רצתה למשוך תשומת לב

מסכימה שיש הרבה דרכים נוספות לעזור לאמהות לעבוד.

ומסכימה שיש לא מעט עבודות שאין אפשרות לעבוד עם תינוק.

אבל גם חושבת שלפעמים ובמצבים מסויימים זה יכול להתאפשר, ובמצבים כאלו יש מקום לאפשר את זה, ולהפוך את זה למקובל.

מכירה מישהי שעבדה במשרה מלאה כרכזת קהילה, עם שני קטנים איתה בלי מסגרת (היו סיטואציות שאמא שלה באה לעזור לה עם הילדים, אבל רוב הזמן היא עבדה גם כשהיתה איתם. והעבודה שלה היתה מעולה).

במקצוע שלי ובמקום העבודה הנוכחי שלי זה לא אפשרי להגיע עם תינוק.

אבל פעם בשבוע אני מעבירה שיעור פרטי בכינור, אם תינוקת, ולפעמים היא יונקת תוך כדי, ולפעמים היא במנשא תוך כדי, והשיעור יעיל ומוצלח.

אני לא לוקחת עוד תלמידים כי לי זה לא מתאים. זה בהחלט הופך את העבודה ליותר מאתגרת. אבל זה אפשרי.

אבל זה גם מובן, בכנסת עושים הרבה דברים רק כדי לבלוט ולדחוף אג׳נדות בכוח. תכלס הכנסת זה יותר קרקס מאשר מקום עבודה, במקום אחר היא היתה מפוטרת במקום.

עבדתי וקשה מאד בתור מהנדסת תוכנה עם תנוקות

זה היה לחזור ככה לכמה חודשים או להאריך חופשת לידה

והספקתי יפה מאד...הנקתי אחוז גדול מהזמן

אולי לך זה לא אפשרי.

אבל יש תינוקות שזה אפשרי איתם.

אולי יש זמנים שהתינוק מעסיק וצריך לעשות הפסקה מהעבודה. אבל אם עובדים מהבית, ומתזמנים נכון, אפשר בהחלט לעשות לא מעט גם עם תינוק, בעיקר כשהוא קטן (אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעבוד ככה במשרה מלאה, אבל כמה שעות כל יום זה יכול להיות אפשרי בהחלט).

כי צריך לעשות הפסקות לטיפול בתינוק והפסקות בעבודה מיועדות לעובד שיוכל להתאוורר ולדאוג לעצמו.

גם התינוק המלאכי ביותר בוכה לפעמים, זה לא מקצועי לעצור עבודה באמצע כדי להרגיע תינוק

נניח שעובדים בעבודה שאפשר לתזמן הפסקות מתי שרוצים ונניח שהאמא מלאכית ויכולה להקדיש את ההפסקות שלה לטיפול בתינוק ויכולה לעבוד ללא הפסקה לעצמה ונניח שהעבודה בנויה על הספקים והיא יכולה לעצור אותה בכל פעם שהתינוק בוכה, עדין העבודה הזו לא תהיה בריכוז מלא, כי זה בלתי אפשרי להתרכז ככה.

אני יודעת שנשים עושות זאת, זה לא הופך לאפשרי לעבודה בריכוז מלא ורוב הסיכוי שהן משלמות ע״כ מחיר אישי ולא רק בטיב העבודה.

וגם בלחזור לעבודה כשהתינוק עוד קטנצ'יק, ולשלוח אותו למטפלת יש מחיר אישי. בעיני אפילו יותר גדול.

אצלי בעבודה לא מתאפשר לחזור עם תינוקת, אז אני מאריכה חופשת לידה.

אבל אני כן עובדת קצת מהבית. במטלה מסויימת שדורשת הרבה שעות עבודה, שכשאני בעבודה אין לי אפשרות להגיע לזה, אז עכשיו אני יכולה להשקיע בזה. זו לא עבודה רצופה, ואני גם לא על זה כל היום, אבל כשאני עובדת על זה אני בהחלט עושה את זה טוב, לא פחות מאשר אם התינוקת היתה אצל מטפלת.

כי אין פה חובה לעבודה ברצף. ואני בוחרת לעבוד בזמנים שזה מתאים לי איתה.

בעיני זה ממש לא פחות טוב, ואולי דווקא יותר טוב, מאשר הורים שעובדים מהבית כשהילדים בחופש הגדול, או הורים שעבדו מהבית עם הילדים בתקופת הקורונה.

ברור שגם אז זה לא היה אידאלי, אבל אנשים כן עושים את זה, ויש להם תפוקה, גם אם פחותה מאשר בזמן של עבודה נטו.

יש כל מיני מקרים, יש הבדלים בין אנשים, בין תינוקות ובין עבודות.

ואני חושבת שהצורה הנחרצת שבה את כותבת יכולה לעשות עוול לנשים שכן מסתדר להן

לפי מה שאת כתבת ברור ומוחלט שכל מי שעובדת עם תינוק, בהכרח איכות העבודה שלה פחותה

ולהגיד דבר כזה בלי שם סייג זה פשוט לא פייר כלפי מי שעושה את זה, כי היא מצטיירת כלא רצינית, לא מקצועית ולא משנה כמה היא משקיעה וכן מצליחה ככה.

אבל רוב העבודות אינם בבית ותלויות בזמן ובאנשים אחרים, בעבודה כזו תינוק בהכרח פוגע בטיב העבודה וכנראה גם באישה עצמה.

ממני מאד

( למען הסר ספק זה ללא מצלמה כמובן)

יש עבודות שמאפשרות שילוב של ילדים ויש כאלה שפחות.

למיטב ידעתי יש איתה עוזרת צמודה, ובמקרה הזה הדיון התאחר והתינוקת נרדמה עליה.

כמובן שאחות במיון תחת לחץ תמידי לא יכולה לאפשר לעצמה להביא ילד, מנגד היא גם לא נדרשת לבוא שלושה ימים אחרי לידה להצביע.

כן, זאת עבודה רצינית אבל היא נחשבת רגועה ומאפשרת את השילוב הזה.

אז למה לא?

כי למישהי אחרת זה גורם להרגיש לא בנוח שלה זה לא מתאפשר?

מה הקשר לזה שיש עוד דרכים לעזור לאמא עובדת? בטח שיש.

היא לא יצאה בהצהרה שזאת הדרך המושלמת לשלב הורות וקריירה.

זאת הדרך שמתאפשרת לה.

לכותבת הטור לא מתאים כזה שילוב? אז לא.

ואנחנו מדברות על הג׳ונגל שנקרא כנסת, כן?

תינוקת רדומה זה מה שהפיל אותם.

גם ככה אנחנו נלחמות בשיניים לשלב עבודה ואימהות.

אם זה הקושי המנטלי לעזוב ילד, כן, גם כשזה מבחירה מלאה, אם זה הג׳ינגול בין מטלות הבית והעבודה.

אז כל עוד זה מתאפשר ולא פוגע באיכות העבודה, שחררו.

בטח לא מהסיבה שזה לא נראה מכובד.

בעיניי  זה עוצמתי ויפייפה.

כל מקרה לגופו

אי אפשר להציג אמירה חד משמעית בנושא

וגם אותי קוממה האמירה

ואפשר לפתוח על זה דיון שלם.

גברים ונשים לא שווים.

בטבע,

ביולוגית.

בעבודה זה מתבטא במיוחד.

כמו במרחב הגברי, יש בנינו עובדות מעולות ויש פחות.

רובנו נבחר ללדת, לקחת חופשת לידה, אפילו להאריך אותה.

אני לא יכולה לספק את הסחורה כמו שגבר יספק.

כלומר, כל עוד אני עובדת אני אתן את המקסימום שלי,

והמקסימום שלי הוא מעולה.

אבל בוס/ית יצטרכו לקחת בחשבון שאני אאלץ לאעדר יותר.

מהבחינה הזאת אני לא שווה לגבר.

מה אני מצפה מבוסים?

שיסתכלו על התמונה הגדולה

על אמא שלהם, האישה שלהם, על הבת,

שגם הן עובדות שיבחרו ללדת.

על הטבע הזה, על יחסי הגומלין.

שישפטו אותי על מה שאני מביאה בזמן שאני יכולה להביא.

ולא יתנו לכמה חודשים האלה משקל.

בראיון עבודה הראשון שלי סיפרתי מיוזמתי לבוס שאני בהריון. שבוע שישי.

עוד לא סיפרתי לאמא שלי.

אני לא מתביישת בזה ולא פחות טובה בגלל זה.

אם הוא חושב כך, הפסד שלו

ואני לא רוצה לקחת חלק מהעסק הזה.

הוא איחל לי מזל טוב

והתחלתי לעבוד שם יום למחרת.

ובנושא של הח״כ

שיבינו את המלחמה שלנו, להשתלב בשוק העבודה וכמה שפחות לוותר על ההורות.

כן, גם אם אהיה טיפה פחות טובה.

מכירה כמה בכנסת שהרבה פחות יעילים ממנה.

ואגב, אין לי מושג מי היא.

אם היא מהרשימה המשותפת או מהליכוד, אם היא עשתה פרובוקציה או שזה נעשה בתמימות.

זה לא משנה.

הבסיס לדיון הוא דווקא חוק משכן הכנסת, שהסעיף הרביעי בו קובע ש"לא ייכנס אדם לאולם ישיבות המליאה בשעות עבודתה אלא על פי היתר מיוחד".

זה הסעיף, אין שום חוק כזה שמדבר ספציפית על תינוקות וכמובן שהסעיף הזה נתון לפרשנות.

זאת סתם טרחנות.

אם אנחנו רוצות לראות נשים בכנסת מתחת לגיל המעבר, חייב לקבל את זה ולא לראות נשיאת תינוק כחוסר כבוד.

שכל כך הרבה נשים חושבות ככה.

לא החזקתי מעצמי איזה פמיניסטית.

פשוט אישה עובדת שרואה כמה ההמרחב הזה מותאם בעיקר לגברים ואיך אנחנו נדרשות לא פעם לדחוף מרפקים.

אני לא צריכה להיות פמניסטית כדי לדעת שכל אישה שרוצה בזה יכולה לעשות זאת.

אין תפקידים שמקשים על נשים, אלא תפקידים שדורשים יותר ונשים שרוצות שיתחשבו בהם יותר מגברים.

היא אמא, היא יולדת.

את בעצם אומרת, אישה יכולה להשיג כל תפקיד בתנאי שתהיה כמו גבר.

אז חברת כנסת צריכה לוותר על האימהות, למרות שחוזרת הביתה בשעות חריגות?

או שאנחנו צריכות לתת רק לגברים לשבת שם?

בטח שאני מבקשת שיתחשבו בנו.

מי ישמע כמה התחשבות.

להיות חברת כנסת זו בחירה והיא כוללת את כל המחויבויות שהיא כוללת וגם את הפריוולגיות.

כל אחת יכולה לעמוד בשעות עבודה מרובות אם היא רוצה בכך, לא צריך להיות גבר, סתם קבעון מחשבתי.

שחוקרים האם יש הבדל אמא בין לאבא והאם יש עדיפות לאמא דומיננטית יותר בגידול הילד.

קראתי על מחקר שבדק את רמת האוקסיטוצין, הורמון שמופרש בלידה ומשפיע על כיוון הרחם ויצור החלב, הוא נקרא גם הורמון אהבה והקשר.

מצאו שלאבות יש רמת אוקסיטוצין זהה ליולדת בחודשים הראשונים שאחרי הלידה.

מצאו גם שיש קשר ישיר בין רמת האוקסיטוצין לבין המעורבות של ההורה בגידול הילד.

(השוו בין אמא דומיננטית ובין אבא שמעורב פחות בזוגיות דו מינית ובין זוגות חד מינים עם אבא מעורב יותר)

כלומר מצאו רמות זהות בין אבות מעורבים לבין אימהות מעורבות.

המחקר הזה תומך בקיבעון שדיברת עליו.

יכול להיות וכנראה שלחברה יש השפעה גדולה על זה.

בין אם ההבדל הוא ביולוגי ובין אם ההבדל הוא חברתי ותרבותי.

כרגע זה הנתון.

כמובן שזו סקאלה רחבה

אבל לרובנו  קשה נפשית לא לראות את הילדים כל היום, יותר קשר לעזוב את הילד לחופשה ארוכה.

ומנגד אנחנו רוצות וצריכות להשתלב בעמדות מפתח.

(בעולם מתוקן גם אבא וגם אמא צריכים להיות נוכחים)

אם אבא מעוניין להביא מטפלת צמודה, בבקשה.

שוב, אני חושבת שמלכתחילה היא לא צריכה לעלות לדיון עם התינוק, אבל צרם לי מאד לראות שהורידו אותה.

בכל מקרה מאוחר

שבת שלום לכולן❤️

אני לא באה להגיד שלגברים לא מפריע לא לראות את הילדים.

ואני בעצמי עוד חושבת ומגבשת את דעתי בנושא.

האינסטינקט הראשוני שלי כשראיתי את זה לא היה חוסר כבוד למעמד מצידה אלא חוסר כבוד (ועוד מגברר) לאישה יולדת שמתאמצת לשלב הורות וקריירה.

ביי

שבת שלום

נשרפה לי עוגה.

זה בדיוק הבעיה של הפמיניזם של היום, בעיני.

במקום להעצים נשים, עם כל מה שמיוחד בנשים, מנסים להפוך נשים שיוכלו להיות כמו גברים. ובהרבה מובנים זה רק פוגע בנשים.

(בלי להמעיט מהחשיבות של הפמיניזם, שפתחה הרבה דלתות שבזכותן אנחנו בהחלט מרוויחות).

שמעכשיו תעלה לכל נאום עם תינוק.

כמובן שעדיף שלא.

אבל לא לאפשר לה לדבר בגלל זה?

לדעתי מוגזם.

התינוקת הזאת נמצאת בועדות הכנסת ובלשכה והכל בסדר היא פשוט לא יכול לעלות לנאום על הדוכן. 

חשוב שאמא תהיה הרבה עם התינוק שלה , שזה הדבר הכי נכון ובריא לילד.

הבעיות בלעבוד עם ילד הן אמיתיות אבל את חלקן אפשר לפתור - למשל שבמקומות העבודה יהיה מעון והאמא תוכל לעצור את העבודה כדי להניק מדי פעם. אולי גם יותר להסליל אימהות שזה מתאים להן להיות עצמאיות עם גמישות בשעות עבודה.

בסוף אני חושב שככל שהתפיסה החברתית תהיה שזה דבר חשוב - יהיו יותר פתרונות שיאפשרו את זה.

וגם אין שם חופשת לידה.

אז מה, נוותר על ייצוג נשי?

היא מגיעה עם מטפלת צמודה, אז מה אם לרובנו זה לא אפשרי...

אז בכלל כל המאמר הזה הוא דמגוגיה.

אין שום סיבה שאישה תעבוד פחות טוב כשהתינוק עליה במנשא כשהוא ישן. כשהוא ער גם ככה המטפלת שומרת עליו.

בעצם כל הדיון הוא על הנראות, כשחברת כנסת עולה לנאום עם תינוק עליה במנשא. ואז הטענה שלה הכי צודקת ונכונה בעולם.

חברי כנסת לא נואמים כל יום וגם כשהם נואמים זה מספר דקות, לשים את התינוק במנשא בדיוק שעולים לנאום זו דמגוגיה, זה זלזול בעבודה וייצוג נשי עלוב.

אז נעיר אותו כי זה לא מכובד?

ראית פעם ערוץ הכנסת?

אין שם שום דבר מכובד או מקצועי.

דיונים מתאחרים בשגרה, די ברור שהסיטואציה מכוונת.

יש בכנסת דברים מכובדים יותר ויש פחות, זו לא סיבה לזלזל בעבודה.

כי עברנו פה מדיון על האם אפשר לעבוד יום שלם תוך כדי טיפול בתינוק (שזה הנושא עליו דובר בכתבה), לדיון על האם זה מכובד ומתאים לנאום בכנסת עם תינוק במנשא.

תינוק שישן במנשא לא מפריע לנאום. כשהתינוק מתחיל להתעורר אפשר לשים לב ולהוריד אותו מהמנשא לפני שהוא מתחיל לבכות, וזה לוקח זמן קצר מאוד.

ההגדרה של זה כ'לא מכובד' היא הדבר הבעייתי פה, לדעתי.

כשאני פעם העברתי מפגש השתלמות בעבודה שלי עם תינוק במנשא, אף אחד לא חשב שזה לא מכובד. וכשהוא התעורר והיה פחות רגוע אז עצרתי רגע להוריד אותו, ומישהי מהצוות שמרה עליו כשהמשכתי לדבר (מה שהיתה עושה המטפלת הצמודה של התינוקת בכנסת, אם היא היתה מתחילה להתעורר).

אין פה שום הפרעה למקצועיות. כל הדיון הוא על האם זה מכובד. ולא על זה דובר בכתבה. הכתבה ניסתה לקחת את המקרה הזה ולהפוך אותו לטענה שכל העבודה שלה לא מקצועית מספיק כי התינוקת נמצאת איתה (בלי שום אזכור שיש מטפלת צמודה).

ובעיני, עצוב מאוד שנוכחות של תינוק נחשבת לא מכבדת, כשיש כל כך הרבה דברים הרבה פחות מכובדים בכנסת שכן נחשבים כמותרים (ואני לא אפרט, לא חושבת שצריך להתחיל אפילו...).

שזה מה שנכתב בתגובה לפני.

מקריאה חוזרת של הכתבה, זה לא ממש ברור.

נראה שזו לא התנהלות קבועה שלה, אבל שהיא עושה את זה מידי פעם.

"חברת הכנסת שרן השכל באה לכנסת בשבוע שעבר יחד עם בתה בת העשרה חודשים. לא היה מדובר בבלת"ם שבו נתקעה ברגע האחרון בלי סידור, הרי יש לה בבית שתי בנות קטנות נוספות, וזה גם קרה מספר פעמים בעבר."

בכל מקרה, אם אכן יש מטפלת צמודה שזה לא הוזכר, אז אני עומדת מאחורי מה שכתבתי.

אם המצב שונה, קשה לי להתייחס בלי להבין מה בדיוק היה.

בכל מקרה, אני עדיין חושבת שעצם ההגדרה של נאום עם תינוק במנשא כ'לא מכובד', זה עצוב. במיוחד במרחב כזה שקורים בו בלי סוף דברים שבאמת לא מכובדים בכל קנה מידה.

הוקצה לה משרד גדול יותר כדי שההת שלה תוכל להגיע איתה לעהודה,

אושר לה להמיר את העוזרת האישית שלה בנסיעות לחול במטפלת עבור הילדה סץבמימון מלא.

הוקצה לה רכב גדול...

הלוואי על כל האמהות תנאים כאלו.

אס כן יש כלילים ולא אושר לה לנאום עם תינוק...

אבל אני חושבת שמי שיכולה היא מאוד מאוד מאוד פריוילגית וואלה כיף לה

אני יודעת כבר עכשיו שלא אוכל וכך רוב הנשים העובדות

וכן תינוק קטן רגוע אולי זה אפשרי אבל מגיל שהוא כבר יותר ערני זה נעשה פחות ראלי וואי אפשר באמת לעבוד ככה נורמלי

ציפי חוטובלי סיפרה בזמנו שהיא מביאה מטפלת לכנסת והיא שומרת על הילדה ורק כשצריך להניק היא מביאה לה. וואלה צריך ים כסף ועבודה נוחה בשביל זה

זה לוותר על קריירה זוהרת במידה וזה לא מסתדר עם ההורות שאת חולמת...וכן לצמצם הוצאות משמעותית מאוד כדי גם לחסוך וגם לעבוד פחות מהזמן שלפני..שכל אחת תעשה תבחירות שלה

אבל היא בחרה להיות חברת כנסת אז שלא תבכה על זה..לא הכריחו אותך חמודה

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה