הבית רק בשישי באמת באמת מתוקתק

רוב הזמן כמה דק בבוקר או לפני השינה מארגנים וכו.

בעלי מכניס כלים למדיח …

אני מכניסה לכביסה ותולה (עכשיו גם זה ביחד עם בעלי כי קשה לי להתכופף)

אני יודעת שאחרי העבודה אני יותר עם הילד, מקדישה לו באמת כמה שאפשר.אם זה בבית ואם זה בגינה בטיול וכו׳.

יש ימים שיותר עייפה ועושה פחות ויש ימים שפחות עייפה ועושה יותר.

אי אפשר להיות 100 בהכל וגם משרה מלאה -

תעשי לך סדר עדיפויות.

יש לי יותר זמן לטפל בבית, כי אני לא צריכה לבשל שבת

כשהייתי בתחילת דרכי המקצועית ועם פיצקים והרווחתי נמוך ממש- לא ויתרתי על עוזרת למשל. אפילו פעם בחודש,

אפילו שיקר לנו. זה היה או שאני מפסיקה לעבוד או עוזרת. חייבת להגיד שפעם בחודש ניקיון יסודי יסודי היה קל לתחזק וזה ממש הרים אותי.

ולראות בנוסף איפה את יכולה להיעזר כדי לא ליפול מהרגליים. לקנות אוכל לפעמים/ בייביסיטר/ עוזרת כאמור וכל דבר שיכול לתת לך כח.

אבל באמת נותן כח. אותו תשמרי לדברים החשובים באמת: יחס לילדים, זוגיות וכו'.

בהצלחה!

איך עוזרת פעם בחודש מספיקה לבית נקי? 🤔

אצלנו - אם יומיים לא אנקה את הבית, הוא יגיע למהפכה בלתי נורמלית...

(וזו אחת הסיבות שאני לא מביאה עוזרת לבית, פשוט כי אין טעם... גם ככה אצטרך לנקות בשאר הימים בשבוע שהיא לא נמצאת...)

אבל הניקיון היסודי שהיא עושה זה לא משהו שהייתי מספיקה להגיע אליו.

להזיז מיטות, רהיטים. לשטוף יסודי. חלונות לפעמים. לתחזק בסיס נקי זה יותר קל לשמר ובהרגשה שלי

גם שבוע אח"כ הבית נעים (הכוונה לחדרים כי סלון- מטבח שוטפים הרבה יותר) ומספיק להעביר סמרטוט.

באמת בבית עם הרבה ילדים עדיף פעם בשבועיים אבל זה כבר תלוי תקציב...

ברור שצריך לנקות בשאר הימים,

אבל אני לא שוטפת בכלל (מסתפקת באחד השואבים), ולא מנקה מסביב לשירותים, ולא מנקה חלונות ואבק, ולא מקרר וארונות מטבח, ולא מחליפה מצעים (בעיקרון לנו מספיק פעם בשבועיים ולילדים הייתי רוצה כל שבוע, אבל זה לא קורה).... לכל אלו מספיק מבחינתי פעם בשבועיים.

בשאר הזמן נשאר לי מספיק עבודה ב"ה

וכמו שגם אני מבקשת...

את הדברים שאתן מתארות, את ו @אמא יקרה לי*, אני מלכתחילה משאירה לפסח (כלומר - הזזת רהיטים כבדים וניקוי של ארונות וחלונות - שזה גם בפסח אנחנו עושים חפיף. ניקוי שירותים והחלפת מצעים זה ביום שישי)

נראה לי שגם לפותחת עוזרת לא תספיק, והיא צריכה פתרונות איך לנקות בעצמה למרות העייפות... (אני יכולה לתת רעיונות משלי, אבל לא בטוח שהם יעזרו, כי התנאים שלי שונים. אני בקושי יוצאת מהבית, ורמת העייפות והמותשות מן הסתם בהתאם...)

כשהבית בבסיס נקי הרבה יותר קל לתחזק, שלא לומר נותן מוטיבציה.

אני רואה על עצמי בזמנים שהעוזרת מבריזה (או בורחת להודו בחזרה ) וכשמצטבר בלאגן זה פשוט מתסכל

וקשה להתחיל לאפס את הבית, לארגן, להרים. במיוחד אחרי חמישה ימי עבודה מחוץ לבית וכשיש שבת לבשל...

כי אם העוזרת לא תעשה את זה, אני/ אנחנו נצטרך לעשות את זה.

אז זה מקל מאוד, גם אם ביום יום נשארות לי מטלות.

זאת אומרת, לסדר צעצועים, לנקות מטבח, לבשל, לכבס, ועוד הרבה נשאר עלי.... אבל מטלת הניקיון שייכת לעוזרת.

(אנחנו לא מרוצים מהמנקה הנוכחית חח. אבל מבחינתי זה שווה את העול המשמעותי שירד מאיתנו)

וגם אני לא שייכת לשירשור, אני עובדת משרה חלקית.

כשעבדתי משרה מלאה, הייתה עוזרת פעמיים בשבוע.

אני מרכזת את כל מה שחשוב לי לעשות ליום שישי - כרגע בשישי קיץ זה ממש טוב לי 

כשעבדתי בחורף היה קצת יותר מבולגן, וגם היו ימי מחלה שהייתי עם הילדים בבית אז הסתדר איכשהו

(ואני לא עושה חלונות האמת, בשביל זה הייתי מביאה מנקה )

באמצע שבוע, אני מסדרת בערב את הבית (תלוי כמה כח יש לי ) - העשייה באמצע שבוע היא 

לכל היותר כביסה, מדיח, לאטאט וכו'

אם אין לך מדיח אז דחוף חדפ

בישולים - אני מכינה דברים קלים להכנה. עוף בתנור עם פתיתים, פסטה, חביתה, ביצה ותפו"א

פיצה, כאלה.. באיזונים שמתאימים לי לפי רמת הכח

כשאני מרגישה שאני נגמרת ואני צריכה אוויר אני לוקחת חופש - בתשלום או בלי

עוד סידור שעובד - אולי חלק מהשבוע להגיע מוקדם ולצאת מוקדם יותר אם אפשר

אני לא נמצאת בבית בשישי בדכ, אז באמת האיפוס הזה כנראה חסר.. ואין מקום למדיח, בעלי הצדיק שוטף הכל אז זה בסדר בדכ.

ומשתדלת לא להתמרמר ובאמת מקבלת את הבלגן בנחת, פשוט תוהה לעצמי איך אני יכולה לחיות בטוב לאורך שנים בצורה הזו. וכן מסתכלת לפעמים על אחרות שמצליחות להחזיק בית מהמם ומתוקתק, ודי מקנאת🙈 חלום שלי שהיה לי יום או יומיים חופשיים באמצע שבוע לנוח ולעשות דברים בבית, ואינמצב שיקרה בשנים הקרובות וגם אחכ לא בטוח בכלל..

זה באמת עוזר מאוד להרים את הראש מעל המים

אחרת - לא יודעת איך  הייתי מסתדרת, באופן אישי

לא יודעת מי אלה אותן נשים שמצליחות האמת. את בטוחה שאת מדברת על נשים עם אותן נתונים כמו שלך? מספיק משתנה אחד שהוא לא זהה, ואת יכולה להסביר פער

במקרה שלי - אני לא אוהבת לנקות למשל.. אבל אוהבת שנקי

כך שגם אם תיאורתית יש לי זמן, לא תמיד בא לי. ואז באמת יום שישי זה גלגל הצלה, כשזה שישי קיץ וזה יום ארוך

לאחרונה יוצא לי לעשות שיחות בנושא עם נשים שאני מכירה - קודם כל, באמצע שבוע כולן מעידות על עצמן שהן גמורות

קימה מוקדמת, פיזורים, עבודה, איסופים, מקלחות, א. ערב, אולי ללכת לפארק.. היום יום שוחק ומעייף את כולן.ץ במיוחד בחום הזה

ומי שלא עובדת עבודה אינטנסיבית - זה כבר מובן למה מתוקתק, כי יש לה זמן וכח ורצון

בית מהמם - זה עניין עיצובי? או עניין של סדר?

את גרה בדירה שלך? כי בגדול, אם מתכננים נכון את החלל בבית, אפשר לשמור שהוא יהיה יותר מסודר גם אם לא כל היום עומדים לנקות. זו גם נקודה חשובה בעייניי

וכך אני בכל אופן עשיתי בבית שלי 

קודם כל, שיהיה לכל דבר מקום.

אצלי בחלל של הסלון והמטבח - על השיש יש רק קומקום ומכונת קפה. כל מה שהוא לא קומקום, סבון כלים וסקוטצ' - יש לו מקום.

בסלון שלי אין פינת צעצועים. בשביל זה הקציתי ארגזים מפלסטיק בחדר הילדים, מאחורי הדלת. ומתחת למיטה

גם כביסה, שלפעמים מגיעה לספה - ואני מקווה לעמוד בזה בצורה מלאה - בדרכ אני לא מורידה מהחבל בלי לקפל ולפזר.

ברגע שלכל דבר יש מקום, והחלל המרכזי של הבית מאורגן - אין בלאגן בעיניים.

כל יום עבירה מטאטא ומשתמשת במגבונים כדי לנקות את המשטחים. שונאת סמרטוטים

אני מחליפה כמעט כל יום מצעים לילדים, אז המיטות שלהם תמיד צריכות להיות פנויות. הם עוזרים לי להחזיר בחדר שלהם דברים למקום לפני השינה,זה תנאי לסיפור מבחינתי. לא סוגרים יום בלי שעוברים על החדר

לקח לי זמן להנחיל את ההרגלים, במיוחד בגלל ימי שישי שהייתי עובדת מאוד קשה..

שירותים של הילדים מנקה כל יום כמה פעמים ויום שישי בשטיפה ממש יותר יסודי.

יש לי חומר לאסלות ומברשת, ובמטבח ובכיור של השירותים משתמשת בספריי אקונומיקנה.

וגם אצלנו בחדר - אני מאוד עובדת על עצמי להחזיר דברים באותו רגע למקום ולא להתמהמה ולתת לדברים להצטבר. כביסה מלוכלכת, כיסוי ראש שהורדתי - על אותו עיקרון שלכל דבר יש מקום ומה שאני צריכה זה לעבוד על עצמי להחזיר למקום.

חלונות כאמור אני לא בדיוק מנקה בתדירות גבוהה

וחלוקה של הימים - יש יום שיש לי יותר כח אז גם מפנה פחים בשירותים וכו'

מקרר- מנקה יסודי יסודי אולי 3 פעמים בשנה. אבל בשוטף - בימי רביעי בדרכ או מתי שאני עושה קנייה,מפנה את המקרר מקופסאות ישנות ומסדרת את הירקות. אם צריך מעבירה מגבון על הפלסטיק והזכוכית. במקרים קשים - משתמשת בספריי אקונומיקה ונייר ניגוב נקודתית

לא עולים לי עוד דברים כרגע

אם חסר משהו שלא כתבתי, תשאלי ספציפית

וכולנו נקבל סחרחורת

אני לא מצליחה לתייג נכון..

הלוואי עלי לעשות את כל זה.. אבל לגמרי לוקחת ממך טיפים שיכולים לעזור. הארגון של המשחקים נשמע מעולה. נשמע גם ששווה להחזיק מגבונים לרצפה, כי אני כן מטאטאת כמה פעמים בשבוע, ואז להעביר מגבון זה בקטנה. לדלי וסמרטוט ממש אין לי כח.

ובאמת צריכה לעבוד על עצמי בלהחזיר דברים למקום מייד, אני על הפנים בזה, ומצטברת לי ככה כמות עבודה מייאשת.

וגם תלוי איזה רצפה יש לך - נגיד רצפה שהיא לא בהכרח בהירה ולא רואים עליה לכלוך - לא קריטי

להתאמץ עליה אם אין כתמים לדעתי. מספיק לטאטא ובשביל ריח טוב - לאוורר את הבית, לפנות פח בזמן

ואפשר להשתמש בספריי מבשם 

 מה שיוצר בעיניי את המראה היותר נקי ומסודר - הוא רצפה מפונה ומשטחים מפונים. 

יש הבדל גדול בין שולחן שיש עליו שקיות של קניותת, מסמכים, מחשבים, פירות וכו' לבין שולחן ריק 

ומפונה

כי המצב שלהם מציק לי ביום יום,

מצד שני אני מנקה אותם עם שפריצר אקונומיקה, מברשת/סקוץ חד פעמי, ועם כפפות,

ואז זה הופך למסורבל כי אני מפחדת על הבגדים (לא תמיד מחליפה מהעבודה).

איך את עושה את זה יעיל יותר ובלי להרוס בגדים?

אני שמה כפפה על היד, חד פעמית, מעבירה 'כמו סקוץ' בחלקים החיצוניים בעיקר 

בעדינות. (את הפנימיים אני מנקה עם מברשת וחומר ייעודי לניקוי אסלות)

כשזה אחרי המקלחת של הילדים, אז גם שוטפת עם מים

כשזה לא סמוך למקלחת ולא בא לי להרטיב את כל העולם ולגרוף, אני מנגבת עם נייר ניגוב 

או אנטי קאלק, או חומר ייעודי לאסלות (אבל באלו בד"כ משתמשים בניקיון היסודי. בניקיון היומיומי בתרסיס לניקוי כללי).

ולא שופכת מים אלא מנגבת עם סמרטוט קטן (זורקת אותו לכביסה בסיום).

אני לא עושה את זה עם בגדים של העבודה בדרכ האמת

אני עוברת על הבית עם בגדים נוחים של בית בדרכ

וספריי אקונומיקה, כזה שקונים מוכן בסופר (לא בהכנה ביתית) הוא בדרכ מגיע כמו קצף מרוכז אז הוא לא מתפזר. מרססת נקודתית וזה לא מלכלך. 

זה חתיכת פרויקט חח

אסלה וכיור לא לוקח יותר מכמה דקות

השירותים הציבוריים מצחצחים

אני חייבת לדעת איך הם עושים את זה

ליפנים יש סטנדרט גבוה מאוד..

כשמצטברת לי המון כביסה שלא קיפלתי - על החבל, על המתלה במרפסת ובמייבש - אני מקפלת הכל ועל הדרך עוברת על הארון של הילדים. יש להם סלסלאות לתחתונים וגרביים במגירה, וארגז פלסטיק לנעליים, וגם תלייה בארון שזה ממש נח לשמלות ומכופתרות ומאחורי הדלת תלייה לתיקים, כובעים וכו'

את הארון שלי - אני מסדרת אחת לחודשיים נגיד. תלוי בזמן ובתקופה. אם אני מתארחת אצל חמתי בשבת נגיד ויש לי פחות בישולים, אקח פרויקט כזה בכיף.

מסייגת אבל שאני לא אופה לחם ולעתים נדירות מכינה עוגות. אני קונה וזה חוסך לי הרבה זמן ועבודה וכוח.

  אין לי הרבה זמן לזה, אבל גם אין לי הרבה קיפול, יש לי המון המון תלייה

הזזת מיטות - לילדים ביום שישי אחת לשבועיים בערך. לעתים באמצע שבוע, תלוי בכח.

כנל אצלנו. גם ספות, בשטיפה של יום שישי. מזיזה, מנקה ומחזירה.

כמו שאת רואה, שישי זה יום חשוב אצלי..

אתם נוסעים ממש מהבוקר?

עושים רק מה שממש חייבים

אני משתדלת לבשל בשבתות שאנחנו בבית כמות רצינית שתספיק לרוב השבוע אחרי

ואם לא אז בראשון מכינה

הילדים אוכלים ארוחןת חמות במסגרת אז ערב זה רק סנדוויצ'ים וירקות אצלם

לא מסדרת משחקים כמעט אף פעם במהלך השבוע

כן ממש משתדלת שהכלים יהיו שטופים, כיורים נקיים ורצפה מטוטאת לפני שהולכים לישון.  אבל זה מינימלי ןלט לוקח יותר מעשרים דקות

במיוחד שלפעמים עובדת גם בערב

וגם יש כביסות, סמרטוט על הרצפה מידי פעם, חדרים לפעמים.. מתי זה נכנס?

העניין של הבישולים חכם, מקווה לנסות את השיטה

אז המצב יותר גרוע

אבל מבחינתי אין סיכוי לאסוף את כל המשחקים כל ערב. מקסימום מטאטאת לפינה אחת.

סמרטוט מעבירה בסלון אם ממש מגעיל אבל בגלל שהסלון פה ממש קטן זה לוקח אולי רבע שעה

וכביסות בד"כ הכל בשישי אבל יש לנו מייבש... אז עושים איזה שלוש מכונות אחת אחרי השנייה

ולקפל.. בואי לא נדבר על זה. לא ממש קורה

תגידי לעצמך רבע שעה / עשרים דקות נותנת למען כך וכך ..

ואז לא יהיה הרבה עומס

יום אחד כביסה

יום אחד ניקיון חפיף

יום אחד מצעים

יום אחד טיטוא יסודי

וכו

כל הבית מחולק לי לשש, לפי ימים קבועים.

כל יום שני זה יום פרוייקטים ואז זה משתנה חלונות, ארונות בגדים וכו׳. שאר השבוע יש יום קבוע לכל דבר.

יוצא שאני חוזרת הביתה יחד עם הילדים בארבע וחצי, משחקים, ארוחת ערב, מקלחות ובשבע כבר הם במיטה.

אני משתדלת את האיפוס של המשחקים לעשות איתם ואת היתר אני עושה בשבע. בדרך כלל בשבע וחצי הבית כבר מאופס ויש לי זמן לעצמי.

לגבי בישולים אני פשוט מבשלת דברים שדורשים זמן אבל לא התעסקות ואז זה שגר ושכח- פתיתים עם חזה עוף בתנור, מרק, עוף עם תפוחי אדמה בתנור, עוף ואורז בסיר אחד

או דברים שהזמן השקעה עליהם אפסי- פשטידה, חזה עוף על מחבת פסים וכו 

ומה היא מספיקה בשעה הזו?

משתלם למי שלוקחת?

מרגישה שיש תקופות שיש לי יותר אנרגיות ויש פחות

עכשו בתחילת הריון אין על מה לדבר בכלל..

גמורה ממש

רק ישנה כל הערב

בזמנים אחרים תלוי, לפעמים כן מתחשק לאפות וכו'

בשבוע.. מתוקי בן שנתיים שאיתי החל משסיימתי לעבוד עד שנרדם  (נרדם באזור 20:00-21:00), בעל שחוזר מאוחר מהעבודה , ונוסיף לזה תקופת בחינות (אחרונה תודה לאל).

משתדלת

להפעיל ולקפל מכונות , סחבה טובה על הבית אחרי דייסון, כלים.. ניקיון יסודי שכולל אבק ושטיפה קורה אחת לחודש כרגע , השאר זה תחזוק שייראה נקי. בתכלס אנחנו במעבר דירה ואני לגמרי אבל לגמרי מתכוונת לבית החדש להביא מנקה פעם בשלושה שבועות לפחות . מאמינה שאחרי התואר אוכל יותר לתחזק אבל עדיין אעדיף

שהשעות עם הילדים (חודש תשיעי) ילכו על בילוי משותף

ולא על ניקיון כי זה לא נגמר . 

אני עובדת 8.5 שעות ביום.

אוכל- לעצמי יש סיבוס, בעלי אוכל בישיבה ותכף יהיה בצבא כל השבוע, הילד אוכל אצל המטפלת ושנה הבאה בצהרון.

מבשלת אוכל רק לשבת, עושים כל שבת בקטנה- 3 סירים, גג שעה עבודה ואחכ רק לעקוב על הגז.

ניקיון- פחח

בעלי מנקה פעם בשבוע-שבועיים.

כלים, פח, שטיפה - הכל עליו.

אני רק מנקה שירותים- מקלחת בקטנה כשאני רואה שיש צורך.

עבודות הבית אצלנו גם יש חלוקה וכל אחד עושה מתי שבא לו.

אני אחראית על כביסה. עושה פעם בשבוע - במוצש. ואז מורידה בראשון/שני לפי רמת העייפות.

ראיתי על עצמי שבזמן שהילד ער ואני איתו, בעצם בשעות אחר הצהרים, זה הזמן הכי טוב לעשות מטלות הבית, כי במילא צריכים להשאר ערים אז העבודות מעבירות את הזמן מהר ואז מגיע זמן ארוחת ערב ולישון.

סתם סדר בסוף היום את מכניסה ללוז?

את צודקת שהכי חכם לעשות דברים בבית אחהצ, אבל בגלל שהיא בשלב שהיא רוצה להיות צמוד אלי זה קצת מאתגר.. מצליחה בעיקר קיפול כביסה וחיתוך ירקות או הכנת עוגיות וכו ליד השולחן.

והאמת שאוכל זה בעיקר לעצמי, מעדיפה לא לקנות כי אני מתקמצנת על עצמי וקונה בעיקר סנדוויצים🙈 עכשיו מבינה שזה כנראה לא קורה בזמן האחרון כי אני בהריון וסובלת מריחות ממש..

אחרי כל משחק שהילד משחק הוא צריך להחזיר למקום.

ככה לא מצטבר בלאגן בסוף יום.

כנל בסוף ארוחה מפנים את כל הכלים לכיור או לפח(חדפ).

לא להתקמצן על חדפ, זה חוסך הרבה שטיפת כלים.

דווקא בגלל שהיא רוצה להיות צמודה אלייך אחר הצהריים זה מעולה לעשות מטלות הבית ביחד.

נניח את שוטפת כלים, היא עומדת לידך על כסא וגם "שוטפת"- תביאי לה סקוץ' וכלים מפלסטיק או סכום(לא שביר).

כנל לגבי קיפול כביסה. את מקפלת ונותנת לה 2 בגדים לקפל בעצמה ולהתעסק איתם.

זה מעולה גם להרגיל וללמד אותם את מטלות הבית, וזה גיל שהם נורא מתלהבים להיות חלק ולעשות מטלות של גדולים.

אצלנו הבן שלי רק מחכה למוצש לתלות ביחד כביסה, ואחכ בראשון הוא מוריד לבד ומקפלים ביחד. 

מה שעזר לי זה לקחת יום חופש פעם בשבועיים בערך למנוחה ואיפוס, הרבה לשתף את הילדים המטלות הבית, להשתדל לצאת איתם בצהריים( בדכ גן שעשועים) כדי להשאיר את הבית קצת יותר שפוי.. לישון ולנוח הרבה בשבת. 

ויש אצלי כלל. קודם אוכל, אחכ הגיינה אישית ואחכ סביבתית....

פשוט בגלל שאני ממש אוהבת לבשל. וממש אוהבת אוכל טעים🙈 אז כשיש לי כבר כח זה באמת בדכ הסדר..

האמת שתמיד לא נעים לי לקחת חופש, לוקחת רק כשאני חולה או הילדה, תורים או אירועים מיוחדים. יפה לך שאת מרשה את זה לעצמך. מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי שם..

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..