הרי ידוע שישראל קדושים. כל יהודי הוא קודש

הרב עשה שם השוואה בין ספר תורה ליהודי הוא מצא שם הרבה הקבלות ממש דומות לדוגמא אם רואים ספר תורה בביזוי אז מבצעים קריעה וגם אם יהודי מת לידנו לא עלינו צריך לעשות קריעה ועוד כל מיני כאלה.

אז נכון יש את הקטע הזה בשבת כשקוראים בתורה אז צריך לכסות אותו או לסגור אותו אם זה ספר תורה של ספרדים? זה בגלל שספר תורה הוא קודש ואסור להסתכל בקודש שלא לצורך כמו לדוגמא בברכת כהנים גם.

אז אותו דבר בגוף של יהודי אסור להסתכל בו שלא לצורך כי הוא קדוש. רק כשצריך במצבים מסוימים חושפים אותו וככה מכבדים את הקודש

נראה לי שהסברתי ממש גרוע אבל זה בערך הרעיון

זה חיזק אותי בצניעות

יודעצ כמה זה נכון כי זה רעיון שעכשיו עלה לי.

הרי אחד העיניינים עם יהודים זה שהם אמורים לפזר אור וקודש בעולם זה הנטיה הטבעית שלנו אבל לפעמים זה נעשה בצורה לא מבוקרת אולי אולי בגלל זה לנו הבנות יש רצון ממש גדול ולא מוסבר לחשוף את הגוף שלנו כמה שיותר כי בתת מודע שלנו אנחנו יודעות שהוא קדוש ואנחנו רוצות שכל יראו ויקבלו קצת

זה נשמע לי עכשיו דיי דפוק כשאני כותבת את זה בהתחלה זה היה נשמע לי הגיוני.. לא יודעת

"פרשת ואתחנן"

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר"

אומר האור החיים הקדוש זיע"א

מפסוק זה אנו למדים 4 תנאים לקבלת התפילה.

1. "ואתחנן"~שיתפלל כעני הדופק על הפתח.

אשר דיבורו הוא בתחנונים ובכלל לא מגיע לו.

2. "אל ה"~ שיבקש ממקור הרחמים.

כלומר שיבקש בזכות רחמי ה' יתברך.

ולא בזכות מעשיו. ועוד שיבקש ישירות מהקב"ה

ולא על ידי שליח וזהו "אל ה".

3. "בעת ההיא"~ זמן התפילה ~ וזהו הזמן שהציבור מתפללים. וזהו "עת רצון".

4. "לאמר"~ שיפרש תפילתו. ושלא יבקש בקשה שיכולה להתפרש לדבר אחר.

מסופר בגמרא על יהודי אחד שבעליתו לרגל התפלל לה' שיזמן לו חמור היות והוא עייף מהדרך לפתע פגש בו שר רכוב על סוס שבדיוק ילדה "סייח קטן". אמר לו השר תעלה את הסייח לבית המקדש.והיה צריך ליטלו על כתפיו.

שבת שלום ומבורך. (הרב שלום דרעי)

משהו מעניין למה הקהל קשה 

ה' שיעבור לארץ ישראל ולא נענית תפילתו, וכמה פסוקים אחרי זה משה מעיד: "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כ-ה' אלקינו בכל קראנו אליו". זאת אומרת ש-ה' עונה לתפילות שלנו.

הגמרא בראש השנה אומרת שכמו שמדוייק מהפסוק שזה מדבר על ציבור שמתפללים, וכמו שמנסח הרמב"ם בהלכות תשובה: "אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".

גם לפעמים ה' עונה לציבור אפילו אם הלב שלהם לא שלם כדרשת הגמרא בתענית: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו'... כאן בציבור".

זאת אומרת שהכוח של תפילת הציבור יותר חזק מתפילתו משה רבינו.

אפשר ללכת עוד שלב, שהפסוק תולה את המענה לתפילות בקרבה שלנו ל-ה'. זאת אומרת ש-ה' קרוב יותר לציבור מאשר למשה רבינו.

כדי שיהיה כוח מיוחד לציבור חייבים להתאחד ביחד וככה יהיה לנו השראת שכינה מיוחדת גדולה ממדרגת משה רבינו!

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל