איך אתן שורדות?
כרגע מרגישה במרוץ אחרי החיים. הולכת חמישה ימים בשבוע לעבודה, חוזרת אחרי ארבע. נמצאת עם הילדה ומתעלפת מעייפות. כשהיא הולכת לישון אין לי כח לעשות בבית כלוווום. לא לבשל ולא לסדר. משימות גדולות יותר כמו סדר של ארונות בגדים או ניקיון של כל מיני פינות בבית קורות באיחור של כמה חודשים או לא קורות. חלונות זה אפילו לא בציפיה ובתכנון..
יש דרך לעשות את זה יותר בטוב ועם יותר אנרגיות?
הבית רק בשישי באמת באמת מתוקתק
רוב הזמן כמה דק בבוקר או לפני השינה מארגנים וכו.
בעלי מכניס כלים למדיח …
אני מכניסה לכביסה ותולה (עכשיו גם זה ביחד עם בעלי כי קשה לי להתכופף)
אני יודעת שאחרי העבודה אני יותר עם הילד, מקדישה לו באמת כמה שאפשר.אם זה בבית ואם זה בגינה בטיול וכו׳.
יש ימים שיותר עייפה ועושה פחות ויש ימים שפחות עייפה ועושה יותר.
אי אפשר להיות 100 בהכל וגם משרה מלאה -
תעשי לך סדר עדיפויות.
יש לי יותר זמן לטפל בבית, כי אני לא צריכה לבשל שבת
כשהייתי בתחילת דרכי המקצועית ועם פיצקים והרווחתי נמוך ממש- לא ויתרתי על עוזרת למשל. אפילו פעם בחודש,
אפילו שיקר לנו. זה היה או שאני מפסיקה לעבוד או עוזרת. חייבת להגיד שפעם בחודש ניקיון יסודי יסודי היה קל לתחזק וזה ממש הרים אותי.
ולראות בנוסף איפה את יכולה להיעזר כדי לא ליפול מהרגליים. לקנות אוכל לפעמים/ בייביסיטר/ עוזרת כאמור וכל דבר שיכול לתת לך כח.
אמא יקרה לי*אבל באמת נותן כח. אותו תשמרי לדברים החשובים באמת: יחס לילדים, זוגיות וכו'.
בהצלחה!
איך עוזרת פעם בחודש מספיקה לבית נקי? 🤔
אצלנו - אם יומיים לא אנקה את הבית, הוא יגיע למהפכה בלתי נורמלית...
(וזו אחת הסיבות שאני לא מביאה עוזרת לבית, פשוט כי אין טעם... גם ככה אצטרך לנקות בשאר הימים בשבוע שהיא לא נמצאת...)
אבל הניקיון היסודי שהיא עושה זה לא משהו שהייתי מספיקה להגיע אליו.
להזיז מיטות, רהיטים. לשטוף יסודי. חלונות לפעמים. לתחזק בסיס נקי זה יותר קל לשמר ובהרגשה שלי
גם שבוע אח"כ הבית נעים (הכוונה לחדרים כי סלון- מטבח שוטפים הרבה יותר) ומספיק להעביר סמרטוט.
באמת בבית עם הרבה ילדים עדיף פעם בשבועיים אבל זה כבר תלוי תקציב...
ברור שצריך לנקות בשאר הימים,
אבל אני לא שוטפת בכלל (מסתפקת באחד השואבים), ולא מנקה מסביב לשירותים, ולא מנקה חלונות ואבק, ולא מקרר וארונות מטבח, ולא מחליפה מצעים (בעיקרון לנו מספיק פעם בשבועיים ולילדים הייתי רוצה כל שבוע, אבל זה לא קורה).... לכל אלו מספיק מבחינתי פעם בשבועיים.
בשאר הזמן נשאר לי מספיק עבודה ב"ה
וכמו שגם אני מבקשת...
את הדברים שאתן מתארות, את ו @אמא יקרה לי*, אני מלכתחילה משאירה לפסח 
(כלומר - הזזת רהיטים כבדים וניקוי של ארונות וחלונות - שזה גם בפסח אנחנו עושים חפיף. ניקוי שירותים והחלפת מצעים זה ביום שישי)
נראה לי שגם לפותחת עוזרת לא תספיק, והיא צריכה פתרונות איך לנקות בעצמה למרות העייפות... (אני יכולה לתת רעיונות משלי, אבל לא בטוח שהם יעזרו, כי התנאים שלי שונים. אני בקושי יוצאת מהבית, ורמת העייפות והמותשות מן הסתם בהתאם...)
