העיתונאי נדב העצני כתב ביום שישי:

זו לא הרפורמה, חברים

בשבת האחרונה, בשלהי הבארנץ' אצל חברים טובים, הגענו לענייני הרפורמה וההפגנות. כמו רבים מהמעגל החברתי שלנו, גם כאן החברים שלנו הכינו את הדגל לקראת ההפגנה בערב. בשלהי הביקור, כמובן, פרץ הוויכוח סביב עילת הסבירות שעל הפרק, אבל הוא הסתיים דווקא בהסכמה. הסכמה שאכן חייבים לרסן את הכח של בג"צ בענייני קביעת מדיניות, אבל צריך לעשות את זה בהגינות ומבלי להרוס את המדינה. התברר שהרפורמה היא רק סיסמת הקרב, יוצאים להפגין לא בגלל עילות ושופטים, אלא בגלל דיסטל, גוטליב, אמסלם, שלא לדבר על ביבי, דרעי וסמוטריץ'. הם יוצאים לרחוב בגלל רתיעה ואימה ממה שמקרינה מבחינתם הקואליציה הנוכחית: שחיתות, תת רמה, קנאות דתית ואיום על רקמת החיים שלהם. כמו ברוב השיחות שאני עורך עם תומכי המחאה, המרצע יוצא מהר מהשק  - זו לא הרפורמה המשפטית, טמבל. לא עילות משפטיות או ועדות לבחירת שופטים. מדובר במניעים אחרים לחלוטין, חלקם פרי הסתה וחלקם מוצדקים בהחלט.

אפילו בחילופי דברים שיש לי באולפני הטלוויזיה, לפני ואחרי השידור, חלק ממי שטוענים נגדי בשצף קצף, מודים שזו לא עילת הסבירות וסמכויות השופטים שמטריפים אותם. ואחרי שאנחנו מסכימים שאסור לאפשר שחיתות ושרירות, ברור שלו הדבר היה תלוי בנו, היינו מגיעים לנוסחאות משותפות לגבי הרפורמה המשפטית המתבקשת. לא כך כאשר נתניהו ושות' מובילים אותנו.  

בניגוד למסכת השקרים שמלעיטים ראשי המחאה את ההמונים שלהם, לגבי הקשר בין עילת הסבירות לקץ הדמוקרטיה, יש גרעין חזק של אמת בחששות מההתנהלות של קואליציית נתניהו. בייחוד החשש מפני המניעים הזרים, המושחתים והפסולים של חלק מהחברים.  

קודם כל מוצדק החשש מבנימין נתניהו עצמו, שמוכיח בכל יום מחדש מה באמת מניע אותו. רק השבוע הוא מכר את קידום ההתיישבות ביו"ש עבור שיחת טלפון עם הנשיא ביידן, ובשבוע שעבר המליך את ארגון הטרור של הרשות הפלשתינית על ג'נין, עבור התקווה לקבל סוף סוף הזמנה לבית הלבן. אכן ימין חזק.

מעבר לביבי, דרך הפעולה של הקואליציה הנוכחית כבר באה לידי ביטוי בשורה של מעשי חקיקה והחלטות ממשלה. למשל, חוק סידור העבודה למקורב של ראש ש"ס, שנועד לשלוט בעיר טבריה. שלא לדבר על דחיית בחירת הרבנים הראשיים בחוק, כדי שדרעי יוכל להבטיח עבודה מכניסה ויוקרתית לאחיו ולחבר הטוב שלו.

לשחיתות הזו, הממלכתית, המעוגנת בחקיקה, נוספת דרך התנהלות של אנשי ליכוד מסוימים. כמו השר דודי אמסלם, שהופקד על ידי ראש הממשלה בכוונה על בור השומן של מינויי החברות הממשלתיות. כמו שרת התחבורה – מירי רגב, שמבצעת מעקפים אקרובטיים כדי למנות מקורבים ללא כשירות, תקינות והגיון. כמו ההדחה הטריה ברשות הדואר, שנועדה לסדר ג'ובים למקורבים.

מדובר בתחושת ביזה של קופת המדינה והתפקידים הממלכתיים. שלא לדבר על ביזת התקציבים החרדית, שאין לה גבול ושובע. השחיתות הזו אמנם החלה בימי רבין, שולמית אלוני ופרס, אבל היא הגיעה עכשיו למימדים תפלצתיים. כאשר העוצמה החרדית מאיימת על אורח החיים של הציבור האחר בארץ. אמנם, ראשי המחאה מסיתים, מנפחים ומוציאים דיבה גם בעניין הזה, אבל בקצה מנהרת השקר מצוי גרעין של אמת. ראו את כוונת ש"ס להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים בענייני מזונות וילדים, תוך סירוס בתי המשפט לענייני משפחה.

אפילו כאשר חותרת הקואליציה למטרות מוצדקות, כמו חיזוק הזיקה למורשת וללאום, היא פועלת באופן מעוות ועקום. כספים אדירים מוקדשים בתקציב לאין סוף חיזוקים יהודיים, למשל במשרד של השר פרוש. אבל הכל מנותב לצרכי פריבילגיות לחרדים ואין סוף משרות לרבנים. וכמובן, חיזוק הקו החרדי-חרד"לי, במקום חיבור לקוטב היהודי של המדינה, בנועם ובקירוב.

ובד בבד מקוממת השפה ומנטליות הביבים, של מרכיבים מסוימים בקואליציה. השבוע הצטרף פעיל הליכוד המרכזי איציק זרקא לטרמינולוגיה הנאצית. הוא אמנם זכה לשפע גינויים מבכירי הליכוד אבל נא לא להתבלבל, זרקא, שהוא ביב מהלך, מהווה נדבך מרכזי בקומנדו המיוחד של ביבי. ודווקא בגלל שהוא כזה הוא טופח וקורב על ידי ראש הליכוד, כדי שיעשה עבודה מלוכלכת בשירותו. תופעת זרקא היא אולי קיצונית אבל לא ייחודית, היא מצויה גם אצל עוד חברים נכבדים בקואליציה, בייחוד בליכוד. אנשים שנמצאים בחיים הציבוריים שלנו רק בגלל חוסר המעצורים שלהם בשירות המנהיג.

לכן, כל מי שנקי כפיים, משני צידי העימות הנוכחי, צריך לשים את האצבע על המחלוקות האמיתיות, לא המומצאות בכוונה על ידי מנהיגים מניפולטיביים. בין המוחים כדאי לפתוח את הראש ולהבין שרפורמה משפטית הגונה, הכרחית עבור הדמוקרטיה הישראלית. במקביל, בקואליציה ותומכיה חשוב להקשיב לזעקה המוצדקת, של מי שנאבקים נגד השחיתות והשרירות.

כלומר - ודאי שזו האמת. אף מפגין לא מפגין בגלל עילת הסבירות כשלעצמה.

הסיבה האמיתית היא שיש כאן קבוצה, שמדמיינת שהמדינה של הסבתא שלה.

כיוון שהקבוצה הזאת קטנה דמוגרפית וממילא בדרכים דמוקרטיות כח ההשפעה שלהם ילך ויקטן - הם כבר עשרות שנים פועלים, בדרכים לגאליות יותר ולגאליות פחות,  להעביר סמכויות מהגורמים הנבחרים (=מייצגים את רצון העם) לכל מיני גורמים בצלמם כדמותם.

כמובן, אי אפשר להגיד על השולחן שהם רוצים דיקטטורה של עולם הערכים שנראה בעינהם נכון, אז מסתירים את המהלך, בכל מיני שיקולים 'אוביקטיביים', משפטיים, מקצועיים ואחרים.

פתאום העם התעורר - לקבוצה הזאת לא נח עם זה. הם אומרים אמת שמה שמפריע להם זה אמסלם ודרעי, הם משקרים כשההסבר הוא השחיתות.

בשנה וחצי שהם היו בשלטון, אותם שיטות חגגו והתנועה לאיכות השלטון שתקה. יאיר לפיד הסביר בשיא הרצינות, שהמינוי של גיסתו הוא כי היא הכי מתאימה, בשונה מדרעי שמינה מקורבים. מינו דירקטורים שלא עברו את הסף המקצועי ומינו יועמ"שית בלי שום נסיון בתחומים עליהם היא מופקדת. לממשלות הליכוד בג"ץ והייעוץ המשפטי, לא אפשרו להזיז סיכה מהרגע שהוכרזו בחירות - אבל ללפיד (שכראש ממשלה לא נהנה ליום אחד מרוב נציגי העם בכנסת) אפשרו בזמן בחירות, למסור שטח לחיזבאלה, על שלל ההשלכות המדינוית, ביטחוניות וכלכליות של העניין.

הייתי מאוד שמח שהיה רף יותר גבוה של הימנעות משחיתות - אבל שמי שזה חשוב לו, יקשוט עצמו תחילה.

זה היה פחות מדרעי, מה לעשות.

דרעי מינה את אחיו לרב עיר וכרגע שוקל למנות אותו לרב הראשי, מינה קרוב אחר לדירקטוריון קק״ל (דבר שלפיד ניסה בממשלה הקודמת אבל אז היה לחץ ציבורי נגד, וטוב שכך).

אגב, לא נתנו להם למנות את אלבשן למנכ"ל ביטוח לאומי כי הוא לא התאים מבחינת תנאי הסף.

לא אומר לרגע שהם מושלמים, אבל שים לב שהשחיתות אז הייתה פחות, ולגבי ההתנהלות מולם זה נכון שנתנו להם יותר חופש לפעול, אבל לא נתנו להם יד חופשית לחלוטין.

ולגבי הטענות האחרות, יש הבדל כלכלי בטווח הארוך גדול מאוד עם ההתנהלות עם מתווה בעלז למשל.

הבאתי כמה דוגמאות, היו עוד שלל מינויים לא תקינים, למי שעקב אחרי הטורים של קלמן ליבסקינד. יובל אלבשן אומנם נתקע (שלא בצדק לענ"ד) אבל עמיר פרץ מונה, נגד הוועדות שהם עצמם מינו. גם רמטכ"ל מונה, בתקופת בחירות לממשלות הימין לא נתנו למנות מפכ"ל שנה וחצי.

לפיד גם טען בלי להתבלבל: "בעייני זה חוקי", על הסכם שנחתם שלא לפי הנהלים.

אפשר להתחיל למדוד במספרים, ולהתווכח על 'מי יותר', זה יישאר כמותי ולא מהותי. הייתי מעדיף רף אחר, אבל מי שבעצמו מתנהל ככה, שיקשוט עצמו תחילה.

ממילא, צביעות לטעון שזה הסיפור וטהרני הימין שמהנהנים מול הטענות הללו, לא מבינים עד כמה משתמשים בהם.

גם לי יצא לדבר עם אנשים מאותו סוג של האנשים שנדב העצני מצטט. הסיפור אינו אירוע זה או אחר, הסיפור גם אינו שחיתות, הכל זה תירוצים.

הסיפור הוא האם מי שמחליט במדינה, יהיה מ'האנשים הנכונים' (/האדם הנאור/ האדם הסביר/ ערכי דמוקרטיה מהותית) וכמו שלפיד הסביר בלי להתבלבל, על הייחס הכפול שלו להפגנות שחוסמות אמבולנסים 'אלו אנשים אחרים'. נקודה.

אלא כמותי ובעיקר מי יושב על הכיסא.

(בכל רובד, בין אם מדובר בשחיתות ולפיד לעומת דרעי או בימין בטחוני וסמוטריץ לעומת בנט)

מיואש אישית מכולם

לנידון בכלל.

אגב, אייכלר אמר זאת לפני שנים ואני חושב שבמידה רבה הוא צודק - בניגוד למה שחושבים, חלק גדול מהשחיתות, הוא דווקא בגלל עודף בירוקרטיה ומשפטיזציה.

ב'ימי מפא"י העליזים' כשהגיעו לעיר עולים חדשים, ראש העיר קרא לבן דודו הקבלן והוא בנה לו בתים.

מרוב שלא רוצים, בצדק, שהוא יבחר באופן לא ענייני בבן דודו, העמיסו כל כך הרבה בירוקרטיה שאם הוא רוצה לראות את הטרקטורים נכנסים לשטח בקדנציה השלישית - הוא חייב לעקוף נהלים...

עילת הסבירות לא עצרה את מפעל המינויים של ממשלת בנט-לפיד - מקור ראשון

אגב, בגדול אני נוטה להסכים עם המאמר, גם על ההגיון בכך שנבחר הציבור, שקיבל אמון מהציבור לעניין - הגיוני שימנה את האנשים שהוא סומך עליהם. אני כן מצפה לישרות - אם זה לגיטימי, זה לגיטימי. אם לגיטימי למנות קרובי משפחה - לגיטימי לכולם. אם לגיטימי 'לשלם' על תרגילים פוליטיים - לגיטימי לכולם. אם לגיטימי להתעלם מהמלצות של נבחרת הדירקטורים או וועדות המינויים לגיטימי לכלום. אם לגיטימי למנות רמטכ"ל בתקופת בחירות - לגיטימי גם למנות מפכ"ל.

אגב הצביעות, בסוגיא של ההמנעות מכינוס הוועדה לבחירת שופטים זועקת לשמיים. הם אכן כינסו את הוועדה מהר מאוד. ומינו מעל 60 שופטים, עם הרוב של שבעה נגד שניים, שהיה להם לצד השמאלני/אקטביסטי. אפילו לא התאמצו ליצור מצג של נסיון להתחשב או להשיג הסכמות..

ההבדל המהותי שעולה לי הוא שדרעי טוען שיש קדושה במוסד הרבנות והופך אותו לג'ובים לעומת קק"ל שאף אחד לא חושב שהוא קדוש 

ולא, אני לא הולכת

• באמצעות נבחריו בכלל ובפרט, העומד על הפרק כרגע, שלא יתכן ששיקול דעתו הסוביקטיבי של השופט ע"פ עולם ערכיו האישי, יחליף את שיקול דעתם של בעלי הסמכות לעניין, שעליהם גם מוטלת האחריות.
• ממילא, כל מי שלא רוצה לחיות בדיקטטורה, כדאי שיבוא...

עד מתחת החלון שלי הם הגיעו בצהרי שבת. איזה חילול שבת המוני, איזה המון מוסת. ממש כואב.

שכן שלי, חסיד גור, חזר מהטיש בצהרי שבת ופגש קבוצת מפגינים שפנתה אליו בשאלה איפה הדגל שלך...

הוא ענה להם: למה אני צריך דגל? כל החזות שלי היא דגל.

מילים כדרבנות.

ולעצם העניין... אתם באמת מאמינים בכח נגד כח? מרגיש לי משחק מכור מראש ומזמן.

שמאל:

מעכשיו לעכשיו, שעה אחרי שגלנט כביכול מפוטר, מאות אלפים ברחובות בכל הארץ.

כל מוצאי שבת עשרות אלפים מפגינים.

אלפים הולכים בחום הרב מתל אביב לירושלים.

ימין:

בלי סוף פרסומים לפני כל ניסיון להרים הפגנה מכובדת, אוטובוסים, המילה ''המיליון'' נזרקת כלאחר יד, וכל זה בשביל להביא כמות זעומה יחסית - וגם זה אחת לכמה חודשים ולא כל מוצאי שבת כמו אצל השמאל.

במקום להבין שבהפגנות - השמאל מנצח בנוקאאוט ובהתאם להתאים את המסרים ודרכי המאבק, מנסים להיאבק במגרש שבו הצד השני שולט ללא עוררין.

עם המעט שאני מבינה בפוליטיקה

אבל זה מעצבן כ"כ הקטע הזה.

אין בכלל השוואה. בשום פרמטר.

ולא נראלי שזה מה שיעזור.

אני לא מגיעה להפגנה מסיבות שונות.

אבל נראלי מיותר הקטע. מכמה סיבות.

יש היום גם תקשורת ימנית, אפשר לבחור מה לצרוך.

למרות שבהפגנה הקודמת של הימין אני חושב שכולם הסכימו שהיו הרבה מאוד אנשים.

ברור שבשמאל התדירות של ההפגנות הרבה יותר גדולה, אבל זה בגלל שתמיד יהיו יותר מפגינים נגד מאשר בעד, לא משנה באיזה נושא, כי מי שבעד פחות רואה צורך לצאת לרחובות.

אבל זה לא אומר שלא צריך בכלל הפגנות בעד, אחרי שכל הזמן מפגינים מול הח"כים שלנו, הם צריכים לראות בעיניים שיש גם הרבה שכן בעד הרפורמה.

שתי הפגנות הענק שהיו - אחת עם עשרות אלפים, בהתראה של שעות בודדות והשניה עם מאות אלפים, לא נפלו מהפגנות השמאל.

הדבר היחיד שנפל, זה צורת הדיווח של אמצעי התקשורת המרכזיים. (כמה עניין עשו מהתנהגות של כמה עשרות פעילי לה פמיליה בשולי ההפגנה,שלא שונה מההתנהגות הרשמית והמעודדת ע"י ראשי השמאל כל שבוע.)

עזוב את הסיקור התקשורתי,

רוצה להשוות תמונות של קפלן של הפגנת הימין היום לעומת התמונות מקפלן ממוצש ממוצע בחצי השנה האחרונה?

הסיקור התקשורתי המוטה והברור לטובת צד אחד ולא האמת.

אם הימין היה עושה בדיוק מה שבשמאל עושים היו מציגים את הימינים כאלימים ופורעי חוק. האמת לא מעניינת.

החשיבות של ההפגנה היא רק להזכיר לנבחרי הציבור שעליהם למלא את שליחותם.גם זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן  כי התקשורת תתגבר על זה בכל האמצעים העומדים לרשותה.

איך שבתל אביב יש מלא פקקים ובירושלים אין, זה בין המעידים על מספר האנשים.

כי בירושלים אין פקקים ואין עומס באזור מרכזית מהמפגינים.

זאתי עם הדגלים והזעקה לדמוקטריה.

אבל המצב מעלה בי געגועים לימים שהמריבות היו על חיסונים.

אחח ימים יפים.

יכול להיות

אולי פוטין הקדים את כולנו

אף אחד מאיתנו לא ירצה לחיות בדמוקרטיה שבה 50% מבעלי זכות ההצבעה הם חרדים וערבים.

זו לא גזענות ולא שנאת האחר.

אפשר לראות כמה הרבה נזק הם עושים עכשיו עם כוחם הקטן, מפחיד לחשוב כמה נזק הם יעשו עם כוח גדול (החרדים עושים יותר נזק מהערבים כי הם בקואליציה ולכן השפעתם גדולה יותר, אבל תיאורטית אם הערבים יהיו שוב בקואליציה אז הנזק עשוי להיות עצום).

כל עוד הם לא מתקרבים לבגץ לפי כוחם באוכלוסייה אלא לפי כוחם בהשכלה, כלומר באחוזים מזעריים, בגץ כרגע יכול לשמור עלינו מפני חלום הבלהות הזה.

מצד שני זה מגיע גם עם הרבה מאוד נזק שבגץ יוצר.

בהחלט מצב לא פשוט.

אולי באמת נגיע לסוג של אוטונומיה דתית בתוך המדינה.

שתי מדינות לשתי אוכלוסיות יהודיות.

והבעיה הדמוגרפית היא בעיה עולמית.

עם קצב הילודה נוכחי, מדינות באירופה הולכות להיעלם.

המוסלמים ודתות אחרות הולכות להשתלט על העולם.

השאלה מה ישמיד את האנושות קודם

זה או המצב האקולוגי

הלכתי להתפלל למשיח😪

חוץ מכל האחרות שנוסו...

חשוב להדגיש - זה לא רק בג"ץ, בג"ץ הוא חוד החנית, אבל יש שלל גורמים לא נבחרים נוספים שבוחשים בקדירה, הופכים את מדינת ישראל ליהודית פחות ופחות, מסרסים את היכולת של צה"ל לנצח, מונעים מיוצרות דתיות את היכולת להתפרנס ומחיילים שרוצים לשמור על ערכיהם, לשרת במגוןן יחידות.

בסופו של דבר, עדיף לכולנו שנהיה במדינה שבה העם באמצעות נבחריו, קובע מדיניות והרשות השופטת שופטת לפי החוק, מדיקטטורה שבה קבוצה קטנה וכוחנית, כופה את ערכיה על הכלל.

אגב, ההתערבויות החוזרות והנשנות של בג"ץ - לא גרמו לגייס חרדי אחד, אבל כן יצרו בציבור אנטגוניזים, אווירת 'שעת השמד', שדווקא מאוד האטו תהליכי היפתחות והשתלבות חרדים בצבא ובשוק התעסוקה.

מהי שיטת הממשל החילופית שתגן על המיעוט האליטיסטי מפני שינויים דמוגרפיים? הפגנות ושביתות?

המחלוקת היא מה התפיסה הראויה,

כמו שיהדות לא נמדדת רק בדעת מועצת גדולי התורה מסוימת, כך דמוקרטיה לא נמדדת בתפיסת של מועצת גדולי המשפט מסוימת.

בשתי המקומות הללו שאנשים מעניקים להם חשיבות וקדושה מסוימת, אנשים אוהבים לטעון שהם היחידים הנכונים וחבל שלא רואים שיש מקום גם לדעה האחרת.

הרי ברור לכל מי שמוכן להקשיב שיש מומחי משפט ופוליטיקה בכל צד גם כאן

למשל, אהרן ברק בתור שופט ויובל אלבשן בתור מרצה למשפט מצד אחד,

ונעם סולברג בתור שופט ודניאל פרידמן בתור מרצה מצד שני.

המחלוקת היא אפילו לא ימין ושמאל מדיני, אלא תפיסתית ביחס לדמוקרטיה.

הוא לא מזדה עם כל דעותי, אבל הוא בהחלט מתנגד לאקטביזים הראדיקלי של ברק וממשיכיו.

אשמח לראות הפניות

הדמוקרטיות קורסות לאט לאט בכל העולם..

ההבדל שבשמאל צופים פני עתיד בזמן ומייצרים מציאות בחכמה ועורמה (מה שעשה אהרון ברק) או בכח (כמו עכשיו) והימין נזכר להתעורר מאוחר ומצפה שהשמאל יהיה פרייאר ותמים כמוהו ויאפשר להעביר את התיקונים החשובים לו.

נראה לי שבחוויה שלהם הם נלחמים על החיים שלהם בגלל השינויים הדמוגרפיים ..אז זה לא הולך להרגע בזמן קרוב.ה' יעזור לנו.

קבוצה קטנה ופרוילגית, שלא מוכנה לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי, שוברת את כל הכלים. לולי הרוח הגבית שהקבוצה הזאת מקבלת ממערכות התשקורת ואכיפת החוק - זה היה מסתיים בכמה משמרות מחאה. יעבור.

אבל אני חושב שלא מדובר במלחמת אחים,

יש התנהלויות בעייתיות שמעלות מחשבה כיצד נכון לפעול.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל