בתחילת פרשת מסעי, הקב"ה מונה את מ"ב המסעות שעמ"י עברו במדבר. חלק מהמסעות היו במקומות שהיה לעמ"י טוב, וחלק היו קשים והיה בהם ניסיונות. אבל הכל זה חלק מהדרך שהובילה אותם בסוף לארץ.

ויש בזה לימוד לחיים שלנו. המסעות של החיים שלנו לא תלויים רק בבחירות שלנו, או בהחלטות של אחרים שמשפיעות עלינו.

הקב"ה הוא זה שמנהל לנו את מסעות החיים. חלק מהם יכולים להיות קשים יותר, ואנחנו פוגשים גם ניסיונות בחלק מהתחנות בחיים, אבל חשוב להבין שלכל שלב יש משמעות, והכל מכוון.

גם כשנראה שאנחנו בירידה, בנסיגה לאחור, או בהמתנה למשהו שלא מגיע, זה גם חלק מהמסע, גם זה מכוון מלמעלה, ועם זה אנחנו צריכים לעבוד. לפעמים דווקא במקומות הנמוכים האלו, ההתמודדות מתוך הקושי תוליד בנו כוחות שלא היו יכולים להיבנות אחרת, לפעמים הבניה היא מתחת לפני השטח ואנחנו מרגישים הפוך, אבל הכל זה חלק מהמסע שאותו אנחנו צריכים לעבור.

(מבוסס על השיעור של הרב ראובן ששון לפרשה, לא שמעתי אותו במלואו אבל זה חלק שקלטתי והיה לי משמעותי. מקווה שדייקתי בדברים).

כתבת שלפעמים הבניה מתחת לשטח, האם לא תמיד זה כך?

לפעמים אנו זוכים לראות בעיננו, אבל הרבה פעמים שאנו לא רואים בעיננו- נראה לי שגם אז נבנה משהו למרות שאנו לא רואים אותו בעיננו?

עמ"י שנכנס עכשיו לארץ, זה לא אותם אנשים שיצאו ממצרים. חלקם היו ילדים ביציאה ממצרים, וחלקם נולדו כבר במדבר.

אבל כשחוזרים על המסעות, ברור לכולנו שזה הסיפור של כולם. הסיפור לא מתחיל מאיפה שנולדתי, אלא אני חלק מהסיפור של העם שלנו.

הרב ראובן ששון מסביר (בשיעורים אחרים שלו) שעמ"י זה כמו גוף אחד, כשכל יהודי הוא תא בגוף. לאורך החיים של עמ"י התאים מתחלפים, כמו שגם בגוף שלנו התאים מתחלפים, אבל העצמיות של עמ"י נשארת אחת.

ואני חושבת שזה נותן המון ללמוד להסתכל כך על הדברים. כשמסתכלים על מה שקורה לנו, להתחיל את הסיפור ההתחלה, להבין שיש פה מהלך ארוך וגדול יותר ממה שאנחנו חווים בדור שלנו.

תודה על זה! עוזר להרגיש ממש את ההרגשה של היותנו חלקמ כלל ישראל לדורותיו.

לזלדה יש שיר  של אישה המקוננת על פטירת בעלה.

הרבנית ימימה מזרחי מביאה אותו בפתיחת הספר שלה "כמים,ליבך" על ימי בין המצרים. (זה הזדמנות להמליץ למי שעוד לא קראה, הספר מאד מתאים לימים האלו, ונותן המון מחשבות ותובנות על חינוך)

כל שנה השיר הזה נוגע בי מחדש, מחדד את החוסר הענק שיש לנו כשאין לנו את ארמון המלך בירושלים.

כאשר חי המלך

היה כבוד בת-המלך פנימה בבית.

עכשיו הבית רסיסים רסיסים.

כאשר חי המלך

היתה צניעות היה חג.

כאשר חי המלך היתה השבת שושנים 

עכשיו היא פצע.

כאשר חי המלך

היו המחשבות שבלב 

ציפורים שהתעופפו בערב,

שחיכו למנוחת הערב,

עכשיו חשופים שורשי ואנשים דורכים עליהן. 

השבוע ברוח ההפגנות חשבתי עד כמה זה מתאים המצב הזה לחוסר בארמון המלך.

עברתי ליד הפגנה אחת  (עמדו שם לא יותר מ10 אנשים, ובתקשורת דיווחו עליה כאלפים שהפגינו...), 

אבל מה שכאב לי היה שכל אחד החזיק דגל / שלט אחר

להט"ב / נגד כפיה דתית / הדרת נשים / נגד ...

וחשבתי שאולי כל המצב הזה קשור לימי בין המצרים.

אחרי כל כך הרבה שנים שארמון המלך לא בתוכנו, שהקדושה שיצאה מבית המקדש לעולם לא קיימת,

אנשים באמת לא מרגישים את הקדושה הזו, ולכן לא מבחינים ביופי הזה.

ובעז"ה כשיבנה בית המקדש, והקדושה הגדולה תפרוץ מתוכו ותאיר לכל העולם, 

(היא תהיה כ"כ עוצמתית שתאיר הרבה מעבר לגבולות הארץ והעם, הרי בעולם כולו יש עכשיו בלבול של ערכים).

אז נזכה כולנו להרגיש את החגיגיות שבצניעות בבית פנימה, את היופי והטוב שבמשפחה,

את מתיקות יום השבת, ואת כל האור שבתורה שהיום גנוז מאיתנו.

בפרשה לומדים הלכות הכשרת כלים מהפסוקים על מלחמת מדין-

כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה: (כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: (כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:

רש"י מבאר שלא משנה מאיזה חומר הכלים עשויים, אלא משנה איך השתמשת בהם.

מה שהשתמשו בו במים חמים צריך הכשרה במים חמים. מה שהשתמשו בו באש צריך ליבון וכלים אחרים צריכים רק שטיפה. (וכולם  טבילה).

וכלשון הגמרא - "כבולעו כך פולטו".

קראתי שיעור של הרב אהרונסון מישיבת ההסדר בחולון, שהוא לומד מכאן עקרון חשוב לחיים שלנו.

מה שבא בקלות הולך בקלות, ומה ששאדם משקיע בו - הופך להיות קניין שלו, ולא בקלות "יפלט" ממנו.

כמו שאמרו חז"ל על 3 הדברים שנקנים בייסורים - 

תורה, ארץ ישראל ועולם הבא. 

מה שבא בקושי - נטבע בתוכנו חזק, והופך לחלק מאיתנו.

ובאותו אופן הוא מסביר את "בעצב תלדי בנים" כחלק מבניית הקשר בין האמא לילד,

וגם בהמשך החיים - למרות ודווקא בגלל הקושי והכאב הכרוכים בגידול ילדים הם האושר הגדול ביותר שלנו!

ככל שההורים מעניקים לילדים הם מרגישים קשר יותר עמוק אליהם.

בתוך ימי בין המצרים, אנחנו עוברים דרך שלוש שבתות. אבל בשבת האבלות לא נוגעת בכלל. אפילו כשתשעה באב חל בשבת ממש, הצום נדחה ליום ראשון, ואת השבת חוגגים בלי שום סימן לאבלות, ומותר לאכול בה אפילו 'כסעודת שלמה בשעתו'.

למה זה? מה באמת המקום של השבת בתוך ימי האבלות?

הרבי מליובאוויטש התייחס לשאלה הזו בשיחה לפרשת מטות-מסעי בשנת התשט"ו.

הרבי פותח בכך ש"בְּשַׁבָּת זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַשִּׂמְחָה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֲשָׁשׁ שֶׁהֵעָדֵר הַשִּׂמְחָה בָּא מִצַּד הָעִנְיָן דְ'בֵּין הַמְּצָרִים'."

למה? מה הכוח של השבת, שמצריכה מאיתנו לעזוב את כל האבלות ולנהוג בשמחה כאילו הכל שלם?

הרבי מבאר, שבשבת אנחנו טועמים את טעם הגאולה שלעתיד לבוא, 'מעין עולם הבא'. השבת היא היום בו אנחנו יוצאים מכבלי העולם הזה, ונוגעים באינסוף, בשלמות.

בגאולה שלעתיד לבוא, תהיה שלמות גדולה יותר מכל מה שאנחנו מכירים - "יָדוּעַ שֶׁהַגְּאֻלָּה הַבָּאָה לְאַחֲרֵי הַגָּלוּת מְבִיאָה לִידֵי מַצָּב נַעֲלֶה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה קֹדֶם הַגָּלוּת".

ולכן דווקא בשבת שבין המצרים, דווקא מתוך האבלות של ימות החול, השבת נותנת לנו נגיעה בשלמות הגדולה יותר אליה אנחנו שואפים ומתפללים, ולכן "צְרִיכָה לִהְיוֹת אָז שִׂמְחָה יְתֵרָה, כֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל שַׁבָּת זוֹ הוּא נְתִינַת כּוֹחַ לְהַפֵּךְ אֶת 'בֵּין הַמְּצָרִים' לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה…".

לא הספקתי לפני שבת,

אז הבאתי עכשיו פרוש קצר שלצערנו אנו רואים אותו בעיננו...

לג,נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.

מפרש האור החיים ש"והיה" לשון שמחה,

גם אם עם ישראל הם שירצו להשאיר את הגויים בארץ - לצרכיהם, עדיין הם יציקו להם!

והגויים לא יסתפקו בחלקים שיושבים בהם, אלא ירצו גם את החלקים שעם ישראל יושבים בהם.

(נה) ואם לא תורישו וגו' והיה וגו'. לדבריהם ז"ל (מגילה דף י:) שאמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':

וצררו אתכם על הארץ וגו'. פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו, ופירוש תיבת על כדרך אומרו (כ' כ"ד) על אשר מריתם פי על אשר לא קדשתם (דברים לב, נא):

על זה שהם מעוררים אותנו להבין שאי אפשר להשאיר אותם בחלקים שלהם, ומכריחים אותנו להילחם בהם?

בעצם זה מה שהיה במלחמת ששת הימים - עמ"י לא רצה להילחם, אבל הרצון שלהם להילחם בנו ולהשמיד אותנו הכריח אותנו לצאת למלחמה, וב"ה לכבוש עוד חלקים רבים מהארץ.

היום זה קצת יותר מורכב, כי הם ממשיכים להציק ולפגוע בנו, אבל אנחנו לא באמת רוצים להכריע אותם ולגרש אותם, אז המצב נשאר על כנו..

אני חשבתי בכיוון שמשאירים אותם בשביל השמחה שלנו- כדי שיהיו הפועלים והבנאים שלנו...

אבל ממש התחברתי למה שאת כתבת!

נראה לי שאת כיוונת יותר לדעתו של האור החיים הקדוש.

אבל אני חושבת שבאמת הרבה פעמים דווקא הניסיון של הגויים לפגוע בנו, הוא זה שמחבר אותנו למקום האמיתי שלנו.

באופן אישי, אבא שלי הגיע ליהדות רק בגלל שהוא חווה נגדו אנטישמיות (ב"ה לא בגוף, אלא שלא קיבלו אותו לאוניברסיטה רק בגלל שהוא יהודי - נתנו לו וליהודים האחרים שרצו להתקבל מבחן כניסה אחר שלא היה אפשר לעבור אותו). זה מה שעורר אותו להתחיל לחפש מה זה אומר בכלל להיות יהודי, ובזכות זה לחזור בתשובה ולעלות לארץ.

כשקראתי את הפירוש שלך וניסיתי להבין מה עניין השמחה פה, זה הסיפור שעלה לי לראש, ומתוך כך ניסיתי לחשוב איפה זה מתבטא גם ביחס לארץ.

באמת מדגיש את השמחה שהגןיים לא מקבלים אותנו.

לא זוכרת איפה זה כתוב, שזה ברכה שהגןיים בארץ יציקו לנו כדי שלא תהיה התבוללות,

זה מחבר ממש לסיפור על אביך!

"מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם בִּיאָה וְנִתָּן לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה" - מה המשמעות של זה?

שלמה המלך, שבנה את בית המקדש הראשון, כתב את מגילת שיר השירים, שם הוא לימד אותנו על כך שהקשר בין עמ"י לקב"ה הוא מקביל לקשר של דוֹד ורעיה - איש ואישתו עם אהבה גדולה ביניהם.

בקשר ה'זוגי' הזה בין עמ"י לקב"ה יש שתי בחינות - בחינת הקידושין/אירוסין, שמתבטאת במתן תורה, ובחינת הנישואין, שמתבטאת בבניין בית המקדש - "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ - זֶה מַתַּן תּוֹרָה, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ - זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (תענית ד', ז').

המהר"ל מסביר בחידושי אגדות למסכת סנהדרין (עה.), שיש השפעה וקשר ישיר בין החיבור של הקב"ה עם ישראל סביב בית המקדש, לבין החיבור של איש ואישתו בביתם הפרטי - "כִּי הַחִבּוּר אֶל השי"ת עִם יִשְׂרָאֵל בְּבֵית- הַמִּקְדָּשׁ חִבּוּר גָּמוּר, וּמִכֹּחַ הַחִבּוּר הַזֶּה הָיָה חִבּוּר גַּם כֵּן אִישׁ וְאִשָּׁה בְּחִבּוּר עֶלְיוֹן."

כאשר החיבור בין עמ"י לקב"ה נפגע, בחורבן הבית ובגלות, יש לכך השפעה ישירה גם על הקשר הזוגי בבית הפרטי שלנו - "כִּי כַּאֲשֶׁר אֵין הַחִבּוּר לְגַמְרֵי אֵין כָּאן בִּיאָה גְּמוּרָה. וְכַאֲשֶׁר חָרַב בֵּית- הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם בִּיאָה וְנִתַּן לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה".

הקשר הזה בין הזוגיות הפרטית שלנו לקשר ה'זוגי' של הקב"ה עם עמ"י הוא דו צדדי. כמו שהשורש משפיע על הענף, כך גם הענף משפיע על השורש.

בזוגיות היהודית, בכל חודש אנחנו עוברים מעגל של ריחוק-גלות, שמתקדם לשלבי הטהרה עד הטבילה המקווה והחיבור המחודש.

הטומאה שאנחנו חוות בכל חודש, היא ה'כאב' הרוחני שנשאר בעולם מאז חטא אדם הראשון, מה שמזכיר לנו שהעולם עדיין לא מתוקן.

הטומאה לא מונעת מאיתנו לעסוק בקודש - ללמוד תורה, להתפלל או לקיים מצוות. אבל יש שני חיבורים מיוחדים שבשבילם צריך להיטהר - החיבור של עמ"י עם הקב"ה בבית המקדש (שם כל טומאה אוסרת), והחיבור של האיש יחד עם אשתו (שם רק טומאת הנידה אוסרת). כי שני החיבורים האלו הם אחד - הענף ושורשו.

בכל חודש, כשאנחנו חוות את הריחוק מהבעל בגלל טומאת הנידה, אנחנו מתחברות לצער החורבן, שמוזכר ממש במילים אלו גם בנביא - "כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי" (יחזקאל ל"ו, י"ז).

ובכל חודש, בשלבי הטהרה שאנחנו עוברות כדי לחזור לחיבור המלא עם האיש שלנו, אנחנו משפיעות גם על השורש - על החיבור המחודש בין עם ישראל לקב"ה, שיסתיים בטהרה של עמ"י ובבניין בית המקדש - "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם"

את הכאב של החורבן והגלות, אנחנו יכולות להרגיש בעוד צד של תקופת הריחוק בקשר הזוגי.

בתקופה שבית המקדש היה קיים, הטומאה של הווסת היתה טומאת נידה, שנמשכה שבעה ימים עד הטבילה.

לאחר החורבן, היכולת להבחין בין גוונים שונים של דמים טהורים ואסורים, והחישוב של ימי הנידה לעומת ימי הזיבה (דימום "בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ"), נהיו מסובכים יותר.

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם… וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ" (דברים י"ז, ח') - המציאות של בית המקדש איפשרה להבחין ולדון דין אמת בצורה מדוייקת. גילוי אור ה' שבמקדש הביא לבהירות גם בדין ובפסיקה.

אבל "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִגְדְּעוּ אַלּוּפֵי עֵצָה, וְהַדֵּעוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת, וְהַלֵּב אֵינוֹ קַיָּם עַל בֻּרְיוֹ…" (ז"ח - רות, וזאת התעודה, תרמב).

חורבן הבית הביא למצב בו כדי להימנע מאיסורי כרת, היה צורך להחמיר על הדין הראשוני, ולהוסיף עוד שבעה ימים נקיים לאחר סיום הדימום, כדין זבה.

וכך גם בטור, ההלכה נכתבת תוך אזכור החורבן - "מִשֶּׁרַבּוּ הַגָּלוּיוֹת וְתָכְפוּ הַצָּרוֹת וְנִתְמַעֲטוּ הַלְּבָבוֹת חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִטְעוֹת בְּאִסּוּר כָּרֵת... הוֹסִיפוּ חוּמְרָא אַחַר חוּמְרָא עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּרְאֶה אֶלָּא טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, תֵּשֵׁב עָלֶיהָ ז' נְקִיִּים כְּזָבָהּ גְּדוֹלָה" (טור יורה דעה קפ"ג).

הקושי שלנו בריחוק הממושך יותר עד הטבילה, גם הוא שייך לכאב על החורבן.

וזהו גם חלק מהתיקון. תהליך הטהרה האישי משפיע על תהליך הגאולה הלאומי, ולאחר החורבן הקב"ה גלגל שתהליך הטהרה יהיה ארוך יותר, כחלק מהתיקון לריחוק הגדול יותר שנוצר בין עמ"י לקב"ה.

(הדברים מבוססים על דברים שלמדתי בספר 'האישה ומצוותיה'/'מעיין גנים' של הרב ראובן ששון, בשילוב עם תכנים שלמדתי מליאון קנדיל - החברה של @באר מרים)

אם אני זוכרת נכון ליאון קנדיל כתבה על זה מאמר בשנה שעברה, ולדעתי היא שלחה לי קישור אליו בשבוע שעבר - אבל אני לא מוצאת אותו..

אם יש למישהי קישור למה שהיא שלחה אשמח גם..

מהמילים שלה הגעתי לקישור לאתר שלה, שם יש סדרה של פוסטים בנושא.

אפשר להתחיל לקרוא פה -

המחזוריות הנשית בראי גן-עדן, המקדש והחורבן - חלק ראשון: גן-העדן והמקדש - בינת הלבנה

והפרק שממש על הבסיס שלו כתבתי את הדברים שלי, זה פה-

המחזוריות הנשית בראי גן-עדן, המקדש והחורבן חלק רביעי: חורבן המקדש והשפעתו על הבית היהודי - בינת הלבנה

"מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם בִּיאָה וְנִתָּן לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה"

אולי אפשר להסביר

שבזמן בית המקדש המציאות הפיזית היומיומית הייתה ספוגה אלוקות וממילא אולי הקשר הזוגי גופני היה ברמה יותר נעימה , גבוהה,  של קרבת ה'.

הטעם הרוחני פיזי של הדברים בעולם היה נעים, היה מתוק. היה כיף וקל יותר לחיות בעולם.

משחרב הבית ויש סוג של ריחוק בין ישראל לקב"ה אז אנחנו חסרים את התודעה היומיומית הגבוהה הזאת ואז אנחנו צריכים יותר להשקיע בהבנה של הקשר הזה וההשפעה על עבודת ה' ועל עם ישראל בכלל.

והיום הטעם האמיתי של הדברים בעולם חסר,

כי הכל נבע מכוחו של בית המקדש

ועוברי עבירה (שעוברים, מדלגים על ההזדמנות לקרבת ה , לעבודת ה'  בחיי היומיום)

מוצאים את הטעם הזה , אבל מקשרים אותו בצורה לא נכונה להנאה פיזית בלבד

כמו וייז תקול.

וזה גם מתחבר למאמרים נוספים של חז"ל - "מיום שחרב בית המקדש ... וניטל טעם הפירות"

הטעם האמיתי של העונג הגשמי קיים באמת רק כשזה מחובר לקרבת ה' בבית המקדש. כשבית המקדש חרב, אנחנו לא באותה דרגה של קרבת ה', וזה משפיע ממש עד לרמה הפיזית - ההנאה הגשמית כבר לא יכולה להיות אותו דבר.

יש לי עוד קצת להרחיב ולברר אבל קצת מורכב לי עכשיו

זה ממש מעניין ככה לדון, לכתב מחשבות

ורשמים על החיים מתוך הפרשה.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי