בעיני הכי חשוב שאת תבואי בטוב ובשמחה.

תאמיני מכל הלב שהתינוק הזה הוא יהיה ברכה לבית וברכה לאח שלו. הם יהיו החברים הכי טובים ותהיה ביניהם אהבה גדולה.

כשזה התחושות, ובאמת זה כ"כ נכון. אחים זה הדבר הכי שווה בעולם. יהיה לילד הכל יותר קל.

רק חשוב לזכור לתת לו תשומת לב, רק לו. במיוחד בהתחלה.

לגבי ימי האשפוז אין ספק שזה אתגר.. לא כתבת גיל אבל אני גיליתי שהטראומה לי כאמא של הניתוק מהילדים הייתה לרוב הרבה יותר קשה מאיך שהם חוו כמה ימי כיף עם אבא או סבא וסבתא. 

הלחץ מהימים שאחרי כ”כ מעסיקים אותי

ואת שמת דגש על כמה שזו ברכה וכמה שזה יביא איתו אושר ואור וקשר בין אחים שזה מדהים בעיניי

תודה לך כ”כ !!

הוא יהיה בן 2 וחמש בעזרת ה׳ 

ואני בשבוע 37

ממש מזהה איתך

ומחכימה כאן מהתגובות

אבל אני רק שבוע 22 😅

קוראת אתכן ומחכימה גם

בדיוק שנתיים וחמישה חודשים 

רק שיהיה לך בשעה טובה והמשך הריון קל ומשעמם

להכין אותו ברמה הטכנית מה יהיה איתו.

מי יקח אותו, איפה הוא ישן, מתי תחזרו וכו..

"אני אתן לך חיבוק ואלך, אתה תהיה אצל דודה ×, והיא תתן לך לאכול ולשתות. אתה תלך לגן. אחר כך אבא יחזור וזה יהיה יום ועוד יום ואז אמא תחזור ביחד עם תינוק קטן קטן וכולנו נהיה ביחד בבית"...

לספר לו מה הולך להיות שוב שוב, כדי שהרעיון יהיה לו בראש ולא יגיע בהפתעה.

טבעי שיקנא, שתהיה רגרסיה וכו'. תנשמי עמוק ותכילי את זה ויעבור. הזמן עושה את שלו וגם הקטן יתרגל בע"ה.

מה שלי עזר זה לקנות איזה משחק חדש שיעסיק אותם בזמן שאני מניקה למשל. כך הם היו לידי וזה איפשר לי את הנחת להיות לידם עם התינוק.

לגבי פרידה זה באמת לא קל להם אבל גם לא נורא. אני הרגשתי שילדים צעירים אם הגיעו לבי"ח לבקר אותי זה העצים מאד את הקושי להיפרד

וכשהיו אצל סבא וסבתא בלי לבקר - זרמו. תראי מה נכון לכם...

הם התמודדו לא רע

דווקא אני רציתי שילכו כי הייתי כאובה ולא הייתה לי סבלנות

היא הייתה בת שנה ועשר בלידה אם זה משנה.

ולי זה עשה טוב. היא באה לחצי שעה בערך לא יותר מזה

היה לי חשוב שיראו אותי מאוששת ועם כח

ילדתי לפנות בוקר והם באו בסביבות 4-5 בצהריים

העיקר שאת תאמיני שיהיה טוב. שב"ה תינוק חדש זה ברכה ושמחה, ולגמרי מתנה לאח הגדול.

יכול להיות שבהתחלה לא ממש ידע איך להתמודד עם זה, וזה בסדר. כולם צריכים להתרגל למצב החדש. יכול להיות שיקח קצת זמן אבל זה יגיע.

תשתדלי לפנות כמה דקות מדי פעם שאת רק איתו, מתייחסת אליו.

יכולה לשתף שהבת שלי כשבאה לבקר אותי בבי"ח, לא הסכימה בכלל להסתכל על התינוקת. ככה גם כל היום הראשון אחרי שחזרנו הביתה - התעלמות מוחלטת. עבר לה. אחרי כמה ימים כבר היתה מלטפת אותה כל הזמן ומביאה לה בהתלהבות מוצץ כל פעם שבכתה. ועכשיו ב"ה כבר בשלב שמושכות אחת לשניה בשיער🙈

גם אצלינו אף פעם לא נפרדתי ממנו בעבר ללילה.

קניתי לו שתי מתנות לביקור, כל פעם שבא לבקר הוא קיבל מתנה כשהיה צריך ללכת.

המתנות היו מהתינוק החדש

זה מאוד עזר לו להיפרד ובחוויה שלנו היה מאוד נכון שהוא הגיע, ככה הוא הבין איםה אני נמצאת ולא נעלמתי לו פתאום.

דבר נוסף על מנת להכין אותו הדפסתי לו סיםור חברתי מהאתר של חן קלימיאן, היא קלינאית תקשורת ויש לה הרבה סיםורים חינמיים להורדה, מוסיפים לזה את התמונות שלכם.

הרגשתי שזה ממש הכין אותו טוב בצורה פרקטית למה יקרה בפועל

את זה עשיתי בערך שבועיים לפני הלידה כי זה מאוד פרקטי

אפשר גם לפני בתכלס

עד אז פשוט דיברנו על זה שיש לאמא בבטן תינוקי

(משחק קופסא לכל ילד)

שהם קיבלו כשחזרנו מבית רפואה עם התינוקת, וזה היה מתנה ממנה.

עוד הרבה זמן אחכ הם היו מבקשים לשחק במשחק שהתינוקת הביאה להם.

לנו המליצו על הספר לולו והתינוק הצווחן. ספר ממש מעולה. יש גם הקראה ביוטיוב אם את מראה לו סרטונים ולא אוהבת להקריא בעצמך.

עשה לו הכנה טובה.

וגם קנינו לו מתנה לכבוד הלידה

ובעיקר השתדלנו לתת לו להיות שותף בטיפול בה, כמובן בהשגחה ומה שאפשר. ולתת לו לחבק וכו

בשלב כלשהו

הוא יקנא

תהיה לו איזשהי רגרסיה(זה לא באמת רגרסיה אלא תהליך ספירלי של התקדמות הסתגלות וגדילה לדעתי)

והוא לא יבין למה את מטפלת במישהו אחר וזה מאוד לא ימצא חן בעיניו

אבללל

את מביאה לו את המתנה הטובה ביותר בעולם שזה עוד אח, שיהיה איתו לכל החיים, את הלמידה הטבעית הזו שיש עוד בעולם חוץ ממנו שהיא מדהימה גם לדעתי ובריאה מאוד

מציעה לך בעיקר להכין את עצמך לקשיים

בהרבה חמלה אהבה וסבלנות

בשעה טובה

אני כל ההריון הייתי עסוקה רק בבכור ואיך יגיב, הוא גם היה בן שנתיים. (קצת יותר קטן משלך אבל באותו אזור גיל). 

לקראת סוף ההריון הכנתי לו ספר שמסביר מה יקרה וגם נותן לגיטמציה שיהיה קצת קשה וגם פתרונות קצת למצב.

מאוד עזר לדעתי שהסברתי לו מה יקרה ואצל מי הוא יישן ודיברתי המון על התינוק שיגיע.

בפועל- הוא מאוד התרגש מהתינוק, כשהייתי בבית חולים כל המשפחה עטפה אותו והיה לו כיף הוא גם בא לבקר אותי והיה מאוד נרגש. נכון שגם קצת בכה שמתגעגע אבל היתה לו מזה חוויה טובה.

אחר כך היה קצת יותר מורכב, כי זה קשה להתרגל למעבר מילד שמקבל כל מה שהוא רוצה לילד שצריך לפעמים לחכות שאמא תסיים להניק, שלא יכולה להחזיק אותו

אני מרגישה שבאופן כללי החוויה שלי מול זה היתה יותר קשה וטראומתית משלו - הוא בסוף התרגל, ועכשיו (ארבעה חודשים אחרי) זה הרבה פחות דרמטי

אבל צריך להבין בהתחלה שיכול להיות שתהיה רגרסיה ויהיה קשה - החיים של כולם מתארגנים מחדש וזה לא פשוט

ומצד שני- האושר הזה כשאת רואה אותם יחד, אין שני לו...

גם היום יכולים להיות קטעים כאלו שהתינוק בוכה (בעיקר סביב ההשכבה) והוא רוצה רק אותי ובוכה נורא

אבל אני כבר הרבה פחות מופעלת מזה

אני מחבקת

מסבירה לו

מה שעובד לי הרבה פעמים כששניהם בוכים נגיד- אני שרה לגדול את הסיטואציה.. (ואז התינוק גם מקשיב לשיר) אני שרה לו את הרגשות שלו ואת הרצונות שלו וזה ממש עושה לו עיבוד, הוא לרוב נרגע ומקשיב לי ואז גם מתרכך ומגיע לחיבוק למשל...

ועוד דבר זה שלפחות בהתחלה ממש חשוב התמיכה של הבעל - שיהיה איתו, שייקח אותו כשצריך, שיהיה מי שייתן את החיבוק והמענה כשאת לא יכולה.

וגם - כל הזמן להגיד דברים חיוביים על הקשר שלהם

וואי איך אתה משמח את אחיך הקטן

איך אתה עוזר לאמא לטפל בו

איזה אח נהדר ומקסים אתה

לנו זה ממש עוזר

בקיצור.... - זה לא פשוט, יש בזה אובדן של הטוטליות שיש בלגדל ילד אחד, מצד שני אחרי כמה זמן הקושי עובר ואת נשארת עם הקסם הזה של שני ילדים מתוקים ואהבה גדולה וגדולה שלא נגמרת...

שיהיה במזל טוב

בשמחה

ותזכרי שזה חתיכת דבר להתארגן מחדש למשפחה חדשה

ולוקח זמן

וזה פשוט ממש בסדר

ואין לי כל כך זמן

זה עולם ומלואו

אבל רק אגיד בינתיים שזה הדבר הכי מדהים וטהור בעולם

וגם אם יהיה קשה בהתחלה (ויהיה...לפחות ברמה כלשהי, כי זה שינוי בשביל כולם) זה מיוחד מאוד

ומהר מאוד את תראי את האהבה שלהם אחד לשני וזה הכי ממיס בעולם! את מביאה לו את המתנה הכי גדולה שיש מכ''כ הרבה בחינות!!

ואם זה מרגיע אותך לדעתי המעבר מזוג+0 לזוג+1 קשה בפער מהמעבר מילד אחד לשניים

זה מהמם! "רק" צריך סבלנות

לי המעבר ל2 היה פי כמה יותר קשה מהמעבר ל1

ומכירה עוד מלא שככה.

לא מבינה איך אתן זוכרות משהו

לי אין מושג איך היה כל אחד מהמעברים, לא זוכרת כלום 🤦‍♀️

נכון אבל ממה שאני רואה סביבי זה לא דיעה עד כדי כך נפוצה

אז רציתי להביא גם את הצד השני..

אבל זה קשור גם לרווח הפיצי שהיה ביניהם. 

אם השאר כבר פחות, היינו מתורגלים מלידות קודמות...

אולי כדאי שאבדוק את הזכרון?

צריכה לזכור לבדוק ;)

כך שכנראה הכל בסדר איתך

לצערי.

אני עם זכרון ממש חזק

אבל בשנים האחרונות מרגישה שזה נזק בלתי הפיך

אמנם בת 36 ולא 50

אבל משהו כנראה גם בעומס המטורף שאנחנו חיים בו שמרגיש שכל הזמן שוכחים איזה כדור בלוליינות

כי כבר עכשיו אני לא זוכרת שום דבר...

אז עם כל לידה אאבד עוד קצת?

אחד הפחדים הגדולים שלי זה אלצהיימר ל"ע 🙈

אנחנו משקיעות הרבה אנרגיה בדברים ככ מהותיים שהפריטים הטכניים נזנחים כי הם שוליים לעומת המהות.

איזורים חשובים מאוד במוח מתפתחים והחשיבה שלנו הופכת לבוגרת בשלה ועמוקה יותר

אותך, שלדעתי, במחשבה שנייה, זה תלוי באיזה תחום

מאז שילדיי נולדו האינטליגנציה הרגשית שלי התפתחה פלאים ונהייתי הרבה יותר מודעת לעצמי.

ומצד שני, בעבודה למשל - פחות..

אני ממש לא חדה כשהייתי. זה עניין של אימון של המח לזכור, כמו מיומנות שצריך לרכוש מחדש

וזה באמת תלוי גם בעייפות ובכוחות

ספרים - מזדהה חחח

אני לא אותו דבר. אני חושבת שזה מתחבר גם  עם חוסר שינה ומותשות באופן כללי...

דווקא זה שהם צפופים היה לי מהמם

ואני שמחה שזכיתי לכך

אין לי עוד ילדים, אז אין לי למה להשוות

לפחות מבחינה טכנית

כי שניים זה עדיין אחד על אחד...

מבחינה נפשית המעבר לשניים היה לי הכי קשה

אני יכולה להגיד לך שהיה לו קשה..

אבל הוא גדל כל כך והתבגר מהצורך להיות בלעדי

אני למרבה ההפתעה לא ככ התגעגעתי... היה לי קשה להכיל את כל המרץ שלו שאני עייפה ותשושה..

אני מרגישה שפשוט כל המציאות השתנתה..זה לא היה כמו שחשבתי..

 צריך הרבה סבלנות, ... לנשום עמוק ולהכיל את מה שעובר .. בסוף כל אחד ימצא את מקומו מחדש ותראי הרבה נחת בע"ה!!!

שילדתי המשפחה שלי הביאה את הגדול לפגוש אותנו..והשתחררנו מהר ב'ה

ואחכ דאגנו לתת תשומת לב רק לגדול..הקטן צריך לבינתיים רק מטרנה וטכני יותר אז פשןט ממש נתנו מלאאאאא יחס לגדול ואהבה ואפילו קנינו לו מתנה גם תינוק משלו..

ואחכ שהם יוצר גדלו שמנו כלל לטפח את זה שהגדול אוהב תקטן כל פען שנותן נשיקה חולק איתו או כת דבר כזה ממש להעצים טת זה ..לדוגמא אם נתנו עוגה ונתן חצי לקטן הוא יקבל עוד עוגה

ולא מתערבת בריבים שלהם אלא אם כן מגיע למכות וכזה

ואולי בהמשך הוא יהיה מאוד קנאי לתשומת לב שלך

ואולי רגיש לתינוק החדש

ואולי הוא ירביץ אפילו

באמהות אנחנו לא מגוננים על הילד שאף פעם לא יחווה קושי

אלא

שכשהוא יחווה

אנחנו שם עבורו

איתו

באהבה

בסבלנות

ועם הרבה אמון בכוחות שלו להתמודד ולגדול מזה

וגם להגדיר חיובי- את לא לוקחת לו אותך. את מפגיה אותו עם חוויית עולם יותר עשירה ורחבה

ההתחלה תאתגר אותו ואולי גם אותך

אבל שניכם

תעברו את זה יחד

ורק תצמחו מזה

אין מה לפחד

בטח לא מביומיים אישפוז

הכל מתאזן לאט לאט

במהלך כל ההריון סיפרתי לה שיש לאמא תינוק בבטן והוא צריך לגדול וכשהוא יהיה מספיק גדול הוא יצא ויבוא להגיד לה שלום

לקראת סוף ההריון התחלתי להגיד לה גם שכשהתינוק ירצה לצאת הוא יעשה לאמא טוק טוק על הבטן ואז אבא ואמא ילכו לבית חולים כדי לעזור לו לצאת והיא תוכל לראות אותו ובזמן שאבא ואמא יהיו בבי"ח היא תהיה אצל סבא וסבתא.

אנחנו גרים קרוב לחמי וחמותי והיא אצלם מלא.. גם איתנו וגם בלעדינו אז ממש לא חששתי מזה שהיא תתגעגע אלינו או משהו. וגם במהלך ההריון יצאנו לחופשה של יומיים והיא הייתה אצלם ולא התגעגעה אלינו בכלל אז גם ידעתי שיעבור סבבה.

כתבתי כבר במקום אחר בשרשור שאני רציתי שתבוא לבקר אותי בביח. ב"ה הרגשתי מעולה אחרי הלידה אז בערך 4 שעות אחרי הלידה היא כבר באה לבקר אותי, אבל ממש לזמן קצר.. לא יותר מחצי שעה.

התלהבה קצת על התינוק אבל בעיקר זה היה לי טוב פשוט כי רציתי לראות אותה.

אחכ הייתה עוד 3 ימים אצל ההורים של בעלי וחזרה מהמעון עם חום אז בעלי חילק את הזמן ביני לבינה (הייתי עוד יום במלונית ואחכ חזרתי הביתה והיא נשארה שם עד שתרגיש יותר טוב)

בשלב הזה כבר כן הרגשתי צורך שלה בי אז השארתי את בעלי עם הקטנה לשעה בערך והלכתי אליה קצת..

בימים הראשונים ממש כן חוויתי איזשהי רגרסיה שלה, בכתה המון מכל דבר, התעצבנה הרבה.

השתדלתי מאד בימים האלה לתת לה מלא צומי. דווקא שלי ולא של בעלי כדי שלא תרגיש שאני רק עם התינוקת ובעלי איתה.

בסוף זה ימים שהתינוק בעיקר ישן אז יש משהו יותר מאפשר וזמן לתת צומי.

היום ב"ה היא ממש אוהבת אותה ודואגת לה.. כשהיא מתחילה לבכות היא ישר רצה אליה ושואחת מה קרה, רוצה לתת לה מוצץ, קוראת לה בשם חיבה וכו'.

ברור שיש זמנים מאתגרים יותר. ששתיהן בוכות, או שהיא רוצה ממני משהו בזמן שאני מניקה וכו'

אני משתדלת מאד להסביר לה ולתמלל לה מה שקורה (את רוצה שאני אביא לך ×, וקשה לך לחכות אבל אמא עכשיו מאכילה את פוצקית וכשהיא תסיים לאכול אני אביא לך.)

אני חושבת, ולדעתי כבר כתבו לך את זה, שכשלך ברור שאת עושה משהו שהוא טוב עבורו, בסוף גם הוא ירגיש את זה.

עם כל זה שהמציאות השתנתה, אין לי טיפת מצפון  על זה שלקחתי לה משהו. להפך. אני יודעת שזה אחד הדברים היותר טובים עבורה. אני גדלתי עם אחים קרובים אליי וזו ברכה.

ואני לגמרי מרגישה שהתחושות שלי עוברות אליה.

בעז"ה שיהיה בקלות, בנחת, בבריאות והרבה שמחה

היא הייתה אז בת שנה וחודש, לא נראה לי הבינה.

והייתה בת שנה ועשר בלידה אז עוד לא היה לה מספיק אוצר מילים כדי לחפור לי מתי הלידה🙊

לנו ב"ה זה הלך חלק כל כך שהייתי בהלם!!

גם כשבא אליי לבית החולים הוא רק רקד ושמח, בכלל לא התגעגע, ואנחנו צמודים וקשורים ממש ממש.

כמה ימים אחרי הלידה פתאום נהיה חולה לכמה ימים, אז אולי זה כזה מהמתח וההתרגשות, אבל מאז ב"ה לא היה שום קושי טפו טפו, לא קינא בכלל, ומאז הם החברים הכי טובים בעולם ומאוהבים אחד בשני ברמות!

ב"ה ♥️

גם אצלינו עבר בטוב בסה"כ (הקושי הגדול דווקא לא היה קשור לאיך שהיא קיבלה אותה)

אבל כן היו כל מיני קטעים..והתקפי זעם בהתחלה..

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

לא את כל החלונות מוציאים.

וגם כמובן לאחסן אותם בחדר אחר.

וגם לשים לב לסגור את ה"איבטוח" של החלון מתכת.

ויש חלונות שצריך להוריד

אבל אם יש אופציה עדיף להיות בקיר שלא של החלון ולא מול.

אבל אמרת שאת מוציאה את החלונות אז מניחה שאתם בחלונות של התקן החדש? אני חושבת שהם נחשבים עמידים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.