אבל אין לנו אפשרות כלכלית

ונוח לנו התחבצ

.

מה מסוכן בזה? לקבל דוח?

ויושבים בצפיפות בהחלט כן.

שחגרה שני ילדים בחגורה אחת. שני הילדים כבר לא איתנו (שאר המשפחה נפצעה, אבל יצאה בחיים).

אל תעשו את זה!

או כמו שבעלי אומר בציניות-

אם אתם מתכננים לא לחגור את אחד הילדים, לפחות תבחרו את הילד שאתם הכי פחות אוהבים...

לקנות היברידי 5 מקומות

ובזמנים שנצטרך נצטופף. אבל הוא לא מוכן בכלל. ולי ממש חשוב היברידי וכזה של 7 נורא יקררר

לא מתייחסת רגע לעניין הלא חוקי.

זה פשוט מסוכן כל כך.

אם יש לכם צפופים, זה אומא שגם הגדוליפ עדיין די קטנים, אז גם הם צריכים איזשהו כסא בטיחות.

מעבר לזה שממש חשוב שלכל אחד יהיה את המושב שלו עפ החגורה שלו

נראה שמשהו מאוד בסיסי ומהותי פה

לא מובן ולא מבוסס בתודעה בכלל

בהכרח..

כמובן שצריך להסתכל על הנתונים של הרכב הספציפי אבל בדרך כלל יש הבדל משמעותי מנגיד 12 ק"מ/ליטר לרכב רגיל ל20 ק"מ/ליטר להיברידי.

מבחינת מחיר של טעינה וגם האגרה שלהם זולה באיזה 90 אחוז

אבל המחיר ההתחלתי יקר, גם בשוק של יד 2, אם יש היצע כזה רחב בכלל..

והביטוחים מאוד יקרים עדיין. הביטוחים יקרים בגלל שהמשטרה לא מטפלת כמעט במקרים של גניבות בשיחה טלפונית למוקד, בדיוק קראתי על זה היום. הזייה.

אבל זו בהחלט אופציה

אני לא נוהגת, אז כשנולדו השלישי והרביעי קנינו רכב של שבעה מקומות. הוא אכן זללן דלק... אבל לרוב אנחנו לא נוסעים נסיעות ארוכות.

כשנולד השישי כבר לא קנינו רכב גדול יותר. בהתחלה אני הייתי נוסעת בתחב"צ במקרה הצורך (עם התינוק/אחד הילדים) וכשהגדולים גדלו מספיק - הם התחילו לנסוע בתחב"צ.

(מדי פעם עולה לנו רצון לקנות רכב גדול יותר, אבל במספר הנפשות הנוכחי שלנו ב"ה כבר צריך רישיון מיוחד בשביל רכב בגודל כזה, וכרגע אין לבעלי זמן לעשות שיעורי נהיגה כאלה...)

ולגבי להצטופף - זה ממש אסור. גם חוקית וגם הלכתית (ונשמרתם...).

מודה שאנחנו עשינו את זה במקרי חירום פעם או פעמיים... אבל ממש-ממש לא מלכתחילה.

וזה בהכרח כמעט אומר יקר יותר, בטח ובטח אם את מחפשת חסכוני בדלק 

להצטופף - ממש לא 

זה גם מסוכן

גם לא חוקי

גם בעייתי הלכתית

וגם עלולים לעבור בזה על חילול השם 

אבל אני פשוט רוצה עוד רכב קטן

להצטופף אצלנו לא בא בחשבון כי כולם עם כסאות

ובלי קשר, אני לא נוסעת אם לא כולם יושבים עם חגורות, לא מעלה נוסע מיותר ובכללי משתדלת למנוע סיכונים כמה שאפשר.

אין סיכוי שאסכים לנסוע עם ילד יותר מהמותר, מקווה שאעמוד בזה גם בהמשך ולא רק עכשיו כשהם קטנים.

אותי פשוט מפחידה כזאת קנייה רצינית, והרכב שיש לנו עכשיו לא שווה יותר מידי (או אולי בכלל) אז זה לא שנוכל להשתמש גם בשווי שלו לקניית רכב גדול.

מצד שני, אין לנו באמת תועלת בשני רכבים ואחד יישב כל היום בחנייה.

אז לא יודעים מה לעשות בינתיים.....

בעיקרון מהלידה האחרונה (שלישית) בעלי רוצה לקנות כי זה ממש לא נוח לנסוע ככה נסיעות ארוכות, יש לנו סלקל מקדימה ושני כסאות תינוק מאחורה והוא נכנס בינהם.

אבל הכסאות שצרים באמת נוחים לילדים בנסיעות ארוכות?

ולילד שהוא יותר מלא וגדול זה גם נוח?

חשובה לי גם הנוחות של הילדים כי יש לנו נסיעות ארוכות לפעמים

חשבתי אולי לברר על בוסטר לגדול (באוגוסט בן 3) ואז אולי הוא יכנס בין 2 הכסאות ואת הקטנה נעביר לכיסא שלו (שמתאים מגיל 0)

בוסטר עם גב לאו דווקא יותר צר מכסא בטיחות, מן הסתם גם בזה יש יותר צרים ופחות.

לדעתי הם נוחים וטובים, ההבדל העיקרי הוא ב'מבחוץ' למושב עצמו, במבנה של הפלסטיק - אם הוא מתעגל כלפי חוץ למשל זה תופס יותר מקום.

אבל הילדים שלי לא גדולים ומלאים בכלל 😅 ואני משאירה אותם בכסא בטיחות עד גיל 5 בערך...

לא יודעת לגבי סלקל צר, לנו אין סלקל אלא כסא בטיחות מגיל אפס.

גם אצלי לא, יש לי אחד קצת עגלגל אבל לא יודעת איך יהיה בהמשך ורוצה שגם לו יהיה נוח

יש מצב כזה שנכנסים 3 כסאות בטיחות במושב האחורי?

אולי באמת שווה לבדוק את זה אבל אז כשיהיה ילד רביעי בכל מקרה נצטרך אוטו גדול אז אולי חבל חח

2 כיסאות ובוסטר גב

3 כסאות במושב האחורי

מדדנו לפני כן את האורך של המושב ואז רכשנו את הכיסא השלישי של הילד הגדול והוא נכנס בין שני הכיסאות הגדולים

לא בכל דגם יעבוד

בהתחלה כן הצטופפנו

חגרנו שניים ביחד  (מי שלא היה צריך כיסא או סלקל)

לא אידיאלי בכלל

בטח שלא נח

עשינו מחוסר ברירה ויש לא מעט שעושים כך.

אבל אחרי כמה חודשים קנינו רכב של 7 מקומות.

אבל הוא שימש כרכב שני כי הרכבים הגדולים זוללים דלק וגם אני נסעתי בעבר שעה וחצי ביום וחבל.

עכשיו עם שישה כבר עברנו לרכב 8 מקומות

ב"ה ילדים זו שמחה

ולא מעט הוצאות

רק בשמחות ובריאות

אבל רואה סביבי שכנים וחברים

שעדיין עושים ככה

והם כבר לא כמה חודשים מהלידה של הרביעי/השישי

לא נכנסת לשיקולים

ברור שזה מסוכן ולא מלכתחילה!

פשוט, מרגיש לי שלשתף את זה זה נותן לגיטימציה (המידע שלכאורה לא מעט עושים זאת...)

גם בסתם עצירה פתאומית הילדים יכולים להתנגש בחוזקה זה בזה.

אין דבר כזה רכב גדול חסכוני בדלק.

בשביל פעם/פעמיים בחודש בהם אתם נוסעים כל המשפחה לנסוע יום יום שעה וחצי ברכב גדול זה לא הכי חכם.

