מקדימה שבכלל אין לי נסיון אבל קצת מציעה דברים לחשוב עליהם

אולי לומר שאפשר פחות זמן? ששבוע זה הרבה ואתם רוצים אותה בבית?

בת כמה הילדה? היא מודעת למורכבות? אפשר לדבר איתה על זה שאנחנו לא רואים טלוויזיה ושהיא תמצא את המינון הנכון?

באופן כללי לזכור שסבתא זו סבתא (והיא גידלה אותך/בעלך) וככזו סימן שיש בה הרבה דברים טובים. אז לשים לנו בראש גם את הרווחים של הילדה ולא רק את השלילי והמפחיד.

ועם זה באמת לעשות חושבים אם זה נכון, ואם לא אז לחשוב איך כן ליצור חיבורים עם הסבתא שמתאימים לאורח החיים שלכם... 

צריכה קצת לחשוב על זה מכל מיני כיוונים ותרחיבי לה יותר מאוחר ושעוד לא תשאל את ביתך

את לא צריכה להיות באוליטימטום של זמן לפני שהיא תשאל אותה..

ואז להסביר

שיש רגישות מול האחים

שחשוב לך שתהיה בבית

או כל דבר שתרצי להגיד

אבל בדבר כזה הגיוני נראלי שתהיה ישירות קצת שזה משהו שאת צריכה לשקול..

או שאת מתלבטת אם לשלוח או לא?

כי בעיני זה לא שחור לבן, אפשר לדבר עם סבתא על הרגלים של הילדה, כשרויות זה נראה לי דבר שמאוד קל לבקש, שלא יתנו לה דברים עם אבקת חלב נכרי...

כמו שאת יכולה לבקש דברים שקשורים לשעות שינה ולתזונה אז את יכולה לבקש על צמצום מסכים.

לגבי צניעות, אם זה היה ילד זה יותר בעייתי אבל כשזאת ילדה זה לא כזה איום ונורא, קצת לא נעים.

בעיני לקייטנת סבתא יש יתרונות שהייתי שוקלת לשלוח למרות החסרונות האלה.

אבל אם השאלה היא רק איך לנסח את הסירוב אז תצטרכי לפרט יותר על הדינמיקה ביניך לבין אמא שלך, כי כל סבתא תקבל את זה אחרת...

בת כמה הילדה?

אני חושבת שבגלל שמדובר בהרבה אנשים שצריכים להתאים את עצמם לציפיות שלך, זה פחות רלוונטי.

אני גם לא הייתי שולחת האמת.. לפי מה שאת מתארת.

לראות סבא עם תחתונים זאת טראומה מבחינתי.

ואם זה המצה אז כנראה שיהיו שם עוד דברים שממש לא מתאימים. גם לא בגיל 16 מבחינתי.

וכן, צפיתי שם בטלוויזיה למרות שבבית לא הייתה, ואני מניחה שגפ יצא לי לאכול בכשרות פחות מהודרת ממה שאוכלים אצלנו בבית. יצאתי בסדר בכ"ז

בעיני זה 'מחיר' ממש קטן לשלם מול הרווח של קשר עם סבתא. 

אין אצל ההורים שלי טלוויזיה

אבל לגבי הכשרויות, ההורים שלי יודעים מה אנחנו אוכלים ולא מביאים לילדים מה שאנחנו לא (וכשהם יודעים שאנחנו מגיעים הם ממש משתדלים שהכל יהיה בהכשר שלנו כי קשה להם לראות שמונעים מהילדים משהו בגלל ההכשר),

אולי זה רלוונטי לבקש שיקפידו?

ולגבי הצניעות, מבחינתי זה לא שיקול. זה כמו שאחים שלי לא שומרים שבת ועדיין אנחנו הולכים לשם לשבת.

הילדים שלי יודעים שאחי הולך לים בשבת ואנחנו לא, ושאח אחר נוסע בשבת ואנחנו לא.

בדיוק השבת מישהו אמר לנו שלום והוא בדיוק יצא מהאוטו אז בן ה3 שאל אותי למה הוא נוסע בשבת, הסברתי לו שיש כאלה אנשים שעדיין לא מצליחים לא לנסוע בשבת או לא יודעים שאסור לנסוע ואנחנו יודעים שאסור אז אנחנו לא נוסעים וככה מקיימים מצווה. ושאפשר להתפלל עליו שלא יסע בשבת.

אבל לא שולחת

אולי כשהיא תהיה גדולה יותר זה יהיה שייך, עכשיו היא עוד ילדה

נראה לי ברור שלא משנה מה תחליטו גם את וגם בעלך צריכים להיות שלמים עם החלטה כזו.

לדעתי האישית היא באמת קצת קטנה עדיין וזה סיבה מצוינת לומר לאמא שלך. שאתם מעריכים ממש ויודעים שהיא היתה שמחה אבל קשה לכם שהיא עדיין קטנה מדי לדעתכם.

אבל קחו בחשבון שתוך שנה שנתיים ההצעה תחזור והיא כבר תהיה פחות קטנה.

איך ההורים שלך עם המקום הדתי שלכם? רלוונטי לומר "אנחנו ממש אוהבים אתכם אבל חוששים שיבלבל אותה להיות שבוע שלם באוירה כל כך שונה ממה שהיא מחונכת, ולא מתאים לנו להגיד לכם איך להתנהג בבית שלכם אז לא מתאים"?

יש איזשהי סיטואציה שהם יגידו - אוקיי תנו לנו רשימת דברים (ריאלית) שצריך לשנות ונעמוד בה, ואז תהיו סבבה עם לשלוח אותה? אם כן אז הייתי חושבת מה הדברים האלה, בהתאן כמובן לבגרות ולאופי של הילדה. 

לנו יש גם התמודדות עם צד פחות דתי

אני שולחת ליומיים לילה אחד סה"כ

אבל מודה שאמרת סבא עם תחתונים ואחות פחות לבושה נרתעתי..

וסבא וסבתא היו פחות..

ההורים שלי שלחו אותנו בידיעה שאנחנו נחשפים לדברים שהם פחות מתאימים לבית כדי לשמור על הקשר.

אבל בדיעבד מהצד שלי אני חושבת שזה פחות היה טוב.

נחשפצי שם לדברים שלא הייתי רוצה לחשוף את ילדי אליהם. וגם היום כשאני חזרתי בתשובה אחרי כל הגלגולים שעברתי אין קשר חזק כל כך עם המשפחה מהצד ההוא.

אני כן חושבת שאם מכבדים את הגבולות שלכם ומה שאתם מבקשים למשל אם אפשר להקפיד על כשרויות או דברים אחרים שחשובים לכם אז יש דברים שאפשר להתגמש בהם אבל באמת בעיני הנוסחה להצלחה זה כשיש כבוד ןאמון אם יודעים שלא יכבדו את מה שאתם מבקשים הייתי מייצרת חלוםה אחרת לקשר נגיד יום כייף עם סבתא ולא שבוע שלם שם..

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

אפשר אמבטיה ארוכה, משחקים עם מים. אצלי תמיד עשו פיפי ברגע שעזרו לי לשטוף כלים.

לגבי זה שלא עשתה קקי, אפשר נורמלקס. לשבת מיד האוכל (למשל בערב) בשירותים למשך 5 דקות, גם אם לא עושה. לתת לה לנשוף בועות סבון בזמן שהיא יושבת.

לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך. נשמע שהיא שולטת בהתאפקות ורק צריכה ללמוד לשחרר.

אפשר גם שלוקים. ככל שתשתה יותר ככה היא יותר תצטרך לשירותים, וגם אם לא תעשה בשירותים לפחות היא תפספס וככה תלמד את ההרגשה.

לגבי קקי הייתי מחכה, נשמע לי סביר, אם את מרגישה שזה כבר מוגזם אפשר לנסות נר גליצרול.

גם הבת שלי הייתה ככה מתאפקת, ואני חושבת שזו הייתה הגמילה שלקחתי הכי קשה, אז שולחת לך הרבה כוחות😅

בעיקרון זה לא נורא לקקי, אבל היא בדכ עושה 3-4 פעמים ביום, אז נראלי כן משמעותי

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול