בגיל הזה לרוב לא אכפת להם לשמוע אותו סיפור כל יום.

שמעתי המלצות על סיר הסירים אבל לא התנסיתי 

לא התחברתי לתוכן אבל הכי הכי - זעזע אותי שאפשר ככה לכנות ספר על שרותים (ברור הרי שזה על משקל ״שיר השירים״). אז זרקתי אותו...

לא שילדים לא מבדילים בין דמיון למציאות אלא שגם הדמיוני מחלחל ומשפיע (וזה נכון גם למבוגרים). לכן אמרתי שגם אני לא אהבתי כל כך. מצד שני זה לא נראה לי נורא ואיום, כי ההשפעה לא נראית לי כל כך חזקה.

מכבדת ומבינה את השיפוט השונה שלך שזה כן גרוע ואת מעדיפה לא להקריא את הספר.

אני חושבת שזה כן שהם לא מבדילים ולכן הספר עם השפעה בדיוק כמו המציאות... אבל סך הכל נראה לי שהבנת אותי בגדול...

ואכן נראה לי מסר לקוי מאוד.... 

בהשוואה לסיר הסירים לדוגמא, שם ממש רואים את הישבנון.

תראי, זה לא נושא צנוע. אי אפשר לדבר עליו בלי לעשות את זה... הסיר של לולו הוא ממש מעודן בעיניי.

יש גם עוד ספר על דובי וסיר שגם לא אהבתי.

אולי לא כדאי ספרים בנושא הזה... 

בעבר היה לנו בבית סיר הסירים

לא חושבת שהוא תרם משהו לגמילה.

גמילה היא מיומנות פיזית

ולא קוגנטיבית (כמו שאמהות אומרות לפעמים: אבל הוא יודע שעושים בשירותים, ושאלתי אותו אם הוא צריך דקה קודם!)

גמילה לא עוברת דרך הסברים

אלא דרך התנסויות.

ממש כמו, לדוגמא, אכילה עצמאית בכפית

כי הכרתי רק את זה (קנו לי)

הוא באמת היה אחד הספרים הכי נקיים שבדקתי בזמנו, מבין כל ספרי הגמילה. סיר הסירים היה הרבה יותר מזעזע .

מה כהז נורא בזה?

ואת העמוד הזה גם לא ראיתי בעייתי האמת.וגם בתהליך הגמילה הם כל הזמן מורידים מעלים את המכנס/תחתון...זה ממש מדמה להם את המציאות וזה לא שהם ילכו להרים לאחרים בגלל זה. אני חשבתי שזו המחשה נהדרת!! ובאמת אהבו את הספר הזה אצלי...

זה ה'הפתעה' של העמוד הזה.( בכל עמוד שם יש משהו אחר של מישוש ). ובעמוד הזה לולו עם תחתונים וזחצאית היא זו שמגלה את זה..

אם תרצי אצלם ואשלח לך אחכ.

אני לא משווה לספר/ים אחר. דיברתי על הספר הזה ספציפית ביחס לעצמו...

אני בהחלט מבינה מה את אומרת אבל לדעתי זה מעביר מספר נוסף ביחס להמחשה וההתרגשות של עליית הקומה של לולו - כבר לובשת תחתונים ולא חיתול...

בכוונה או שלא- לי לא מתאים המסר הסמוי שמצטרף לזה- שיש מציאות כזאת שמרימים חצאית כדי לראות מה יש מתחת. לא משנה שמדובר בילדים בגיל שנתיים-שלוש.

אם כבר זה בדיוק הגיל *שמתחילים* ללמד ששומרים על פרטיות וכל אחד לבד בשירותים ורק אבא/אמא/גננת עוזרים כשצריך....

לא בהכרח שזה מיושם אבל זה הערך שאני מחנכת אליו...

וכל אחד והתחושות שהספר הזה נתן לו- לי זה היה זעזוע... 🤷🏻‍♀️

את התחושה שלך ולא התכוונתי חלילה לזלזל.

לגמרי זה עניין אינדיווידואלי ולא לכל אחד המסר הזה מתאים. וזה באמת הגיל שמתחילים להסביר על הפרטיות , ובעיניי זה חלק מלהסביר ( בטח שבגיל הזה הם באים ומראים את התחתון החדש וכו...)

מקבלת את דעתך וממש לא היה פה איזשהוא עניין להתווכח על משהו אישי, מחילה אם הובן ככה

אין לי את הספר, ולמעשה אף פעם לא גמלתי עם ספר (כן עם סיפורים שאני המצאתי בע"פ, אבל בלי ספר קנוי).

אבל כן רציתי להגיד, שמי שכבר יש לה את הספר הזה, יכול גם לבחור לנצל אותו ללימוד על מוגנות.

הכל תלוי באיך שאנחנו מספרים על הסיפור.

אם כשמגיעים לעמוד המדובר, מרימים ביחד ו'מציצים' לה מתחת לחצאית, אני מסכימה שיש בזה בעיה חינוכית.

אבל אפשר להגיע לעמוד המדובר, לראות שאפשר להרים לה את החצאית, ואז לשאול את הילד - 'נסתכל מה יש מתחת?' ולענות - 'מה פתאום? אף אחד לא מסתכל ולא נוגע באיברים הפרטיים שלי, ואני לא מסתכל ולא נוגע באיברים הפרטיים של אף אחד!'.

ואז לשאול - 'אבל איך היא תלך לשירותים? היא עדיין קטנה וצריכה עזרה...', ולענות שיש מצבים שבהם מותר לתת למישהו לראות כדי לעזור לי - לאבא או לאמא, לרופא, לסייעת או גננת. ואז לשאול את לולו אם היא רוצה עזרה ללכת לשירותים, לדובב אותה עונה 'כן', ולהרים כדי לעזור לה...

שוב, לי אין את הספר ולא חושבת שהייתי קונה אותו בשביל זה. וגם לא ניסיתי את מה שתיארתי כאן.

אבל בגדול אני מאמינה שבהרבה דברים יש לנו בחירה איך להנגיש את המסרים מבחוץ מול הילדים. אנחנו יכולים לבחור לא לחשוף בכלל (ולפעמים זה באמת הדבר הנכון לעשות), ואנחנו יכולים לבחור לחשוף בצורה שמלמדת את הערכים שאנחנו מאמינים בהם. 

אגב, מה שאמרת מקסים אבל מתאים לגיל 3 פלוס... שנתיים אני בספק אם יכולים להבין.... 

אבל יש ילדים שנגמלים בגיל שזה כבר כן שייך לעשות ככה.

ותודה על הפרגון!

ולא אמרתי שיש לי בעיה עם חוסר צניעות. אין לי בעיה שהילדים שלי ילמדו על גוף האדם וכולל על האיברים הפרטיים יותר כשכל הגוף באיור מלמד

אבל המסר של הרמת חצאית כמילוי הסקרנות של "איזה מעניין מה יש מתחת לחצאית" הוא מסר לקוי מאוד... ולא קשור ללימוד של המעבר ממצב שעושים בחיתול למצב שמתפנים בשירותים... 

https://greeninvoice.me/123456

אני חושבת שהמחברת אשה חרדית. והספר בשפה נקיה. זה בא עם איזושהיא בובת ארנב ושירותים קטנים,

ראיתי שהבת שלה ממש נהנתה מזה. לא קראתי את הספר בעצמי.

כשהסבירו על התפקיד של איברי הגוף..

אם את חושבת שספר יכול להועיל, אפשר להכין ספר בעצמכם.

ספרי לו כשהוא נולד הוא היה קטן וחסר אונים, ואיך הוא למד ללכת ולאכול אוכל של גדולים וכמה שהוא כבר גדל (כדאי לשים משהו שהוא למד לאחרונה- לקפוץ, לספור, להתלבש...).

ועכשיו, כשהוא כבר בן 3 (או מסיים מעון, או ציון דרך כלשהו שמשמעותי לו)- הוא כבר יכול ללמוד לעשות צרכים בשירותים כמו גדול!

ואז תתארי איך בהתחלה יהיה קצת קשה, ובהתחלה יברח לו, ואם זה יקרה אז מנקה ונחליף בגדים. ואיך לאט לאט הוא יצליח יותר ויותר, ואולי כל פעם שהוא יצליח הוא יקבל שוקולד צ'יפס טעים, עד שהוא כבר יוכל ללבוש תחתונים והוא יהיה ממש ענק!

בקיצור, תכיני אותו לגמילה במילים שמתאימות לך ועם התהליך שנכון לכם.

ואפשר גם להוסיף תמונות מגיל הילדות, או לצלם את הסיר/ישבנון שלכם. אפשר להדפיס, או לכתוב בכתב יד ולצייר בצד. אפשר גם לתת לו לקשט עם מדבקות או להכין את הכריכה...

ילד לא צריך ספר צבעוני וקנוי, העיקר שידבר אליו.

מניסיון, גם בבית וגם בעבודה, הכנה טובה שמותאמת לילד ספציפי עושה פלאים בתהליך.

לילדים

יש קלינאית תקשורת בשם חן קלימיאן שיש לה אתר אינטרנט עם סיפורים חינמיים להורדה ואת יכולה לערוך לפי מה שמתאים לך.

ממליצה להסתכל 

לנו יש את הגרסה של ציונה ולא של נפתלי כי קנינו אותו לבכורה שלנו

אני חושבת שילדים בגיל הזה מאד עסוקים בנושא והספר הזה מספר בצורה מאד פשוטה ובהירה על התהליך הפיזי והרגשי שהוא חלק מחיי הילדים. בעיני מה שתורם גיל ונותן מידע אין בו עניין של חוסר צניעות, הספר מיועד לגיל שנתיים עד 3 וגם ככה צניעות זה לא מושג רלוונטי בכלל בגיל הזה לדעתי. אם כבר הספר נותן הזדמנות לדבר על הפרטיות של איברי גוף שונים וכו'. בעמוד שבו מפורטים האיברים השונים נניח אנחנו מוסיפים על האיברים הרלוונטיים שאלה מקומות פרטיים בגוף, ואף אחד לא יכול לראות אותם או לגעת בהם. 

יש לנו פה לברך ולהתפלל..

כאלה

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