תבדקו אופציות

-להחזיק 2 רכבים קטנים

-להחזיק רכב קטן לנסיעות יומיומיות ורכב גדול לנסיעות משפחתיות

-להמשיך במצב הקיים 6להשכיר רכב גדול כשנדרש

-פעם היה רכב 6 מקומות בשם ברלינגו.  

אפילו פעם בשנה אני לא מסוגלת..

לא יכולים להרשות לעצמכם רכב יקר, אז מה השאלה?

לא קונים מכסף שלא קיים.

אנחנו כרגע משפחה של 8 נפשות עם רכב של 5.

מבאס, לא נוח ומעצבן.

אבל זה מה שמתאפשר לנו כרגע.

תחבצ לא תמיד יש

טרמפים מבחינתי זה יותר מסוכן מלנסוע 6 במושב האחורי 🤷‍♀️

ולהשכיר זאת כנראה האופציה האחרונה והיחידה

אצלנו לפחות יש כמה קבוצות כאלה.

ו2 נגלות אנחנו עושים גם במרחק של 45 דקות.

או ליסוע למקום קרוב ואז הקפצה מהאיזור.

ולהשכיר אם יש נהגים אפשר להשכיר רכב קטן נוסף. ואז זה יותר זול.

למשל להקפיץ למקום שבו יש תחב''צ נורמלי.

והתכל'ס שלנו-

אנחנו כמעט לא נוסעים בהרכב משפחתי. גם ככה מורכב למצוא פעילויות שיעניינו גם את הגדולים וגם את הקטנים, אז אנחנו מפצלים.

וטרמפים לבעל בדכ לא מסוכן יותר מ2 ילדים חגורים באותה חגורה ה' ישמור... 

נסיעה ואין לשם תחבצ, כאילו אולי יש פעם באף פעם

וטרמפים שם גם לבעלי לא בא בחשבון (מבחינתי)

וגם על נסיעה לטיול כמה ימים בצפון, שכל הרעיון זה המשפחתיות והביחד

או שוכרים או מחליפים רכב עם אנשים שזה סבבה להם להחליף.

האופציות... בשביל הפעם ב...

גם אנחנו כרגע בלי רכב גדול ומתבאסים אבל מבינים שאם יש לנו כסף מוגבל, ובוחרים להשקיע אותו בדברים אחרים... יותר קל לנו חוסר הנוחות.. 

נשמע שאת גרה ביישוב

וקרוב להורים

מי שגר בעיר וגר במרחק שעהוחצי-שעתיים-שלוש נסיעה

שום אופציה לא רלוונטית..

אין טרמפים של היישוב

אין ילדים גדולים שעצמאיים לנסוע לבד

השכרה- יש רק עד 7 מקומות ואנחנו יותר וזה גם יקר בטרוף..במיוחד בחגים

לנו אין תקציב לאוטו גדול מצד התקציב

אבל אין לנו גם ברירה אחרת

תחב''צ לכולנו- היינו ככה במשך שנים גם עם 4 ילדים קטנים

וזה כבר לא אפשרי היינו נוסעים 5 שעות לפעמים! כי אין אוטובוסים ישירים אלא מחליפים כמה ואז עומדים בטרמפים עם הסלקלים ..והציוד מתרבה עם כל ילד

קיצר לא אופציה כבר

ונגלות בכלל לא אופציה כי גרים רחוק

אז או שלעולם לא ניסע להורים

או שנקנה רכב גדול גם עם הלוואה וזה מה יש..

ואכן זה מה שעשינו..

מבאס מצד אחד כי הוא גדול(9מקומות ואוכל דלק ..אבל מה לעשות

עניין של נסיבות.

יש את מי שגר בישוב- ונעים לו לבקש רכב משכן, ויש את מי שגר בעיר ויש לו תחב''צ נגישה.

יש מי שיביא לסוע להורים לשבת כבר ביום חמישי כדי שיהיו אוטובוסים/יסתדר עם טרמפ ספציפי, ויש את מי שיעדיף לסוע רק באמצע שבוע, ובהרכב משפחתי חלקי.

וכן, יש מי שיביא לקחת הלוואה ולחסוך במקום אחר (שזו גם בחירה לגיטימית- אם יש מאיפה להחזיר את ההלוואה. כשהיא כתבה שאין להם איך לממן רכב יקר, הנחתי שגם כהוצאה חודשית אין להם).

לכל בחירה בחיים יש יתרונות וחסרונות. אני כרגע בוחרת לא לקנות עוד רכב/רכב גדול- ולהאריך חל''ד.

אז כולם נהנים מאמא בבית, ומשקיעים הרבה אנרגיות כשכן נוסעים. ככה בחרנו וטוב לנו.

אתם בחרתם אחרת- אם טוב לכם בבחירה הזו, אז מעולה.

אבל אם קונים רכב מכסף שאין, ונכנסים בגלל זה ליותר חובות ומגדילים את המינוס, בד''כ הסוף לא יהיה טוב. זה משהו שחייבים לקחת במערך השיקולים.

אלא מתלבטים מה עדיף ומה יותר משתלם

הן בנוחות והן במחיר

באמת אין פעם נסענו באוטובוס

אבל ההורים עברו דירה רחוק ואין לשם תחבורה ציבורית בכלל.. אז זה לא אופציה

ולהשכיר אין פה יותר מ7 מקומות. בדקנו.

וגם זה יוצא יקר מאוד מאוד.

אז איך?

ההורים לא יכולים להגיע.

אז לנתק קר עם המשפחה?

נוסעים אחת ל... אבל עדיין משהו חייב

אז לפעמים כן...ספגנו אץ הנזק הכלגלי ולקחנו הלוואה

וזה לא אידאלי אבל באמת ששברנו את הראש ולא מצאנו מוצא

אולי בעוד כמה שנים כשיהיו לנו גם גדולים עצמאיים נוכל לחשוב על עוד אופציות

באמת זה נושא מורכב וכל משפחה והצרכים שלה

והלוואאאי וייצרוצרכסים שהם גם גדולים גם לא זוללי דלק וגם במחיר שפוי מקווה שהמשיח יסדר גם את זה

אני באמת כמעט לא מגיעה להורים לשבתות.

נפגשים הרבה, אבל כמעט רק באמצע שבוע- רק הורה אחד עם חלק מהילדים (עם הצד השני רן נפגשים הרבה כי הם גרים במקום הרבה יותר נגיש תחבורתית).

ולפעמים הגדולים נוסעים לבקר/לעזור לבד בתחב''צ (הגדול שלי כבר התחיל ללמוד נהיגה... אז אנחנו במצב שונה).

זה לא אידיאלי ולא מושלם, אבל מבחינתי לחיות מעבר ליכולת הכלכלית שלנו זו לא אופציה.

(וכן, כשהיו לי רק קטנים, קנינו רכב גדול, אבל טרנטה שצורך הרבה דלק. שמחנו מאוד להיפטר ממנו...). 

סכנת נפשות לסוע כשלא חגורים.

ברכב רגיל יש 5 חגורות, אין מקום לשש נפשות

מומחית חחחח

מה התקציב ??

יש לנו שני רכבים כי צריך לעבודה.

אם לא היינו נשארים עם רכב אחד נוח של חמישה מקומות. יש לנו טויוטה קורולה וזה אחלה עם כסאות ילדים.

אנחנו לא נוסעים הרבה באמצ"ש בהרכב מלא (אחד ההורים עובד והשני יוצא עם הילדים לבילויים בד"כ)

ככה שנסיעות משפחתיות הם בעיקר באירועים או שבתות. היינו מסתדרים עם זה.

לא הייתי משקיעה 100 אלף שח ברכב גדול רק בשביל הפעמים שכל המשפחה נוסעת בהרכב מלא, שלא לדבר על ההוצאות השוטפות.

בטח אם יש לך כזאת נסיעה ארוכה לעבודה כל יום עם רכב ריק.

עדיף אם כבר לקנות רכב קטן נוסף פשוט ב20 אלף בשביל הנסיעות האלה. אפשר גם בפחות.

אצלנו זה פעם בחודש גג. זה לא שוחק את הרכב כמעט.

היה לנו רכב כזה. קנינו ב14 ומכרנו אחרי כמה שנים באותו מחיר. והוא נסע גם את העליות של ירושלים ואפילו עד הצפון והדרום הרחוק. אבל כמעט לא נסענו איתו ביומיום.

היינו ממלאים דלק פעם בחודש. לדעתי הרבה יותר כדאי.

אם אתם גרים באיזור שלכל מקום צריך רכב לכל מקום למשל לסופר, לדואר, לרופא, לבי"ס, לחוגים וכו' אז תשקלו מעבר דירה כחלק מהמכלול. אנחנו גרים באיזור שהולכים ברגל לכל הצרכים היומיומיים האלו אז באמת לא נשאר הרבה נסיעות.

תקני פריוס פלוס..חסכןני בדלק

אם תקני אוטו שהוא לא חסכוני בדלק ותסעי תכמות זמן שאת אומרת את מהר מאוד תדביקי לסכום של רכב יקר אז עדיף לך מראש להשקיע בהיברידי ולא לזרוק כסף על דלק

אבל יכול מאוד להיות שיותר זול ומשתלם להשכיר רכב כשצריך.

כשמסתכלים על זה לעומק, זה יוצא יותר זול מלקנות עוד רכב.

(לא קראתי הכל, מקווה שלא חוזרת על תשובות)

כרגע 2 ה"גדולים" בבוסטרים והקטן בכיסא תינוק. עדיין לא יצא לנו לנסוע עם הקטנה, כי בעלי לא מוכן. חשבתי אולי יש איזו אפליקציה להוסיף ילד רביעי לא יודעת איך...

אנחנו נוסעים בערך פעמיים בחודש כולם, ובחופשים יוצאים הרבה לכל מיני מקומות ואין סיכוי שניסע בתח"צ או טרמפים או השכרה..  היינו ככה כמה שנים והיה לנו די והותר.

בתוך העיר גם נוסעים המון לגנים מעון סופר וכו

אני נוסעת כל בוקר 40 דקות הלוך וכן חזור.

לקנות רכב נוסף אני לא בטוחה שמשתלם בגלל הביטוח. וגם אין לי כח לנהןג נסיעות ארוכות כשנתפצל..

7 מקומות יקר לנו (תקציב של סביבות 30) אלא א"כ זה לא היברידי ואז יש סביבות ה35

אולי כלכלית

אבל אני לא רואה דרך אחרת לנהל את זה

ילד רביעי במשפחה והלאה זה היערכות אחרת מבחינת התניידות, כשיש נסיעות משותפות רבות.

ולכן, אני לא רואה אופציה אחרת מלבד לעבור לרכב גדול יותר, יחיד, או להחזיק רכב 7 מקומות בנוסף לקיים, רק לנסיעות משותפות, ולבדוק אופציה מול חברות הביטוח לפוליסה לפי ק"מ.

החלטות טובות יקרה!

יש???

תשאלו סוכנים

רכב של 7 מקומות זה היה כבר לפני כמעט 5 שנים ועלה לנו בסביבות ה60 מזדה ומרוצים ממנה

בנתיים נולד עוד ילד והגיע הזמן להחליף את הרכב.

בנתיים גם בעלי קיבל רכב יותר טוב מהחברה שעובד בה ושגם אני יכולה לנהוג בו אז שוקלים כשנחליף לחזור לרכב של 5 מקומות שזה אומר שלא אוכל לנסוע עם כולם לבד אבל חוץ מבחופש הגדול זה לא קורה וגם בחופש קורה מעט מאוד. ולחלק מהדברים כן נוכל להעזר בתחבצ ( נגיד לשלוח את שני הגדולים 12,10) כשזה אוטובוס אחד וקרוב או לעשות הקפצה.. ובאמת יהיו דברים שכנראה חא אוכל לעשות אבל השיקול שלנו שזה חסכוני לנו כלכלית ויותר נכון לנו מה גם שמדובר באמת על פעמים בודדות ממש שזה באמת יגביל אותו. בנוסף להחליף לרכב 7 מקומות טוב כרגע זה לפחות 100 אלף ופחות מתאפשר לנו. בנוסף בשבע מקומות יש בעיה של מקום בבגאז לפחות בדגם שלנו וזה אומר שכשנוסעים אפילו רק לשבת בלי עגלה עם מינימום דברים בקושי נכנס הכל. לפני כמה זמן נסענו לטיול של כמה ימים ונסענו עם שתי מכוניות כי לא היה סיכוי שכל הציוד יכנס לנו ברכב אחד. וזה לא היה כזה נורא..

לאחרונה שמתי לב מתדירות התדלוקים שהיא לא צורכת ככ הרבה דלק. (אולי בהשוואה לרכבים קטנים זה כן הרבה אבל אני לא יודעת. לפני הילדה הרביעית היינו בלי רכב, ואז קנינו את המזדה.)

אני נוסעת 4 ימים בשבוע עם הרכב. בים 40-60 דקות לכל צד.

תדלוק ב300 הספיק ל: חזור מהעבודה, 5 פעמים הלוך חזור + 3 נסיעות הלוך- חזור לישובים במרחק חצי שעה. (לא ידוע לי שבעלי תדלק שוב באמצע)

אנסה לחשב לפי קילומטר לליטר.

השאלה היא כמה עולה תדלוק מלא גם 

לשם ההשוואה

אני נוסעת כל יום שעה בתוך העיר

מתדלקת מלא פעם בכמעט שלושה שבועות ב275 שח 

רכב 5 מקומות אמנם, אבל נראה לי הבדל משמעותי 

300 זה לא מיכל מלא, אלא כמעט מלא. (הגיע לאיזור ה1/4 ואז מילאתי מחדש).

לפי החישוב שלך- 18 שעות נסיעה או קצת פחות (שעה לכל יום, 6 ימים בשבוע, שלושה שבועות) ב275.

אצלי בסביבות 13 שעות (לפי החישוב שכתבתי לעיל) ב300.

צריך לחשב לפי ק"מ ולא לפי שעות, אבל זה נותן אומדן.

זה יותר יקר, אין ספק, בערך פי 1.5.  אני ממליצה אם יש צורך ברכב גדול. יש רכבים שזוללים יותר מהמזדה  (במיוחד אם חישבתי את השעות שלך על הכביש יותר ממה שהן באמת)

אני נוסעת חצי שעה כיוון כל יום 

וכמובן עוד סידורים  כמו קניות וכו

אבל ברור שמי שצריך רכב גדול יותר - אין מה לעשות. משתלם יותר או פחות, זה הצורך..

לנו יש רכב שבדיעבד אולי לא היינו קונים(בזמנו לא הייתה לנו פריווילגיה לברר אבל בע"ה רכב הבא נשים לב גם לזה)

הוא 5 מקומות ולוקח ליטר לעשר קמ שזה המון.

לא יודעת להגיד כמה שעות נסיעה זה יוצא כי אני לא נוסעת באופן קבוע מספר זהה של נסיעות בין תדלוקים

אבל כן חישבנו כמה פעמים כמה הוא לוקח וזה נחשב דיי פסיכי...

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

החלמה מהירה

בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈

אין כמו הפורום בעולם!

אם הייתי אומרת לבעלי הפורום אמר......

לא שהוא כזה חסיד של הפורום, אבל בענייני רפואה הוא מעדיף לא לפספס דברים, אז מקשיב אפילו ל"סתם נשים חפרניות" מהפורום...

מה מתאים לכוויות

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...