הגעתי לילה קודם, ובדקו וראו פתיחה קלה חח אבל לא התקדם לשום מקום והגעתי בסדר גמור לניתוח..

שאלו מליון שאלות אבל כבר לא זוכרת.. 

וניסיתי להניק בפעם הראשונה רק אחרי כמה שעות מהלידה (לקחו את התינוק מיד כי זה היה קיסרי חירום ורצו כנראה לבדוק אותו, ולקח להם כמה שעות להביא לי אותו).

טיפ- ללכת ולהסתובב אחרי הלידה.

שיהיה בקלות, במהירות, בבריאות ובידיים מלאות!!

יש קבוצה מדהימה בפייסבוק

הבתי חולים הגדולים בארץ - לא מנתחים בשיטה הזו...

בניתוח מתוכנן הייתי הולכת על בית חולים גדול ומקצועי

במלקחיים.

אם אני זוכרת נכון יש לך ביטוח בריאות פרטי?

אם כן, יש החזר על הניתוח.

המליצו לי כן לשאוב כדי להגביר את הכמות, אבל לא בטוחה שהיה באמת צורך

המלצה לא לנסות להמעיט במשככי כאבים בימים הראשונים, זה מאפשר לגוף להחלים..

כי הגוף נכנס לתהליך של לידה

בקיסרי מתוכנן - הגוף לא התחיל תהליך של לידה ולכן לוקח לחלב יותר זמן להגיע

לא זוכרת אם היה לה מקור לזה.

לא שהיה קצת חלב אלא לא היה כלוםםם-

ואמרו לי שזהבגלל שהגוף לא התחיל תהליך טבעי

ברור שזה משתנה בין אחת לאחת ומקווה שאף אחת לא תחווה התחלה גרועה כמו שלי

מניסיון אישי וגם של חברות..

מעניין אותי אם מתאים לך לענות- ילדת גם בלידה רגילה והיה הבדל?

אבל כל אחת והגוף שלה.

פעם הבאה בעז"ה גם לידה שניה וגם בעז"ה אמן לידה רגיללה

אז אפשר לקוות שהחלב יגיע מהר יותר?

לא יודעת אם האזור רלוונטי

ברמבם יש יומיים (ראשון ורביעי) שיש בהם ניתוחים באפס הפרדה

יש לי חוויה מהממת מניתוח כזה ב"ה, הוציאו את התינוקת ושמו עליי והמשיכו את הניתוח, מתישהו היא ובעלי כן יצאו לאיזה חצי שעה וחיכו לי בהתאוששות, היו איתי שם, והיא היתה איתי כל היום במחלקה.

בלילה כשבעלי הלך לא הייתי מסוגלת להיות איתה לבד (פיזית לא יכולתי. זה היה ככה עד סוף השחרור.) אז בלילות היא היתה בתינוקיה.

זה גם מאד נוח שם שאין הגדרה לסוג האשפוז, התינוק יכול להית אצלך מתי שאת רוצה ובתינוקיה מתי שאת רוצה.

ממליצה ממש.

מניחה שגם באזורים אחרים אפשר לבדוק על אופציה כזו של ניתוח.

בניתוח רגיל לא באפס הפרדה - האמא מקבלת את התינוק לדקות קצרות ואז הוא יוצא והיא רואה אותו רק כשיוצאים מהתאוששות.

לגבי מה קורה:

יום או יומיים לפני הניתוח מגיעים לבית חולים ל"טרום ניתוח". זה סתם יום מבוזבז אבל זה הנוהל.

מדברים עם מרדים, מקבלים מידע על הרדמה ועל מהלך הניתוח וזהו בערך.

ביום הניתוח - את באה בצום, באותו בוקר. עושים א"ס אחרון (אם זה בגלל מהח עכוז, רוצים לוודא שהעובר לא התהפך)

מחליפים לחלוק של בי"ח, בלי כלום מתחת, בלי תכישטים וכו'

מחכים כמה שמחכים, לפעמים יש ניתוח חירום שדוחה את המתוכנן

נכנסים לחדר ניתוח *לבד*, יש הרדמה ספינאלית (דומה לאפדיוראל, מיקום קצת אחר בחוליות, וזו זריקה חד פעמית לכמה שעות),

אחרי שמסיימים עם ההרדמה - הבעל נכנס ויושב ליד הראש שלך

יש פרגוד -כמו בד שמסתיר לך את כל החלק מאמצע הבטן ומטה.

מנתחים אותך, את יכולה להרגיש מגע, אבל שום כאב.

התינוק יוצא - מראים לך אותו מעל הפרגוד, בדיקה קצרה של רופא ילדים, ומביאים לך - לכמה זמן? תלוי בסוג הניתוח.

עכשיו הניתוח ממשיך וסוגרים הכל.

את יוצאת לחדר התאוששות להשגחה, ניתור רצוף של לחץ דם

ואחרי שעה וחצי בערך עוברת למחלקת יולדות

בהצלחה רבה!!

אם יש עוד שאלות -בכיף

לי היו בחילות משמעותיות לפני הניתוח

הוזמנתי לניתוח ראשון באותו בוקר, ואז היה ניתוח חרום וחיכיתי איזה שעה וחצי

והיה לי בחילות מהצום

סיוט

הרופא נשים המקסים אמר לי שהוא לא רוצה לפתוח לי וריד כי המרדים יעשה את זה הרבה יותר טוב.

ובאמת הדבר הראשון בחדר ניתוח היה פתיחת וריד - המרדים כזה מקצועי שלא הרגשתי כלום, וגם באשפוז לא הפריע לי שהיה וריד פתוח והנקתי ככה.

אחרי שפתחו וריד - נתנו לי חומר נגד בחילות וזה ממש עזר

הסבירו לי בפורום שזה כנראה מחומרי ההרדמה (הייתי עם הרדמה חלקית).

והחומר נגד בחילות בוריד ממש עזר

לא יודעת אם לכולם זה אפשרי

אבל אצלי עודדו בבית חולים לקום וללכת כמה שיותר מהר

ויכול להיות מאוד שזה מה שממש עזר להחלמה

בשלושה ימים הראשונים באמת סבלתי מכאבים חזקים אבל בברית כבר הייתי ממש בסדר ובלי כאבים

אפילו יום לפני הברית, הלכתי ברגל לרופא כי היו צריכים לבדוק את התינוק

ואין לי בכלל זכרונות קשים מההתאוששות של הניתוח.

מה שכן היה קשה, ולא יודעת אם קשור לניתוח או סתם כי זה היה לידה ראשונה

זה כל עניין ההנקה

אמרו לי שבניתוח לוקח יותר זמן לגוף לייצר את החלב

נשמע הגיוני

הנקה-

בקיסרי מתוכנן יכול לקחת לגוך יותר זמן להתחיל לייצר חלב

(הרבה נשים אמרו לי - גם לי לקח זמן. אז לא, זה לא אותו דבר. לי עד השחרור היה יבש לגמרי! וזה אשפוז ארוך של ניתוח).

מה שחשוב - אני בבי"ח נתתי חלב כי לא היה כלום. במקביל - לתת לתינוק להיות עלייך כמה שיותר כדי לגרום לגוף להתחיל לייצר.

וברע שמתחיל חלב - להעיף את התמ"ל!.

לי אמרו להמשיך לשלב עד שהגוף עתחיל לייצר כמות מספיקה - וכמובן השילוב גרם לגוף לא לייצר מספיק וזה חירב לי את ההנקה.

ברגע שיש חלב - יופי, להניק ולהניק ולהניק.

ואם לקח כמה ימים - זה בסדר!, זה הגיוני וטבעי. רק לתת לתינוק למצוץ ואפשר גם לשאוב.

לגבי טיפול בתינוק ובאח שלו-

בשבועיים הראשונים (או כמה זמן שהגוף שלך צריך) לדאוג לכמה שיותר עזרה!

לא להיות איתם לבד

לאט לאט זה משתפר ומצליחים לתפקד יותר

ואמהלה, אני באה לענות לך על הקיסרי וקולטת שאני לא זוכרת כלום🤣

בכל מקרה יש פה כמה שרשורים מהעבר על קיסרי

מפורטים ממש שלי ממש עזרו.. אם את יודעת איך למצוא אז תחפשי...

ובהצלחה!!

רק אני זוכרת לפרטי פרטים מה היה בלידה לפני כמעט 3.5 שנים??

עברתי ניתוח אחר לאחרונה וגם אותו אני אזכור לתמיד לפרטי פרטים.

רק ההבדל שהניתוח היה לי חוויה מהממת. לעומת הלידה שהיתה חוויה נוראית.

לק"י

נראה לי שבגלל שזו היתה לידה ראשונה הכל היה לי מבולבל יותר.

(וגם הזיכרון שלי הולך ונדפק עם הזמן🤦‍♀️ אני לא מצליחה אפילו לשחזר את הרגע שהביאו לי אותו בפעם הראשונה.

האמת שזה מעצבן אותי..).

אני דווקא ממש זוכרת את הרגע שהוא יצא והראו לי אותו ואמרתי יואו הנה x כי הוא ממש הזכיר לי את אח שלו.... והוא לא הפסיק לבכות ובשניה שהניחו אותו עליי  הוא נרגע..

ולא הראו לי אותו בכלל אחרי הלידה, ישר לקחו אותו. זה היה קיסרי חירום בגלל ירידות בדופק ושהלידה נתקעה.

פעם ראשונה ראיתי אותו בתמונה בפלאפון🤭

אני כן זוכרת שניסיתי להניק אותן בשכיבה על הגב. לפחות מערכת הזיכרון פועלת חלקית😅

דווקא אני זןכרת את החוויה של הניתוח (היה בסדר גמור, קצת חששות בהתחלה) ואת התהליך

אבל כשרציתי לכתוב לה מה הדברים החשובים שצריך לדעת וכו' לא זכרתי כלום חחחח

אח"כ קצת נזכרתי...

נתנו לך מלא עיצות ותובנות..

הכי נוח להניק בשכיבה עם כריות מסביב.

תבקשי להניק בחדר ניתוח.

אני ביקשתי שיאשבו לי בחדר ניתוח קולסטרום, כדי שיהיה לזמן ההתאוששות.

חיבוק ❤️

העיקר התוצאה, הדרך פחות משנה..

וכמובן רק אם מתאים לך.

אבל אם הסיפור זה עכוז (כפי שזכור לי שכתבת, אולי אני טועה)

תדעי שקיימת האופציה ללדת עכוז בלידה רגילה בצורה בטוחה.

אם את מעוניינת אפרט יותר

ככל הנראה כיוון שכבר הינקת בעבר (אני לא טועה, נכון?) - יהיה לך קל להיניק גם עכשיו.

עברתי שלושה קיסריים, בראשון מהם אפילו התחלתי תהליך של לידה - בו היה לי קשה להיניק בהתחלה, אבל רק כיוון שזו הייתה לידה מוקדמת והקטנים היו בפגייה. בשני האחרים היה לי חלב ברגע שהתינוקת הגיעה אליי, ולדעתי זה כיוון שכבר הגוף שלי ידע להיניק. (טוב, אולי גם עזר שהינקתי עדיין בתחילת ההיריונות הללו, לא יודעת...)

לגבי הקיסרי עצמו - תבררי על קיסרי ידידותי. תדרשי אפילו, אם צריך. זה אמור להיות הבדל גדול...

וחיבוק...

שלושה ינקו אצלי אחרי קיסרי. שניים אחרי חירום ועוד אחד אחרי אלקטיבי. הגוף מבין מהר שיש שם תינוק. לתת לו למצוץ ולמצוץ וזה יגיע.

מגיעים לבית חולים בשעה שקבעו לך בצום. את אמורה להגיע יום לפני לטרון ניתוח ולעבור אולטרסאונד מוניטור ורופא ומרדים. המרדים נותן הנחיות וכדורים נגד בחילות או משהו כזה. ביום הניתוח את מגיעה. לפעמים יש המתנה ובתורך נכנסת לחדר ניתוח.

אחרי הניתוח - בחלק מבתי החולים יש התאוששות עם התינוק. בחלק מהם את בחדר התאוששות כללי מניתוחים והוא עולה לתינוקיה. אני שלחתי את הבעל איתו (עם הוראות לא להאכיל ולשים עור לעור חחח) ואמא שלי באה איתי. אחרי שעתיים בערך נפגשים במחלקה. זה היה בעין כרם לפני מעל 4 שנים יש מצב שכתבו פה שכבר השתנה ואפשר להתאושש יחד. בזמנו הם דברו על לבנות את זה.

אחרי הניתוח הטיפים המנצחים זה לקחת מלא משככי כאבים וללכת כמה שיותר. ככה מחלימים. למרות הכאב. לא לחכות. אם לקחת משפחת איבופן (נורופן, אדביל ובבי''ח היה כדור לבן שכחתי את השם, יותר חזק) אז לפני סוף טווח ההשפעה כבר לקחת ממשפחת פראצטמול (אקמול וכו'). לשלב גם אופטלגין נוזלי במקביל לפי הצורך. וללכת. לי עזר לא לשכב ממש אלא חצי ישיבה. גם כי יש בבטן מלא גזים כואבים מהניתוח וגם כי יותר קל ככה לקום ולהישכב. פחות דרך.

וגם עזר לי לזכור שאחרי שבוע יש שיפור מטורף. אז ביומיים שלושה הכי קשים לדעת שזה כבר מעבר לפינה.

להיות עם ליווי כל הזמן. לבד עם התינוק פחות רלוונטי (לפחות אצלי) להתארגן מראש. אם זה לא אפשרי אז להעזר בתינוקיה. 

בבית ברור שצריך להתארגן עם עזרה לשבועיים שלושה. ללכת לאמא אם רלוונטי או שהבעל יהיה בבית. יש כמה ימים שזכאי אחרי לידה ויש שבוע שמותר לו לקחת חל''ד בתשלום במקום שבוע שלך. אנחנו השתמשנו בהכל. ולהביא נערה לעזרה. להכיר אותה מעכשיו לקטנה.

זה אגב נכון לדעתי לכל לידה...

והתינוק גם היה לבד האמת.

או בייביסיטר לילדה או חברה (או משהו כזה) שתהיה איתך.

בניגוד למה שהאחרות כתבו פה, לי היה ממש קשה להיות לבד בהתאוששות אני בוכה עד היום כשאני נזכרת בזה...

למזלי בלידה שלפני הגעתי עם דולה (כי חשבתי שנלך ללידה רגילה), והיא הייתה איתי בהתאוששות. זה ממש הציל אותי... (ובקיסרי הראשון הקטנים היו בפגייה, אז בעלי היה איתי רוב הזמן של ההתאוששות)

לא יודעת מה בדיוק התפקיד שלהן, אולי מישהי פה מכירה יותר ממני

בכל מקרה אם מדובר בקיסרי מתוכנן אפשר לקבוע עם מישהי שיהיה לך נח איתה מראש שתבוא איתך. זה עזרה בזמן ידוע מראש, לא זמינות לחודש

אבל אני לא מכירה מקרוב.

היא תוכל גם לתמוך בך בהכנות לניתוח, אם את מרגישה שיד נשית תעזור פה... (בניתוח עצמו בטח תרצי את בעלך)

אבל למה שלא תנסי לברר על קיסרי ידידותי/באפס הפרדה? זה התכנון שלי ללידה הבאה לכשתהיה בע"ה...

גם ההתאוששות.

הניתוח היה בערך ב12 וחצי

וב3 וחצי בערך הביאו לי אותו והוא ינק מקסים. עד גיל שנה +.

כשהייתי בהתאוששות בעלי היה איתו בתינוקיה.

האמת, שלא היתה לי כל כך עזרה אחרי, והסתדרתי. שמתי בלילות בתינוקיה.

חשוב מאוד לקחת משככי כאבים וללכת ללכת ללכת.

וגם אחרי הניתוח יכול להיות כאבים כואבים בכתפיים מהצטברות של אוויר, זה עובר בערך אחרי יומיים-שלוש.

בהצלחה, בשעה טובה ורק בריאות לשניכם!

פעם זה היה 5

אם את מרגישה שאחרי 4 מוקדם לך מדי להשתחרר - את יכולה לבקש לילה נוסף וכמה שאני יודעת הם חייבים לתת לך

ילדתי ברביעי בבוקר והשתחררתי בראשון

לא ילדתי קיסרי, אבל ילדתי 3 ילדים ביום חמישי.

מי שנולד לפני 12 (גם 11:55🤭) היה שחרור במוצש. מי שנולד אחרי, השחרור היה בראשון.

אני חושבת שהחישוב הבסיסי (שוב, לא בקיסרי) הוא 48 שעות, אבל אם הן אחרי שעת המעבר זה יכול להיות גם קרוב ל72 שעות.

(בתי חולים בירושלים, שלא משחררים באמצע שבת, אלא במוצש. בעיקרון שעות השחרור הן בשעות הבוקר בד"כ

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס