מי מארחת הרבה?עוד מעט פסח

הייתי רוצה לארח יותר, אבל אני מרגישה שיש לי כמה דברים שתוקעים אותי. אשמח לשמוע איך אתן מתנהלות סביב הנושא-


1. שגרה, סדר יום וגבולות-

אני מרגישה שכשבאים אורחים, הרבה דברים משתנים. הולכים לישון יותר מאוחר, אוכלים אחרי ארוחת ערב, מוציאים יותר משחקים מבד''כ.

ממש קשה לי להציב גבולות כשיש כאן אורחים. ואני מרגישה שזה גורם לי לארח פחות.


2. ילדים שקשה להם לארח.

אחת הבנות שלי ממש זקוקה לשקט ולפרטיות שלה. כשיש אורחים היא כמעט תמיד מסתגרת בחדר. קשה לה הרעש, הבאלגן, החדירה לפרטיות.

וזו דילמה מבחינתי גם עם ילדים אחרים- נניח כשהגדול מביא חברים הביתה, הבנות לא יכולות להסתובב בפיג'מות. וחברות מסוימות שלא נעימות לאחים מסוימים. המון מצבים שהאירוח בר כביכול על חשבון מישהו אחר. ואני תוהה- איך מתמודדים עם הנושא?


3. אולי הנקודה הכי כואבת- ביקורת עצמית

גדלתי בבית מאוד ביקורתי, ולפעמים כשבאין אורחים אני מרגישה תחת זכוכית מגדלת- איך הבית נראה, איך אני מתייחסת לילדים, מה אנחנו אוכלים ואיך אני מנקה ומסדרת אחרי האוכל... מרגישה כל הזמן במבחן. אני לא יודעת אם זה אמיתי או לא- אבל זה מתיש.


וממש בא לי לארח יותר! אבל אני מרגישה שהנקודות האלו תוקעות אותי ממש.

רשמת למה לאאמאשוני

תרשמי גם למה כן. מה את/ אתם מקבלים מזה.

בכל דבר בחיים צריך איזונים. כשאת מחליטה לשלם מחיר מסויים (כמו לא להסתובב בפיג'מה) את חייבת שיהיה לך מול העיניים מה את מרוויחה מזה.

אחרת זה באמת גורם לתסכול.


בנוסף, תגדירי איזה סוג אירוח ואיזה אורחים את רוצה לארח. משפחות לשבת? סבא וסבתא? חברים אחר"צ? כולל אוכל או לא?

יש המון סוגי אירוחים.

אם תדייקי את הצרכים למה כן, תוכלי גם לדייק איזה קונספט אירוח יהיה הכי מדוייק לך.

מה שהכי הייתי רוצהעוד מעט פסח

זה-

אירוח של 'חסדים' (חיילים בודדים, בנות שרות וכו')- שזה ב''ה אני עושה יותר בקלות (בלי שינה) כי זה לא יוצר את מה שכתבתי לעיל.


חברים של הילדים- אנחנו מארחים הרבה, בלי שינה. הייתי רוצה להצליח לארח גם עם שינה, כי זה טוב לילד הספציפי המארח, אבל זה פוגע בחלק מהאחים וממש משבש שגרה, ולכן זה מורכב לי.


ומה שהכי חסר לי, ועליו בעצם פתחתי את השרשור זה אירוח של משפחה או חברות שלי, כשהמטרה זה לחזק את הקשר. אבל זה בד''כ אירוח של משפחה שלמה לשבת שלמה ואני מרגישה שאני לא מצליחה לעשות את זה בתדירות שהייתי רוצה (בגלל כל הסיבות שמניתי לעיל).

אוקיאמאשוני

אז הנקודה הראשונה כרגע את מצליחה לאזן כי לא גובה מחיר משמעותי.


לגבי הנקודה השניה, האם כשאת אומרת תורם לילד המארח, את מתכוונת לצורך ספציפי שאת מזהה או כעיקרון כללי?

ננסה להתמקד כרגע בשגרת חופש גדול, כי זה מה שרלוונטי לזמן הקרוב.

איזה תדירות של אירוח את חושבת שהמארח ימלא את הצורך שלו?

תפרקי את זה לכל ילד.

למשל ילד מתבגר כל שבוע, ילד ביסודי כל כמה שבועות. ילד בגן אירוע חד פעמי לחופש.


סתם זורקת זמנים להמחשה.


תחשבי באמת מה הצורך שיספק.

עכשיו תחשבי אם אפשר לשלב. למשל ילד וילדה מביאים חבר לאירוח שינה במקביל, ואז ביציאה אחת מהשגרה אפשר לסגור שני צרכים.


אחרי שיש לך את הצרכים והמחירים מול העיניים תנסי לבדוק מה האיזון הנכון.

אולי פעם בשבוע לילד מתבגר זה נכון בשבילו אבל המחיר שאחותו משלמת הוא גבוה מדי. לכן האיזון הוא שהוא מארח פעם בשבועיים.


אחרי זה, תחשבי איך ניתן בחשיבה מחוץ לקופסה לצמצם את המחירים.

למשל להתנות את האירוח בכך שכולם אוכלים ארוחת ערב בשעה שאת קובעת. ואת מהצד שלך ההשתדלות היא שביום של אירוח חברים יש ארוחת ערב משביעה ומסודרת ומגוונת בזמן כך שלא יצטרכו לחפש "השלמות" או האורח לא ימצא מה לאכול.

או למשל להתנות שהאירוח לא יפגע בשעות השינה של שאר בני הבית.

ילדים גדולים את יכולה לאפשר להם בשעת השכבות הקטנים לצאת החוצה לשחק/ לטייל ולחזור בשקט להתארגן לשינה או לשחק בשקט בחדר בזמן ששאר הילדים הולכים לישון.


אם מדובר בילדים קטנים שמארחים אז אולי שווה לשלם את המחיר של שינה מאוחרת, אבל גם המונח "מאוחר" צריך להגביל אותו. כמה מאוחר את מוכנה לשלם מחיר בשביל לספק את הצורך של הילד לארח? יכול להיות שחצי שעה- שעה זה מחיר סביר,  ו3 שעות זה לא בא בחשבון.


כנ"ל הלאה כל האיזונים הדקים יותר עד שתמצאי את הנוסחה שתספק אותך מצד אחד לאפשר לילד המארח לקבל מהאירוח ומצד שני המחירים שהשאר משלמים לא יהיה גבוה מהרווח.


עכשיו לנקודה השנייה- שזה אירוח שהוא יותר בשבילך- משפחה וחברים.

אני מבינה שהצורך הזה נובע מרצון לחזק את הקשר.

האם יש דרכים נוספות שאת ממצה אותם לחיזוק הקשר? למשל טיולים או בילויים משותפים בחופש. לא בהכרח צימר בצפון, סתם פעילות נחמדה אחר"צ.

האם יש שכנים שיכולים לענות להגדרת חברים ואז האירוח יכול להיות לארוחה אחת ולא שבת שלמה?

אחרי שבדקת אלטרנטיבות, באיזה תדירות את רוצה לארח שבת שלמה ואת מי. גם במשפחה תנסי לדייק, כי דודים והורים זה לא אותו דבר.

כל משפחה כזאת שאת מגדירה שאת רוצה לארח אותה. תרשמי יתרונות וחסרונות- לאירוח של שבת שלמה.

מה אני מרוויחה? חיזוק הקשר. מה אני מפסידה? ביקורת עצמית. איזה תדירות תיצור אצלי איזון טוב?


לגבי הביקורת העצמית, זאת נקודה שכדאי להתייחס אליה בצורה אחרת.

תשאלי את עצמך- מאיפה זה נובע? גדלת בבית ביקורתי.

מה המחיר שאת משלמת על זה? מתיש אותך לארח ולכן את מפסידה חיזוק קשרים.

האם זה ניתן לשינוי? כן

האם את מוכנה לעשות תהליך לשינוי בשביל למקסם את הרווח במינימום הפסד כשאת מארחת?

אולי צריך בשביל זה עזרה חיצונית?


אולי יש אנשים שאת מרגישה יותר חשש מביקורת ויש אנשים שאת יותר נינוחה? אז תתחילי במי שיותר קל עד שתתרגלי ותצליחי לשחרר את הביקורת העצמית, אז תעלי רמה.

את גם יכולה לפרק למשימות. למשל להחליט כשאני מארחת אני לא שוטפת כלים. בהתחלה את תהיי על קוצים, אולי אני אשטוף בכל זאת? וואי מה הם חושבים שאני אישה מסריחה.

לאט לאט את תביני שהכל בראש שלך ואנשים לא מסתכלים על זה, לאט לאט תיפתחי ותתרגלי לארח עם כלים בכיור.

ואז תנסי להיות טבעית עם התפריט. ובהתחלה תרגישי אולי האוכל לא מספיק? או לא טעים? או אולי הם לא רגילים? אולי עדיף להוסיף עוד משהו מה שבטוח?

לאט לאט תתרגלי ותשחררי. תראי מה עובד מה אנשים אוהבים לאכול בלי להשתגע.

ועם הזמן זה יבוא טבעי. ככה משימה משימה עד שתרגישי בנוח לארח כפי שאת רוצה ולא בעיניים הביקורתיות של מה אולי הם חושבים עלי כמארחת.

וואי, ממש תודה לך על התגובה המפורטת!עוד מעט פסח

באמת מה שאני צריכה לשמוע, זה שאני יכולה לארח כמו שאני ויהיה בסדר.

אבל מצד שני, אני ממשיכה לתהות-

לדוגמא- אחי וגיסתי באים אלינו לשלושה ימים אחרי תשעה באב. הם אנשים מקסימים, אבל אני מאוד חוששת שלגיסתי לא תרגיש בנוח, כי היא הרבה יותר פדנטית ממני. אז כן ארצה לדאוג שהכל יהיה יותר נקי ומסודר מבד''כ.

ואחי תמיד אוכל בשר בשבת, ואנחנו אוכלים רק עוף. ואני לא רוצה שהוא יתבאס. אז כן אצטרך להתאמץ ולהשתדל יותר.

אני לא מארחת אבלנפש חיה.

כשכן באים אליי

אני חושבת שהכי נכון זה לסדר את הדברים (ממה שיש לך, ממה שאת רוצה לתת לאורחים -את קובעת את סדרי האירוח)

ופשוט יותר להתמקד על הפן האנושית יותר שיח על נושאים משותפים, התעניינות באורחים וכו' שהאוירה תהיה נעימה וככה זה פחות ימקד את תשומת הלב על המאכלים שהיו לטעמם או לא.

אפשר גם לעשות תפריט כללי שיהיה טעים וטוב לפי מה שאת מחליטה, לכולם, ככה שלא יורגש שחסר משהו.

בדרך כלל שאנשים מתארחים זה כדי לחזק קשרים ולהינות זה מחברת זה

האוכל פחות משנה... אם רוצים אוכל מסויים או שמביאים אותו איתם, או שלוקחים בחשבון שיחסר .... אני לא מאמינה שאנשים מוכנים (גם במסגרת משפחתית) להפסיד אירוח כי אין שם אוכל לטעמם.

ככה אני חושבת. 

להתאמץ ולהשתדל כן זה הגיוניאמאשוני

בכל זאת את מארחת. השאלה איפה עובר הגבול של המאמץ.

הם באים להתארח שלושה ימים הם יודעים שזה עבודה.

אם גיסתך פדנטית אני חושבת שבאמת כדאי להתאמץ קצת יותר לנקות את חדר השינה שלהם והשירותים.

אבל לא כל הבית וכל הפינות.

אולי אפילו להביא חד פעמי מישהי שתעזור לך לנקות.

לגבי האוכל, אני לא מכירה את אחיך, אבל באמת, את לא חושבת שהוא יעדיף להתארח אצל אחותו לעיתים קרובות יותר ולא לאכול בשר, מאשר שהאירוח יהיה כיד המלך אבל לעיתים רחוקות יותר?

כשאת מחליטה להשקיע הרבה מעבר ליכולות שלך, את בוחרת בתדירות נמוכה יותר.

לפעמים אנחנו לא שמים לב לבחירות שלנו בחיים. כי לא באמת מספיק מודעים להשלכות.

זה נראה כאילו נצליח גם וגם.

אבל עובדתית זה לא נכון. אי אפשר גם לצאת מגדר הרגיל באירוח וגם לצפות שיהיה לנו טוב לארח ככה.

תחליטי במה את לא משתגעת, כדי לאפשר את האירוח הזה.

אשרייך על מה שאת עושה!אביול
אני מאוד רוצה להגיע לזה ולא מצליחה להביא את הבית למצב שבו נעים לי לארח... 
אני מאוד אוהבת לארח לסעודה/ לשבת או חגמנסה לעזור

אבל לצערי אין לי מקום בבית בשביל שינה

ופחות אוהבת לארח חברים/ות של הילדים להרבה זמן.. במיוחד אם עושים בלאגן ורעש יותר מידי ולא יודעים לשמור על גבולות.

 

אז משתדלת לארח כאלה שגרים ליד וחוזרים לבית שלהם בשביל שינה

או לארח בחול המועד/ יום חול (בעיקר בחופש קרי "בין הזמנים" כשאני ובעלי פנויים יותר) ואז חוזרים הביתה לישון.

 

ואני חושבת שצריך ללמוד ולדעת את מי נעים לך לארח ואת מי לא.

מי שזורם איתך ונותן לך הרגשה טובה כשהוא מתארח ונעים לו אצלך וטוב לך איתו- תארחי.

מי שמשמיע ביקורת או נראה לך כזה שבוחן ובודק אותך- הייתי פחות מארחת.

 

יש לי "רשימה" בראש של אנשים שאני אוהבת לארח ומזמינה אותם הרבה

ויש כאלה שפחות.. 

 

 

אני מארחת יחסית הרבה.נעמי28

זה ממש לא בא לי בטבעיות.

למעשה לא הייתי מארחת בכלל עד שעברנו למקום מרוחק וזאת היתה הדרך היחידה להכיר חברים.


כן, אין שיגרה. הילדים הולכים לישון מאד מאוחר והדינמיקה שונה בסעודה.

לרוב לא ישנים אצלנו.


עם 2 לא מתמודדת כרגע, באמת שיקול חשוב.


והביקורת העצמית הוו האא

שמי השני.

בהתחלה הייתי מתחרפנת. עם כמויות האוכל, הסדר של הבית וכו׳.

ככל שהתחלתי לארח יותר משהו השתחרר בי.

הבנתי שאנשים מחפשים פשוט חברה נעימה, הם לא באו למסעדה ולא לתערוכה במוזיאון.

להפך, כשהכל מידיי מתוקתק, מידיי עשוי, מידיי מוגזם

זה לא טבעי וגורם לי ולהם להרגיש לא בנח.


מה שעזר לי להרפות זה לארח עוד ועוד וכל פעם לשחרר מעט.


❤️


ועוד משהונעמי28

תתחילי בקטן.

עם מישהו שהכי קל לך, לא שיפוטי שנותן לך הרגשה טובה.

תודה על מה שכתבת.עוד מעט פסח

משמח לשמוע שיש מישהי שהיתה במצבי, והצליחה לשנות.

הלוואי שגם אוכל לכתוב הודעה כזו בהמשך חיי.

חייבת לשתף-עוד מעט פסח

אחרי שכתבתי כאן, הקב''ה החליט לתת לי הזדמנות מיוחדת.

שעתיים לפני שבת חמי וחמותי התקשרו להגיד שהם מתארחים השבת לידנו, ורוצים לבוא לאחת הארוחות.

וזרמתי איתם!

אז הם היו כאן בשבת בערב, ולא כ''כ היה מספיק דגים (כי לא לקחנו אותם בחשבון כשהכנו), אבל היה טוב ונחמד ונשמתי עמוק (ושמחתי שהספקנו לנקות את הבית יותר מבד''כ...).

ונראה לי שהיה בסדר. והילדים נהנו ממש ממש.

איזה אלופה👏🏼נעמי28
לשחרר זה ממש שריר שאפשר לאמן.
איזה יופי!אמאשוניאחרונה

זה מוכיח שגם האורחים שלכם מעוניינים יותר בקשר ובהווי המשותף מאשר בתנאים הפיזיים.

אני באמת חושבת שכדאי לך לשחרר את מה שאת חושבת שהם חושבים..

אולי פשוט תשאלי אותם מה חשוב להם?

אגב, יש כמה דברים קטנים שיכולים לסגור פינות באירוח.

למשל אבטיח מתוק וקר יכול לפצות על כל חוסר/ מאכל שלא הצליח בארוחה...


אצלי למשל כשאני מתארחת קפה טוב בבוקר יעשה את רוב העבודה, בתוספת מים קרים טעימים לאורך כל היום וקצת פירות אם יש.


את זה הרבה פעמים אין אבל יש ארוחות מושקעות ממש ואני בקושי מצליחה לאכול.. אז כמובן מעריכה כל דבר, אבל סתם אם היו שואלים אותי אז התנאים הפיזיים שאני צריכה הם לא דורשים כזה מאמץ ואפשר היה לוותר על המון מאמצים אחרים.

אני מארחת (לא יודעת אם הרבה)המקורית

אבל בגדול - לא הייתי לוקחת לילדה את השקט שלה.

אירוח זה הרבה פעמים המולה. במיוחד אם מארחים משפחה עם ילדים.


לגבי סדר ובלאגן - אני מארחת זוגות עם ילדים בדרכ, כאלה שגם אנחנו מתארחים אצלם, והם עוזרים לי לסדר אחרי. כי הילדים מבלגנים. אני לא דורשת כמובן, אבל ברור שאירוח זה מבלגן, מטבע הדברים.

מה שאני עושה - משתמשת בחדפ לסלטים וכו', ואז לפח.

אם זה בשבת/ אז מניחה כלים בכיור שיחכו למוצש. מפונים.

דואגת שהמשטחים יהיו מפונים. לא שונה מיום שבו אני לא מארחת בגדול..

את מתארחת בעצמך?

תתבונני קצת באנשים אחרים שמארחים, לא נראה לי שהם עושים דברים אחרים ממך.


ורוצה להגיד גם, שללמוד לארח בצורה יעילה זה משהו שקורה עם הזמן. יש פער גדול בין האירוחים שלי היום לפעם.

נראה לי שמה שהכי מפריע זו הביקורת העצמית.כי לעולם חסדו

אנחנו מארחים הרבה אבל כשאנחנו מארחים זה כמו שמתאים לנו. 

 

אוכל שמתאים לנו (כמובן מתחשבים בצמחונים וכו אבל לא משנים בהרבה ממה שאנחנו אוהבים),

הולכים לישון מתי שמתאים לנו והאורחים יודעים ללכת לפי זה וכו.

עושים מה שאנחנו רגילים כמו לשיר שירים, לספר מה היה לנו השבוע וכו.

 

גם כשאנחנו מתארחים (לא שזה קורה הרבה 😁), אנחנו יודעים להתאים את עצמנו למי שמארח אותנו, זה נראה לי ברור.

 

כמובן ששואלים מה יהיה נוח לאורחים, מנסים להתחשב אבל לא עושים משהו יוצא מגדר הרגיל.

מנקים כרגיל, מבשלים כרגיל.

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9אחרונה

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123אחרונה

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

מרגיז אותי שהאחות שפנית אליה בטלפון לא אמרה לךאמהלהאחרונה

לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי

רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....

ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....

בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.

בשורות טובות

תרגישי טוב

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3

יסתדר ויעבור בשלום

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

יציאות לתינוקהבוקר יעלה

לתינוק שלי המתוק לא הייתה יציאה כבר שבועיים.

התייעצתי עם רופאה שאמרה שזה באמת חריג ואם לא יהיה שיפור ביממה הקרובה לתת גליצרין..

אבל מחפשת מקרים שירגיעו אותי. שבועיים נראה לי מלא!

בן כמה הוא?EBM

אם מעל גיל חודש ועולה טוב במשקל יכול להיות תקין. תתכונני נפשית לפיצוץ כשתגיע היציאה..

חודש בולהבוקר יעלה

רק שתגיע כבררר היציאה חח

והעליה במשקל?EBM

איתך בציפיה 😉

אם הוא רק בן חודש ולא עשה שבועייםציונה.

הייתי בודקת ממש עליה במשקל, עד גיל חודש הם אמורים לעשות 4 פעמים ביום לפחות ( בהנקה, תמל זה פחות)

נכוןEBMאחרונה

טיטולים לא מספקים (פחות מ3 צואה ביממה) זה סימן לבדוק משקל. יש תינוקות שכן בגיל צעיר יותר יעשו פחות רק צריך לראות שעולים מספיק. אגב הרבה פעמים הם אלה שעולים הרבה יותר.

אצל חלק מהילדים שלנו בהנקה מלאהשומשומונית

הייתה יציאה פעם בשבוע-10 ימים. והגענו גם לשבועיים!!

אצלינו הם לא סבלו מזה והיו נינוחים. אבל כשזה הגיע- כל הבגדים היו מלוכלכים. ואיכשהו נם אהבו לעשות את זה בשבת, על הבגדים הלבנים...🙈

הקטנטנה שלי המתוקהכנה שנטעה

עושה את לעשרה ימים בערך, של מאז שנולדה, תכף בת שבועיים.

הרופאת גסטרו שלנו רגועה כל עוד הקטנה נינוחה כרגיל. וגם אני כמוך רק מחכה ליציאה!!

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.אחרונה

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'