באמת מעצבן ממש..

שולחת חיבוק

♥️🌷♥️

כי אני יכולה להגיד לך שאם לי זה היה קורה

הייתי חושבת, וואו

אמא שלי ככ מרגישה אותי שהיא קלטה את זה אפילו בלי שאמרתי לה מילה.

אז תנסי לחשוב

אולי ה"חיטוט" הזה שלה בא דווקא ממשהו חיובי ואימהי?

יש לה באמת חושים..

אין לי בעיה עם זה שהיא קולטת

יש לי בעיה שהיא לא חושבת שאם לא אמרתי כנראה שאני לא רוצה עדיין לשתף

וזה שהיא מנחשת לא נותן לה את הזכות להכנס לי לפרטיות

שתשמור לעצמה בסבלנות

ובאמת יש לה חושים חזקים

אבל לא חושבת שכשאני מנחשת על מישהי שהיא בהריון זה מתיר לי לומר לה או לשאול אותה

אלא אם זה ניחוש על סמך בטן מובהקתשל הריון מתקדם

חושבת שלא כל מה שחושבים אומרים

ולי זה הרגיש לא מכבד

אולי כי יש לי  מורכבות ברקע גם בלי קשר

למה היא כמו סתם מישהי? אמא זה לא דבר אחר...?

אבל אם מפריע ממש, אולי עדיף לומר בשיא העדינות שאת מעדיפה כרגע עוד לא לדבר על זה... 

רק כי היא אמא שלי?

ואם לא מתאים לי לספר עדיין?

בעבר היו פעמים ששיתפתי מוקדם יותר

ולפעמים באמת בחודש שלישי רק

זה זכותי!

וזה שהיא אמא שלי לא מתיר לה להחליט לי שאני צריכה לספר

וזה שלא בא לי לשתף מוקדם

בעבר זה היה כי השיחות הפכו למייגעות מאוד כל שיחה

את זוכרת לקחת את הויטמינים? את שותה את אוכלת  וכל מיני כאלה..

אבל בעיקר לא מספרת כי אני בעצמי במצב רגיש .. אני כל הזמן מתמודדת ומתגברת עם החשש לאבד שוב חלילה

ולצערי במצבים כאלה לא טובה לי השותפות שלה

כי שוב היא עסוקה בעצמה -אז היא תצפה שאתקשר כל יום ותשאל מה קורה ואם לא אז תגיד שהיא דואגת ושרק אעדכן

זה תפיסה כזאת שמרגישה רק את הדאגה של עצמה

ולא מזהה שאולי לי הצורך הוא קצת מרחב לעכל לעבד ..ולא רק לתת דיווחים

במצבים רגישים-אני כאילו הופכת לאחראית עליה- שהיא לא תדאג..(והיא זאת שגורשת את זה..לא בכוונה רעה כמובן אבל לי זה מעיק)

באמת כרגע לא אכפת לי שיודעת

כנראה שזה הציף לי את תחושות מעורבבות נוספות

תודה רבה

ומצאת הפעם דרך יצירתית שנתנה מענה לשתינו.

השתדלתי לחכות ולא לשתף בתקופה הראשונית כדי לעכל..

ואז כתבתי מכתב מהעובר שמציג את עצמו ומשתף בתחושות מהלב של אמא.

העליתי כמה נקודות:

כמה מחזק כשששמחים איתי בהריון.

להשאיר את הדאגות לרופאים שעושים עבודה נהדרת.

כמה אני גיבורה בהתמודדות עם התופעות וכמה מילים טובות יכולות לעזור לי.

שלחתי עם תמונת אולטרסאונד בווצאפ.

ככה השגתי העברת מסרים נעימה וישירה לפני שתגיב לי באופן שמחליש אותי.

וזה עבד מצויין!!

נשמע שאת בעלת נסיון ומכירה את המערכת בינכן, וגם יודעת מה טוב לך ומה מקשה עלייך.

נסי לכוון אותה כך שתדע איך היא יכולה לתמוך בך ולא לקחת ממך כוחות. יתכן שהיא פשוט לא מודעת למה שמפריע לך..

זה לא מאוחר מדי. הריון ארוך בע"ה עוד לפנייך..

אבל אולי תנסי להסתכל על זה אחרת

דווקא בגלל שהיא אמא שלך ולא חברה או סתם מישהי אחרת.

סתם היתי אומרת וואלה חסר לה טאקט

אבל דוקא מאמא אני כנראה זקוקה קצת כמו ילדה קטנה שתכבד את הנפרדות שלי

שלא תראה בי רק -הבת שלה הקטנה

אלא שיש לי חיים פרטיים

אבל תכלס נראה לי שזה פשוט הפתיע אותי

ובגלל שבפועל הגבתי ממ ש למופת והכי בנחמדות

אז נשארתי קצת עם זה בבטן

ונראה לי שעכשיו זה כבר נרגע קצת ויהיה בסדר

זה בעיני משפיל או.ותי..להפוך לשקרנית?

זה גם לא כזה נורא לי שתדע

זה עצם זה ששואלת

לא עצם הידיעה

אולי ..אם היתי מצליחה לחשוב תוך כדי שיחה

היתי אומרת לה -

נכון את צודקת אני באמת בהריון ותכננתי לספר לך. אבל זה לא נעים לי שאת שואלת. זה לא שייך לאלץ לספר גם אם יש לך תחושה..

הלוואי והיתי מצליחה להיות כנה ככה

זה היה מנקה לי את הלב

אמא , כששאלת אותי אם אני בהיריון, הרגשתי שאת לא מכבדת את הרצון שלי להודיע בזמן שמתאים לי.

אבל כבר אין לזה פואנטה כי אין לה אפשרות כבר לתקן

והיא מבוגרת אז מרחמת עליה קצת

נראה לי שזה עזר לי לזהות שבפעם הבאה בסיטואציה דומה אני כן אגיד בזמן אמת משהו בעדינות

אגב פעם שאלתי רב והוא אמר שמותר לשקר בדבר כזה.

תשמעי אם זה יעזור שתגידי לה והיא לא תעשה את זה שוב אז הכי טוב,

ואם לא אז בהחלט זה מה שהייתי עושה

כי ככה טוב לי ואי לא אוההת שמתערבים ומכריחים אותי להודות

.ושתלמד לא לשאול

יש תחושת בטן זה קיים להרבה ,

אבל באמת אולי היה כדאי שלא תדבר...

או להורים..

אני מספרת בסטיק. אבל גם אם לא, למה לחכות לזמן שמספרים לכולם? לאמא אין עדיפות?

ואם את אחרי הפלות וחוששת.. אמא יכולה לעשות עין הרע לבת שלה?

אני באה מסביבה 'ספרדית' שם מספרים לאמא בשבוע-שבועיים הראשונים ורואה פה בפורום שזה רווח לספר לאמא מאוחר..

בכל אופן מאחלת לך הריון קל תקין ובריא בידיים מלאות! 

יש אימהות שנלחצות ומלחיצות, יש אימהות שלא מתלהבות כמו שהיית חולמת, יש הורים שהריון בא להם במצב מורכב והם צריכים זמן עיכול

יש מלא סיבות. נוספות

ולא מכוונה רעה.. פשוט הם מטבעם מאוד פתוחים וטבעי להם לספר רק להורים שלהם וההורים שלהם מספרים רק לדוד או לדודה הזאת ומפה לשם יוצא שאם אני מספרת רק לאמא שלי כבר כל המשפוחה יודעת..-> הגיוני שלא מתאים לכל אחת בשבועות מוקדמים

וזה בכלל לא מעין הרע או מהו כזה

וא י מספרת לה חודש לפני כולם

זה לא שאין עדיפות

אבל מאחר והשיח אתה הוא ברמת הדאגה הפיזית המעיקה ..ואין שם שיח רגישי

אין שם הבנה לפחד שלי ולחשש שלי ואין שם מקום לשתף תחושות

והדאגה שלה והציפיה לדיווח אחרי כל בדיקה וכל מיני דברים שקשורים לדינמיקה בין שתינו.. לי יותר נח לא לספר בהתחלה כי אני במצב רגי ש בעצמי

אם זה כבר קרה דוני אותה לכף זכות, היא בטח מצפה כמוך ורוצה את טובתך בלבד.

אני זוכרת שבהריון הראשון סיפרנו להורים די בהתחלה וחמותי סיפרה למשפחה המורחבת בלי לשאול..

אני מאוד כעסתי ודווקא אז אמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי לדון אותה לכף זכות כי זה נכד ראשון שלה וזה נעשה מהתרגשות.. 

לפעמים כדי להגיע לשם

צריך לנקות מהלב את מה שהרגשנו

ואז זה מתאפשר בקלות יותר

ב''ה כבר כתבתי שהכל בסדר מצידי עכשיו

שחררתי ...עברתי הלאה

(וכתבתי דוקא כי התגובה לשי מולה היתה סופר מתעלה על עצמי ולכן נתקעתי עם זה בבטן)

תודה לכל העונות

למרות שביקשתי ספיציפית שלא

בטענה ש״הן יעזרו לך״

עד היום מרגיש לי ממש זלזול

זה כאילו לקחת לך משהו שהוא שלך ולכפות עלייך שיהיה גם של אחרים…

האמת שכבר נרגעתי ועכשיו זה מאחורי כבר ב''ה תודה לכל מי שענתה

לדעתי עדיף שהיא אנרה לך מאשר היא היתה מחזיקה את התחושות בבטן.

אחרי הכל היא אמא שלך ודואגת לך

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