דברים ד, יד:

וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה ה֙' בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

מהפסוק הזה משתמע כאילו יש לקיים את המצוות רק בארץ ישראל. איך זה?

יש פרשנים שאומרים שקיום המצוות בגלות הוא למעשה רק הכנה לקיום המצוות בארץ. כמו ילדים שמקיימים מצוות מדין חינוך, כדי להתרגל לקיום המצוות בבגרותם.

בעצם קיום המצוות בחוץ לארץ אינו שלם כמו קיום המצוות בארץ. הוא אמנם מדאורייתא, אבל אין לו את אותה שלמות וחיוב כמו קיום המצוות בארץ.

אשרינו שזכינו לגור בארץ שעיני ה' בה, ולקיים את מצוותיו בשלמות!

(כמובן, גם מי שלא גר בארץ - יש לו זכות עצומה בקיום המצוות! ובע"ה בגאולה השלמה הוא כבר יהיה מוכן במלואו לקיום המצוות בארץ!)

הפרשנים שכותבים כך:

רש"י, דברים יד, יח

רמב"ן, ויקרא יח, כה

רבנו בחיי, דברים יא, יח

ממש מעניין לראות את זה  בפסוק שהבאת! הוא מחדד את המעלה שלנו בקיום המצוות בארץ,

אני הכרתי את זה מרש"י בעקב שאומר נתיבי לך ציונים,

לא שמתי לב לפסוק מפורש כמו שהבאת!

תשעה באב עבר, ובית המקדש עדיין לא נבנה.

אבל אנחנו לא נשארים באבל. אנחנו עוברים ישר לתקופת נופשים, חתונות, ובשבוע הבא גם ט"ו באב, שעליו נאמר "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". (תענית ד', ח').

גם על השבת הזו, שבת נחמו, כתב ר"י  אבן שועיב בדרשותיו לפרשת ואתחנן: "נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הַשַּׁבָּת הַזֶּה אַחַר ט' בְּאָב יוֹם טוֹב, וְהִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא יוֹם נֶחָמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹם טוֹב מַמָּשׁ, עָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹם מְקֻדָּשׁ... וְכָל הַשָּׂמֵחַ בּוֹ זוֹכֶה בְּנֶחָמַת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ…".

על מה השמחה? איך חוזרים לשגרה למרות כל הדברים שעדיין חסרים לנו במציאות?

בשבת נקרא את פרשת ואתחנן, שמלאה בביטויים של אהבת ה' לעמ"י - "כִּי אֵל רַחוּם ה' אלוקיך לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם", "כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם… הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה…".

שימשיכו גם בפרשה הבאה, פרשת עקב.

השבת שלנו פותחת גם את 'שבע דנחמתא' - שבע שבתות בהם נקרא נבואות נחמה, נבואות שה' שלח לנו עוד לפני החורבן, לפני שהפסיקה הנבואה, כדי שיחזיקו אותנו בכל שנות הגלות.

תוך כדי החטאים של עמ"י, שגרמו לחורבן, ה' כבר שלח לנו נחמה, במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם".

חודש אב הוא חודש של אהבה, של רצון ('אבה' זה גם 'רצה'), ושמבטא גם את הקשר של הקב"ה איתנו כאב לבנים.

הוא נפתח באבלות על החורבן, שנבע דווקא מתוך רצון לקשר אמיתי, בלי הקלקולים שהיו אז.

ועכשיו החודש ממשיך לשלב של שמחה, של בניית הרצון לקשר המתוקן והשלם מתוך ציפייה ולימוד נבואות הנחמה ואהבת ה' אלינו.

ולסיכום, כך כותב הבן איש חי לפרשת דברים:

"וְלָכֵן‭ ‬חֹדֶשׁ‭ ‬זֶה‭ ‬נִקְרָא '‬אָב', שֶׁהוּא‭ ‬עָתִיד‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬אָב‭ ‬לְכָל‭ ‬הֶחֳדָשִׁים‭. ‬מֵאַחַר‭ ‬שֶׁנַּעֲשׂוּ‭ ‬בּוֹ‭ ‬רָעוֹת‭, ‬מֻכְרָח‭ ‬שֶׁיִּהְיוּ‭ ‬בּו טוֹבוֹת‭ ‬מְרֻבּוֹת‭ ‬יוֹתֵר‭ ‬מִכָּל‭ ‬חֲדָשִׁים, עַל‭ ‬דֶּרֶךְ‭ ‬מַה‭ ‬שֶּׁאָמַר‭ ‬הַכָּתוּב "‬שַׂמְּחֵנוּ‭ ‬כִּימוֹת‭ ‬עִנִּיתָנוּ‭"‬.

שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו!

כל שנה הקב"ה נותן לנו את שלושת השבועות ובתוכם תשעת הימים כדי שנבין את צער החורבן ובתשעה באב- שגם מעט נחוש אותו

והנה מגיע חצות היום ואנחנו מכוונים את השעון בשביל להדליק את המוזיקה ולהפעיל מכונה

והמשיח עדיין לא כאן!!! 

לא זכינו!!!

והצער גדול

והמעבר הדרמטי בין האבל לשמחה עושה באמת קווץ' בלב

אבל-

בזה שקיימנו את האבלות על החורבן כהלכתה

בזה שעינינו את נפשותינו

התקרבנו עוד קצת על הגאולה השלמה

עברנו עוד כמה פסיעות של "קמעא קמעא"

אז יש לנו על מה לשמוח, כי אנחנו כבר ממש בפתחה של הגאולה

אז נשים מוזיקה, נרקוד ונשמח, ובעיקר- נאמין, כי הגואל כבר מגיע.

שבת שלום לכולן

לשנה הבאה בירושלים הבנויה

לפני שהדלקתי בצהריים את המוזיקה קראתי לילדים שלי ושאלתי אותם את השאלה הנ"ל,

הם היו כ"כ חמודים

אמרו שאף פעם לא חשבו על זה וניסו לתת כל מיני תשובות והבינו שהם לא באמת מבינים

ואז אמרתי להם את הנ"ל והם כ"כ התרגשו

ורק אז הדלקנו את המוזיקה ...

זה היה פשוט מתוק לראות את התמימות והטוהר שלהם, והציפיה הכנה והאמיתי לגואל.

הלוואי ונזכה

מה שכתבת על אהבת ה' שמחבר את המעבר הזה,

נותן הרגשה מיוחדת.

איזה זכות לנו ש"אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו!"

בפרשה משה מספר על מעמד הר סיני, ובעצם אנחנו כאילו מקבלים שוב את התורה.

וראיתי בזה נחמה - שגם אם יהודי החליט "לזרוק" את התורה ולא לקיים יותר את מצוותיה - תמיד יש סיכוי שהוא יקבל אותה שנית וישוב לקיימה...

(ובתור אחת שיש לה קרובי משפחה שהחליטו לא לשמור מצוות - זה מנחם אותי במיוחד... בע"ה יש תקווה שהם ישובו...)

לא הספקתי לכתוב לפני שבת,

"טבעתי " בהררי הכביסה והבישולים והתספורות💇

( נזכרתי בהקבלה בין היום בשבוע של  ליל הסדר לתשעה באב, גם בפסח השנה היה רק יום אחד להתארגן לשבת חול המועד ..)

אבל חשבתי הרבה על הפסוק הזה מההפטרה,

ונראה לי שזה מתאים לכל ה7 שבתות נחמה ובעצם לכל יום שאנחנו חיים כאן.

עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.

לפני הרבה שנים שמעתי פרוש יפה, שממבשרת רואים את ירושלים ( לכן קראו לה על שם הפסוק הזה!)

אבל כשנוסעים ממבשרת לירושלים,בפיתוליםמשל הכביש- ירושלים נעלמת, פעמים נגלית ולפעמים נכסית,והרכב הרבה פעמים נתקע בעליה של הקסטל...

וכך הגאולה- אנחנו רואים כבר שה' שב לציון, רואים שירושלים נבנית וזה ממבשרי הגאולה, אבל גם אחר כך יש עליות ומורדות

כמו המדרש בשיר השירים רבה על הפסוק - "דומה דודי לצבי"

מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... הדא הוא דכתיב: "ויפגעו את משה ואת אהרן" (שמות ה, כ)... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן... וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה. (שיר השירים רבה ב, כב).

בשנים האחרונות כבר אין צורך לנסוע בפיתולים האלו - נבנו מנהרות ישירות לירושלים,אפשר לנסוע ברכבת דרך ישרה בלי פיתולים,

ולאחרונה עם כביש 16 בכלל זה כניסה מהירה ללב ירושלים!

אז חשבתי שבוודאי זה אומר לנו משהו- מצד אחד יש כאן התקדמות מהירה לירושלים,

מצד שני יש כאן חושך גדול בתוך המנהרה ומהחושך פותחים עיניים פתאום בתוככי ירושלים.

בוודאי יודעי ח"ן ימצאו כאן הרבה סודות ורמזים.

חשבתי אולי אפשר למצוא כאן משהו על פי שיעוריו של הרב דב ביגון,

הרב ביגון כולו מלא עין טובה על ה' העם והארץ ,אחרי כל שיעור שלו מרגישים ממש את טוב ה' שאנו זוכים לו!

הרב מרבה לדבר בשיעורים שלו, על ירושלים של מעלה שמחוברת לירושלים של מטה,

כמו שמפרשת הגמרא את הפסוק בתהילים "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים של מעלה? אין! כדכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

והבניה הגדולה שבירושלים של מטה בוודאי מלמדת על הגאולה שמתקדמת בירושלים של מעלה.

על הדרך לירושלים.

ועל זה אפשר להוסיף את הפסוק "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה", שזה ממש קורה בבניה של ירושלים והדרכים אליה.

אמנם עוד לא התקיים הפסוק הבא "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר", אבל הכנת הדרכים היא חלק מהתהליך.

(והמשפט האחרון נקטע לך, רוצה להשלים?)

אפשר לראות את זה במיוחד בימים אלו ברכבת הקלה שעוד מעט כבר נוסעת לעין כרם איך הפכו את העמק להר ואת ההר לבקעה...

להפסיק הבא שהבאת מחדד את הקשר בין הבניה הפיזית לרוחניות.

תודה רבה על זה!

( סליחה , האתר קפץ לי ולכן נשלח באמצע, מה שלא הצלחתי לערוך כתבתי עכשיו בהודעת המשך)

(אני לא מצליחה לערוך אז כותבת כאן את ההמשך) 

וכשרואים את כל החפירות והבניות בירושלים - המגדלים המבנים,הרכבות,המנהרות זה מאד משמח,כי חוץ מהפריחה הפיזית של ירושלים שזה מאד משמח,זה מלמד אותנו שתהליכים גדולים קורים עכשיו למעלה,ואנו מתקדמים בצעדים גדולים לבניית בית המקדש !

(אולי אפשר גם לחבר את זה ל"מאבק הדתי" שמתרחש כאן בתקופה האחרונה,

מצד אחד רואים חושך עמוק יותר ממה שהיה בעבר,

מצד שני מהחושך הזה יוצאים ישירות לתוככי ירושלים -

וירושלים של מעלה שבוודאי מתקדמת עכשיו ועוד מעט נזכה להתגלות של פריחה רוחנית גדולה, שתשפיע קדושה ואור גדול יותר על כל העולם)

חוויתי בעצמי את ה"התגלות" הזו של מבשרת - גרתי בה כילדה, ובשנים שאחר כך, כשהייתי מתגעגעת אליה, אהבתי לנסוע בכביש מירושלים ו"לגלות" אותה פתאום בין ההרים, שוב ושוב...

אז התחברתי ממש לרעיון המיוחד הזה

תודה!

תרגישי טוב!

לק"י

סתם. מבינה שהגבת לי בטעות במקום לפותחת.

כדי להגיב על הודעה ספציפית, את לוחצת על לחצן "תגובה" שבאותה הודעה.

אני רוצה איזה כדור או משו

אז אם את בכל מקרה צריכה לקנות, נשמע ששווה להגיע ולשאול את הרוקחים. כי כנראה שזה מותר.

יש מצב את מעתיקה את הטקסט?

להליכה עם מוזיקה אהובה באוזניות

(מישהו אחר עם הילדים)

לשבת על שפת הים (או מקום אהוב אחר) בלי או עם מוזיקה (למצוא לזה זמן)

ליצור זמנים ביום שלא צריך לעשות בהם כלום (כולל לא לשמור על הילדים) עצם השחרור מנקה את הנפש

לדבר עם אנשים שעושים טוב

לכתוב (לעצמך)

על דברים טובים

על דברים שמפריעים

בעיניי זה בסיסי

לפני חיפוש אחר תחביב

תמיד יש מגבלות שמורידות את החשק. את הלא כבר יש לך.

החכמה היא לנצח את המגבלות, לגרום לכך שיהיה אפשרי.

לראות משחקי השף יכול למלא, ויכול ליצור ריקנות.

אם בעקבות הצפייה נפתחו לך רעיונות, יש לך השראה, מוטיבציה, משמעות- מעולה.

אם סתם הגיע הזמן לישון- לא טוב.

אם את צריכה דרבון ממליצה על הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" או פרקים מ"חושבים טוב"

ודברים בסגנון הזה.

מזמינה הרבה סוגים מאלי אקספרס וזה ממש נחמד. כל מיני סוגים של רקמה, לגו להרכבה, בניית מיניאטורות...

מקלחת זה זמן שקט לעצמי

אבל- אם התחושה שלך בכללי היא שאין לך כוח לכלום, וגם כשאת כן עושה משהו לעצמך זה ממלא לזמן קצר או לא ממלא בכלל, הייתי בודקת קודם כל בכיוון של דיכאון...

תדעי לך שאני גם הייתי במקום הזה שאין לי תחביבים ואני לא אוהבת שום דבר

וכל היום עושה רק דברים שאני "חייבת" ולא דברים שאני רוצה

ממש בכח פיתחתי לעצמי תחביבים ותחומי עניין

אני חושבת שזה סופר סופר סופר חשוב.

ואותי אישית הציל מדיכאון (כלומר הייתי בדיכאון וזה עזר לי להרים ת'ראש מעל המים)

אין דבר כזה אין לי כשרונות. עובדה, רק בהודעת פתיחה שלך ציינת שלושה: בישול, ניקיון וריקוד

אגב זה לא צריך להיות משהו שאת טובה בו, זה צריך להיות משהו שממלא אותך.

יכולה לתת לך רעיונות מאצלי מה עשיתי אבל לדעתי זה צריך לבוא ממך

וממש ממש לשים על זה דגש.

זה חשוב וקריטי וזה בריאות נפשית להתעסק בתחביבים.

מוזיקה ואני מתחילה לתקתקקק ואין סיפוק כמו זה.

חוץ מזה-

בישול, כתיבה, לצאת עם חברה לסיבוב או גלידה, לדבר בטלפון עם חברה, לשבת מול הים, בקיץ גם לשחות.

אפשר להזמין ערכות של צביעה לפי מספרים או תמונת יהלומים, ולא צריך כישרון לזה. זה פשוט לעשות לפי ההוראות.

אפשר לקבוע זמן עם חברה, או ללכת לחוג.

לק"י

או לרקוד בשעות היום עם הילדים.

(רק אם יש שכנים מתחת, לא להגזים בקפיצות שלא יפריע להם).

קשה לי לשנות אווירה בתוך הבית.

יוצאת עם עצמי לפחות פעם בשבוע לקפה, לקניות.

ומשאירה לבעלי את הילדים להשכבות.

ספורט

ועבודה שאני אוהבת, ממלא מאוד.

מותר ורמוקס בגיל הזה?

לק"י

להבנתי, רוב הסיכויים שזה ייעלם לבד.

שיכול לעזור?

ניסינו להסתכל עם פנס בלילה ולא ראינו כלום

אבל האמת אני לא ממש יודעת מה אני אמורה לראות

חיפשתי תזוזה

אבל ממליצים לשים גוש של משחה סמיכה בפי הטבעת.

לנו הרופא רשם מינון נמוך יותר לפי משקל גוף של התינוק. אבל הוא נתן רק כשממש ראיתי תולעת, לפני זה כשאמרתי שלא ראיתי וזה בטוח תולעים הוא אמר שהוא לא רושם

בסוף צריך להידבק ממישהו.

אם התארחתם עם ילדים שפחות שומרים על הגיינה אז אולי אולי היא אכלה משהו, וגם אז הסיכוי שזה מיד יופיע,

לא יודעת.

בד"כ נדבקים בשירותים, ארגז חול, אחים שהשהייה איתם ממושכת.

תינוקת עם טיטול (בכורה?) שהייתה בסביבת בוגרים

פחות סביר

הרבה יותר סביר שזה מערכת העיכול שהכבידה עליה.

לא הייתי מביאה סתם וורמוקס במצב הזה

אלא אם תראי סימנים יותר אופייניים.

(כמו אי שקט בלילה ורוגע ביום)

לגבי מה רואים, זה כמו חוט לבן דק שזז.

היא כן הייתה בחברת ילדים קטנים בשבת

אבל באמת היא תמיד עם טיטול וגופיה עם תיק תק אז אין לה איך להכניס ידיים

הגיוני שזה היה באמת בבטן

היא קמה עם טיטול מלא ממש

לטיטול זה מדביק, לא מידבק.

ככה שמאוד הגיוני שתינוקת בגיל שלה תידבק אבל לא תדביק. אז אם היתה בחברת גדולים ממנה יש לה סיכוי להידבק.

להפריד את המיטות

ולהעביר למזרון רק מי שבא אליך למיטה

ולבעלי מאוד מציק

מבינה אותך ומבינה גם אותו.

מתסכל ממש!

חיבוק ❤️❤️

מקווה שתצליחו למצוא פתרון בקלות.

נראה לי צריך לדבר ביניכם בזמן רגוע מה היחס של כל אחד מכם לנושא. מה חשוב לכל אחד מכם. ואיך מתקדמים ביחד. וייעוץ שינה זאת אופציה לגמרי הגיונית ולגיטימית. זה מפריע לך כבר המון זמן ומשפיע על איכות החיים שלך. שווה להשקיע בזה גם סכום משמעותי של כסף. מה שכן, אם הנושא לא מפריע לו צריך לדבר מראש- כמה הוא מוכן להשקיע ולהיות שותף בתהליך הזה בשבילך או שאת תעשי את עיקר התהליך אם זה לגיטימי בעינייך.

(נגיד אצלינו בעלי ישן ממש חזק בלילה ויצא שעשיתי את רוב תהליכי הרגלי השינה בעיקר לבד)

אז אם הם באים, אני מוודאת שהם ישנים רק איתו/עליו ומרחיקה אותם ממני.

אבל האמת שעם השנים גם הוא למד שזה פחות נוח לישון עם ילד במיטה, אז עכשיו הוא פחות מאפשר את זה, ומקסימום מרשה לישון בשמיכה על הרצפה לידינו... (הוא פשוט יותר מדי עייף בשביל לקום להחזיר אותם...)

בכל אופן, זה עניין שצריך לדבר עליו בצורה נעימה ולא מתחמקת בזמנים רגועים, לא באמצע הלילה כשזה קורה, וגם לא בבוקר הלחוץ... מקווה שתמצאו את הזמן, ותגיעו להחלטות משותפות שיהיו טובות לשניכם❤️

אבל אני עם בעלך

מעדיפה לישון רציף עם ילדים במיטה במקום לקום בלילה..

אם זה לא מפריע לו- שישן איתם.

הם לא ישארו שם עד הבר מצווה הכל בסדר 

אולי הוא מאמין שככה יותר נכון להתנהל?

דיברתם על זה?

יש לכם אפשרות לשוחח בזמן רגוע, בנחת על מה אתם רוצים מבחינת חינוך הילדים? בשינה וגם בנושאים אחרים.

אם הוא לא רואה עין בעין איתך אז יהיה קשה לגייס אותו לשינוי ובטח שדברים לא ישתנו, ממש כדאי להתחיל מהחלטות משותפות

הילדים פשוט באים רק אליו

וזה לא מפריע לי

ואני לא מוכרת כחננה בגדול....

יותר קל לי להישאר לישון איתם במקום להחזיר ואני ממש משתדלת שלא יעברו לצד של בעלי.

כשהוא חוטף בעיטה (מילד, לא ממני 😅) הוא קם ומחזיר אותו למיטה.

לא דווח על כעסים עד כה.

אתם צריכים לדבר ולהחליט ביחד מה מתאים לכם.

ואם זה כל כך מפריע לך, לא יעזור שאת תחזירי אותם למיטה?

המצב הבריא הוא שהילדים צריכים לישון במיטה שלהם. אם תציגו עמדה אחת. הילדים יבינו שאין חור ברשת. וצריך להישאר במיטה.

שביום הראשון זה 10, ביום השני 20,

וככה עולים כל יום עד שמגיעים ל 60 ועם זה נשארים יותר זמן.

תראי גם לפי הצורך של התינוק.

יש איזו נוסחה לא?

הם עולים בהדרגה

בגלל שקשה להכין במדויק כמויות קטנות

הכנתי בהתחלה 30

והוא אכל כמה שהוא רצה

כשהתחיל לגמור את ה30 עברתי להכין 60 וכך הלאה

חשוב להאכיל בבקבוק עם פטמה מותאמת ולהחזיק את הבקבוק במאוזן

כדי שלא תהיה זרימה חזקה ואכילת יתר

בנתיים מכינה 60 וזורקת

אני הייתי מכינה כמות של שני בקבוקים שומרת חצי במקרר לארוחה הבאה.

לי זה היה קל למדוד חצי

אם זה קשה ואין כפית ייעודית אז צריך להכין 60 ולזרוק

אל דאגה הם אוכלים בהתחלה קצת ככה שזה לא בזבוז גדול 

אפשר לבקש כפית של 30 ושלחים לך בחינם בדואר.

בטלפון קצרצר.

נתתי רק תמל מגיל 0 וככה עשיתי. באמת עם הראשון זה היה קצת מלחיץ, מה אם זה לא מדויק מאה אחוז, ועם השנים והילדים הרגשתי יותר בטוחה בעצמי.

מאד עזרה לי גם ההבנה שבאמת באמת אין דיוק של 100 אחוז - קחי בקבוקים של שתי חברות שונות, תמלאי באחד 100 מל מים בלבד ותעבירי לבקבוק של החברה השניה ותראי שונות קטנה. אז אם המדידה של המים היא לא קריטית במל אחד לכאן או לכאן, חייב להיות שגם עשירית גרם אבקה לכאן או לכאן לא תשנה.

אבל כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא רואה לנכון 

אם נותנים בבית חולים 15

לפי מה שזכור לי שהגענו הביתה כבר אכלו 30 סיסי אפילו 40 סיסי  בכייף

נתקעו על 60 סיסי בחודש הראשון..

כשחוזרים הביתה זה כבר 40 מל, ואחכ עולים ל60.

תאכילי לאט בנחת, והוא אמור להפסיק מעצמו כששבע. לי אמרו שאינדיקציה טובה לכמה הוא צריך זה שישאר 10-20 מל בבקבוק

ברביעי, ואז השתחררתי בשישי.

פעם ראשונה שלא מניקה 

וקצת אבודה בקטע הזה של תמ"ל

(יצא לי לתת אבל לילדים גדולים שז יותר ממתק מאשר אוכל. ופה היא כל כך קטנה שזה מלחיץ)

כנראה שהיתה לה קפיצת גדילה הלילה כי אכלה מלא אבל עכשיו נרגעה ו'חזרה לעצמה'

מרגששש

בשעה טובה!!

תגדלי אותה בנחת שמחה ובריאות בע"ה!!

רק יודעת להגיד שלי כאב מאוד שהספקולום מפלסטיק, ממש בלתי אפשרי.

אז הרופאה לקחה ספקולום ממתכת והיה הרבה פחות כואב. 

הרופא אמר לי שהוא לא עושה עם ספקולום... והבנתי שהרוב כן

אםשר פשוט לבקש?

אבל כתבו פה נשים שיש בחלק מהמקומות ערכה לבדיקה עצמית, כלומר שאת עושה את הפעולה הפיזית לבד. אז מן הסתם זו אופציה ללא ספקולום….

והרופא  נצנה לי ערכה לעשות בעצמי.

היא גם הסבירה לי שלא צריך דווקא את צוואר הרחם, אלא מכל איזור הנרתיק.

וגם ראיתי שכבר יש ערכות שעושים לבד

(צריך להגיע לצוואר אז אם הוא אחורי יתכן וזה יותר קל לרופא עם ספקולום. אם עושים לבד בעמידה זה יותר בקלות)

תנסי לבקש, אין דבר כזה שבכללית אין. כולם מחזיקים את זה למיטב ידיעתי.

הרופאה בעצמה אמרה לי שכדאי לי לעשות את הביתי כי היא הרבה פחות פולשנית מהבדיקה שהרופאים עושים.

בהצלחה!

והם מגיעים ממש עד לרחם. לא יודעת למה באמת הם עושים את המעמיק אם אפשר אחרת

הבדיקה הביתית היא פשוט להכניס ולסובב, מאד עדין.

זוכרת שנוגעים עם מן מברשת בפנים. לא זוכרת שהיה עמוק. 

דווקא בלילה ישן ממש טוב

וכל היום בכה מכאבים.

היתה לו יציאה די רכה בליל שבת, לכן עצירות לא נשמע לי...

קיבלתם הפניה לצילום מרופא ילדים?

ממש תודה!

להיות ביחד עם עצירות .

כן , קיבלנו הפניה מרופא ילדים כי באנו אליו פעם שניה אחרי כמה ימים של כאבי בטן. הוא גם נתן בדיקת דם . בצילום ממש ראו גזים.

עם ילדה אחרת לפני כמה שנים בהתחלה גם חשב וירוס ולא עבר , רק החמיר . עשינו בדיקת דם , התברר שהייתה דלקת רצינית. 

בכ"א כדאי ללכת לרופא לשלול משהו אחר.

לנו אןמנם זה היה בלילה אבל לא ראיתי תולעים והיה מלא בכי וצרחות בלילה, החלטנו בהמלצת רופאה כן לנסות ורמוקס ובאמת באותו לילה היא נרגעה פלאים.

זה מקרה שונה אבל הייתי מנסה

גם הבן שלי באותו תקופה היה לא רגוע בכלל במהלך היום גם לו נתתי ורמוקס יחד עם הילדה וגם הוא ממש נרגע, אז כנראה שכן היה להם

שירגיש טוב! 

אצלנו זה ממש תולעים

חבל, הייתי מביאה ורמוקס כבר לפני שבועיים.

אצלנו זה בסוף התברר כן כעצירות. וזה החמיר ככ שהלכנו באמצע הלילה לטרם שהפנו למיון ובטשוטוש הוציאו לילד אבני צואה.

הוא גם אומר לכם שקשה לו לעשות קקי.

אני הייתי מנסה לתת נורמלקס. זה יחסית טבעי ואפשר בלי מרשם

אצלנו הבן שלי ממש התפתל מכאבי בטן כמה פעמים ביום, גם חשב בחלק מהמפעמים שצריך להתפנות אבל לא יצא כלום.

רק אחרי ערב לביבות שהיה לנו הוא אמר שעכשיו אחרי שהאירוע עבר כבר לא כואבת לו הבטן.

אולי זה המקרה גם אצלכם. 

לק"י

ונותנת הפניות חדשות.

אם אין תורים, בעיני גם לא נורא להגיע פעם בחודשיים.

והרופא אמר לי לעשות בדיוק את אותו מעקב כמו בהריון הראשון....