אבל פותח כאן שרשורפלצת...

יאללה זרמו ותוסיפו עוד

פעם היה הרבה כאלה

פעם ראשונה שאני שומע על זה.

המשכילים עברו על סידור התפילה. הגיעו ל"שלא עשני אשה". התפלפלו ואמרו - זה לא מכובד, זה ישן וכו'. התלבטו מה לעשות.

בסוף נמנו וגמרו שמעכשיו יברכו "שלא עשני כרצונו"...

לא הכרתי.

היה אשכנזי שהתפלל במקום ספרדי והיה לו חיוב, שאלו אותו איך הוא נהג בקדיש והוא השיב:

אמרתי יצמח פורקנה אבל כיוונתי לא יצמח פורקנה ולא יקרב משיחיה

אבל מתייג בנות בפורום מעורב

@ממלא כל עלמין

@kaparalay

יאללה תצטרפו זה הזמן שלכן

אבל שמה כיפה

זה חצי כסרש

פשוט לא החצי שרגילים אליו

אבל לא יודעת לבשל 

אבל בסדר מוכן לתייג גם בנים

@נוגע, לא נוגע

@בנות רבות עלי

@די שרוט (אתה לא רווק אבל בטוח יהיו לך טובים)

אבל לא באווירה...

דוסית והכל, וגם ההורים שלה דוסים והכל,

אבל מעריצים מושבעים אז קראו לה על שם הרמיוני

(ולאח שלה קראו אריה.

ולאח השני רצו לקרוא רון אבל יצא לו ראש שחור במקום אדום משום מה, אז ברגע של עצבים החליטו פה אחד לקרוא לו אב-לי (=דאדלי)).

עד שהבנתי את הדאדלי.... ואי אתם ראש גדול

דוסים והכל - לקראת נישואין וזוגיות לזה התכוונת...?

וואי איזה הצתה מאוחרת מצידי..

(גם אני לא ראיתי הבנתי לבד מהתגובות... היא כתבה שזה לא מתאים בשלושת השבועות...) 

👍

דוסית והכל,

אבל מצחצחת שיניים בערב פסח לפני הסיום

דוס והכל

אבל לא מצחצח שיניים לפני צומות

אבל נוהגת בשיעורים לפי חזון איש

אבל מברכת ברכת המזון של בלדים (זה שתי שניות)

אבל מדלגת על "(בנים שיחיו) ובנות שלא ימותו..." (בלדים...)

אבל אוכלת בשר בשבוע ש(לא נא)כל בו

אבל משתמש במונחים כמו "תורה נשית"

אבל קוראת מגילת איכה בציבור.

(אני יודעת שהשרשור לא רציני, אבל במקרה למדתי את זה בשבוע שעבר...)

"אמנם בהליכות ביתה א, הערה יד, מסתפק בזה, שאולי כיוון שנשים אינן מניחות תפילין אינן צריכות להחשיב את שמאל בקשירה. ובספר שעשועי צבי ג' לרצ"פ פרנק, כתב שתקשור איזו שתרצה בתחילה. ואע"פ כן, נראה שטוב יותר שגם הנשים יקדימו את קשירת שמאל, מפני שגם הן יכולות ללמוד מדין התפילין שלעניין קשירה שמאל קודמת. וכ"כ בהליכות בת ישראל יד, הערה נז, והלכה ברורה ב, ו."

הערה בפניני הלכה תפילת נשים.

הלכה ג - מנהג חסידות בלבישת הבגדים ונעילת הנעליים | פרק ד - השכמת הבוקר | תפילת נשים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

והוא צמחוני

אבל על העיקרון

אבל ארגן ברית בתשעה באב כדי שיהיה חייב לאכול משו ולא יגידו לו כלום

גם את וגם אני עולות בלי לנקב.

עידן הניקובים הסתיים מזמן. רק מזכירה לך ;)

אבל מכבס בתשעת הימים

בושה שהוא מכבס מה הוא בת??

שומרת נגיעה והכל

אבל לא כל כך שומרת נגיחה כי זה לא נגיעה של חיבה וזה מתחיל להיות ממש כואב אז חלאס נמאס לי להסתובב עם קסדה

אבל לא אוהבת חצילים

אבל מברך ''לישב בסוכה''

בעמידה

אבל בכלל דרדעית.

שאמי<בלאדי< דרדעי (הכי עקשנים).

כאשר שאמים ובלדים להבנתי זה תלוי אזור בתימן.

בערבית:

בלאד=עיר.

שאם=צפון.

דרדעים הם מתנגדי הזוהר

אבל עושה מילואים. ועוד מסבירה לכולם שזה אידיאל.

אבל חושבת שכן. ונעלבת כשאומרים לה אחרת.

אבל לא הולך ברובע היהודי המתחדש😜

מכור לפורטנייט 

אבל אוכל בכשרות של צוהר

רוכבת על אופניים חשמליים

אבל לא בא להפגנה 

עושה הזמנה משיין כל שבוע

את בטוחה?

תורה וגדולה במקום אחד

סתם זה פשוט סותר את ערך הסתפקות במועט (יותר נכון להבדיל בין צריכה לרוצה)

שהוא לא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלו

(אז לא נראה לי שאשתו עשתה קניות בשיין;))

פחחח נראהלך בשיין?

אם לי היה מיליונים לא הייתי מבזבזת את הכסף על שיין ...

גם כי זה עממי וגם כי זה לא כיף שלחצי מהעולם יש בגדים כמוך

לא מובן מאליו בדורנו הקט

אבל שנונה רצח

מה הבעיה שהוא יגיד לבן אחר?

כל עוד זה לא בא בטון של הומו זה סבבה

זה סבבוש סליחה

אבל קוראת לי אחותי למרות שאין לנו אותה אמא

שאחת הבנות בכתה שלי קראה למורה בייבי..🤣 

היא הזדעזעה עד עמקי נשמתה

אבל מעל 12 ורווקה

אבל הולך בחמישי בלילה למחניודה...

אבל עובדת בשווארמיה

אבל לא נותנת פרוטה לקבצנים ביציאה מהכותל

כי טוב מלבין שיניים לחברו ממשקהו חלב לא כי היא קמצנית 

(לא דיברתי על עצמי אז תרגישי חופשי)

לא חייב לתרום הם עשירים יותר ממנו

שלימדו אותי.

אבל לא מדברת עם רבנים

אבל לא מדבר עם ר-בנים באישי

פורומים זאת נקודה רגישה!😥

אבל לא עושה מים אחרונים אחרי שאכל קליק

אבל לא סוגרת את הכפתור העליון

אבל לובשת ורוד פוקסיה

אבל זה צבע זרחני

צנוע זה מהמם

לא מדליקה נרות בהילולה של הבאבא סאלי

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A7%D7%A4%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%90

בלשון חז"ל, מלטינית compendĭārĭa - קצור דרך.

יש כמה מאות שנים בינהן אתה יודע... מילא יוונית אבל לטינית?

אבל טס לחול

כל עוד הוא לא מעדיף חול מאשר רוח🌬

אבל יש לה טיקטוק

אבל לומד באונ' העברית

אם כי אני לא בטוחה מה יותר גרוע

(כיף שהצטרפת!)

אבל ממחזרת

היא דוסית והכל - לקראת נישואין וזוגיות

מעתיקה בדיחות מאנדרדוס:

אבל מאשימה בהאשמות חסרות שחר.

דווקא חשבתי על מערכון אחר שלהם כשכתבתי. נראה אם תגלי איזה

מילא אם היית כותבת דוסית והכל, וגם מכוונת לדעת גדולים(;

אבל נשאר חי אחרי חמין.

האוכל חמין בשבת וכו'

אבל סחה בין תפילין של יד לשל ראש...

פחד אימת הדין

אבל אוהבת אלכוהול

והולכת לבר ולמועדון

אנחנו על הגבול פה

חלילה לנו.

בכל זאת דוסית והכל.

אבל רואה האח הגדול

אבל מסתובב כל היום עם דגל ישראל הכתף, ומפחיד אותי לשאול בשביל מה.

אבל מאמינה שביבי הוא מלך המשיח.

(סיפור אמיתי, פגשתי מישהי כזאת.)

אבל לא שואלת אם בן יוסף או בן דוד.

נערך לבקשת הכותבת 

לא התכוונתי להרוס לך תשרשור @חצילים

אני אערוך תהודעה.

כי אני כבר לא

@ברוקולי מוזמנת למחוק את ההודעה ההיא.

דוסים והכל - לקראת נישואין וזוגיות

רוצה לדווח עלי? זה באישורי כמובן.

עשית טוב

שרשור קצת צורם בתזמון שלו,ופתוח לעין כל באנטרנט.היצר הרע עובד שעות נוספות אצל כולנו.

לא נעים להשבית שמחות אבל לפעמים צריך.

שאני לא אצא איזו יפת נפש...

אני לקחתי חלק פעיל בשרשור הזה, פשוט לרגע הסתכלתי עליו מהצד, והרגשתי שכרגע פחות מתאים לי.

אבל באמת באמת אין לי זכות דיבור.

מה שנקרא "קשוט עצמך תחילה"

לילה טוב.

( עבד הקישטא שלך)

קורעתתתת

שעדיין לא ט' באב ושזאת נראית לי החמרה

לא עשינו מסיבה וחפלה, רק שרשור של קצת צחוק מבחינת ההלכה זה מותר

מי שרוצה *להחמיר* על עצמו- צודק וצדיק כל הכבוד אבל לא להפוך את זה לאוי ואבוי

לדעתי בכל אופן

ומי שהספיק לקרוא, ומי שמכיר מספיק את סגנון הכתיבה שלי, יודע שזה נכתב עם הרבה הומור.

אבל באמת לא היה במקום כנראה.

איך אומרים אצל החסידים?

משנכנס אב ממעטין בשמחה.

איך ממעטין את עצמינו? ע"י שמחה.

לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל.

גם אומרים ששמחה לא סותרת צער אפשר להצטער ולשמוח ביחד כי יש אמונה שהכל לטובה.

ממעטים בשמחה ועושים חשבון נפש אבל אין איסור לצחוק... מקווה שאני לא טועה (בגישה)...

אבל הקפצתי אותה הביתה אחרי הדייט ותוך כדי הנסיעה שמענו שירים ברדיו.

הגענו מתחת לבניין שלה, ואני אומר לה "היה נחמד. נדבר מחר בעז"ה. לילה טוב".

והיא גוערת בי- חכה רגע. אתה לא יודע שאף פעם לא מפסיקים שיר באמצע? 

אבל שומע מוזיקה בשלושת השבועות?

טוב שלך.

הזדהיתי 😅

אבל היינו בירושלים ועברנו ליד סניף של אור החיים. ביקשה שנכנס ואעזור לה לבחור ספר בשביל אח שלה הבייניש שיש לו יומולדת בקרוב (עד כאן החלק של ה"דוסית").

נכנסו, בחרנו (זריז דווקא.. ספרים זה לא כמו בגדים מסתבר), הלכנו לקופה.

בקופה היו שני מוכרים חסידים, אחד ממש גבוה ועם מבנה גוף ממוצע והשני עוד יותר גבוה וגם מלא.

שילמה (יש גבול..).

יצאנו.

"תגיד. גם לך שני האלה עשו אסוציאציה של קובי ושאק?"

אבל דייט חמישי כבר. הגיע הזמן למסעדה.

לקח אותי למסעדה בשרית באמת שווה.

שאל אותי מה אני רוצה (מה לא?..)

הגיעה המלצרית, הזמין לי. הלכה.

משהו מוזר פה.

מה איתך? לא הזמנת לעצמך או שריחפתי לשניה?

הכל טוב נועה.. גם שאני מחזיר את אחיינית שלי מהגן אני ככה. מכין לה ארוחת צהריים מושקעת ונהנה לראות אותה נהנית ולדבר איתה תוך כדי

אבל כשעצוב לה על הלב

הולכת לשמוע שירים של צ'יקיטיטאס (קטנטנות)

(הערת העורכת- וואי, צ'יקיטיטאס?! חח יש פה עוד כאלה שמכירים?.. סיימפרה צ'יקיטיטאס!!!)

אבל לא שמה תפילין של ראש בתואנה שזה מחריב לה את התסרוקת

(הערת העורכת- דווקא יש סברא חזקה במה שהיא עושה..

כידוע, התפילין מכונות "פאר". וכמו שבשבת אין צורך באות נוסף, ככה אם יש כבר פאר אחד על הראש אין צורך בפאר נוסף)

אבל וואי וואי שבת איתה ועם אחיה ואחיותיה...

חורש, קוצר, דש, טוחן, לש

(הערת העורכת- מקווה שלפחות היה גם קורע )

והתלהבתי ממש מההצעה. גם שמחתי שהיא בת כהן. מעלה.

אבל בסוף הפגישה הראשונה היא אומרת לי- תשמע. בד"כ אני עושה את זה רק אחרי פגישה שלישית שהקשר כבר עם בסיס יציב. אבל נגעת לי בלב אז נעשה את כבר עכשיו.

מרימה את שתי הידיים שלה.

שמה אותם באוויר מעל הראש שלי.

יברכך ה וישמרך.

יאר ה פניו אליו ויחונך.

ישא ה פניו אליך וישם לך שלום.

כולי מופתע

והיא מחייכת ואומרת- אם יסתדר בינינו תקבל כל ליל שבת אחת כזאת ובמנגינה של שוואקי..

אבל כשהיא מחליפה בין תפילין של רשי לרבנו תם היא עושה את זה בריש גלי

פתוחה, שזה לא אומר שום דבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.