הייתי אצל אישה אחת וראיתי שהיא לא נותנת אהבה לילדים שלה
שום מילה טובה
שום מגע שלא לדבר על ליטוף
שום יחס חם
נצבט לי הלב , הילדים שלה חסרי ביטחון עצמי שתמיד כולם דורכים עליהם
כמה זה כאב לי
נזכרתי ההורים שלי שגם היו ככה
איך אפשר ככה??? איך ???? איך ילדים יגדלו בלי אהבה ?!?
אני לא דנה אותה אבל כאב לי הלב וכן גם כעסתי עליה בליבי ,לא יכולתי שלא
אמללאאאאאא
לפעמים האבא מפצה על החוסר.
גם אני גדלתי עם חסך רגשי, וב"ה היום המצב אחרת.
אבא שלי היה (ועדיין) איש חם, וזה פיצה על הרבה.
מקווה שיש היום יותר מודעות. חבל שאנשים שוכחים את המטרה הראשית בגידול ילדים, לגדל באהבה.
איך אפשר שלא??? זה יוצא ממני
שלא נדע באמת.. לכי תדעי מה עברה
לא שופטת ולא דנה
אני משתפת את מה שראיתי וכל כך הכאיב לי על הילדים
נחרדתי לכמה ימים מהזעזוע
לא לכולם זה בא טבעי.
לא כולם מודעים לזה שזה לא קיים.
לא לכולם החיים פשוטים וזורמים.
לא כולם מצליחים לשנות את זה.
וגם.
מי אמר שלא בנוכחות זרים זה המצב?
חוץ ממה שראיתי
ולא תמיד אפילו מודעים לזה.
וגם שמודעים לא לכולם קל לבוא ולומר "היי אני צריך טיפול."
וזה לגמרי ניסיון.
ניסיון זה להתמודד עם המצב גם כשזה קשה לך. וגם כשאתה לא מסוגל. וזה מאתגר אותך.
ולא מתאים לי לדון עוד על זה.
יום טוב.
הרבה פעמים זה לא נובע מדברים שעוברים, אלא מתפיסת עולם מה חשוב בחיים.
ההורים שלי היו עסוקים בלהביא ילדים, לעשות מה שחשבו שצריך ולחנך איך שחשבו, שכחו את המטרה העיקרית ובטוחים שהחיים שלהם הצלחה ענקית.
זה כמו עיוור שלא מכיר צבעים,
הם עיוורים לדברים מסויימים בעולם הנפש כי הם לא נחשפו לזה בעצמם.
זה חסכים.
אני בעצמי גדלתי במשפחה כזאת, עם הורים עם הרבה מורכבויות.
יש לי כעסים.. אבל זה כי אני מעורבת רגשית בדבר.. יש לי כאבים על דברים שעברתי.
אבל בשכל יודעת שזה נובע מקשיים בעולם הנפש שלהם. חסכים שהם עברו בעצמם.
יש ספר שקראתי לאחרונה- "הדרמה של הילד המחונן"-(לא מדבר על ילד מחונן במובן הקלאסי של המילה) הוא מדבר על ילד עם נפש רגישה ומרצה, שגדל להורים נרקיסיסטים. ספר מצויין לדעתי. ממש מסביר את הקשיים של ההורים על הרקע של החסכים שהם עברו בעצמם. לי אישית זה עזר קצת פחות להרגיש כעס על ההורים שלי.
לא מותאמת לילד
אני מניחה שהיום זה יותר במודעות, הרבה יותר מפעם
אבל גם אנחנו כהורים שמנסים לעשות הכל למען ילדינו, לא תמיד נדע לתת מענה לנבכי הנפש של הילד. גם בבתים 'נורמטיביים' כביכול יש חסרים רגשיים אצל ילדים
אנחנו יכולות תמיד להשתדל ולהתפלל שזה יהיה מדויק לילד שלנו, על התוצאה לא נוכל לשלוט כל הזמן.
בין אם מחוסר מודעות, בין אם מתוך מקום שחושב בראייה הורית שזה טובת הילד מתוך תפיסת עולם ואידאולוגיה, ומה לעשות - זה לא תמיד כך, בין אם מתוך מציאות רגשית לקויה של ההורה.
אני מאוד מבינה אותך כי גם הקשר שלי עם אמא שלי יושב על מוקשים, אבל בסופו של דבר אף הורה לא רוצה להרע חלילה לילד שלו, ולא כל הורה יודע או חושב שהוא צריך עזרה, ולא כל ילד מביע מצוקה בצורה שאפשר לעלות עליה.
יש יותר מדי משתנים, אין נוסחה להצלחה בדוקה
זה צריך להתחיל במודעות בסיסית שצריך להיות עם יד על הדופק בקשר עם הילדים, לבדוק האם היא מכילה יותר אהבה מאשר דברים שליליים.
ההבנה הזו שכל עשיה בכל יום היא בחירה וגם אם אתמול התקשורת כשלה, היום יש יום חדש שהיא יכולה להצליח.
ההבנה שהורות צריכה בקרה מתמדת, כי הנפש של ילד רגישה ומושפעת לרוב באופן בלתי הפיך לטובה/ לרעה.
צריך להיות מבוגר לא ביקורתי כלפי עצמו קודם
זה שנהיים הורים, לא גורם לאנשים להפוך את עורם ברגע
יש אנשים שמאמינים באמת שביקורת זה לגיטימי, או שהם לא מודעים להשלכותיה, או שהם רגילים בכך כלפי עצמם, בנוסף לכל ההתרחשויות שלא קשורות לממשק של הורה - ילד.
הכל מושפע מהכל. גם כדי להפריד בין הדברים צריך מודעות, כי זו מיומנות מנטלית נרכשת.
ומי שגדל בבית כזה וזה מה שהוא מכיר - למה שיפעל אחרת?
ההורות מפגישה אותנו עם עצמנו במקומות הכי כואבים ושבריריים, כשאנחנו נכונים לפתוח אותם. לא לכולם זה עובר בגרון.
זה מאוד לא קל.
ובתור נפגעת כעס בבית, לא יכולה לומר לך שאינני כועסת בעצמי בתוך ביתי. זה דפוס שמשתרש, ואני עמלה לשנותו. אבל גם שינוי לוקח זמן.
זה תהליכים שדורשים תעצומות נפש כי זה אף פעם לא רק הסימפטום, כמעט תמיד זה לנבור במה שמאחוריו ולכאוב ולהרגיש אשמה שבכל זאת פעלת לא כמו שהיית רוצה.
ואז להרים את עצמך ולאזור כח ולהאמין שאת יכולה גם היום, למרות שאתמול היה לך *** והתרחקת ממי שהיית רוצה להיות.
זה כשאת במודעות.
ומי שלא? מרחמת עליה. ומי שבמודעות ולא חושבת או מאמינה שיש לה תקנה? עוד יותר.
אין מקום לכעס לדעתי, צריכה להיות חמלה והבנה שזה מצב לא אידאלי, ומי שנתקלת בדבר כזה צריכה להתפלל להשם שהאמא הזו תזכה לשנות ושהילדים האלה לא יינזקו. ולזכור, שאחרי הכל ולמרות הכל, השם שם את הנשמות האלה אצלה. וזה מה שהם צריכים לעבור. לטוב ולמוטב
כי הוא סבל ונפגע מההתנהגות הזו אז הוא יודע שהיא פוגענית.
למה שאנשים ירצו לפגוע בילדים שלהם?
אני לא כועסת על מצבים כאלו, אני כואבת אותם.
זה לא נובע רק מבקורתיות, אלא מחוסר מודעות לחשיבות הגדולה שיש לאהבה והמחשבה שדברים אחרים חשובים ממנה.
וגם מחוסר יכולת להודות בטעות ולתקן אותה שוב ושוב עד להצלחה.
הדברים הללו דורשים רצון ותרגול מתמיד עד להצלחה. משום מה זה נמצא במקום נמוך עד לא קיים בכלל אצל הרבה אנשים.
והרבה אנשים לא יודעים לומר שהם נפגעו, ולקשר את זה למקום הנכון בכלל, זה בדיוק העניין.
זה לא שזה לא חשוב, הרבה פעמים זה מודחק כי חייב להמשיך הלאה, זה מתיישב לפעמים גם בלי שנרצה בתת מודע ולא צף עד שזה לא צף, או בכלל.
נכון שאולי לחלק מהאנשים ההתמודדות הקשה, מסיבותיהם שלהם, אבל לחלקם אין התמודדות בכלל, כי הם לא מודעים לה.
ומבחינתי כאקסיומה, רוב ככל האנשים הנורמטיביים לא רוצים לפגוע בילדיהם.
מגיע מהבית של ההורים שלה
מסכנה
כשהיינו זוג צעיר שמעתי את השכנה מעלי צורחת על הבן שלה שבא לה לזרוק אותו לפח הזבל
והוא ניסה לענות לה והיא ממש חזרה על זה כמה וכמה פעמים
עד היום אני זוכרת את זה בזעזוע
מתוך חיים שלמים את לא יכולה להשליך על כל חייהם של הילדים
יש אנשים שעוברים תקופות מאוד לא פשוטות בחיים
ואם ניקח בדיוק את הרגע הקשה הזה,זה ייראה לנו איום ונורא
אבל יש עוד הרבה רגעים אחרים בחיים
ואל תשכחי שמה שאת רואה זה לפי הסטנדרטים שלך, לפי תפיסת עולמך, ואולי הילדים החמודים האלה לא מקבלים את מלוא הרגש שהם זקוקים לו כל הזמן, לא לתפיסת עולמך ולא בכלל, אבל יש להם את אמא שלהם שעושה את הכי טוב שהיא יודעת.
נותנת את מה שיש לה
ואולי היא צריכה כלים ועזרה כדי לתת יותר, אבל אני לא חושבת שיש מקום לכעס
במיוחד כשאנחנו לא מושלמות בזה. ואנחנו זה בעיניי כולנו. ובמרחב הוירטואלי אני מרשה לעצמי להגיד כי אני גם לוקה בזה, אמא שאת שעות אחר הצהריים שלה מבלה מאחורי מסך - הילדים לא משלמים מחיר? משלמים. אז אל לנו לדון אחרות שיש להן כביכול סיבות 'אמיתיות' אפילו לקושי.
ראיתי מקרוב מדי הרבה מקרים שנראה היה שעדיף שהילדים האלה היו נולדים לאמא אחרת, אבל השם בחר לשים אותם שם, אצלה. יש להם דרך לעבור, להם ולה.
עדיף לנתב את הכעס לתפילה
אותה אחת הזכירה לי את חוויותי
ולכן זה עוד יותר צרם וכאב
נזכרתי ..
ברור שאני לא מושלמת ויש לי עוד דרך
אבל רציתי קצת להעלות מודעות ולשתף
אני לא מבקרת אותה ואפילו מבינה שהיא באה מבית כזה
אבל חרה לי מאד בעיקר כי אני עברתי את זה
ואין מה לעשות זה כואב
וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..
בקיצור יש לכן פתרון?
אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.
כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.
התור בשעה של פקקים?
שיהיה בהצלחה!!
הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.
אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?
מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..
אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...
זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..
אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..
אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס
ושישי, מקווה שיהיה בסדר
תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות
כי בעלי שם.
כן
והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...
וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..
בהצלחה רבה!!
לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.
גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.
בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.
בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..
יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
נסי לעבוד מהמשרד...
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.
אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק
הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.
אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם
רק שהם לא😂
אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)
והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ
וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו
הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם
ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים
שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי
ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…
אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)
בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!
והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)
יצא מבולגן
לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…
ה' יעזור…
אינסטלציה
לימודים יחסית קלים
אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.
בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.
עוד רעיון-
מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...
כתבתי כאן לפני חודש
בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה
אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים
בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר
ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין
השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות
ואני נשארת בבית עם הילדים.
אבל
קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!
קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות
וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה
קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה
ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.
אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי
ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים
אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.
אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף
קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום
שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה
האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?
כנראה שלא אכפת להן
כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!
ומצד שני-
השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!
אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה
או שלא?
מה היית עושה?
יכול להיות טעות?
אסביר -
עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור
(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)
והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה
הבטא יצאה 2.3
כעבור שבוע...
הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים
אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)
אשמח אם מישהי פה יודעת
המוח שלי בהלם 🤔
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
מונעת עם דיאפרגמה 😉
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
כאמור, דיאפרגמה 😅
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈
שאולי תהיה מתקפה
ובלי קשר
צה"ל נערך באילת ובערבה
יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן
ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת
במקום להתעסק בחג ובקדושה
אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו
זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.
והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.
אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.
בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?
פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.
והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל
גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.
אבל:
דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.
דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.
הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:
"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)
ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.
שיוכח אחרת
(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)
שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.
ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?
לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.
בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.
יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום
כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..
בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!
עושה מאד טוב לנפש.
שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!
שכל שנה יכולה להיות טובה או רעה...
כמובן שלהתחזק בשמירת שבת זה חשוב מאוד, אבל לשים לב שלא נסחפים אחרי כל מיני ספקולציות...
(לא מדברת עלייך אלא בכללי)
איזור דרום
הלוואי ויהיה לכן
ד"ר רוני איצקוביץ
עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים
אבל נראה לי שהוא לא זול...
יקרנית בטירוף
אבל שווה כל שקל.
ערבי. באשקלון
עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.
הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו
אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...
הערבים שטיפלו בילדים שלי
היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם
וזה תחום קשה
הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד
לק"י
אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.
לק"י
והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.
ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!
(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).
