הרבה זמן לא כתבתי פה
ההורים שלי התגרשו לפני שנה והם חיים בבתים נפרדים. למעשה כל אח וכל הורה גרים בעיר אחרת במרכז ואני גרה באשקלון. אני מנסה לתמרן פגישות משפחתיות אבל זה מאוד בעייתי כי אחותי נמצאת במוסד סגור של אק"ים ובשביל להביא אותה צריך את הרכב נכים של אבא שלי והוא גם כבר מבוגר. (כרגע המצב הוא שהם הולכים לראות אותה מדי פעם ומדי פעם היא מגיעה לשבתות אצל אמא שלי עם מטפלת). אני מרגישה שמרוב חוסר אונים ויתרתי על המשפחה שלי. אני לא רואה אותם בכלל. הנסיעות למרכז עם תינוק בן שנה וחצי פשוט מתישות אותי כי הוא רוב הזמן בוכה ואני גם עם חרדת נהיגה. אנחנו מזמינים את אבא שלי לשבתות מדי פעם אבל את אמא שלי זה לא אופציה מבחינת בעלי, היא טיפוס מאוד קשה וסובלת מהפרעה שהיא לא מוכנה ולא מבינה שהיא צריכה טיפול. הפתרון היחיד הוא שאבא שלי יארגן לי אצלו מיטה ואני אישן שם ואז הנסיעות הלוך חזור לא יהיו באותו יום. אבל גם זה מאפשר לי מעט פעמים כי אני לא באמת אסע כל שבוע , לפחות כל 3 שבועות. אני מרגישה פשוט נתק שכל אחד במקום שלו. והמפגשים המשפחתיים גם בעייתיים כי כולם במתח כי אמא שלי חושבת שאבא שלי ואח שלי פועלים נגדה. מה עושים? הכל כל כך מסובך ואני מוצאת את עצמי משותקת מול הבעיה הענקית הזאת. אנחנו גרים בדרום כדי לחסוך כסף ואני מרגישה שזה פשוט בודד אותי מכל המשפחה כי אני לא מצליחה להגיע אליהם. תחבורה ציבורית גם תהיה בעיה כי עם תינוק ואצטרך להיות תלויה במישהו אחר עם רכב כדי להסיע אותי ואת התינוק ממקום למקום..יודעת שנפלתי עליכן משום מקום, מי שקוראת תודה רבה. אולי יש לכן פתרון יצירתי ואולי אני פשוט צריכה לקבל את המציאות ולנסוע עם תינוק צורח כל פעם , לסבול את הכביש שאני שונאת, לנסוע מבית לבית כי כל אחד גר במקום אחר, ורק לקוות לטוב.