כשהבית בבסיס נקי הרבה יותר קל לתחזק, שלא לומר נותן מוטיבציה.
אני רואה על עצמי בזמנים שהעוזרת מבריזה (או בורחת להודו בחזרה ) וכשמצטבר בלאגן זה פשוט מתסכל
וקשה להתחיל לאפס את הבית, לארגן, להרים. במיוחד אחרי חמישה ימי עבודה מחוץ לבית וכשיש שבת לבשל...
כי אם העוזרת לא תעשה את זה, אני/ אנחנו נצטרך לעשות את זה.
אז זה מקל מאוד, גם אם ביום יום נשארות לי מטלות.
זאת אומרת, לסדר צעצועים, לנקות מטבח, לבשל, לכבס, ועוד הרבה נשאר עלי.... אבל מטלת הניקיון שייכת לעוזרת.
(אנחנו לא מרוצים מהמנקה הנוכחית חח. אבל מבחינתי זה שווה את העול המשמעותי שירד מאיתנו)
וגם אני לא שייכת לשירשור, אני עובדת משרה חלקית.
כשעבדתי משרה מלאה, הייתה עוזרת פעמיים בשבוע.
אני מרכזת את כל מה שחשוב לי לעשות ליום שישי - כרגע בשישי קיץ זה ממש טוב לי
כשעבדתי בחורף היה קצת יותר מבולגן, וגם היו ימי מחלה שהייתי עם הילדים בבית אז הסתדר איכשהו
(ואני לא עושה חלונות האמת, בשביל זה הייתי מביאה מנקה )
באמצע שבוע, אני מסדרת בערב את הבית (תלוי כמה כח יש לי ) - העשייה באמצע שבוע היא
לכל היותר כביסה, מדיח, לאטאט וכו'
אם אין לך מדיח אז דחוף חדפ
בישולים - אני מכינה דברים קלים להכנה. עוף בתנור עם פתיתים, פסטה, חביתה, ביצה ותפו"א
פיצה, כאלה.. באיזונים שמתאימים לי לפי רמת הכח
כשאני מרגישה שאני נגמרת ואני צריכה אוויר אני לוקחת חופש - בתשלום או בלי
עוד סידור שעובד - אולי חלק מהשבוע להגיע מוקדם ולצאת מוקדם יותר אם אפשר
אני לא נמצאת בבית בשישי בדכ, אז באמת האיפוס הזה כנראה חסר.. ואין מקום למדיח, בעלי הצדיק שוטף הכל אז זה בסדר בדכ.
ומשתדלת לא להתמרמר ובאמת מקבלת את הבלגן בנחת, פשוט תוהה לעצמי איך אני יכולה לחיות בטוב לאורך שנים בצורה הזו. וכן מסתכלת לפעמים על אחרות שמצליחות להחזיק בית מהמם ומתוקתק, ודי מקנאת🙈 חלום שלי שהיה לי יום או יומיים חופשיים באמצע שבוע לנוח ולעשות דברים בבית, ואינמצב שיקרה בשנים הקרובות וגם אחכ לא בטוח בכלל..
זה באמת עוזר מאוד להרים את הראש מעל המים
אחרת - לא יודעת איך הייתי מסתדרת, באופן אישי
לא יודעת מי אלה אותן נשים שמצליחות האמת. את בטוחה שאת מדברת על נשים עם אותן נתונים כמו שלך? מספיק משתנה אחד שהוא לא זהה, ואת יכולה להסביר פער
במקרה שלי - אני לא אוהבת לנקות למשל.. אבל אוהבת שנקי
כך שגם אם תיאורתית יש לי זמן, לא תמיד בא לי. ואז באמת יום שישי זה גלגל הצלה, כשזה שישי קיץ וזה יום ארוך
לאחרונה יוצא לי לעשות שיחות בנושא עם נשים שאני מכירה - קודם כל, באמצע שבוע כולן מעידות על עצמן שהן גמורות
קימה מוקדמת, פיזורים, עבודה, איסופים, מקלחות, א. ערב, אולי ללכת לפארק.. היום יום שוחק ומעייף את כולן.ץ במיוחד בחום הזה
ומי שלא עובדת עבודה אינטנסיבית - זה כבר מובן למה מתוקתק, כי יש לה זמן וכח ורצון
בית מהמם - זה עניין עיצובי? או עניין של סדר?
את גרה בדירה שלך? כי בגדול, אם מתכננים נכון את החלל בבית, אפשר לשמור שהוא יהיה יותר מסודר גם אם לא כל היום עומדים לנקות. זו גם נקודה חשובה בעייניי
וכך אני בכל אופן עשיתי בבית שלי
קודם כל, שיהיה לכל דבר מקום.
אצלי בחלל של הסלון והמטבח - על השיש יש רק קומקום ומכונת קפה. כל מה שהוא לא קומקום, סבון כלים וסקוטצ' - יש לו מקום.
בסלון שלי אין פינת צעצועים. בשביל זה הקציתי ארגזים מפלסטיק בחדר הילדים, מאחורי הדלת. ומתחת למיטה
גם כביסה, שלפעמים מגיעה לספה - ואני מקווה לעמוד בזה בצורה מלאה - בדרכ אני לא מורידה מהחבל בלי לקפל ולפזר.
ברגע שלכל דבר יש מקום, והחלל המרכזי של הבית מאורגן - אין בלאגן בעיניים.
כל יום עבירה מטאטא ומשתמשת במגבונים כדי לנקות את המשטחים. שונאת סמרטוטים 
אני מחליפה כמעט כל יום מצעים לילדים, אז המיטות שלהם תמיד צריכות להיות פנויות. הם עוזרים לי להחזיר בחדר שלהם דברים למקום לפני השינה,זה תנאי לסיפור מבחינתי. לא סוגרים יום בלי שעוברים על החדר
לקח לי זמן להנחיל את ההרגלים, במיוחד בגלל ימי שישי שהייתי עובדת מאוד קשה..
שירותים של הילדים מנקה כל יום כמה פעמים ויום שישי בשטיפה ממש יותר יסודי.
יש לי חומר לאסלות ומברשת, ובמטבח ובכיור של השירותים משתמשת בספריי אקונומיקנה.
וגם אצלנו בחדר - אני מאוד עובדת על עצמי להחזיר דברים באותו רגע למקום ולא להתמהמה ולתת לדברים להצטבר. כביסה מלוכלכת, כיסוי ראש שהורדתי - על אותו עיקרון שלכל דבר יש מקום ומה שאני צריכה זה לעבוד על עצמי להחזיר למקום.
חלונות כאמור אני לא בדיוק מנקה בתדירות גבוהה
וחלוקה של הימים - יש יום שיש לי יותר כח אז גם מפנה פחים בשירותים וכו'
מקרר- מנקה יסודי יסודי אולי 3 פעמים בשנה. אבל בשוטף - בימי רביעי בדרכ או מתי שאני עושה קנייה,מפנה את המקרר מקופסאות ישנות ומסדרת את הירקות. אם צריך מעבירה מגבון על הפלסטיק והזכוכית. במקרים קשים - משתמשת בספריי אקונומיקה ונייר ניגוב נקודתית
לא עולים לי עוד דברים כרגע
אם חסר משהו שלא כתבתי, תשאלי ספציפית
חכי תבוא אהבת חינםהמקורית
וכולנו נקבל סחרחורת
אני לא מצליחה לתייג נכון..
הלוואי עלי לעשות את כל זה.. אבל לגמרי לוקחת ממך טיפים שיכולים לעזור. הארגון של המשחקים נשמע מעולה. נשמע גם ששווה להחזיק מגבונים לרצפה, כי אני כן מטאטאת כמה פעמים בשבוע, ואז להעביר מגבון זה בקטנה. לדלי וסמרטוט ממש אין לי כח.
ובאמת צריכה לעבוד על עצמי בלהחזיר דברים למקום מייד, אני על הפנים בזה, ומצטברת לי ככה כמות עבודה מייאשת.
וגם תלוי איזה רצפה יש לך - נגיד רצפה שהיא לא בהכרח בהירה ולא רואים עליה לכלוך - לא קריטי
להתאמץ עליה אם אין כתמים לדעתי. מספיק לטאטא ובשביל ריח טוב - לאוורר את הבית, לפנות פח בזמן
ואפשר להשתמש בספריי מבשם
מה שיוצר בעיניי את המראה היותר נקי ומסודר - הוא רצפה מפונה ומשטחים מפונים.
יש הבדל גדול בין שולחן שיש עליו שקיות של קניותת, מסמכים, מחשבים, פירות וכו' לבין שולחן ריק
ומפונה
כי המצב שלהם מציק לי ביום יום,
מצד שני אני מנקה אותם עם שפריצר אקונומיקה, מברשת/סקוץ חד פעמי, ועם כפפות,
ואז זה הופך למסורבל כי אני מפחדת על הבגדים (לא תמיד מחליפה מהעבודה).
איך את עושה את זה יעיל יותר ובלי להרוס בגדים?
