מלחיץאנונימית בהו"ל

הייתי אצל אישה אחת וראיתי שהיא לא נותנת אהבה לילדים שלה

שום מילה טובה

שום מגע שלא לדבר על ליטוף

שום יחס חם

נצבט לי הלב , הילדים שלה חסרי ביטחון עצמי שתמיד כולם דורכים עליהם

כמה זה כאב לי

נזכרתי ההורים שלי שגם היו ככה


איך אפשר ככה??? איך ???? איך ילדים יגדלו בלי אהבה ?!?

אני לא דנה אותה אבל כאב לי הלב וכן גם כעסתי עליה בליבי ,לא יכולתי שלא

אמללאאאאאא


אויש... כואב הלבשוקולד פרה.

לפעמים האבא מפצה על החוסר.

גם אני גדלתי עם חסך רגשי, וב"ה היום המצב אחרת.

אבא שלי היה (ועדיין) איש חם, וזה פיצה על הרבה.

גםoo
ההורים שלי היו כאלה, גדלתי עם אפס בטחון עצמי ואפס מודעות עצמית, בניתי את עצמי מהתחלה.


מקווה שיש היום יותר מודעות. חבל שאנשים שוכחים את המטרה הראשית בגידול ילדים, לגדל באהבה.

אוייששששירה_11

איך אפשר שלא??? זה יוצא ממני

שלא נדע באמת.. לכי תדעי מה עברה

היא כנראה גם עברה משהו דומה לפי מה שהבנתיאנונימית בהו"ל

לא שופטת ולא דנה

אני משתפת את מה שראיתי וכל כך הכאיב לי על הילדים

נחרדתי לכמה ימים מהזעזוע

מסכניםם אוףףףשירה_11
תגידי תודה לה' שאין לך את הניסיון הזה.מוריה

לא לכולם זה בא טבעי.

לא כולם מודעים לזה שזה לא קיים.

לא לכולם החיים פשוטים וזורמים.

לא כולם מצליחים לשנות את זה.

 

וגם.

מי אמר שלא בנוכחות זרים זה המצב?

הבת שלה דיברה איתי על זהאנונימית בהו"ל

חוץ ממה שראיתי

אז הנה מעלה את זה למודעותאנונימית בהו"ל
אין אבא בתמונה?המקורית
זה לא ניסיוןoo
מי שלא בא לו טבעי שיעבוד ע״כ שילך לטיפול, שלא יגדל בלי לדעת איך לגדל, החיים לא צריכים להיות פשוטים ולזרום, זה דבר בסיסי אי אפשר לותר עליו.
יש לא מעט סיבות לגרום לריחוק.מוריה

ולא תמיד אפילו מודעים לזה.

וגם שמודעים לא לכולם קל לבוא ולומר "היי אני צריך טיפול."

 

וזה לגמרי ניסיון.

ניסיון זה להתמודד עם המצב גם כשזה קשה לך. וגם כשאתה לא מסוגל. וזה מאתגר אותך.

 

ולא מתאים לי לדון עוד על זה.

יום טוב.

בטח שזה נסיוןשירה_11
זה שעלית על זה אצלך זה יפה מאוד ומראה על הרבה דברים טובים, אבל ממש לא להגיד ההפך, זה נסיון לשים לב לזה, להתעלות על זה. אנשים עוברים דברין לא פשוטים
ילדיםoo
הם ילדים וההורים צריכים להתעלות מעל עצמם כדי לתת לילדים שלהם אהבה שהיא צורך כמו אוכל.


הרבה פעמים זה לא נובע מדברים שעוברים, אלא מתפיסת עולם מה חשוב בחיים.


ההורים שלי היו עסוקים בלהביא ילדים, לעשות מה שחשבו שצריך ולחנך איך שחשבו, שכחו את המטרה העיקרית ובטוחים שהחיים שלהם הצלחה ענקית.

הם לא ידעו אותהשירה_11
והרבה פעמים זה דווקא מדברים שעוברים,לא כל ילד שלא קיבל אהבה יודע לתת אותה וזה נכון בהמון תחומים בחיים
מסכימה מאדאישהואימא

זה כמו עיוור שלא מכיר צבעים,

הם עיוורים לדברים מסויימים בעולם הנפש כי הם לא נחשפו לזה בעצמם.

זה חסכים.

אני בעצמי גדלתי במשפחה כזאת, עם הורים עם הרבה מורכבויות.

יש לי כעסים.. אבל זה כי אני מעורבת רגשית בדבר.. יש לי כאבים על דברים שעברתי.

אבל בשכל יודעת שזה נובע מקשיים בעולם הנפש שלהם. חסכים שהם עברו בעצמם.

יש ספר שקראתי לאחרונה- "הדרמה של הילד המחונן"-(לא מדבר על ילד מחונן במובן הקלאסי של המילה) הוא מדבר על ילד עם נפש רגישה ומרצה, שגדל להורים נרקיסיסטים. ספר מצויין לדעתי. ממש מסביר את הקשיים של ההורים על הרקע של החסכים שהם עברו בעצמם. לי אישית זה עזר קצת פחות להרגיש כעס על ההורים שלי.

זה נכון שהרבה פעמים הנתינה של ההורההמקורית

לא מותאמת לילד

אני מניחה שהיום זה יותר במודעות, הרבה יותר מפעם

אבל גם אנחנו כהורים שמנסים לעשות הכל למען ילדינו, לא תמיד נדע לתת מענה לנבכי הנפש של הילד. גם בבתים 'נורמטיביים' כביכול יש חסרים רגשיים אצל ילדים

אנחנו יכולות תמיד להשתדל ולהתפלל שזה יהיה מדויק לילד שלנו, על התוצאה לא נוכל לשלוט כל הזמן.

בין אם מחוסר מודעות, בין אם מתוך מקום שחושב בראייה הורית שזה טובת הילד מתוך תפיסת עולם ואידאולוגיה, ומה לעשות - זה לא תמיד כך, בין אם מתוך מציאות רגשית לקויה של ההורה.


אני מאוד מבינה אותך כי גם הקשר שלי עם אמא שלי יושב על מוקשים, אבל בסופו של דבר אף הורה לא רוצה להרע חלילה לילד שלו, ולא כל הורה יודע או חושב שהוא צריך עזרה, ולא כל ילד מביע מצוקה בצורה שאפשר לעלות עליה.

יש יותר מדי משתנים, אין נוסחה להצלחה בדוקה

לא דברתי על דיוקoo
אלא על אהבה פשוטה, כזו שמסתכלת באהבה על ילד ולא בביקורתיות ובכעס רוב הזמן.


זה צריך להתחיל במודעות בסיסית שצריך להיות עם יד על הדופק בקשר עם הילדים, לבדוק האם היא מכילה יותר אהבה מאשר דברים שליליים.


ההבנה הזו שכל עשיה בכל יום היא בחירה וגם אם אתמול התקשורת כשלה, היום יש יום חדש שהיא יכולה להצליח.


ההבנה שהורות צריכה בקרה מתמדת, כי הנפש של ילד רגישה ומושפעת לרוב באופן בלתי הפיך לטובה/ לרעה.

הורה לא ביקורתיהמקורית

צריך להיות מבוגר לא ביקורתי כלפי עצמו קודם

זה שנהיים הורים, לא גורם לאנשים להפוך את עורם ברגע

יש אנשים שמאמינים באמת שביקורת זה לגיטימי, או שהם לא מודעים להשלכותיה, או שהם רגילים בכך כלפי עצמם, בנוסף לכל ההתרחשויות שלא קשורות לממשק של הורה - ילד.

הכל מושפע מהכל. גם כדי להפריד בין הדברים צריך מודעות, כי זו מיומנות מנטלית נרכשת.

ומי שגדל בבית כזה וזה מה שהוא מכיר - למה שיפעל אחרת?

ההורות מפגישה אותנו עם עצמנו במקומות הכי כואבים ושבריריים, כשאנחנו נכונים לפתוח אותם. לא לכולם זה עובר בגרון.

זה מאוד לא קל.

ובתור נפגעת כעס בבית, לא יכולה לומר לך שאינני כועסת בעצמי בתוך ביתי. זה דפוס שמשתרש, ואני עמלה לשנותו. אבל גם שינוי לוקח זמן.

זה תהליכים שדורשים תעצומות נפש כי זה אף פעם לא רק הסימפטום, כמעט תמיד זה לנבור במה שמאחוריו ולכאוב ולהרגיש אשמה שבכל זאת פעלת לא כמו שהיית רוצה.

ואז להרים את עצמך ולאזור כח ולהאמין שאת יכולה גם היום, למרות שאתמול היה לך *** והתרחקת ממי שהיית רוצה להיות.


זה כשאת במודעות.


ומי שלא? מרחמת עליה. ומי שבמודעות ולא חושבת או מאמינה שיש לה תקנה? עוד יותר.

אין מקום לכעס לדעתי, צריכה להיות חמלה והבנה שזה מצב לא אידאלי, ומי שנתקלת בדבר כזה צריכה להתפלל להשם שהאמא הזו תזכה לשנות ושהילדים האלה לא יינזקו. ולזכור, שאחרי הכל ולמרות הכל, השם שם את הנשמות האלה אצלה. וזה מה שהם צריכים לעבור. לטוב ולמוטב

למה שיפעל אחרת?oo

כי הוא סבל ונפגע מההתנהגות הזו אז הוא יודע שהיא פוגענית.


למה שאנשים ירצו לפגוע בילדים שלהם?


אני לא כועסת על מצבים כאלו, אני כואבת אותם.


זה לא נובע רק מבקורתיות, אלא מחוסר מודעות לחשיבות הגדולה שיש לאהבה והמחשבה שדברים אחרים חשובים ממנה.

וגם מחוסר יכולת להודות בטעות ולתקן אותה שוב ושוב עד להצלחה.


הדברים הללו דורשים רצון ותרגול מתמיד עד להצלחה. משום מה זה נמצא במקום נמוך עד לא קיים בכלל אצל הרבה אנשים.

לא בגלל שזה לא חשוב להםהמקורית

והרבה אנשים לא יודעים לומר שהם נפגעו, ולקשר את זה למקום הנכון בכלל, זה בדיוק העניין.

זה לא שזה לא חשוב, הרבה פעמים זה מודחק כי חייב להמשיך הלאה, זה מתיישב לפעמים גם בלי שנרצה בתת מודע ולא צף עד שזה לא צף, או בכלל.


נכון שאולי לחלק מהאנשים ההתמודדות הקשה, מסיבותיהם שלהם, אבל לחלקם אין התמודדות בכלל, כי הם לא מודעים לה.

ומבחינתי כאקסיומה, רוב ככל האנשים הנורמטיביים לא רוצים לפגוע בילדיהם.

 

אי אפשר לדעת איך היא גדלה.. יכול להיות שזהפרח חדש

מגיע מהבית של ההורים שלה

מסכנה

באמת צובט בלבמקקה

כשהיינו זוג צעיר שמעתי את השכנה מעלי צורחת על הבן שלה שבא לה לזרוק אותו לפח הזבל

והוא ניסה לענות לה והיא ממש חזרה על זה כמה וכמה פעמים

עד היום אני זוכרת את זה בזעזוע 

אני חושבת שמרגע אחד שאת תופסתהמקורית

מתוך חיים שלמים את לא יכולה להשליך על כל חייהם של הילדים

יש אנשים שעוברים תקופות מאוד לא פשוטות בחיים

ואם ניקח בדיוק את הרגע הקשה הזה,זה ייראה לנו איום ונורא

אבל יש עוד הרבה רגעים אחרים בחיים

ואל תשכחי שמה שאת רואה זה לפי הסטנדרטים שלך, לפי תפיסת עולמך, ואולי הילדים החמודים האלה לא מקבלים את מלוא הרגש שהם זקוקים לו כל הזמן, לא לתפיסת עולמך ולא בכלל, אבל יש להם את אמא שלהם שעושה את הכי טוב שהיא יודעת.

נותנת את מה שיש לה

ואולי היא צריכה כלים ועזרה כדי לתת יותר, אבל אני לא חושבת שיש מקום לכעס

במיוחד כשאנחנו לא מושלמות בזה. ואנחנו זה בעיניי כולנו. ובמרחב הוירטואלי אני מרשה לעצמי להגיד כי אני גם לוקה בזה, אמא שאת שעות אחר הצהריים שלה מבלה מאחורי מסך - הילדים לא משלמים מחיר? משלמים. אז אל לנו לדון אחרות שיש להן כביכול סיבות 'אמיתיות' אפילו לקושי.


ראיתי מקרוב מדי הרבה מקרים שנראה היה שעדיף שהילדים האלה היו נולדים לאמא אחרת, אבל השם בחר לשים אותם שם, אצלה. יש להם דרך לעבור, להם ולה.

עדיף לנתב את הכעס לתפילה

אני בעצמי עברתי חסך רגשי עצוםאנונימית בהו"ל

אותה אחת הזכירה לי את חוויותי

ולכן זה עוד יותר צרם וכאב

נזכרתי ..

ברור שאני לא מושלמת ויש לי עוד דרך

אבל רציתי קצת להעלות מודעות ולשתף

אני לא מבקרת אותה ואפילו מבינה שהיא באה מבית כזה

אבל חרה לי מאד בעיקר כי אני עברתי את זה

ואין מה לעשות זה כואב

מסכימה, זה באמת כואב. לבי איתך ❤️המקורית
תודה ❤️אנונימית בהו"לאחרונה
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')