מרגישה שעכשיו, כשנגמר היום הזה, נגמרת לי הלגיטימציה לבכות.

אבל לא. לא נגמרת. מותר לי לבכות כמה שאני רוצה. ולא אכפת לי מה יגידו. בדיוק כמו שלפני יכלתי לבכות.

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

הוא באמת שם.

אולי גם אני אצליח. 

אוף אבא זה עוד כל כך הרבה זמן…

מה עושים?🥺

זה קשה לחכות.

עוד שבוע וקצת. לא נורא.

אשכרה הזוי.

ולחשוב ששלושתינו באותו זמן!

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני בשום צורה!

והלחץ של הזמן בכלל מכביד. 

אוף אוף אוף!

ועכשיו אני מרגישה כל כך לא בסדר!