אני שמה כפפה על היד, חד פעמית, מעבירה 'כמו סקוץ' בחלקים החיצוניים בעיקר
בעדינות. (את הפנימיים אני מנקה עם מברשת וחומר ייעודי לניקוי אסלות)
כשזה אחרי המקלחת של הילדים, אז גם שוטפת עם מים
כשזה לא סמוך למקלחת ולא בא לי להרטיב את כל העולם ולגרוף, אני מנגבת עם נייר ניגוב
או אנטי קאלק, או חומר ייעודי לאסלות (אבל באלו בד"כ משתמשים בניקיון היסודי. בניקיון היומיומי בתרסיס לניקוי כללי).
ולא שופכת מים אלא מנגבת עם סמרטוט קטן (זורקת אותו לכביסה בסיום).
אני לא עושה את זה עם בגדים של העבודה בדרכ האמת
אני עוברת על הבית עם בגדים נוחים של בית בדרכ
וספריי אקונומיקה, כזה שקונים מוכן בסופר (לא בהכנה ביתית) הוא בדרכ מגיע כמו קצף מרוכז אז הוא לא מתפזר. מרססת נקודתית וזה לא מלכלך.
זה חתיכת פרויקט חח
אסלה וכיור לא לוקח יותר מכמה דקות
השירותים הציבוריים מצחצחים
אני חייבת לדעת איך הם עושים את זה
ליפנים יש סטנדרט גבוה מאוד..
כשמצטברת לי המון כביסה שלא קיפלתי - על החבל, על המתלה במרפסת ובמייבש - אני מקפלת הכל ועל הדרך עוברת על הארון של הילדים. יש להם סלסלאות לתחתונים וגרביים במגירה, וארגז פלסטיק לנעליים, וגם תלייה בארון שזה ממש נח לשמלות ומכופתרות ומאחורי הדלת תלייה לתיקים, כובעים וכו'
את הארון שלי - אני מסדרת אחת לחודשיים נגיד. תלוי בזמן ובתקופה. אם אני מתארחת אצל חמתי בשבת נגיד ויש לי פחות בישולים, אקח פרויקט כזה בכיף.
מסייגת אבל שאני לא אופה לחם ולעתים נדירות מכינה עוגות. אני קונה וזה חוסך לי הרבה זמן ועבודה וכוח.
אין לי הרבה זמן לזה, אבל גם אין לי הרבה קיפול, יש לי המון המון תלייה
הזזת מיטות - לילדים ביום שישי אחת לשבועיים בערך. לעתים באמצע שבוע, תלוי בכח.
כנל אצלנו. גם ספות, בשטיפה של יום שישי. מזיזה, מנקה ומחזירה.
כמו שאת רואה, שישי זה יום חשוב אצלי..
אתם נוסעים ממש מהבוקר?
עושים רק מה שממש חייבים
אני משתדלת לבשל בשבתות שאנחנו בבית כמות רצינית שתספיק לרוב השבוע אחרי
ואם לא אז בראשון מכינה
הילדים אוכלים ארוחןת חמות במסגרת אז ערב זה רק סנדוויצ'ים וירקות אצלם
לא מסדרת משחקים כמעט אף פעם במהלך השבוע
כן ממש משתדלת שהכלים יהיו שטופים, כיורים נקיים ורצפה מטוטאת לפני שהולכים לישון. אבל זה מינימלי ןלט לוקח יותר מעשרים דקות
במיוחד שלפעמים עובדת גם בערב
וגם יש כביסות, סמרטוט על הרצפה מידי פעם, חדרים לפעמים.. מתי זה נכנס?
העניין של הבישולים חכם, מקווה לנסות את השיטה
אז המצב יותר גרוע
אבל מבחינתי אין סיכוי לאסוף את כל המשחקים כל ערב. מקסימום מטאטאת לפינה אחת.
סמרטוט מעבירה בסלון אם ממש מגעיל אבל בגלל שהסלון פה ממש קטן זה לוקח אולי רבע שעה
וכביסות בד"כ הכל בשישי אבל יש לנו מייבש... אז עושים איזה שלוש מכונות אחת אחרי השנייה
ולקפל.. בואי לא נדבר על זה. לא ממש קורה
תגידי לעצמך רבע שעה / עשרים דקות נותנת למען כך וכך ..
ואז לא יהיה הרבה עומס
יום אחד כביסה
יום אחד ניקיון חפיף
יום אחד מצעים
יום אחד טיטוא יסודי
וכו
כל הבית מחולק לי לשש, לפי ימים קבועים.
כל יום שני זה יום פרוייקטים ואז זה משתנה חלונות, ארונות בגדים וכו׳. שאר השבוע יש יום קבוע לכל דבר.
יוצא שאני חוזרת הביתה יחד עם הילדים בארבע וחצי, משחקים, ארוחת ערב, מקלחות ובשבע כבר הם במיטה.
אני משתדלת את האיפוס של המשחקים לעשות איתם ואת היתר אני עושה בשבע. בדרך כלל בשבע וחצי הבית כבר מאופס ויש לי זמן לעצמי.
לגבי בישולים אני פשוט מבשלת דברים שדורשים זמן אבל לא התעסקות ואז זה שגר ושכח- פתיתים עם חזה עוף בתנור, מרק, עוף עם תפוחי אדמה בתנור, עוף ואורז בסיר אחד
או דברים שהזמן השקעה עליהם אפסי- פשטידה, חזה עוף על מחבת פסים וכו
ומה היא מספיקה בשעה הזו?
משתלם למי שלוקחת?
מרגישה שיש תקופות שיש לי יותר אנרגיות ויש פחות
עכשו בתחילת הריון אין על מה לדבר בכלל..
גמורה ממש
רק ישנה כל הערב
בזמנים אחרים תלוי, לפעמים כן מתחשק לאפות וכו'
בשבוע.. מתוקי בן שנתיים שאיתי החל משסיימתי לעבוד עד שנרדם (נרדם באזור 20:00-21:00), בעל שחוזר מאוחר מהעבודה , ונוסיף לזה תקופת בחינות (אחרונה תודה לאל).
משתדלת
להפעיל ולקפל מכונות , סחבה טובה על הבית אחרי דייסון, כלים.. ניקיון יסודי שכולל אבק ושטיפה קורה אחת לחודש כרגע , השאר זה תחזוק שייראה נקי. בתכלס אנחנו במעבר דירה ואני לגמרי אבל לגמרי מתכוונת לבית החדש להביא מנקה פעם בשלושה שבועות לפחות . מאמינה שאחרי התואר אוכל יותר לתחזק אבל עדיין אעדיף
שהשעות עם הילדים (חודש תשיעי) ילכו על בילוי משותף
ולא על ניקיון כי זה לא נגמר .
אני עובדת 8.5 שעות ביום.
אוכל- לעצמי יש סיבוס, בעלי אוכל בישיבה ותכף יהיה בצבא כל השבוע, הילד אוכל אצל המטפלת ושנה הבאה בצהרון.
מבשלת אוכל רק לשבת, עושים כל שבת בקטנה- 3 סירים, גג שעה עבודה ואחכ רק לעקוב על הגז.
ניקיון- פחח
בעלי מנקה פעם בשבוע-שבועיים.
כלים, פח, שטיפה - הכל עליו.
אני רק מנקה שירותים- מקלחת בקטנה כשאני רואה שיש צורך.
עבודות הבית אצלנו גם יש חלוקה וכל אחד עושה מתי שבא לו.
אני אחראית על כביסה. עושה פעם בשבוע - במוצש. ואז מורידה בראשון/שני לפי רמת העייפות.
ראיתי על עצמי שבזמן שהילד ער ואני איתו, בעצם בשעות אחר הצהרים, זה הזמן הכי טוב לעשות מטלות הבית, כי במילא צריכים להשאר ערים אז העבודות מעבירות את הזמן מהר ואז מגיע זמן ארוחת ערב ולישון.
סתם סדר בסוף היום את מכניסה ללוז?
את צודקת שהכי חכם לעשות דברים בבית אחהצ, אבל בגלל שהיא בשלב שהיא רוצה להיות צמוד אלי זה קצת מאתגר.. מצליחה בעיקר קיפול כביסה וחיתוך ירקות או הכנת עוגיות וכו ליד השולחן.
והאמת שאוכל זה בעיקר לעצמי, מעדיפה לא לקנות כי אני מתקמצנת על עצמי וקונה בעיקר סנדוויצים🙈 עכשיו מבינה שזה כנראה לא קורה בזמן האחרון כי אני בהריון וסובלת מריחות ממש..
אחרי כל משחק שהילד משחק הוא צריך להחזיר למקום.
ככה לא מצטבר בלאגן בסוף יום.
כנל בסוף ארוחה מפנים את כל הכלים לכיור או לפח(חדפ).
לא להתקמצן על חדפ, זה חוסך הרבה שטיפת כלים.
דווקא בגלל שהיא רוצה להיות צמודה אלייך אחר הצהריים זה מעולה לעשות מטלות הבית ביחד.
נניח את שוטפת כלים, היא עומדת לידך על כסא וגם "שוטפת"- תביאי לה סקוץ' וכלים מפלסטיק או סכום(לא שביר).
כנל לגבי קיפול כביסה. את מקפלת ונותנת לה 2 בגדים לקפל בעצמה ולהתעסק איתם.
זה מעולה גם להרגיל וללמד אותם את מטלות הבית, וזה גיל שהם נורא מתלהבים להיות חלק ולעשות מטלות של גדולים.
אצלנו הבן שלי רק מחכה למוצש לתלות ביחד כביסה, ואחכ בראשון הוא מוריד לבד ומקפלים ביחד.
מה שעזר לי זה לקחת יום חופש פעם בשבועיים בערך למנוחה ואיפוס, הרבה לשתף את הילדים המטלות הבית, להשתדל לצאת איתם בצהריים( בדכ גן שעשועים) כדי להשאיר את הבית קצת יותר שפוי.. לישון ולנוח הרבה בשבת.
ויש אצלי כלל. קודם אוכל, אחכ הגיינה אישית ואחכ סביבתית....
פשוט בגלל שאני ממש אוהבת לבשל. וממש אוהבת אוכל טעים🙈 אז כשיש לי כבר כח זה באמת בדכ הסדר..
האמת שתמיד לא נעים לי לקחת חופש, לוקחת רק כשאני חולה או הילדה, תורים או אירועים מיוחדים. יפה לך שאת מרשה את זה לעצמך. מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי שם..
נראה לי המצות עושות לי ממש רע...
אני עם כאב בטן חלש כזה כל היום.
עצירות...
צרות של עשירים.
ואין לי מה לאכול
הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שחסר לי ברזל
לפי הבדיקה דם.
תוספת ברזל עוד יותר עושה עצירות, ואני לא מעיזה לקחת.
ומרגישה אכן ממש חלשה בעקבות החוסר ברזל.
כולל סחרחורת...
מה שגורם לי לישון הרבה,גם להיות הרבה סתם על הספה..
בלי כח לנקות, להכין אוכל ועוד...
ואז הגדולה שלי בכיתה ט באה בלי סוףףףף בתלונות עליי
כמה אני אמא גרועה שלא עושה כלום בבית
ולמה אין לי כח לילדים שלי..
והיא רוצה רק שתיי ילדים.
כדי שאצלה הכל יהיה מושלם.
כדבריה
זה פוגע כי היא כל הזמן רואה את חצי הכוסות הריקה ולא את כל המאמצים שלי כמו לבשל לשבת וכו.
היא עוזרת אבל כל הזמן נותנת הרגשה מתנשאת ופוגעת...
כמה פעמים ממש בכיתי ממה שאמרה.
לפעמים מנסה להתעלם ולא לפתח מריבה
קודם כל חיבוק♥️
לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות
למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)
לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת
לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך
ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה
במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה
לדעתי תעמידי אותה במקום.
גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!
חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️
אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך .
ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך
מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך 
מדברים
אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.
תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.
ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד
נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.
בחג-מלא מים, תשלבי פירות.
לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:
שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.
יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד
שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל
היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?
היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?
אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה
מתואמתבקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.
בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.
ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...
ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...
ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.
זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.
ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️
כי היא ממש ילדה טובה טובה.
פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...
אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.
ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...
ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...
עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...
אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.
תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.
ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה
נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.
רק מילה לגבי המתבגרת
זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3
לכן ההתנהגות הקיצונית
לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל
אני לא אומרת לך מה לעשות
רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי
כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"
ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך
אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה
ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה
שתקשורת הורה ילד
באחריות ההורה באחוזים גבוהים
בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים
בה יש ציפייה וצורך מהצד השני
תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה
שהוא לא בלבל של הילד
שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות
לכן כשילדה אומרת משהו שלילי
אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו
אלא להבין את הצד שלה
גם אצלי היו בעבר אמירות דומות
ובצדק
עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים
אז הייתי עונה בסתמיות
נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי
לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות
זכותם לתהות ולרצות
וזכותי לבחור לעשות אחרת
אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי
אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה
היא גם קצת צודקת
אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים
זה לא אומר שהיא לא בסדר
זה אומר שיש מצב מורכב
והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים
(ולרצות 2 ילדים זה טוב
לא בגלל מספר כלשהו
אלא
יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר
זה דבר מעולה)
תנסי את האבקה של אלטמן
לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים
לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות
חיבוק❤️
לא פשוט
אבל כמו שאומרים
שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט
ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה
זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!
תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר
להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך
בלי צעקות וכעס
תני לה כמה ימים
לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות
וזה גורם לצד השני לערער .
בשוט'
גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).
עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.
האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.
ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...
ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.
אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...
בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.
להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.
אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...
ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.
שאני מרגישה לא בסדר.
שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....
כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...
אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..
תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).
וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...
ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.
וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.
אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.
אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת
זה בסדר לא לתפקד
זה לא מהות חיינו
להפך
מהות החיים
זה להיות שלמים עם עצמנו
גם ברגעים חלשים
כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו
ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב
לזהות מה היא צריכה לשמוע
ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות
ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון
זה לא בריא לשתיכן
גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.
אני מעמידה לה גבולות.
אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.
מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה
לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.
יש מתכון כזה ?
אשמח לשמוע.
אבל מה היית עושה?
לכי מהבית?
הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם
ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה
שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך
לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום
את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן
סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא
יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד
"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח
גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..
ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?
וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..
מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית
משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..
ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש
היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת
ולפתח שיחה סביב זה
ולא לומר בהתרסה כל דבר..
תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות
מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך.
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.
א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.
ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.
מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.
הוא מתענה ממש..
אנחנו לא אוכלים קטניות..
אני חושבת שהתחיל לבכות עוד לפני שאכלתי מהמצות...
(והאמת גם לא יודעת איך להתנזר ממצות ...)
כולל קמח מצה וכו'
לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה
אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה
וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)
זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן
אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים
והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות מצאתי מה לאכול.
אוכלים דגים עם הרבה ירקות.
אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.
קציצות בשר עם רוטב וקינואה
בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.
תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.
מרק עוף עם ירקות
עוד קצת וזה נגמר
אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.
מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.
ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴
חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!
חזרנו משבת אצל חמותי.
אני מרגישה שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.
אין לי יכולת לשתף אף אחד באמת.
חברות- לא שייך בכלל.
אמא שלי- לא באמת נעים.
את בעלי המתוק- למרות שהוא כל כך מבין, מסכים ומכיל, יש גבול כמה אני יכולה לשתף. אלה ההורים שלו.
אבל שנים על גבי שנים של מטענים, פערי מנטליות קיצוניים. אני יודעת בשכל שהן אנשים טובים אבל אני פשוט סובלת להיות איתם. מכל מיני סיבות.
כשנגמרת שבת אצלם אני מרגישה שהחמצן נגמר איתה.
פשוט יושבת בשירותים שלי עכשיו ובוכה כי אין לי איפה לפרוקקקקק
שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.
לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ
היא תפגוש את חמותי או משהו...
כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.
וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...
אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷
יומן, אולי פה...
הפריקה היא חשובה ממש ממש
לתת לעצמך להרגיש הכל...
ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...
(בנושא אחר)
זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.
אבל זה המצב.
ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.
מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.
אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....
בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".
חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!
ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.
בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.
וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה
ריבוזום שהקושי נובע מכל מיני דברים.
א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי
ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".
או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם
ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם
שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.
ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.
גלויהוואוו...
חיבוק לך.
במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.
ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו
אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה
הרבה
אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי
מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.
והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.
אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.
וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.
ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי, והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית, שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות
ומחזק...
תודה רבה רבה!!
מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.
מעריכה מאוד!!
משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.
קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל
ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח
יש לי תור לרופא נשים לאחרי פסח, לבירור לגבי מחזורים קצרים מידי.
אני רוצה להגיע אליו כבר עם תוצאות של פרופיל הורמונלי, כדי לחסוך זמן.
היום התחיל דימום, זאת אומרת שאני אמורה לעשות מחר בדיקת דם, כי אחר כך ערב חג וחג.
אבל אני לא מוצאת שום מקום עם תור למחר. חוץ ממקומות רחוקים ממני.
מישהי יודעת איפה יש אפשרות לעשות מחר בדיקת דם?
בתקופת חולים מאוחדת, באזור מעלה אדומים או ירושלים.
אם לא, יעזור אם אני יעשה ביום חמישי, או שכבר מאוחר מידי?
בכל מקרה, אני כרגע גם מחכה שהרופא יתן לי הפניה.
וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.
כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.
אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.
עונה גם ל@יראת גאולה
שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.
פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.
כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.
ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻♀️
אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש
מוציאים פתק במזכירות
אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.
גם אם אין תור פנוי.
התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.
הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?
מרוב עומס מטורף בחיים,סגרנו את הבית ומתארחים אצל ההורים
של בעלי
אנחנו בדירה,לא טוב לנו בשום צורה.
רק הקטע של הבישולים שירד ממני מקל אבל מכל הצדדים
קשוח לנו ממש ממש ממש
אנחנו עם קטנטנים ותינוק קטן ולא נחים לשנייה
רק עסוקים בללכת ולחזור כל החג כי הדירה רחוקה ממש
אחרי שחמותי אמרה שהדירה קרובה
צריכים לעלות ולרדת מיליון מדרגות
רק רוצים הביתההההההה
והקש ששבר את גב הגמל שמוצאי שבת מנסים לקלח את כולם ואין מים חמים
גם אחרי שהדלקנו דוד 😭 זה נשמע שטותי אבל זה כל כך עצבן אותנו
בעלי הדירה בחול ולא עונים לנו ואפילו אני שלא יכולה בלי מקלחת חמה
במוצש לא התקלחתי וזה שובר אותי מאוד!!! כי הייתה שבת קשוחה !!!!
בכיתי כל הבוקר רק מהתסכול שבקושי נחיםם,כאבי רגליים מהליכות בלתי פוסקות
ואין לא יכולים אפילו לחזור הביתה כי מכרנו את הבית ותקועים כאן עד אחרי החג
תלויים בחמותי באוכל בהכללללל שוב הולכים חוזרים כמו פורפורות אוףףףףףף
וזה משפיע על המצב רוח שלנו קשות ואז כמובן על הילדים
לא יודעת כבר מה לעשות
תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.
לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.
מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.
החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.
המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.
לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים
מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת
במיוחד אחרי התשלום.....
אבל תודה על העצות הן מעולות!
זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.
אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.
בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.
ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.
מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן
אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה
להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם
אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)
ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי
המציאות היא אותה מציאות
ההסתכלות היא שונה
את אומרת שאין סיכוי לחזור
אז זאת בחירה
כי האופציה קיימת
ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר
מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת
תשאבי כוחות לעוד בחירות
מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור
אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות
יש שם אמבטיה?
אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?
(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)
אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.
ללבוש כולם פיגמות נקיות
ולעשות יום רגוע בדירה
שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך
או שתכינו פיקניק פשוט בדירה
פסטרמה, מצות
קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)
נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!
עצות שחושבת עכשיו -
מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב
אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?
(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר
וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.
לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....
ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?
ולגבי הכותרת
שוב חיבוק גדול!
נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.
אל תאכלי את עצמך על זה.
עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.
אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?
אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.
אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?
אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.
בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.
בטעויות
שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש
לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד
ספציפית למה שכתבת
אוכל
אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים
אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה
מקלחת
יחסית חם היום
אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר
לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.
מקלחת לך אצל חמותך
הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים
לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.
לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות
לא עשיתם כוחות
שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר
זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...
האמת שהרגשתי ככה לפני החג
ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו
ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'
ברוגע
+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה
כי נפגעתי ממש
ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב.
חיבוק ❣️
אבל מבינה שהיה לנו מזל..
יונקת ובימים האחרונים מרגישה שממש נושכת אותי בהנקה, הגיוני שיוצאות לה שיניים?
יש משהו שאפשר לשים שפחות יכאב לי?
אומרים שאפשר לומר לתינוק שלא ינשך, ואם הוא נושך להצמיד את הראש שלו בחוזקה לשד וכך הוא ילמד לא לנשוך.
אפשר גם להיניק בפטמות סיליקון כדי שלא יכאב לך, אבל לא בטוח שהיא תסכים לינוק ככה...
בעיקרון דקטרין אורל ג'ל אמור לעזור לזה, אבל לא תמיד הוא מספיק חזק. בכל אופן, זו המשחה הטיפולית היחידה (למיטב ידיעתי) שלא צריך לשטוף לפני ההנקה.
את יכולה לנסות למרוח לנולין, שגם אותו לא צריך לשטוף.
אבל אם זה לא עובר, כדאי ללכת לרופאת המשפחה ולבקש משחה טיפולית (כמו דרמקובין), שאמנם צריך לשטוף לפני ההנקה אבל היא תהיה יעילה יותר.
תרגישי טוב❤️
