אז היה לו יותר קשה לשחרר

הייתי מנסה לצאת ממש ולהשאיר אותו אבל לזמן קצר, נגיד חצי שעה. ואז תדעי אם כשאת באמת לא נמצאת הוא נרגע ומסתפק בבייביסיטר או לא

בייביסיטר כן?

אבל אולי באמת אנסה, חוששת שזה יעשה לו חרדת נטישה או אני לא יודעת מה

זה רק אומר יותר שהגיע הזמן לשחרר

בטח עם אבא

תדברי איתו ותכיני אותו לפני

אמא הולכת ואיקס תשמור עליך ואז אמא תחזור

בינתיים תאכלו במבה ותשחקו ב...

זה קצת קשה אבל מתגברים ואחר כך אמא חוזרת

לחפור על זה כמה פעמים לפני. מניסיון שלי עוזר

וזה לא שהוא לא נשאר איתו, עם אבא שלו הוא נשאר גם כשהוא בוכה.

אבל כשזה מישהי זרה (אפילו שמכיר) יותר קשה לי להשאיר אותו בוכה

נראה לי שאין מנוס מלהתמיד בזה בתקווה שזה לא יגרום נזק

כדי שיתרגל שאת לא תמיד לידו.

ואחר כך מנסה גם עם בייביסיטר

באמת הכי חשוב שאת תשדרי לו בטחון,בלי שום ייסורי מצפון, עם הכנה מראש שאת הולכת ולא נעלמת פתאום.

עם בייביסיטר גם הבטחון שלנו לא מלא, ולא נעים לנו ממנה וכאלה

עם אבא זה יותר פשוט כי באמת אין מקום לשום ייסורי מצפון

אני מנחשת שחלק מזה זה גם מניפולציה עליך (לא מודעת כמובן).אז כדאי כמה שפחות להתרגש מהבכי (עוד יתרון לאבא ;) ) במקום זה לתת שם לתחושה, לדבר על זה שאמא הלכה והיא תכף תחזור (אטחי באמת בהתחלה לצאת למעט זמן ולא לחזור אחרי שהם ישנים),ולנסות להסיח את דעתו בפעילות כיפית

גם אצלי היתה תקופה כזו. זה עבר....

שאם את נשארת יחד עם הבייביסיטר בבית זה כמעט בלתי אפשרי שהיא תצליח לשמור עליהם בלי שילכו אליך.

והיא בייביסיטר טובה? הם אוהבים אותה? היא מצליחה להרגיע אותם?

אצלי גם מתלוננים בהתחלה (אני לא עוזבת כשבוכים) למרות שהם מאד אוהבים אותה

אני משאירה משהו טעים או משחק מעניין ומחכה ליד הדלת, הם נרגעים תוך שניות.

זה נורמלי בהתחלה, כמו בגן חדש.

את צריכה לצאת לגמרי ולתת להם להסתגל בהדרגה

פעם לצאת לשעה, אחכ קצת יותר וכו

עד שיתרגלו. תחשבי שזה כמו התחלה של כל מסגרת שהם נכנסים אליה- לפעמים בוכים בהתחלה, ואחכ מתרגלים

תכיני אותם מראש אפשר להגיד להם לצייר ציור לאמא עד שתגיעי

וזה גם התפקיד של הבייביסיטר להרגיע אותם

בדמות ממתק או משחק?

אם זה זה, זה אמור להסתדר תוך תקופה קצרה יחסית.

צריך להרגיל בהדרגה. הרבה ילדים בגילאים האלה נפרדים מההורים לכמה שעות ביום והכל בסדר.

רק שצריך לעשות את זה בהדרגה.

בהתחלה לשבת עם הבייביסיטר ולשחק כולם יחד.

למחרת, להתחיל לקום למטבח ולהישאר בטווח הראייה לדקה שתיים,

לאט לאט ללכת לשירותים, לסדר משהו בחדר.

אבל לא להיעלם. להסביר שאת הולכת חוזרת עוד דקה. ואם דקה זה הרבה אז עשר שניות.

אם גם זה קשה לו אז לדבר איתו תוך כדי.

זה ממש שהגיוני שיהיה לו פחד מזרים. כלומר אולי כשהבייביסיטר לא נמצאת יותר קל לו כשאת הולכת מדי פעם, אבל דווקא כשהיא נמצאת זה יותר קשה.

אז ממש בהדרגה.

ואם זה לא עובד אולי זה שלב של חרדת נטישה. יש שלב כזה, אז תנסי עוד חודש חודשיים..

זה לא לחכות עכשיו שנה שלמה.

אם ממש קשה לך תחפשי מטפלת מנוסה לשים אצלה את הילד/ ילדים לכמה שעות, אולי רק חלק מהשבוע. הילדים צריכים להרגיש את הביטחון של מי ששומר עליהם.

אגב גם הקטנה עלולה להגיב בחרדת נטישה. זה גם גיל שיכול להתפתח בו. סביב גיל תשעה חודשים עד שנה.

מחזיקה לך אצבעות 🙏

אם זה ממש לא עובד אז תחפשי אוורור לצאת יחד איתם. זה גם עוזר במשהו.

למשל לקחת לפעלטון ולשבת לשתות קפה בשולחנות מסביב. זה עוזר.

תבקשי מבעלך שיעזור עם הלוגיסטיקה. שלפני שהוא יוצא שיארגן עגלות באוטו, תיקים מצויידים עם הכל. שיהיה לך פחות קשה לצאת.

או לפחות שיכין לך ולילדין ארוחת בוקר מסודרת. שלא תצטרכי להתעסק עם זה.

לפעמים לפתוח בוקר ברוגע יכול לתת כוחות להמשך היום.

מי לוקח את הגדול למעון בבוקר? אם את אז אולי תנסי להיעזר במישהו אחר. כי לצאת כולם, זה לבד יכול להתיש.

בגיל שנה-שנה וחצי.

תינוקות ופעוטות: מדרגות ההתפתחות

הכוונה של חרדת נטישה זה לא שעשיתם משהו לא בסדר, אלא שילד לא מבין לאן נעלם מי שהוא רגיל אליו.

מה שהעלה לי את הכיוון הזה שאת אומרת שלאחרונה כשבעלך איתו הוא בוכה ולא נרגע.

ולפני הוא גם היה רגיל אליו,

אז זה לא נשמע לי כמו קושי רגיל עם זרים, אלא שלב התפתחותי כשיש קפיצה במודעות מי נמצא איתו.

וחס וחלילה שעשית משהו לא בסדר, את איתו 24/7 זה מאוווד קשה, במיוחד בשלב שהוא לא משחרר לשניה.

אצלנו למשל זה התבטא שחגרתי ילד רגוע ושמח בכסא בטיחות, יצאתי מהמושב שלו כדי להגיע למושב הנהג ואיזה צרחות היסטריות..

אז הייתי מתרחקת לאט לאט תוך כדי שאני מדברת איתו, עושה קוקו מהחלונות עד שנכנסת למושב שלי.

זה כנראה מופיע כשיש קפיצה במודעות של הסביבה, וחולף כשהילד לומד שההורה לא נעלם.

פשוט מנסה להבין מה קורה כאן.

אבל זה לא היה תמיד שבעלי היה איתו והוא היה בוכה, עד לא מזמן לא הייתה לו בעיה שבעלי נשאר ואני הולכת.

אתמול יצאתי לזרוק טיטול לפח, רואים את הפח מהבית.

אמרתי לילד לפני שיצאתי שאני הולכת רגע לפח פה קרוב והוא יכול לעמוד על כיסא ולראות אותי, אני זורקת את הטיטול וחוזרת מהר.

ובכל זאת הוא צרח עד שחזרתי.... (נשאר עם אחותי שהוא מכיר מצויין)

עכשיו אני נזכרת.....

לפני כחודש יצאתי בלעדיהם פעם ראשונה לכמה שעות, שמתוכם גם היו ערים.

בהתחלה אני הלכתי ובעלי נשאר איתם (והוא לא בכה שהלכתי) ואז גם בעלי יצא והגיעה בייביסיטר.

אנחנו חזרנו כשהם ישנו.

יש מצב שזה התחיל מאז. 🤦‍♀️

אבל מה יכולתי לעשות?!

הכנו אותם לזה מלא.

הבייביסיטר הגיעה גם יום קודם ואמרנו להם שמחר היא תבוא ואנחנו נלך.

זה כמו קפיצת גדילה, פתאום הילד מתחיל להבין דברים שהוא לא הבין קודם ואז זה מופיע, גם אצלנו הופיע לפני גיל שנתיים, לא זוכרת מתי בדיוק.

הסיפור עם הטיטול ממש מזכיר לי את זה.

אגב אצלנו הילד כן הלך למעון ואפילו בשמחה, ולא התקשה להיפרד.

אבל אם אני יצאתי או התרחקתי מעט והוא זה שנשאר מאחורה, שם זה היה מתפתח להיסטריה.

אני לא חושבת שזה קשור לאירוע מסויים שקרה. יותר מסתדר לי שזה שלב התפתחותי שיעבור מעצמו.

ילד בוכה בלילה ברור שאת קמה אליו.

להשאיר ילד שמח ןעירני עם בייביסיטר באמצע היום זה מעבר שקשה לו לעשות.

אבל את צריכה.

אז את יכולה לסמוך על הילד שירגע ןהבייביסיטר תרגיע אותו במקומו.

זה לא שאת משאירה אותו לבד בורחת מהבית.

אגב תשלחי גן את בעלך לקום אליו באמצע הלילה, גם יכול לתרום לחיזוק הקשר ביניהם..

סליחה לא התכוונתי.

פשוט זה הזכיר לי את זה שתמיד חברות שלי אומרות שאני לא נורמלית שעדיין קמה לילד בן שנתיים ושיבכה עד שיחזור לישון וככה ילמד לא לקום כי הוא קם בגלל שאני קמה אליו.

וזה היה נשמע מה שאת אומרת.

שהוא בוכה כי יודע שישיג משהו- צומי, שאשאר איתו. כי זה מפעיל אותי.

בעלי גם קם אליו. אם אני אצטרך לקום לשלושתם אז חבל לי בכלל ללכת לישון.

אני גם קמה לילדים בלילה, לא משנה באיזה גיל..

אבל, אם אני צריכה להשאיר עם בייביסיטר/ בגן גם אם הן בוכו (ובת השנתיים שלי ממש כזאת)- אם אני צריכה אני משאירה, נפרדת בחיבוק ובהבטחה שאני אחזור בעוד × זמן בעז"ה, וצ'ופרים. לרוב הבכי נרגע ממש מהר.

זה בסדר שהילד ישאר עם מישהו שהוא לא אבא או אמא, לאט לאט הוא יתרגל. זה לא ישאיר לו טראומה...

גם בגיל 8

לא יודעת מה הסיטואציה אצלכם

בכל אופן אם הוא איתך כל היום ולא במסגרת הכי טבעי שיבכה כשמגיעה ביביסיטר

באמת קשה ממש

אולי דווקא לצאת בשעות אחהצ כשבעלך בבית

יהיה יותר קל. לא?

ואם לא מסתדר ואת סומכת עליה אז לצאת ובעה ירגע

שאת חושבת שאם אני משאירה ילד בוכה עם בייביסיטר

זה אומר שגם בלילה לא אקום אליו. כאילו סוג של הזנחה.

בכי בלילה יש לו מטרה מסוימת, בכי עם בייביסיטר זה מהקושי והיא אמורה לתת לו מענה. 

(לטענת חברותיי בכי בלילה לא אמור להיות וזה הכל תלוי במה אני מרגילה את הילד)

אגב, לפעמים הבן שלי סתם בוכה ולא יודע מה הוא רוצה, אני מכסה אותו נותנת נשיקה והוא חוזר לישון.

חובה בעיני לבדוק מה קרה

ואם הוא הקיא וצריך עזרה?

ואם עשה בטיטול?

ואם יש לו נזלת?

חם או קר לו?

הסדין יצא וזה מציק?

השמיכה נפלה?

רק אחרי שוידאנו לחלוטין שהבכי התנהגותי, רק אז יש מקום לדון בשאלה ובגישות אם לגשת או לא...

אבל איך אפשר לא לקום לבדוק האם קרה משהו?

נסית לתווך לו? להכין אותו?

תגידי לו לפני ערב לפני שמחר תבוא מישהי לשחק איתו ותרחיבי בעניין.

בבוקר תגידי אתה זוכר שאתמול סיפרתי לך על שושנה, אחרי שנאכל ארוחת בוקר היא תבוא ונשחק ביחד. מה אתה רוצה שנשחק איתה? אולי נראה לה את הפאזל.. /נקרא בספר...

כשהיא מגיעה שוב לעשות היכרות, לשבת פיזית בנחת ביחד איתם, לדבר איתה, שיראה שהיא חברה שלך. להיות איתם כחצי שעה. לתת לה גם להשתתף ולהיות פעילה אבל לא במקומך לגמרי.

אחרי שאת רואה שמתחיל להישבר הקרח, להגיד שאת הולכת לשים כביסה במכונה/משהו ספציפי וחוזרת. ואפילו להישאר בטווח הראיה, ולחזור.

וככה לאט לאט לשחרר.

עד שיתידדו וגם לנסות לתת לביביסיטר אפילו מתנות קטנות כמו דף מדבקות שתביא כאילו ממנה כדי שידביקו ביחד על דף או יבנו ביחד מגדל הכי גבוה בלי שאת רואה ויעשו לך הפתעה. וכו. 

אני יכולה להגיד לך שגם כשאני משאירה את התאומות שלי עם אחותם הגדולה (הן בנות 4 וחצי)

הן הרבה פעמים מתחילות לבכות כשאני יוצאת. ואם יצאתי כשהן ישנו, חוקמרפי כמעט תמיד יפעל לרעתי והן תתעוררנה ותבכנה לפעמים עד שאני יחזור.

ילדים קטנים על אף שחתכו להם את חבל הטבור הם קשרים לאמא שלהם, זה דרך הטבע, וזה בריא ונורמלי.

אבל

אמא צריכה לצאת לפעמים

בין אם זה ביום ובין אם בלילה

אם את שלמה עם עצמך שאת צריכה עכשיו לצאת, יודעת שמי ששומרת עליו אחראית, את סומכת עליה

אז תצאי ואולי יקחו לו כמה דקות עד שירגע

תני לה איזה ממתק או משחק שיסיח את דעתו

ותצאי כשאת לא בטווח הראייה שלו.

נכון הוא יבכה, אבל זה לא מסוכן לו. יותר מסוכן לו זה אמא כבולה לבית!!!!!!

אני עד היום ניגשת לילד שבוכה בלילה, בין אם היא בת 4 וחצי או ילד בן 12 שיש לו ביעותי לילה. זה לא אותו הסיפור כמו יציאה מהבית לצרכייך האישיים.

מחר אמא תלך והבייביסיטר תשמור עליכם עד שאחזור.

מה יעזור לך כשתתגעגע לאמא?

חיבוק מהבייביסיטר

לשמור בכיס נשיקה מאמא

תמונה שלכם ביחד

לשכב במיטה של אמא

וכו'

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...