ויקיפדיה: "הפרח זכה ברוסית לכינוי "איוואן דה מריה" (Иван-да-марья), וסופרה עליו אגדת עם על אח ואחות אשר נפרדו בילדותם, ובבגרותם התאהבו מבלי לדעת את קרבתם; משנודע להם שהם אחים, הם מתו מחובקים זה בזו והפכו לפרח האמנון ותמר. באופן דומה, באנגלית ניתן לפרח הכינוי העממי "ג'ק וג'יל".כאשר שאול טשרניחובסקי תרגם את אגדת העם הרוסית לעברית הוא השתמש בשמותיהם של אמנון ותמר"

האמת היא שההנחה שלי היתה שברור שזה על שם אמנון ותמר מהתנ"ך, והשאלה רק למה לקרוא על שמם פרח.

וזה מה שבאתי לכתוב ליעל מהדרום, ואז אמרתי - אולי אני אסתכל בויקיפדיה, אול כתוב שם גם למה.

ואז הסתכלתי בויקיפדיה, והיה כתוב שם למה...

עכשיו אוסיף משהו שלא תאהב. האור החיים כותב שאשת יפת תואר זה דרך של הוצאת ניצוצות מטומאת הגויים, אז אולי תמר הייתה ראויה לו, ובשמיים השלימו.

סתם.. אבל אשת יפת תואר זה רק בשביה לא? ..

שהתגיירה ולכן לא נחשבת בתו.

לפי רש"י יש הסבר בתוספות בו שמעכה בכלל הייתה מעוברת עם תמר מגבר אחר, או שגם לפי רש"י הגרות לא מסתיימת עד אחרי הביאה.

הגמרא אומרת שתמר הייתה בת אשת יפת תואר.

ולא הבנתי מה הכוונה ״אם זה היה דרך חתנות ולא באונס״, ברור שזה היה אונס איך יש לך הו״א שלא??

מה שבטוח שבפועל מה שהיה שם זה אונס, וכל הפלפול שלך מיותר. 

בבושת פנים בגלוי.

יותר קשה האברבנאל מצד שמשמע ממנו שהיה מותר ערוה במקום פיקוח נפש.

כי אם העניין הוא של הבושה מצד שהסביבה תגלה, הרי היא אחר כך בעצמה קרעה את הכתונת שלה ושמה אפר על ראשה וצעקה ליד כולם והתנהגה באופן שיפרסם ויגלה את הדבר פי כמה וכמה.

יותר מסתבר שמה שעמד בשורש הבקשה שלה הוא מה שעמד בשורש הציווי של התורה ״לא יוכל שלחה כל ימיו״, ולפי שיטת האברבאנל זה מן הנמנע שהרי היא אחותו. 

האברבנאל כותב.

אולי היא נהגה אבל בפרהסיה, אחרי שכבר התפרסם.

הרי הדבר נעשה בחדרי חדרים ורק היא ואמנון ידעו מזה, ואם היא היתה שותקת אף אחד לא היה יודע מזה.

ככה גם משמע מהגמרא על ״גדר גדול גדרה תמר באותה שעה…״

אם לטענתו מה שהפריע לה שאנשים יודעים שהיא היתה איתו שם לבד, הרי באותו הזמן יחוד עם הפנויה לא נאסר, ומהכתוב משמע שגם היא לא חשדה בדבר ולא הרגישה שום אי נוחות מזה שהם לבד בחדרי חדרים כאשר הוא ציווה על כולם לצאת.

ומי הם בעצם כל רואיה ? צוות הארמון, והם הרי יודעים שהיא נשלחה לשם בעקבות בקשתו של דוד ממנה, אז הם לא היו אמורים להרגיש בשום דבר מיוחד כשהיא יוצאת משם, כל העניין היה אמור להיות די שגרתי עבורם. 

כאמור, לא רואה איך הוא מתמודד עם הקושי הזה לשיטתו.   

היא היתה בת של אשת יפת תואר. נראה שבילבלת פה דברים.

ואיך זה מסתדר עם האור החיים זה אני לא מבין.

טיעון בסגנון הזה אתה יכול להגיד על כל אונס שהוא. (ועל כמעט כל עבירה שהיא. תמיד יש איזשהו ניצוץ. לא מבין את הפואנטה.)

איך אתה יודע שאם זה בא מאשה שהיתה גויה בקליפות, אז גם הבת שלה היא כזו?

איזה מין היסק זה?

היו גויות.

המקובלים זה כתוב על כל אחד/אחת שמתגיירת.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל