העיתונאי נדב העצני כתב ביום שישי:

זו לא הרפורמה, חברים

בשבת האחרונה, בשלהי הבארנץ' אצל חברים טובים, הגענו לענייני הרפורמה וההפגנות. כמו רבים מהמעגל החברתי שלנו, גם כאן החברים שלנו הכינו את הדגל לקראת ההפגנה בערב. בשלהי הביקור, כמובן, פרץ הוויכוח סביב עילת הסבירות שעל הפרק, אבל הוא הסתיים דווקא בהסכמה. הסכמה שאכן חייבים לרסן את הכח של בג"צ בענייני קביעת מדיניות, אבל צריך לעשות את זה בהגינות ומבלי להרוס את המדינה. התברר שהרפורמה היא רק סיסמת הקרב, יוצאים להפגין לא בגלל עילות ושופטים, אלא בגלל דיסטל, גוטליב, אמסלם, שלא לדבר על ביבי, דרעי וסמוטריץ'. הם יוצאים לרחוב בגלל רתיעה ואימה ממה שמקרינה מבחינתם הקואליציה הנוכחית: שחיתות, תת רמה, קנאות דתית ואיום על רקמת החיים שלהם. כמו ברוב השיחות שאני עורך עם תומכי המחאה, המרצע יוצא מהר מהשק  - זו לא הרפורמה המשפטית, טמבל. לא עילות משפטיות או ועדות לבחירת שופטים. מדובר במניעים אחרים לחלוטין, חלקם פרי הסתה וחלקם מוצדקים בהחלט.

אפילו בחילופי דברים שיש לי באולפני הטלוויזיה, לפני ואחרי השידור, חלק ממי שטוענים נגדי בשצף קצף, מודים שזו לא עילת הסבירות וסמכויות השופטים שמטריפים אותם. ואחרי שאנחנו מסכימים שאסור לאפשר שחיתות ושרירות, ברור שלו הדבר היה תלוי בנו, היינו מגיעים לנוסחאות משותפות לגבי הרפורמה המשפטית המתבקשת. לא כך כאשר נתניהו ושות' מובילים אותנו.  

בניגוד למסכת השקרים שמלעיטים ראשי המחאה את ההמונים שלהם, לגבי הקשר בין עילת הסבירות לקץ הדמוקרטיה, יש גרעין חזק של אמת בחששות מההתנהלות של קואליציית נתניהו. בייחוד החשש מפני המניעים הזרים, המושחתים והפסולים של חלק מהחברים.  

קודם כל מוצדק החשש מבנימין נתניהו עצמו, שמוכיח בכל יום מחדש מה באמת מניע אותו. רק השבוע הוא מכר את קידום ההתיישבות ביו"ש עבור שיחת טלפון עם הנשיא ביידן, ובשבוע שעבר המליך את ארגון הטרור של הרשות הפלשתינית על ג'נין, עבור התקווה לקבל סוף סוף הזמנה לבית הלבן. אכן ימין חזק.

מעבר לביבי, דרך הפעולה של הקואליציה הנוכחית כבר באה לידי ביטוי בשורה של מעשי חקיקה והחלטות ממשלה. למשל, חוק סידור העבודה למקורב של ראש ש"ס, שנועד לשלוט בעיר טבריה. שלא לדבר על דחיית בחירת הרבנים הראשיים בחוק, כדי שדרעי יוכל להבטיח עבודה מכניסה ויוקרתית לאחיו ולחבר הטוב שלו.

לשחיתות הזו, הממלכתית, המעוגנת בחקיקה, נוספת דרך התנהלות של אנשי ליכוד מסוימים. כמו השר דודי אמסלם, שהופקד על ידי ראש הממשלה בכוונה על בור השומן של מינויי החברות הממשלתיות. כמו שרת התחבורה – מירי רגב, שמבצעת מעקפים אקרובטיים כדי למנות מקורבים ללא כשירות, תקינות והגיון. כמו ההדחה הטריה ברשות הדואר, שנועדה לסדר ג'ובים למקורבים.

מדובר בתחושת ביזה של קופת המדינה והתפקידים הממלכתיים. שלא לדבר על ביזת התקציבים החרדית, שאין לה גבול ושובע. השחיתות הזו אמנם החלה בימי רבין, שולמית אלוני ופרס, אבל היא הגיעה עכשיו למימדים תפלצתיים. כאשר העוצמה החרדית מאיימת על אורח החיים של הציבור האחר בארץ. אמנם, ראשי המחאה מסיתים, מנפחים ומוציאים דיבה גם בעניין הזה, אבל בקצה מנהרת השקר מצוי גרעין של אמת. ראו את כוונת ש"ס להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים בענייני מזונות וילדים, תוך סירוס בתי המשפט לענייני משפחה.

אפילו כאשר חותרת הקואליציה למטרות מוצדקות, כמו חיזוק הזיקה למורשת וללאום, היא פועלת באופן מעוות ועקום. כספים אדירים מוקדשים בתקציב לאין סוף חיזוקים יהודיים, למשל במשרד של השר פרוש. אבל הכל מנותב לצרכי פריבילגיות לחרדים ואין סוף משרות לרבנים. וכמובן, חיזוק הקו החרדי-חרד"לי, במקום חיבור לקוטב היהודי של המדינה, בנועם ובקירוב.

ובד בבד מקוממת השפה ומנטליות הביבים, של מרכיבים מסוימים בקואליציה. השבוע הצטרף פעיל הליכוד המרכזי איציק זרקא לטרמינולוגיה הנאצית. הוא אמנם זכה לשפע גינויים מבכירי הליכוד אבל נא לא להתבלבל, זרקא, שהוא ביב מהלך, מהווה נדבך מרכזי בקומנדו המיוחד של ביבי. ודווקא בגלל שהוא כזה הוא טופח וקורב על ידי ראש הליכוד, כדי שיעשה עבודה מלוכלכת בשירותו. תופעת זרקא היא אולי קיצונית אבל לא ייחודית, היא מצויה גם אצל עוד חברים נכבדים בקואליציה, בייחוד בליכוד. אנשים שנמצאים בחיים הציבוריים שלנו רק בגלל חוסר המעצורים שלהם בשירות המנהיג.

לכן, כל מי שנקי כפיים, משני צידי העימות הנוכחי, צריך לשים את האצבע על המחלוקות האמיתיות, לא המומצאות בכוונה על ידי מנהיגים מניפולטיביים. בין המוחים כדאי לפתוח את הראש ולהבין שרפורמה משפטית הגונה, הכרחית עבור הדמוקרטיה הישראלית. במקביל, בקואליציה ותומכיה חשוב להקשיב לזעקה המוצדקת, של מי שנאבקים נגד השחיתות והשרירות.

כלומר - ודאי שזו האמת. אף מפגין לא מפגין בגלל עילת הסבירות כשלעצמה.

הסיבה האמיתית היא שיש כאן קבוצה, שמדמיינת שהמדינה של הסבתא שלה.

כיוון שהקבוצה הזאת קטנה דמוגרפית וממילא בדרכים דמוקרטיות כח ההשפעה שלהם ילך ויקטן - הם כבר עשרות שנים פועלים, בדרכים לגאליות יותר ולגאליות פחות,  להעביר סמכויות מהגורמים הנבחרים (=מייצגים את רצון העם) לכל מיני גורמים בצלמם כדמותם.

כמובן, אי אפשר להגיד על השולחן שהם רוצים דיקטטורה של עולם הערכים שנראה בעינהם נכון, אז מסתירים את המהלך, בכל מיני שיקולים 'אוביקטיביים', משפטיים, מקצועיים ואחרים.

פתאום העם התעורר - לקבוצה הזאת לא נח עם זה. הם אומרים אמת שמה שמפריע להם זה אמסלם ודרעי, הם משקרים כשההסבר הוא השחיתות.

בשנה וחצי שהם היו בשלטון, אותם שיטות חגגו והתנועה לאיכות השלטון שתקה. יאיר לפיד הסביר בשיא הרצינות, שהמינוי של גיסתו הוא כי היא הכי מתאימה, בשונה מדרעי שמינה מקורבים. מינו דירקטורים שלא עברו את הסף המקצועי ומינו יועמ"שית בלי שום נסיון בתחומים עליהם היא מופקדת. לממשלות הליכוד בג"ץ והייעוץ המשפטי, לא אפשרו להזיז סיכה מהרגע שהוכרזו בחירות - אבל ללפיד (שכראש ממשלה לא נהנה ליום אחד מרוב נציגי העם בכנסת) אפשרו בזמן בחירות, למסור שטח לחיזבאלה, על שלל ההשלכות המדינוית, ביטחוניות וכלכליות של העניין.

הייתי מאוד שמח שהיה רף יותר גבוה של הימנעות משחיתות - אבל שמי שזה חשוב לו, יקשוט עצמו תחילה.

זה היה פחות מדרעי, מה לעשות.

דרעי מינה את אחיו לרב עיר וכרגע שוקל למנות אותו לרב הראשי, מינה קרוב אחר לדירקטוריון קק״ל (דבר שלפיד ניסה בממשלה הקודמת אבל אז היה לחץ ציבורי נגד, וטוב שכך).

אגב, לא נתנו להם למנות את אלבשן למנכ"ל ביטוח לאומי כי הוא לא התאים מבחינת תנאי הסף.

לא אומר לרגע שהם מושלמים, אבל שים לב שהשחיתות אז הייתה פחות, ולגבי ההתנהלות מולם זה נכון שנתנו להם יותר חופש לפעול, אבל לא נתנו להם יד חופשית לחלוטין.

ולגבי הטענות האחרות, יש הבדל כלכלי בטווח הארוך גדול מאוד עם ההתנהלות עם מתווה בעלז למשל.

הבאתי כמה דוגמאות, היו עוד שלל מינויים לא תקינים, למי שעקב אחרי הטורים של קלמן ליבסקינד. יובל אלבשן אומנם נתקע (שלא בצדק לענ"ד) אבל עמיר פרץ מונה, נגד הוועדות שהם עצמם מינו. גם רמטכ"ל מונה, בתקופת בחירות לממשלות הימין לא נתנו למנות מפכ"ל שנה וחצי.

לפיד גם טען בלי להתבלבל: "בעייני זה חוקי", על הסכם שנחתם שלא לפי הנהלים.

אפשר להתחיל למדוד במספרים, ולהתווכח על 'מי יותר', זה יישאר כמותי ולא מהותי. הייתי מעדיף רף אחר, אבל מי שבעצמו מתנהל ככה, שיקשוט עצמו תחילה.

ממילא, צביעות לטעון שזה הסיפור וטהרני הימין שמהנהנים מול הטענות הללו, לא מבינים עד כמה משתמשים בהם.

גם לי יצא לדבר עם אנשים מאותו סוג של האנשים שנדב העצני מצטט. הסיפור אינו אירוע זה או אחר, הסיפור גם אינו שחיתות, הכל זה תירוצים.

הסיפור הוא האם מי שמחליט במדינה, יהיה מ'האנשים הנכונים' (/האדם הנאור/ האדם הסביר/ ערכי דמוקרטיה מהותית) וכמו שלפיד הסביר בלי להתבלבל, על הייחס הכפול שלו להפגנות שחוסמות אמבולנסים 'אלו אנשים אחרים'. נקודה.

אלא כמותי ובעיקר מי יושב על הכיסא.

(בכל רובד, בין אם מדובר בשחיתות ולפיד לעומת דרעי או בימין בטחוני וסמוטריץ לעומת בנט)

מיואש אישית מכולם

לנידון בכלל.

אגב, אייכלר אמר זאת לפני שנים ואני חושב שבמידה רבה הוא צודק - בניגוד למה שחושבים, חלק גדול מהשחיתות, הוא דווקא בגלל עודף בירוקרטיה ומשפטיזציה.

ב'ימי מפא"י העליזים' כשהגיעו לעיר עולים חדשים, ראש העיר קרא לבן דודו הקבלן והוא בנה לו בתים.

מרוב שלא רוצים, בצדק, שהוא יבחר באופן לא ענייני בבן דודו, העמיסו כל כך הרבה בירוקרטיה שאם הוא רוצה לראות את הטרקטורים נכנסים לשטח בקדנציה השלישית - הוא חייב לעקוף נהלים...

עילת הסבירות לא עצרה את מפעל המינויים של ממשלת בנט-לפיד - מקור ראשון

אגב, בגדול אני נוטה להסכים עם המאמר, גם על ההגיון בכך שנבחר הציבור, שקיבל אמון מהציבור לעניין - הגיוני שימנה את האנשים שהוא סומך עליהם. אני כן מצפה לישרות - אם זה לגיטימי, זה לגיטימי. אם לגיטימי למנות קרובי משפחה - לגיטימי לכולם. אם לגיטימי 'לשלם' על תרגילים פוליטיים - לגיטימי לכולם. אם לגיטימי להתעלם מהמלצות של נבחרת הדירקטורים או וועדות המינויים לגיטימי לכלום. אם לגיטימי למנות רמטכ"ל בתקופת בחירות - לגיטימי גם למנות מפכ"ל.

אגב הצביעות, בסוגיא של ההמנעות מכינוס הוועדה לבחירת שופטים זועקת לשמיים. הם אכן כינסו את הוועדה מהר מאוד. ומינו מעל 60 שופטים, עם הרוב של שבעה נגד שניים, שהיה להם לצד השמאלני/אקטביסטי. אפילו לא התאמצו ליצור מצג של נסיון להתחשב או להשיג הסכמות..

ההבדל המהותי שעולה לי הוא שדרעי טוען שיש קדושה במוסד הרבנות והופך אותו לג'ובים לעומת קק"ל שאף אחד לא חושב שהוא קדוש 

ולא, אני לא הולכת

• באמצעות נבחריו בכלל ובפרט, העומד על הפרק כרגע, שלא יתכן ששיקול דעתו הסוביקטיבי של השופט ע"פ עולם ערכיו האישי, יחליף את שיקול דעתם של בעלי הסמכות לעניין, שעליהם גם מוטלת האחריות.
• ממילא, כל מי שלא רוצה לחיות בדיקטטורה, כדאי שיבוא...

עד מתחת החלון שלי הם הגיעו בצהרי שבת. איזה חילול שבת המוני, איזה המון מוסת. ממש כואב.

שכן שלי, חסיד גור, חזר מהטיש בצהרי שבת ופגש קבוצת מפגינים שפנתה אליו בשאלה איפה הדגל שלך...

הוא ענה להם: למה אני צריך דגל? כל החזות שלי היא דגל.

מילים כדרבנות.

ולעצם העניין... אתם באמת מאמינים בכח נגד כח? מרגיש לי משחק מכור מראש ומזמן.

שמאל:

מעכשיו לעכשיו, שעה אחרי שגלנט כביכול מפוטר, מאות אלפים ברחובות בכל הארץ.

כל מוצאי שבת עשרות אלפים מפגינים.

אלפים הולכים בחום הרב מתל אביב לירושלים.

ימין:

בלי סוף פרסומים לפני כל ניסיון להרים הפגנה מכובדת, אוטובוסים, המילה ''המיליון'' נזרקת כלאחר יד, וכל זה בשביל להביא כמות זעומה יחסית - וגם זה אחת לכמה חודשים ולא כל מוצאי שבת כמו אצל השמאל.

במקום להבין שבהפגנות - השמאל מנצח בנוקאאוט ובהתאם להתאים את המסרים ודרכי המאבק, מנסים להיאבק במגרש שבו הצד השני שולט ללא עוררין.

עם המעט שאני מבינה בפוליטיקה

אבל זה מעצבן כ"כ הקטע הזה.

אין בכלל השוואה. בשום פרמטר.

ולא נראלי שזה מה שיעזור.

אני לא מגיעה להפגנה מסיבות שונות.

אבל נראלי מיותר הקטע. מכמה סיבות.

יש היום גם תקשורת ימנית, אפשר לבחור מה לצרוך.

למרות שבהפגנה הקודמת של הימין אני חושב שכולם הסכימו שהיו הרבה מאוד אנשים.

ברור שבשמאל התדירות של ההפגנות הרבה יותר גדולה, אבל זה בגלל שתמיד יהיו יותר מפגינים נגד מאשר בעד, לא משנה באיזה נושא, כי מי שבעד פחות רואה צורך לצאת לרחובות.

אבל זה לא אומר שלא צריך בכלל הפגנות בעד, אחרי שכל הזמן מפגינים מול הח"כים שלנו, הם צריכים לראות בעיניים שיש גם הרבה שכן בעד הרפורמה.

שתי הפגנות הענק שהיו - אחת עם עשרות אלפים, בהתראה של שעות בודדות והשניה עם מאות אלפים, לא נפלו מהפגנות השמאל.

הדבר היחיד שנפל, זה צורת הדיווח של אמצעי התקשורת המרכזיים. (כמה עניין עשו מהתנהגות של כמה עשרות פעילי לה פמיליה בשולי ההפגנה,שלא שונה מההתנהגות הרשמית והמעודדת ע"י ראשי השמאל כל שבוע.)

עזוב את הסיקור התקשורתי,

רוצה להשוות תמונות של קפלן של הפגנת הימין היום לעומת התמונות מקפלן ממוצש ממוצע בחצי השנה האחרונה?

הסיקור התקשורתי המוטה והברור לטובת צד אחד ולא האמת.

אם הימין היה עושה בדיוק מה שבשמאל עושים היו מציגים את הימינים כאלימים ופורעי חוק. האמת לא מעניינת.

החשיבות של ההפגנה היא רק להזכיר לנבחרי הציבור שעליהם למלא את שליחותם.גם זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן  כי התקשורת תתגבר על זה בכל האמצעים העומדים לרשותה.

איך שבתל אביב יש מלא פקקים ובירושלים אין, זה בין המעידים על מספר האנשים.

כי בירושלים אין פקקים ואין עומס באזור מרכזית מהמפגינים.

זאתי עם הדגלים והזעקה לדמוקטריה.

אבל המצב מעלה בי געגועים לימים שהמריבות היו על חיסונים.

אחח ימים יפים.

יכול להיות

אולי פוטין הקדים את כולנו

אף אחד מאיתנו לא ירצה לחיות בדמוקרטיה שבה 50% מבעלי זכות ההצבעה הם חרדים וערבים.

זו לא גזענות ולא שנאת האחר.

אפשר לראות כמה הרבה נזק הם עושים עכשיו עם כוחם הקטן, מפחיד לחשוב כמה נזק הם יעשו עם כוח גדול (החרדים עושים יותר נזק מהערבים כי הם בקואליציה ולכן השפעתם גדולה יותר, אבל תיאורטית אם הערבים יהיו שוב בקואליציה אז הנזק עשוי להיות עצום).

כל עוד הם לא מתקרבים לבגץ לפי כוחם באוכלוסייה אלא לפי כוחם בהשכלה, כלומר באחוזים מזעריים, בגץ כרגע יכול לשמור עלינו מפני חלום הבלהות הזה.

מצד שני זה מגיע גם עם הרבה מאוד נזק שבגץ יוצר.

בהחלט מצב לא פשוט.

אולי באמת נגיע לסוג של אוטונומיה דתית בתוך המדינה.

שתי מדינות לשתי אוכלוסיות יהודיות.

והבעיה הדמוגרפית היא בעיה עולמית.

עם קצב הילודה נוכחי, מדינות באירופה הולכות להיעלם.

המוסלמים ודתות אחרות הולכות להשתלט על העולם.

השאלה מה ישמיד את האנושות קודם

זה או המצב האקולוגי

הלכתי להתפלל למשיח😪

חוץ מכל האחרות שנוסו...

חשוב להדגיש - זה לא רק בג"ץ, בג"ץ הוא חוד החנית, אבל יש שלל גורמים לא נבחרים נוספים שבוחשים בקדירה, הופכים את מדינת ישראל ליהודית פחות ופחות, מסרסים את היכולת של צה"ל לנצח, מונעים מיוצרות דתיות את היכולת להתפרנס ומחיילים שרוצים לשמור על ערכיהם, לשרת במגוןן יחידות.

בסופו של דבר, עדיף לכולנו שנהיה במדינה שבה העם באמצעות נבחריו, קובע מדיניות והרשות השופטת שופטת לפי החוק, מדיקטטורה שבה קבוצה קטנה וכוחנית, כופה את ערכיה על הכלל.

אגב, ההתערבויות החוזרות והנשנות של בג"ץ - לא גרמו לגייס חרדי אחד, אבל כן יצרו בציבור אנטגוניזים, אווירת 'שעת השמד', שדווקא מאוד האטו תהליכי היפתחות והשתלבות חרדים בצבא ובשוק התעסוקה.

מהי שיטת הממשל החילופית שתגן על המיעוט האליטיסטי מפני שינויים דמוגרפיים? הפגנות ושביתות?

המחלוקת היא מה התפיסה הראויה,

כמו שיהדות לא נמדדת רק בדעת מועצת גדולי התורה מסוימת, כך דמוקרטיה לא נמדדת בתפיסת של מועצת גדולי המשפט מסוימת.

בשתי המקומות הללו שאנשים מעניקים להם חשיבות וקדושה מסוימת, אנשים אוהבים לטעון שהם היחידים הנכונים וחבל שלא רואים שיש מקום גם לדעה האחרת.

הרי ברור לכל מי שמוכן להקשיב שיש מומחי משפט ופוליטיקה בכל צד גם כאן

למשל, אהרן ברק בתור שופט ויובל אלבשן בתור מרצה למשפט מצד אחד,

ונעם סולברג בתור שופט ודניאל פרידמן בתור מרצה מצד שני.

המחלוקת היא אפילו לא ימין ושמאל מדיני, אלא תפיסתית ביחס לדמוקרטיה.

הוא לא מזדה עם כל דעותי, אבל הוא בהחלט מתנגד לאקטביזים הראדיקלי של ברק וממשיכיו.

אשמח לראות הפניות

הדמוקרטיות קורסות לאט לאט בכל העולם..

ההבדל שבשמאל צופים פני עתיד בזמן ומייצרים מציאות בחכמה ועורמה (מה שעשה אהרון ברק) או בכח (כמו עכשיו) והימין נזכר להתעורר מאוחר ומצפה שהשמאל יהיה פרייאר ותמים כמוהו ויאפשר להעביר את התיקונים החשובים לו.

נראה לי שבחוויה שלהם הם נלחמים על החיים שלהם בגלל השינויים הדמוגרפיים ..אז זה לא הולך להרגע בזמן קרוב.ה' יעזור לנו.

קבוצה קטנה ופרוילגית, שלא מוכנה לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי, שוברת את כל הכלים. לולי הרוח הגבית שהקבוצה הזאת מקבלת ממערכות התשקורת ואכיפת החוק - זה היה מסתיים בכמה משמרות מחאה. יעבור.

אבל אני חושב שלא מדובר במלחמת אחים,

יש התנהלויות בעייתיות שמעלות מחשבה כיצד נכון לפעול.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה