ותנאים של דמי ניהול משופרים, לעומת מה שתוכלי לקבל באופן פרטי.  

תבררי מול חברים בעבודה.  

ושאני לא חייבת להפקיד לשם..

קוראים לזה קרן רום. מישהו מכיר?

לפי אתר גמל נט, רום השתלמות במצסלול כללי עשתה ביצועים יפים מאוד בשנה האחרונה, ושיעור דמי הניהול הממוצע, כפי שמדווח באתר, נמוך וממש בסדר,

 0.36%

תבדקי ותבררי מה שיעור דמי הניהול לעובדי הארגון בו את עובדת.

רום  קרן השתלמות לעובדי רשויות מקומיות - קלאסי            6.33% ב- 12 חודשים אחרונים, 6.03% ב-3 שנים שנים אחרונות    (שנה שעברה, 2022, היו הפסדים כבדים בבורסה, לכן ממוצע 3 שנים, ו- 12 חודשים, אותו דבר כמעט)

יש רום ספיר מניות - 10.81% ב- 12 חודשים אחרונים, 11.40% ב-3 שנים

ויש רום מסלול הלכה, חדשה יחסית, 5.24% ב- 12 חודשים אחרונים, אין היסטוריה של 3 שנים - ואין כמעט משקיעים בקרן הזו. סל הנכסים שלה כמעט כלום, לפי גמל נט.

בקרן הראשונה, רום  קרן השתלמות לעובדי רשויות מקומיות - קלאסי , יש אלפי משקיעים, וסך הנכסים של הקרן כמעט 4 מיליארד ש"ח.

זה מצויין

תעשי סקר שוק בין כמה בתי השקעות (למשל: הפניקס, הראל, מור, אלניסט ועוד) ותראי מי יתן לך דמי ניהול הכי נמוכים, על אף שסביר שכולם יהיו אותו דבר או ממש קרובים.

ולהחליט גם באיזה מסלול השקעה את רוצה.

בהצלחה

זה באמת הכיוון שחיפשתי, מה צריך לשאול ואת מי כדאי.

אשמח גם להסבר על מסלולי השקעות.

אם יש עוד דברים שחשוב לדעת בחיפוש אשמח לשמוע.

אומרת שרוצה לפתוח, שואלת כמה יעלו דמי ניהול, וזהו. אחרי הפתיחה בוחרת מסלול. יש סולידיים ויש "מסוכנים" (מנייתיים וכדו').

בראש ובראשונה, את בטח יודעת שהקרן תהיה סגורה ב 6 שנים הראשונות, כך שלא תוכלי לגעת בכסף והוא רק יצטבר. אחרי 6 שנים הכסף "נזיל".

צריכה להחליט אם רוצה שזה יהיה לטווח ארוך מעבר ל 6 שנים ובהתאם לזה להחליט על הסיכון אם רוצה, ולדעת שאפשר תמיד לשנות מסלול, כיום זה ממש בלחיצת כפתור מהנייד שלך. 

2 החלטות - חברה ומסלול.

לגבי חברה - כדאי לעשות סקר שוק כפי שאמרו.

בנוסף - לפעמים למעסיקים מסויימים, ועדי עובדים, מועדני לקוחות וכדו' יש הטבות מאוד גדולות על דמי הניהול שווה לבדוק.

אם יש סוכן ביטוח שווה לבדוק איתו - זו העבודה שלו.

וכפי שאמרו סקר שוק.

לגבי מסלול - החלטה אישית. בד"כ קרן השתלמות בהתחלה כדאי לשים יותר מניות היות וממילא לא תפדה ב6 שנים הקרובות. לקראת הפידיון להעביר לתמהיל בטוח יוצר.

זה בגדול. מוזמנת לשאול ואשתדל לענות. 

עוד כמה דברים - לוודא שהמעסיק נותן עד המקסימום בתמהיל נכון - 7.5% מעסיק ו2.5% עובד.

לא יודע כמה המשכורת שלך אבל אם ה10% האלו עוברים את התקרה ( 1571 ש"ח) - יש מעסיקים שממשיכים להפריש גם כשעובר.

משלמים אמנם מס על התוספת אבל זה עדיין משתלם. מצד שני לא מעט לא מוכנים לשלם מעבר לתקרה.

בסוף הכל עניין של מיקוח (בשוק הפרטי) או חוזי עבודה אחידים (בציבורי).

ה' מוריש  ומעשיר.

תבדקי באיזה חברות  יש מסלול כשר ותבחרי אחת מבינהן.

לעיתים הרווחים שם פחות יפים, אבל בסופו של יום (וגם בתחילתו) הקב"ה מחליט איפה והאם תבזבזי את כספך. 

"הכול צפוי והרשות נתונה". על מאמר זה של רבי עקיבא כותב הרמב"ם: "כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, והוא משיג אותו, והוא אמרו הכל צפוי, ואחר כך אמר: לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב ההכרח, כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין העניין כן, אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה, והוא אמרו הרשות נתונה".ת

לכן כמו שלא יושבים באפס מעשה וצריך לעבוד כדי להתפרנס, והכסף לא גודל על העצים - כך גם העניין בהשקעות ושמירה על ערך הכסף.

צריך להשתדל לפעול בדרכים שיפיקו את מירב התועלת מהכספים שלנו.  ויניבו לנו את מיטב הרווחים. לעתיד כלכלי טוב יתר.   

מדבריך יוצא כאילו ההשתדלות מתירה איסור. ממש לא!

בהקשר של השרשור - יש דעות האם מסלול "כשר" הוא חובה או לא (ממגוון סיבות). 

וגם אם יש פוסקים שההשקעה איננה באיסור (ויש כאלו) גם הם מודים שהשקעה במסלול כשר היא מהודרת יותר. ולכן לחלק מהאנשים מסלול כשר הוא חובה ולחלקם הוא הידור.

ולכן ההשתדלות היא כן לפתוח, דבר שלא הצעתי לה להימנע ממנו, הצעתי לבחור במסלול כשר דבר שלדעתי מהווה רווח קטן בעולם הזה וגדול לעולם הבא אחרי 120.

אישית אני הרבה יותר מבין את אלו שאומרים שצריך פיקוח הלכתי, מאת אלו שאומרים שלא צריך. אבל בהחלט יש פוסקים חשובים, כמו הגאון ר' אשר וייס שליט"א, שסוברים שכל העניין הזה מיותר וחבל על המיליונים שאנשים יראי שמים מפסידים בגלל זה.

מי שמעוניין ללמוד את הנושא, מאוד מומליץ על הקורסים בזום של 'כלכלת הבית היהודי', של הרב עמיצור אריאל. יש לו גם קורסים לרבנים וגם קורסים לציבור הרחב. אפשר גם לחפש את החומרים שלהם באינטרנט.

וגם לא אותו.

קצת 'טכני', אבל נותן מושג. בכל זאת פוסק חסיד צאנז, שקהל שומעיו נע בין העדה החרדית לרבנים צבאיים שמתייעצים איתו בקביעות ומקבלים ממנו הדרכה מפורטת ומודעת למורכבויות.

אלא בנוגע לה' מוריש ומעשיר.

רק לפני כן אומר שאת ואחרים שפשוט להם לבחור במסלול כשר וכו זה ממש מוערך בעייני!.  ויש לי הרבה מה ללמוד מכם.

בכל זאת אעיר  בלי קשר למניות!.

שמצינו בהלכה בנושאים אחרים גם דעות מורכבות יותר למרות ה' מוריש ומעשיר.

למשל, היתר מכירה. דבר האבד. הפסד מרובה. טלטול במקום הפסד.

אחדד, שאני יכול להבין שהשקעה במניות שונה מהמקרים האמורים לעיל. אך בעיקר כוונת הדברים להראות שעל אף שפרנסה משמיים לא נמנעו חכמי ישראל להורות לקולא על אף שיכלו לבחור בדרך של -  תיצמד בצורה המיטבית לכללי ההלכה ובהכרח תרוויח מכך.  

אני רק אגיד שאם הנושא מעניין אותך, לרב ראובן ששון יש ספר שלם בנושא ביחס בין ביטחון להשתדלות - 'ואני בחסדך בטחתי'. לי הוא ממש הוסיף. עוד לא סיימתי אותו, ומה שכן הספקתי היה קצת מזמן לא מספיק טרי לי בראש כדי לכתוב פה, אבל ממליצה בחום. הוא מביא הרבה מקורות, ומסביר אותם בצורה מאירת עיניים, וממש עוזר להבין את הנושא.

(עריכה: בדקתי עכשיו בגוגל וראיתי שהמלאי אזל ואין איך להשיג את הספר. מקווה שתהיה לו הדפסה נוספת בקרוב. אפשר לשאול באתר של 'מלאה הארץ דעה')

בד"כ לחברות יש מסלול שנקרא מסלול הלכה שהוא לרוב בסיכון נמוך עם תשואה נמוכה

אבל יש המון מסלולים מניתיים כשרים בכשרויות מהודרות, הם פשוט לא נקראים מסלול הלכה.

אפשר גם להשקיע כשר וגם במסלול טוב עם רווחים טובים

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

אבל עצם זה שיש כעס, ברוב המקרים (חוץ מאצל מעטים כמו אריק) יוביל לזה שיש סיכוי נמוך יותר לשיתוף בהמשך.

כאן זה אפילו לא המצב.

אני בטוח שלא הוא ארגן את זה.

בדיוק מה שגורם לי היום כמעט ולא לשתף בטעויות או קשיים או כאבים או פדיחות שלי.

למי יש כוח לשמוע שוב ושוב ושוב כמה הוא דפוק או גרוע או אפס?

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

לא יקרה.

יותר סביר ש3 חיילים ישנו בחוץ מאשר חיילת תישן בחוץ

זה המציאות שאני מכיר מהצבא

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

אתה בא להגיד שנשים דעתן קלה

וגברים מה?

לגברים יש חסינות נגד היסחפות בטנק?

לא הבנתי

אבל לא הייתי נופל מהכסא בגלל שיצא מאילוצים שהיו צריכים לישון לילה אחד בתוך האמר.

מי שרוצה ליפול בצניעות. לא צריך לחכות לשינה בהאמר כדי ליפול

ומנגד. גם מי ששומר על צניעות יכול להמשיך לשמור על צניעות כך

ברור שזה לא המצב הרצוי

וברור שהייתי מעדיף שלא

אבל חד משמעית הייתי מעדיף את זה מאשר הגברים יצטרכו לישון מחוץ לרכב

וכמובן שלא אתן שהאישה תצטרך לישון לבד מחוץ לרכב

כי כנראה זאת היתה האלטרנטיבה

ולהשאיר אותם ערים רק כדי שלא ישנו יחד. לדעתי אפילו גרוע יותר

לכן ההצעה הפרקית לדעתי

זה לוודא שלא מגיעים למצב הזה

לראות את תכנון המשימה מראש, מתי צפי לסיום.

מי ישן איפה ומתי.

ולזכור שתמיד יהיו בלת"מים

וגם בלת"מים אפשר לנסות לנהל

לא תמיד מצליח.

וכן. לצערנו כל עוד יש שירות משותף. דברים כאלה יכולים גם לקרות.

וכן. אם אישתי היתה נקלעת לסטוצאיה הזאת.

הייתי סומך עליה בעיניים עצומות.

והייתי אומרת לבעלי שישנתי בחוץ בקור רק כדי לא לישון עם חיילים אחרים (לא מדובר בחייל אחד)

הוא היה כועס עלי 

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב