדים.

זה פחות מאפשר לך את האחד על אחד.

אולי 2 כיוונים:

1. להבין שכרגע הנתינה האימהית שלך היא יותר בעשיה המשותפת וחווית הגיבוש המשפחתי ופחות ביחס האישי, ובתקופות אחרות יהיה אחרת.

2. להפחית במינון של העשיה המשפחתית ולהשאיר יותר מרחב "מת" בסדר היום שבו משחקים "סתם" ובזמן הזה את יותר מתייחסת לילדים אחד אחד.

דרך אגב, אפשר לתת המון זמן אישי גם במרחב המשותף:

יש לי עכשיו "חברותא" עם בת ה5. לפעמים עוד ילדים מצטרפים - אבל המיקוד שלי הוא בה.

אני יכולה לעזור לילד בלימוד נגינה, ביצירה, במשימה לימודית. גם אם יש עוד ילדים בשטח - אני מושקעת ומתמקדת באותו הילד.

אפשר להתיישב על הרצפה ולבנות מגדל/בית/עיר/כביש עם ילד אחד, גם אם יש עוד ילדים ברקע..

וכן הלאה..

לוקחת את הדברים שלך.

אני עוד אחשוב איך לבנות את הדברים בצורה מדוייקת. נתת לי כיוונים חשובים...

בשלבים שונים של החיים שלי הייתי בשני המקומות:

רוב ילדי גדלו איתי עד גיל 3 וממש הייתי "אמא גננת" עם סדר יום מובנה, משימות ותכניות, וגם בחופשות עשיתי איתם המון דברים.

כיום אני קצת בקיצוניות השניה: 3 הקטנים שלי מעסיקים את עצמם כרגע מעולה בלי ליווי שלי. לאחרים יש המון חברים-שכנים ו"חבורות" ועיסוקים - כך שאני יכולה למצוא את עצמי אחר צהריים שלם נמצאת בבית אבל כביכול "מיותרת" כי אף אחד לא צריך אותי.

זה גורם לי לחשוב מהכיוון ההפוך על התפקיד האימהי - וליזום זמנים של עשיה משותפת מהכיוון ההפוך ממך.

לדעתי גם לך כאמא וגם לילדים שני הכיווןץנים חשובים: זה מקסים בעיני העובדה שנמשכים אחרייך כמו מגנט וכל הזמן רוצים את קירבתך (שלי,כרגע, הרבה פחות..) וזה גם חשוב ללמד אותם להעסיק את עצמך ולמלא בעצמם את הזמן שלהם, וגם ללמוד שאמא בעצמה היא בן אדם עם עיסוקים וצרכים.

וביחד שנמ המצבים החשובים האלה יש גם המון אמצע: אמא שמצטרפת לפעילויות שלהם, אמא שיושבת עם ילד אחד בזמן שהאחרים עסוקים, אמא שמתבוננת מחוף על המשחק שלהם ומתווכת ומשקפת, אמא שנותנת להם כליל לפתרון בעיות, וגם אמא שמזמינה פתאום לעשיה משותפת נחמדה.

החכמה היא לדעת לנוע בין כל המצבים האלה בהתאם למציאות ולבנות את הגמישות הזאת גם אצלך וגם אצל הילדים שלך.

(זה נכון דרך אגב גם בהמשך החיים לקראת הזוגיות: בנית יכולת של אינטימיות וקירבה מצד אחד ונפרדות ומרחב אישי מהצד השני)

אם את בכל זאת רוצה לנסות זמן אישי מסודר בחופש אז אולי יכול לעזור:

-טבלה מסודרת, מתי כל אחד כל יום. זה יכול לעזור לילד הקטן להבין את המסגרת ולגדולים להרגיש הוגנות.

-טיימר או שעון חול להראות לקטן כמה זמן נשאר.

-להראות לקטן סרט בזמן הזה. אולי אפילו להגביל שזה זמן המסך היחיד ביום וכך הוא גם יחכה לזמן שהאחרים בזמן אישי.

-ולהטרים את כל זה בצורה מסודרת וברורה, להסביר את הטבלה, להסביר את שעון החול, להסביר שיקבל סרט בזמן האישי של האחרים.

לבן ה4 שלי זה היה עובד כמעט בוודאות. אבל כמובן שזה גם הרבה תלוי באופי.

שזאת תהיה טבלה שהוא מבין, עם תמונות, אלא אם כן מזהה שמות.

אפשר גם פשוט לקחת תמונות מגנטיות של 3 הילדים ולסדר אותם לפי הסדר על המקרר וכל יום להחליף שמישהו אחר יהיה ראשון.

ואם הוא רואה סרט בזמן הזה וזה טוב לו אז אולי עדיף שלא יהיה באמצע כדי שלא יקטע לו את הסרט באמצע.

לתת חיזוק-

לדבר איתו שאת יודעת שמאוד קשה לו כשאמא בזמן אישי עם אח אחר ולא איתו, ואם הוא יצליח להתגבר ולשחק יפה בלי להפריע אז הוא יקבל שוקולד צ'יפס/מדבקה שהוא אוהב וכדו'

בגלל שזה 2 זמנים אפשר אולי לצייר חייכן אחרי כל זמן ואם יקבל 2 חייכנים יקבל את ה'פרס'.

הילד שלי בן 4 מצליח להעסיק את עצמו יפה כשאני צריכה להרדים את האח הקטן כדי לקבל שוקולד צ'יפס, למרות שזה זמן בלתי ידוע מראש (כמובן שאני גם דואגת לו לתעסוקה שהוא אוהב בזמן הזה).

וכמה עזרה

ועד כמה קייטנת אמא שארגנת היא משהו שאת עושה כי את נהנית ממנו, או שזה אילוץ של תקציב, של אורח החיים שבחרת.

לא מכירה אותך

לא יודעת איך הבית מתנהל ביומיום

לא יודעת אולי הילדים 90% מהזמן שמחים ופשוט היית בהצפה רגשית וקצת הגזמת..

אם את בעיקר מותשת, הייתי אומרת לך, אל תהיי מתוסכלת.

*את נורא מתאמצת*.

נשמע שהרבה מעבר לכוחות שיש לך, והייתי רק מחזקת אותך שאת עושה מעל ומעבר בשביל הילדים שלך, ומה שאת נותנת זה ***המון***💖

כל כך מעט אמהות נשארות עם הילדים ומארגנות להן קייטנת אמא,

שכל מה שאת עושה זה מבורך!

*גם אם המתוק הקטן קצת מתוסכל*.

אם יש לך יותר כוחות, ואת נהנית מהקייטנה, וכיף לך, אני בטוחה שתצליחי ליישם משהו מהרעיונות שהציעו לך.

אם לא, לא קרה כלום. כשתתחזקי והחופש הגדול יגמר, תחזרו לסבב הרגיל שעבד לכם קודם.

❤❤❤

כלומר זה מאד נעים לקבל חיבוקים והזדהות, אבל כשהמציאות זה בלגן כל יום סביב הנושא של הצומי, זה מתיש ומתסכל

תודה רבה לכל אחת שהגיבה, גם למחבקות והמחזקות, וגם לכל מי שניסתה לחשוב איתי ולהציע רעיונות וכיווני חשיבה שונים.

בעז"ה מקווה שיעבוד לנו טוב עכשיו.

שיהיה לכם חופש נעים וקל

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

בעיני אם לא יאשר אז די זה סימן משמיים להתפטר..

את עובדת שלו, לא עבד..

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

שאסור למעסיק לסרב לתת בו חופש

בימים שהם לא יום בחירה זה באמת להחלטת המנהל.

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

חשבתי שהכנת קערת סדר ממגנטים😂

אמרתי לבעלי שזה סימן שאני טובעת בים של מגנטים 👻