אני גם מרגישה שהחופש מביא אותי לקצה, ואנחנו רק בהתחלה...

לא להביא את עצמי לקצה, לזהות מה הכוחות שלי ולהחליט לפיהם מה אני עושה ומה אני לא עושה.

אני לא אכין ארוחת ערב מושקעת, אם זה מגיע על חשבון הכוח שלי.

לא אנסה לסדר את הבית בזמן שהילדים ערים, אם זה גורם לי להיות חסרת סבלנות.

גם אם זה במחיר שהבית יהיה יותר מבולגן, או שהאוכל יהיה פשוט יותר.

אלו דוגמאות שקשורות לסדר עדיפויות.

אם אני רואה שאני מתחילה להגיע לשלב של כעס, אני אקח כמה דקות הפסקה, גם אם הילדים ישתעממו בינתיים.

באופן כללי הילדים אצלנו רגילים שאמא ואבא לא תמיד צמודים אליהם, וזה גם מאוד עוזר אני חושבת.

נשימות מאוד מאוד עוזרות. אם נושמים נכון, יש ממש תחושה של רוגע שמתפשטת בגוף. וזה גם עוזר לחשוב רגע לפני תגובה.

2. התנהלות בעת כעס- אם יש הבנה תמידית שהכעס שחשים מול ילד אינו קשור אליו אלא כעס עצמי, אז אפשר ללמוד בעת תחושה של כעס, ללכת להצידה להרגע במקום להגיב. גם אם בטעות מתחילים להגיב, אפשר לעצור בכל רגע נתון וללכת הצידה להרגע.

3. התנצלות על פגיעה- אם מדברים בעת כעס בצורה לא יפה, אפילו קצת, כדאי לאחר שנרגעים להתנצל בפני הילד, להסביר לו שדברתי בצורה כזו בגלל כעס.

לא רק השיטואציה החיצונית

גם

אבל מה היא מציפה בי בפנים?

כשמזהים את הטריגרים, את האמונות שמזינות את הכעס..

אז אפשר גם להתבונן בהן ולפרק אותן לגורמים..

וגם להיות חכמות מראש

לחשוב איך לייצר איתן פחות מפגש..לחשוב מראש איך היית רוצה להגיב אחרת.. ועל משפטים אחרים שתוכלי לומר לעצמך בזמן אמת

אבל אגיד לך מה עוזר לי להשתלט על עצמי.

לרוב אני מגיעה לקצה כשלא עושים מה שאני מבקשת. נגיד היה רצף של דברים שלא הקשיבו לי ואני כבר מעוצבנת ועכשיו הילדה לא מוכנה לשים סנדלים. אני כמעט צורחת עליה "שימי סנדלים!!!" ואז אני חושבת לעצמי, "טוב, שלא תשים סנדלים." אני אומרת לה שהיא לא חייבת לשים סנדלים והולכת משם להמשיך לארגן דברים אחרים. לא מבזבזת זמן בויכוחים איתה כי בזבוז זמן גם גורם לעצבים.

אה, עברו 2 דקות ופתאום צריך לצאת מהבית ואין לה סנדלים? לא נותנת לה לצאת מהבית ואומרת לה בנחת (טוב וגם קצת בשמחה לאיד) "אני מצטערת אבל אין לך סנדלים". ראי איזה פלא מיד רצה היא ושמה את הסנדלים תוך שניה!

(כן יש לי ילדה אחת שלפעמים יוצאת לגן בלי קוקו מסודר או בלי לעבור קודם בשירותים כי היא סירבה והחלטתי לא להתעקש איתה ולא היה זמן לזה אח"כ. כל עוד זה לא מפריע לה, גם לי לא מפריע. כשזה יתחיל להפריע לה, מאמינה שהשינוי יבוא ממנה.)

אני רוצה שיאספו את הצעצועים ואף אחד לא מקשיב ולא אוסף? בא לי כבר להשתגע מהם ולצעוק. אבל אז אני חושבת לעצמי "טוב, אז שלא יאספו, מי בכלל צריך צעצועים?"

הולכת מביאה מטאטא מהמטבח ומתחילה לטאטא את הצעצועים. מיד כולם נזעקים- לא!!! אז אני אומרת בנחת (ושוב קצת בשמחה לאיד חחח) "אההה אבל צעצועים לא אסופים הולכים לפח!" מיד הפלא ופלא כל אחד עט על הצעצוע הקרוב אליו ואוסף אותו.

תודה לך על זה

אנסה לאמץ

זה בסדר גמור להעביר את האחריות לילדים, ואם הם לא נועלים סנדלים, אז באמת אי אפשר לצאת מהבית.

אבל חשוב שזה יעשה מתוך מקום רגוע ונקי, ולא מתוך "נקמנות". בעיניי זה מכניס את הילדים ללחץ ומעמיד את ההורה מולם בעמדה לא נכונה. ובנוסף, נכון לעשות את זה רק במקרים שבאמת יש כיסוי לאמירה. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים לצאת לגינה, והבן שלי לא מוכן לנעול סנדלים, אז אני באמת אשחרר ואגיד לו בסדר גמור וכשהוא ירצה לצאת לגינה אגיד בנחת שאם אין לו סנדלים אי אפשר לצאת לגינה. אבל מתוך מקום שאני באמת מוכנה לוותר על לצאת לגינה.

אבל אם צריך לצאת לגן, וזו לא באמת אופציה מבחינתי האם אפשר לצאת או לא, אז אני לא אגיד משהו שאני לא מתכוונת לעמוד בו.

קצת קשה לי לדייק את זה, אבל מניסיון אצלנו, במקרים של סיטואציות דומות, זה העמיד את הילדים בסוג של לחץ וזה לא מלמד לטווח הארוך בצורה בריאה. אז אני ממש משתדלת להימנע מדרך כזו, כשהיא מלווה ב"ניצול" הכוח והידע של ההורה ושימוש בלחץ של הילד, למרות שהיא באמת יעילה לטווח הקצר.

אני מרגישה שאצלי, אני צריכה להמציא את עצמי כל פעם מחדש עם הילדים. אז אני לא יודעת איך השיטה הזאת עובדת לטווח ארוך. אבל כרגע זה עובד אצלי. והאמת, שלא אכפת לי גם שתצא מהבית לגן בלי סנדלים, עד הרחוב היא כבר תחליט שכן כדאי לה ללבוש אותם.

אבל מבחינתך- אוקיי, הילדה צורחת שהיא לא רוצה סנדלים, ואת לא רוצה להגיד לה שהיא לא יוצאת כי חייבים לצאת לגן. אז מה הפתרון שלך?

ובקשר לנקמנות חחח

מה אני אעשה, כשזה מגיע ממקום שהמקור שלו כעס, אני כבר מעדיפה שזה יהיה נקמנות ולא כעס. כשאני רגועה ויש לי כוחות והכל טוב, אני מתייחסת בצורה הרבה יותר מבינה לקונצים שלהם. אבל כשאת כבר מגיעה לסיטואציה של עצבים, מבחינתי זו דרך אחת לא להוציא עליהם את הכל אלא להישמע יותר רגועה.

אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה, ומה שעובד אצל מישהו אחד לא בהכרח יעבוד אצל מישהו אחר.

אז מה קורה אצלך והאם זה מתאים, זה רק את יודעת.

אז קודם כל חשוב לי להגיד שמה שכתבתי לא מכוןן אלייך, אלא אלי, אני מתארת וכותבת רק מתוך חווית ההורות שלי.

לגבי השאלה של הסנדלים, זה מאוד תלוי בסיטואציה ותלוי גיל.

או שאני אהפוך את זה למשחק

או שאני אגיד שיצא בלי סנדלים

או שאגיד שאני יוצאת ומחכה ברכב למי שמוכן

לרוב אחד משלושת הדברים האלו עובד

תודה 🙂

נראה לי דיברתי פה כבר יותר מדיי חחח

עשיתי את זה פעם פעמיים על צעצועים שלא אכפת לי מהם. אבל שוב, זה לא שאני עושה את זה כל יום, רק כשכבר כלו כל הקיצים

שאם נואשים עושים פעולה חריגה.

לא כדאי להיות נואשים מול ילדים ולא כדאי לעשות פעולות חריגות.

הרבה ילדים מתקשים בפעולה של איסוף משחקים, בעיניי חבל להתעקש על זה ולפגוע בתקשורת עם הילדים.

לא חושבת שלזרוק צעצועים זה פעולה חריגה. יש לילדים שלי כמות לא הגיונית של צעצועים מיותרים שלא אני קניתי ולא יזיק להם ללמוד להעריך את החפצים שלהם

כי באמת לא שייך מבחינתי לזרוק לפח.

קראתי, ושמתי לב שזה ממש נכון,

שההתפרצות היא כשאני מבליגה או מתאמצת במיוחד להיות נחמדה, ואז מגיעה לקצה כי כאילו - אתם לא מתביישים שאני כ"כ מתאמצת?

למשל, הילדים מסרבים לאסוף, אז אני מנסה בדרכים כיפיות וחביבות להפוך את האיסוף למשחק, והם עדיין מתעלמים, אז אני מחליטה שלא נורא, בשביל לשמור על אווירה טובה, אאסוף בעצמי אחרי שילכו לישון, ומתגברת על עצמי ולא כועסת. וכדי להיות אמא טובה, אני משקיעה ומכינה פנקייקס לארוחת ערב, ואז קוראת להם לבוא לאכול, והם פשוט מתעלמים ממני, אז אני מנסה בדרכים נחמדות. אבל פתאום - בום. פיצוץ. נמאס לי. הם הגזימו. אני כ"כ מנסה לשמור על אווירה נעימה, ולהיות אמא כיפית ולא לכעוס, והם פשוט לא מעריכים את זה ולא משתפים פעולה!! אז כבר אני מגיעה לכעס ולצעקות.

אז היה עדיף שבשלב מוקדם יותר כן אנזוף או אדבר בתוקף, ולא אתאמץ להתעלות על עצמי.

דרך ממש יעילה היא לומר להם את הרגשות שלי, במקום לכעוס, לומר: תדעו לכם שאני ממש, אבל ממש, כועסת. ניסיתי שנאסוף משחקים בכיף ומתוך משחק ואתם פשוט התעלמתם ממני! זה ממש מכעיס אותי, ובכלל לא נותן לי חשק לנסות את זה להבא. או: אני מאוכזבת מאוד שטרחתי להכין ארוחת ערב טעימה ומיוחדת ואתם ככה מתעלמים ממנה. בסוף רק כשהפנקייקס כבר יהיו קרים אתם תיזכרו שאתם רעבים ולי בכלל לא יהיה חשק לתת לכם לאכול.

זה לא שאני תמיד עומדת בזה.... לצערי בכלל לא. אבל לפחות יודעת על מה צריך לעבוד...

נובע מחוויות עמוקות יותר שהוא ביטוי חיצוני להםלרוב מול ילדים, נכעס כשאנחנו מרכישים חוסר אונים בתוכנו,

ובעצם כעס ושאר המידות הדומות, הן הדרך שבה במקום להתמודמול הכאב שלנו בלוך עצמנו, לדוגמא שאני מרכישה שאני אמא לא טובה

או שאני מרגישה חוסר אונים

אני בעצם משליכה את הכעס על הסביבה, או על הילד שלי.

ההתמודדות הנכונה בעיני היא ללמוד להתנהל נכון מבחינה רגשית ולהבין איך

המנגנון הזה פועל בתוכנו ואיך נכון לעבוד איתו.

בעלי הצחיק אותי היום

שרתי בנונשלנט את השיר של ריטה ורמי, לילה עייפים את מתרגשת .....כל מה שתרצי אעשה בשבילך ( מי שמכירה חחח)

אז בעלי השלים את מתעצבנת 🤣 קרע אותי

קיצר זאת ממש עבודת חיינו, לא לכעוס

היו לי תקופות הרבה יותר גרועות..יש ויש

אני חושבת שמה שעוזר מאד זה שיח על זה עם הבעל, לספר על הקושי, לחשוב מה עוזר לא להגיע לקצה, לשים לב אחד לשניה מתי עדיף שהשני יטפל במצב...

אני מרגישה שאחרי 11 שנים של נישואין זה נהיה איכשהוא מאוזן יותר, גם לומר אני מאד כועסת, לדבר את הרגשות ופחות לפעול ,מאד עוזר,

ואם קרה וכעסת והתנהגת באופן שאת מתביישת בו, לבקש סליחה, להסביר אמא היתה עיפה/ לחוצה וכו...

אה ועוד דבר חשוב מאד, להיות קשובה לעצמך, לנסות לישון כשעיפה להפריד עבודה מבית, לצאת עם בן הזוג /חברה/לבד למלא את עצמך וככה בדכ פחות מגיעים לקצה...

בהצלחה לכולנו ♥️

סגנון מדרחוב

שם לפעמים יש מציאות במחיר שפוי

זוכרת בתור ילדים אמא שלי הייתה נוסעת לבני ברק עוברת חנות חנות

להזמין בארץ באתר באמת יצא לך יקר לשלוש בנות

לק"י

אלא אם כן, את רוצה ממש נפוח.

אולי מידה 4 או 6 תתאים לבת השלוש.

יש להם גם שמלות לבנות

לא רואה שיש באתר אבל בחנויות באזורים דתיים

וקיווי כמו שכתבו

פעם היה להם גם אתר. עכשיו לא מצאתי.

משחה שאפשר לקנות בבית מרקחת בלי מרשם.

היא עוזרת מאוד, וגם די במהירות.

(צריך להיזהר לא לשים אותה בתדירות גבוהה מידי כי היא עם סטרואידים, אם אני זוכרת נכון)

ותבקשי מרשם בפניה לרופא, לטבע קוטן או משהו מקביל, חבל סתם להמשיך לסבול

אם ירד לה דם כדאי ללכת לרופא שירשום משחה טיפולית.

סתם כך כשאדום מאד ממליצה בחום על אינוטיול. הוא לא לשימוש קבוע.

וכמובן, להפסיק להשתמש במגבונים, לשטוף במים ולנגב בעדינות, ולהשאיר ללא חיתול/עם חיתול פתוח כמה שאפשר. 

1. לקבוע תור לרופא.
2. להוריד לה טיטול ולתת לה להיות על מזרן פעילות או משהו, כשמתחתיה יש מגן כלשהו אם תעשה...וכשיש שמש עדינה של שעות בוקר שתהייה שם ללא טיטול לדקות ספורות- מאוד מקל.
3. עצה הזויה ממש אבל ראיתי על ילדיי שעוזרת (מה שכן לא יודעת אם במצב כמו שתיארת) כשיש בטיטול פיפי בלבד. לא להחליף ישר, הפיפי ממש מוריד רמת אדמומיות, הוא מחטא כזה, לא יודעת מה עושה בדיוק אבל ממש מוריד את מצב האודם. (אבל שוב לא יודעת אם בכל מצב)
4. בכל החתלה לא לנגב במגבונים, אלא תחת ברז במים חמימים, לנקות בעדינות עם מעט סבון, ולגב בטפיחות קלות.

או קמח תפוחי אדמה

ולא להשתמש במגבונים עד שזה עובר, רק מים.

יוצאות לה שיניים? - אם כן, זה ממש יכול להיות בגלל זה.

אם לא- אולי להחליף חברה של טיטולים. יש תינוקות שרגישים לחברות מסוימות ולא יעזור כמה משחות תשימי כי הטיטול לא מותאם לעור שלהם. 

לשטוף אחרי כל יציאה במים ולא עם מגבונים

ולמרוח אינטיול., שאני לא זוכרת מאיזה גיל ניתן לשימוש. אבל זו משחת פלאים

רופא אצלי טעה והביא סטרואידים שלא עזרו

התיאטר נשמע מתאים לפטרייה ומטפלים באגיסטן בייבי עובר מהר

כולל פספוסי לילה בכל לילה החל מפרוץ 7 אוקטובר.
לא עזר כלום, בהתייעצות עם פסיכולוגית, עשינו לה עיבוד חוויה למה שקרה באותו יום, ממש שיחזרנו את האזעקות, ומה היה ומה הרגישה וכו וכו
לחישות לילה
וב"ה עבר לה.
גם הייתה אז בגיל 5...

אחרי שדיברתם איתה על זה הכוונה.

הבעיה שאני חושבת שזה התחיל מהפחד ממפלצות אבל עכשיו זה כבר סתם ככה, גם באמצע היום וכשיש אור

אם יש משהו שמפריע וכו.

או שהוא אומר שהכל סבבה והוא פשוט לא מרגיש שצריך, או שהוא מתחיל להמציא תשובות לא קשורות על אירועים נקודתיים שעיצבנו אותו.

לגבי אי הנעימות בפספוסים נראה לי שירינו לעצמנו ברגל, מרוב שרצינו שלא ירגיש רע עם הפספוסים בלילות אמרנו לו שזה קורה ולא נורא אז מבחינתו פספוסים זה פשוט סבבה. הוא רק צריך להתנקות ולהחליף בגדים וזה לא מטריד אותו בכלללל

אז הוא יכול להגיד בנחת כזה "בסדר אם אני אפספס אני אחליף" 

 להסביר לדוגמה על כמויות כביסות, על הקטע החברתי (זה קורה לו בגן באמת או רק בבית?) וכאלה, וממש לסכם שמדי פעם הוא הולך בצורה יזומה גם אם לא מרגיש כשצריך.

אפשר גם לעשות מבצע מדבקות או משהו בסגנון שיעודד אותו ללכת.

לרץא שמעתי על זה בכל אופן. אברר.

ניסינו להסביר ולדבר, זה פשוט נגמר במשיכת כתף עם "לא רוצה"..

בעבר כשתמרצנו עם מדבקות הוא פשוט עשה דברים כל הזמן בלי צורך רק כדי לקבל את המדבקות ולא בא לי שילך לשירותים 3 פעמים בדקה.. מתלבטת אם זה עדיף

מפי אלה ששמרו עליה (לא אני🙈) -

וכנראה שהיא פשוט עייפה...

אז טוב, ניתן לה לישון, ונקווה שמחר היא תלך... (בתקווה שהשגרה הנחמדת תימשך עוד קצת)

ביום חמישי הגדולה לא הלכה ללימודים, כי לא לומדים באיסרו חג.

ביום שישי הקטנה היתה בבית, כי אין משפחתון בשישי.

בראשון דווקא כולם היו במוסדות,

אך היום השני נשאר בבית כי לא מרגיש טוב.

ואני

צריכה

שקט

ולבדדדדדד

שיהיו בריאים אמן.

לפחות אצלנו עכשיו כל החולים (האמיתיים והמדומים) ישנים, אז יש לי קצת שקט...

מקווה שגם אצלך❤️

כתיבה משעשעת.

מודה שאני מיציתי את ההשכמות. הבוקר בקושי קמתי...

ואחרי פרק זמן של עצבנות היא התאוששה ונהייתה עליזה ושמחה כרגיל.

עכשיו צופה בסרט עם אחיה, שגם התעורר משנת חוליו🙈 (אין לי כוח וגם אין טעם לקחת אותה למשפחתון)

מקווה שהלילה היא תישן טוב ומחר תלך...

פעמיים חום.ועוד כאבי בטן והקאות.

וכולה יומיים בקייטנה🙄

אולי מהשכנים במקלט🤷‍♀️

כי הבן הגדול התחיל להשתעל עוד בפסח... (והרופא אמר שזו דלקת)

מגיל שלושה חודשים בערך כשממש חם אפשר להלביש אפילו קצר. לפני כן - שכבה אחת ארוכה.

אבל עכשיו באמת עדיין לרוב קריר...

חנות בגדי תינוקות - בזאר שטראוס.

הייתי מלבישה כמו את עצמי ארוך דק או קצר בהתאם לתחזית.

ואם היא הולכת למסגרת שיהיה לה איזה קפוצון איתה למקרה שיתקרר

לק"י

עדיין קריר אצלינו.

אם חם- אז שכבה אחת דקה או בגד גוף ארוך ודק ומעל עוד שכבה דקה.

כשיהיה ממש קיצי- נעבור לקצר.

אז אחד מהשכבות יהיה עבה יותר.

ובחוץ מוסיפה שמיכה אם קר או יש רוח..

כשממש חם אז קצר

כשחמים אז ארוך דק

וכשעדיין טיפה קריר אז 2 ארוך דק

אם השרוול קצר אז מכנס ארוך

אם המכנס קצר אז שרוול ארוך

אם שניהם קצר שזה נדיר, אז גרביים לפחות חח

לא מסוגלת כבר ילד אחרי ילד להלביש בקיץ ממש ממש קצר אפילו שחם, רואה אמהות שמלבישות קצרצר את התינוקות והם חופשי בדשא/בשטיח

ואני לא מסוגלת חח (אולי זה קשור למוצא שלנו מברית המועצות לוידעת)

בשל הידבקויות קשות , שהחמירו עם ניתוחים קיסרים עד כדי חוסר יכולת להרות טבעי ( מכער. כאלו שנותחו פי כמה ושום בעיה לר נוצרה כך שחושבת שההידבקויות היו שם תמיד(

מחזור קשה בנערות בפרט עד כדי כמעט התעלפות

לא עולה לי עוד משו

מה את מעלה ממך?

מעניין גם אני מביאה בטיפולים וחשבתי על זה גם אבל לא נראה לי שישנה משו אם אקבל את התווית או לא..אולי לנפש

וכאבים בזמן יחסים שנעלמו אחרי הלידות.

ממש לנפש 💗 לדעת למה. 

חצוצרות חסןמןת היה לי הריון מחוץ לרחם עכב כך עד שכרתו אחת. וכן סבלתי מכאבי תופת ביחסי אידות כמה שנים טובות.כן זה מחלה שמחמירה כמו שכתבו, כן הצלחתי להאות טבעי בהתחלה ,אבל היה קושי מאוד בלידה ,והיום אני יכולה להרות רק עם ivf

חיבוק מבינהאותך מאוד

בעיקרון התסמין העיקרי של זה אמור להיות כאבי מחזור מאד מאד חזקים.

בפועל לי היה מחזורים נסבלים (עם אקמול).

אבל יש עוד תסמינים שלי היו.

כאבים ברצפת האגן. גם ביחסים, אבל לא רק. דלקות בדרכי השתן, כאבי עיכול, גזים, התכווצויות שרירים ברגליים, כאבי ראש, כאבי מחזור ללא מחזור, כאבי בטן, בחילות, ובטח שכחתי כמה דברים.

התגלגלתי אצל הרבה רופאים, ואובחנתי עם מעי רגיז, עד שהחלטתי לבדוק אנדו' על דעת עצמי, וגיליתי שאכן יש לי.

אבחון מתבצע אצל רופא מומחה לזה. יש רשימה באתר של "אנדומטריוזיס ישראל".

רופא נשים רגיל לא יודע לאבחן!!

ממליצה על ד''ר ורד אייזנברג. נחשבת למומחית מס' אחת בארץ לאבחון אנדו' באולט'. וגם מאד נחמדה.

למה צריך לדעת אם יש?

אם יש קשיים בפוריות - אז יודעים מה הבעיה ובמב צריך לטפל. וגם בלי קשר. אנדו'זה מחלה שכל הזמן מתפתחת וצריך להיות במעקב עליה. הנגעים שלה יכולים לנדוד בכל רחבי הגוף וממשיכים להתפתח בכל מחזור.

סף הכאב שלי מאוד גבוה וקשה לי לציינן את כאבי מחזור...

איפה היא מקבלת? דרך הקופה או פרטי? 

או דרך הקופה עם הפניה

אם יש לך ביטוח פרטי גם צריך הפניה - בשביל ההחזר

לפחות ככה זה במכבי 

היו לי כאבים מאוד מאוד חזקים במחזור , וכל מחזור גם בעיות בעיכול, אחרי החתונה קצת נרגע, כנראה בגלל הריונות וגלולות, אבל חזרו בעוצמה אחרי כמה שנים , נוסף לכאב לא הצלחתי להיכנס להריון, אבחנו לי ע"י אולטרסאונד ציסטות והידבקויות, הכאבים המשיכו מעבר למחזור, גם בביוץ, לפני ואחרי, ברמה שרוב הזמן סבלתי מכאבים בגלל אחת הציסטות שישבה על העצב , בשלב מסוים, כל מחזור גם עלה לי חום, כי היתה שם הידבקות שיצרה דלקת , עברתי ניתוח , הוציאו וסידרו הכל, לקחו חלק מהתאים הנודדים, עשו ביופסיה כדי לאשר שבאמת מדובר באנדו, אחרי הניתוח חשתי הקלה משמעותית, היום אני על גלולות כדי שהמצב לא יחמיר.

לשאלתך האחרונה- בטח קיבלת תשובה, אם כואב לי ממש , והגלולות יכולות למנוע את זה, חשוב לוודא שזה אנדו. וזה גם יכולה להיות אחת מהסיבות לעקרות, יש קושי להריון להתפתח בסביבה כזו. למרות שאני חייבת לציין, שלפני האבחנה והכאבים החדים שגררו ניתוח, נולדו לי ילדים באופן טבעי , אחרי זה , זה כבר סיפור אחר..

נראה לי שזה יהיה רלוונטי רק לזוגות עם מספיק מודעות לעשות ברור גנים מקיף לפני תכנון הריון, שזה לצערינו לא כמו גדולה של אנשים.

זה גן שמוצאים בבדיקות סקר גנטי רגילות של קופת החולים, או כחלק מבדיקות גנטיות פרטיות כמו אקסום גנטי וכו'?

לכמה ילדים המימון הזה תקף? שניים, כמו בטיפולי פוריות רגילים?

א. יש יותר ויותר מודעות לעשות בדיקות גנטיות לגן הזה ספציפית, בעבר הבדיקה לא הייתה בסל הבריאות, אחר כך הוסיפו לכל מי שיש את הגן הזה במשפחתו, אחר כך לכל האשכנזיות, ומזה כמה שנים שהבדיקה כלולה בסל לכל אדם.

ב. הגן הזה כ''כ אלים, שבדרך כלל משפחות עם הגן הזה יודעות על כך, או לכל הפחות יכולות לחשוד. עם כ-90% לפתח סרטן אצל נשים וכ-30% אצל גברים, קשה להסתיר את קיומו של הגן.

זה כמובן לא אומר שאין צורך להיבדק אם אין סרטן במשפחה.

ג. לכאורה המימון תקף לשני ילדים, אבל:

אם אשה לוקחת הורמונים, עוברת שאיבת ביציות, הפריית מבחנה, ואז מגלים למשל שיש 10 עוברים שלא נושאים את הגן - אז המדינה ''בלי כוונה'' כבר מימנה 10 עוברים.

אולי בהחזרה של השלישי (כלומר אחרי שתי לידות מוצלחות) יהיה צורך לשלם, אבל החזרה זה החלק הכי זול בתהליך. החלק היקר מאוד הוא הבדיקה הגנטית והשאיבה, ואת זה עושים לכל כמות של עוברים שמצליחים להפרות, באותו המחיר. כלומר לבדוק 20 עוברים עולה כמו בדיקת עובר אחד.

ואף אחד לא יגיד לאשה ''הצלחנו למצוא 10 עוברים בריאים אבל רק 2 על חשבון המדינה, אז תחזירי לנו 80% מהעלות''. אין דבר כזה.

בנוסף, אשה שכבר יש לה ילדים אבל בלי השיטה הזאת, יכולה להיות זכאית כל עוד לא הוכח שהילדים שלה אינם נושאים את הגן. אבל לגבי הפסקה האחרונה זה יותר טריקי ואולי לא יהיה אישור אוטומטי, אולי צריך להתווכח וכו'.

או שיש רמות סבסוד שונות?

רק אשכנזיות ואתיופיות זכאיות אוטומטית, השאר צריכות לקוות שהקופה תאשר.

חשוב לציין שמקרה של 10 עוברים בריאים הוא חריג ובגדול בגדר נס

אחרת נשים מתחילות את התהליך ומתאכזבות להגיע לעובר 1 או שניים. זה לא תהליך כזה קליל כמו שזה נשמע על אף שהוא חשוב ומציל חיים. 

והתהליך בהחלט לא פשוט בכלל, מורכב יותר מ ivf 'רגיל'. אבל כמובן חשוב מאוד אם יש צורך... 

ממש לא התכוונתי לתת תקווה שיהיו 10 עוברים אחרי סיבוב אחד,

התכוונתי רק לתת דוגמה בקשר לשאלה על עלות התהליך, ולהסביר שהבדיקה הגנטית תהיה בחינם לא משנה כמה עוברים טובים יהיו, כל עוד עדיין לא היו 2 לידות תקינות.

ממש סליחה אם לא הייתי מספיק ברור

אחרי שנולדו לנו ילדים

ולאף אחד ברוך ה' לא היה סרטן במשפחה קרובה נבדקתי רק בגלל שאני אשכנזייה וחברה המליצה לי

והנה יצאתי נשאית. האמת לקחתי מאוד קשה ...

ממש ממש ממליצה להיבדק לכל אחת גם ללא היסטוריה משפחתית

2 מחשבות שעלו לי:

1. האם זוגות רבים יהיו מעוניינים להשתמש באופציה הנ"ל? כי להכנס לטיפולי פוריות עבור זוג ללא בעיית פוריות נראה לי דורש אומץ והתגייסות מיוחדת. כמובן שאם הגן הפגום הוא מחלה שגורמת לנכות קשה כבר בעוברות ובתחילת החיים הרבה אנשים כן בוחרים במסלול הנ"ל אבל בסיטואציה הזו זו סוג של בחירה "אקסטרא"

2. במחשבה שנייה, אם אחוז גבוה מנשאי הגן אכן יבחרו להשתמש בתהליך אז תוך דור או שניים נוכל לראות ירידה חדה בתפוצה של הגן הנ''ל... אבל באמת זה דורש מהזוגות "לטעת חרובים"...

בכל מקרה ידיעה חשובה, תודה 

לא פיקניק בכלל, אבל קיים

מנגד גם PGD זה לא פיקניק. ב"ה שאני לא צריכה להתלבט על זה.

לא חושבת שזו בחירה קלה, זה מה שאני אומרת

לשלושת המוטציות השכיחות במוצאים אלה

ישנה בדיקה מורחבת אותה ניתן לבצע דרך הביטוח המשלים (לפחות במכבי) שהיא עולה כ 300₪ ומתאימה לכל המוצאים.

הבדיקה הזו בסל רק למי שחלתה בעצמה בסרטן השד או נמצאה מוטציה במשפחתה

לבדיקות גנטיות אחרות.

בבדיקות גנטיות להריון בודקים את 2 בני הזוג.

בבדיקות גנטיות אחרות יש נהלים אחרים.

אני כן מכירה שבודקים גם גברים אשכנזים למוטציות הנ"ל. אבל אין לי ניסיון שקשור בזה.

לא בודקים מוטציות ב BRCA

זה בדיקה אחרת שכל הנשים האשכנזיות והאתיופיות זכאיות להיבדק בה גם אם הן לא נשואות ולא מתעדות להביא עוד ילדים

תודה על ההבהרה!

)בעלי עשה את הבדיקה המורחבת)

או שאם האישה לא נשאית זה מספיק כדי לא להיביר לילדים?