על יציאה זוגית או על בייביסיטר.

אם את לא סומכת ואין מישהו אחר שישמור- אין איך לצאת.

ובתכלס, המשפחה לא חייבת לכם כלום.. לא חייבים לשמור לכם על הילדים.

אפשר לנסות לפרק את החששות מבייביסיטר עד שמגיעים למישהי שתהיה טובה עבורכם.

ועובדה שבכל זאת שומרים

לכל החברות שלי

א. כיי זה לא נכון- לא לכולם יש עזרה.

ב. כי זה לא משנה מה קורה אצל אחרים. זה משנה מה קורה אצליכם.

יש לכם צורך בזמן לבד?

יש פתרונות.

או לקחת חופש מהעבודה בזמן לימודים ולצאת עד 016.0, או ביביסיטר

את יכולה לבחור שזה לא שווה את הזמן לבד אבל זו בחירה שלכם.

יכולה לספר לך שאני נשואה 6 שנים

והשבוע פעם ראשונה יצאנו לאירוע לבד

עול הפרנסה הוא אחד הדברים החונקים ביותר

ואם אתם ברמה שאפילו יום חופש אחד בשביל לנשום ולהתאוורר הוא בלתי אפשרי. אין פלא שאת חנוקה

תמיד אומרים שכסף הוא לא הכל בחיים.אבל לפי דעתי הוא הרבה מאוד..הוא משפיע על השפיות. על הבריאות. על הזוגיות.

כי אין לילדים מסגרות

עוד יום חופש וכבר לא תהיה משכורת

גם לי לא שומרים.

ולגיסות שלי כן- אותה גיסה צעירה (משותפת)

כולנו כלות.. סוג של העדפה

פעם נעלבתי

היום נרגעתי מותר לה!

ומנסיון הייתי בסיטואציה שלך

הילדים שלי דבקקק אליי

וידעתי שיבכו

אבל זהו בסוף הבנתי שאנחנו חייבים אוורור.

ניסיתי כל מיני דברים יצירתיים

לפעמים הגננת/מטפלת מוכנה לעשות בייביסטר (אצלי זו סיעת בגן שהוא ממש אוהב)

ואז זה פתרון

אפשר גם להביא לבייביסיטר הביתה

וזה תקציב אני מודה

אבל חייבים את זה כמו שאת מתארת תחושת החנק..

ב. רוב רוב הזוגות נעזרים גם בבייביסיטר

גם אם יש להם עזרה ממשפחה

ג. החיים דינמיים

גם הורים שבתקופות מסוימות יכלו לשמור ולעזור

יש תקופות שהם כבר לא יכולים / יכולים מעט מאוד רק במקרי קצה

אז מה??

לא נצא?

נרגעש חנוקים ונוותר על הזוגיות?

כי כן

אני מאוד מסכימה שהזוגיות פורחת כאשר יש יציאות זוגיות ונופשים זוגיים פה ושם. זה חיוני בעייני . לנפש לזוגיות

אז

לוקחים בייביסיטר

מבררים עליה טוב

בהתחלה נותנים לה לשמור לזמנים קצרים או אפילו לידנו בבית

ואז משחררים לאיזה שעה בערב ויוצאים וחוזרים מוקדם

ואז לאט לאט נבנה אמון ואפשר להשאיר אפילו לילה

ולצאת לצימר

מבינה מאוד את התסכול והאכזבה שלך מהמשפחה

אבל העבודה המרכזית שלך פה היא בעייני אצלך

בענין הבייביסיטר.. לשחרר את המקום הזה

ולתת לעצמך ולזוגיות שלכם מתנה

אני חושבת שכדאי כן להתאמץ ולחפש בייביסיטר שתסמכי עליה. בחורה נחמדה, שיש לה גישה לילדים (אולי אחת עם אחים קטנים).

כשהשארתי את הבת שלי בגיל שנה וחצי פעם ראשונה עם בייביסיטר הייתי בטוחה שיהיה נורא, אבל היה ממש מצוין, והיא היתה מבסוטה. אם הוא בגיל, אז תשחדי אותו עם שוקולד או משהו מהכל בשקל, אם הוא יותר קטן, אז כשהבייביסיטר באה שתיתן לו משהו קטן טעים, זה כבר יגרום לו פחות לפחד ממנה.

תשאירי לה הוראות מדויקות.

לגבי הגניבה/חיטוט בבית, אפשר לפתור את זה ולהחביא בארון דברים חשובים.

אני חושבת שהתמורה היא מטורפת, זה ממש ממש חשוב בשביל האוויר, וגם בשביל הזמן לעבוד.

בהצלחה!!! 

לא מכירה הרבה אנשים שההורים או האלים שומרים על הילדים.

אם ההורים שלי מגיעים אלי אני בהחלט מעדיפה לארח אותם ולהיות איתם.

בכל מקרה בייביסיטר זה רעיון מצוין לאוורור מידי פעם

יש בנות מקסימות ואחראיות. מעולם לא חששתי שיגעו לי בדברים חשובים.

תשחררו.

אפשר לבקש שישמרו על הילדים אצל הבייביסיטר בבית (אצלנו מקובל רק אם זה ילד אחד, אבל אולי יתאים למישהי גם יותר), או לשלוח אותם עם הבייביסיטר לגן שעשועים/ג'ימבורי וכו'.

אפשר לבקש מאמא אחרת שתשמור גם על שלך.

אפשר לבקש מהמטפלת של המעון/דמות אחרת שמוכרת לילד.

אפשר להביא את הבייביסיטר לכמה פעמים איתך יחד, עד שהילדים יכירו ואת תוכלי לסמוך.

בלילה, אם הם ישנים טוב- אפשר להשאיר טלפון דולק לשכנה, שתקפוץ במקרה הצורך.

תנסי לחשוב מחוץ לקופסה, אולי תגלי פתאום אפשרויות.

עליהם באותו מרחב

ואצלנו לא מקובל שהבייביסיטר שומרת אצלה בבית כי אלה בדרך כלל נערות

וזה בדיוק מה שמלחיץ אותי

נערה לא תמיד מספיק אחראית

בעיניי זה ממש בסדר להשאיר ילד ישן כשהשכנה מהדלת ממול שומעת מה קורה איתו.

אני גם מרשה לעצמי לצאת למרחק של 2-3 דקות הליכה במצב כזה, ומקסימום הילד בוכה קצת.

ובאמת לא כל נערה היא אחראית, אבל יש כאלו שכן. אז אפשר לברר ולמצוא מישהי מתאימה. ואם ממש קשה לך עם נערות, יש גם סטודנטיות. או נשים מבוגרות שכבר גידלו ילדים. 

גם לא פורץ... וגם לא לילד שנחנק

וכבר היו מקרים.

צר לי על החריפות

אבל זה שיש הורים שעושים את זה לא הופך את זה לבסדר.  

(ואני אםילו לא מדברת יל הנזק הנפשי של ילד קטן שמתעורר ומגלה שאפחד לא בבית

מתכון בטוח לחרדת נטישה)

מקרה שאמא יצאה לחמש דקות והילד התעורר ויצא למרפסת ונפל.. נפטר לאחר כמה ימים..

ומקרה בחול שההורים התקמצנו על בייביסיטר והילדה נחטפה.. עד היום  בערך 20 שנה אחרי לא מצאו אותה

בקיצור, לא עלינו

בעיניי לא חוסכים בזה. 

חשבתי על זה הרבה בשבת.

אני מחלקת את זה לשניים-

1. אסונות חיצוניים כמו גז, שריפה, פורץ וכו'

אני חושבת שאין הבדל משמעותי בין לשים טלפון בהאזנה לבין הורה שישן, או מתקלח. השתדלות שלנו היא בלדאוג לבית בטוח לילדים (גלאי עשן, סורגים בחלונות, מערכות גז וחשמל תקינות).

2. הצד הרגשי- באמת כשעשיתי את זה, זה היה עם שכנה שהייתי אצלה ה-מ-ו-ן, ככה שלילדים מובן מאליו שאם אני לא בבית, הולכים אליה לבדוק אם אני שם. ואכן הרבה פעמים קפצתי אליה לשתות קפה בערב ופתאום הופיע אצלה ילד בפיג'מה...

ולרוב גם אמרתי לילדים שאני הולכת, והטלפון כאן, אז אם צריך משהו שיגידו ו-x תבוא לעזור. והשכבתי את הגדולים יותר אצלנו במיטה, שאם הקטנים יגיעו הם יעירו אותם- והגדולים ידעו להגיע לשכנה.

ותודה לה' שזכיתי בכזו שכנה צמודה שהיא גם חברה נהדרת!!!

טפו-טפו לא נרשמו לא בעיות רגשיות ולאמצבים שאפילו קרובים למצבי סכנה.

וחשוב לי להבהיר שאני ממש לא מתכוונת למצבים ששמים טלפון והולכים לאירוע רחוק ורועש שבקושי שומעים משהו. בעיניי זה בטיחותי אם נמצאים בטווח של עד 3 דקות הגעה (שזה פחות מלצאת מהמקלחת), ובמקום שקט- שבאמת שומעים כל רחש.

הבנתי שאין סיכוי שזה יעזור לפותחת, כי למי שקשה לסמוך על בייביסיטר, בטח יהיה גם קשה לסמוך על השכנה שתקשיב כמו שצריך, תישאר ערה ולבושה ובכוננות...

אז כנראה זה לא באמת פתרון בשבילה. אבל לי זה היה מצוין.

במקלחת אנחנו מריחים ושומעים יותר טוב..

אבל אני במקלחת לא שומעת כ-ל-ו-ם. רק את הזרם של המים. בוודאי שמהטלפון שומעים הרבה יותר (וגם מגיעים יותר מהר).

אם היה לי ילד שעלול לקפוץ מהקומה השניה, או אם יבוא פורץ- אין סיכוי שאשמע מהמקלחת.

וגם לגבי ריחות- לא ברור לי האם הם עוברים דרך דלת חדר שינה סגורה, והאם באמת אתעורר במידת הצורך.

אני לא משלה את עצמי ש'לי זה לא יקרה', אבל כן נוקטת בשביל אמצעי בטיחות אחרים בשביל לצמצם את הסכנה למינימום.

היה טלפון פתוח

הילד קם בלי רחש לסלון (הצד השני של הבית)

לא שמענו כלום

הילד ניסה לצאת המחלון בקומה שניה! כי הדלת היתה נעולה.. ולאמצא אותנו

בנס ראה אותו שליח של המכולת מלמטה

והרגיע אותו

כשהגענו חכתה ניידת משטרה

בקיצור מי שלא זהתה אותי עד היום בטוח מזה...

ילד יכול פתאום לקום בלילה

ואם אין סורגים השם ישמור

יש מכשירי חשמל שלא עלינו מעלים אש, בעיקר מטענים

או 'רק' להיבהל מזה שהוא לבד

בכנות, לא מבינה הורים שעושים את זה..

מעבר לאחריות פלילית, זה פשוט חוסר אחריות מוחלט. שום איוורור לא שווה תוצאה שלילית של דבר כזה. כל תוצאה.

עדיין חייבים סורגים, דלת נעולה למרפסת או מרפסת סגורה, לסגור גז לקראת לילה ולסגור שקעים. כי בפועל גם אם הורה בבית הוא לא נמצא ליד ילד כל שניה ושניה ונפילה מחלון תיקח דקה או שתיים. גם לא בטוח שהורה יידע או יצליח לפעול בשקט ובמהירות.

ובלילה הורה פשוט ישן...

אני חושבת שנופש הוא קצת אשליה סה''כ

הוא מאוורר הוא כיף

אבל הוא נגמר

אם מרגישים חנוקים החכמה היא לייצר זמני איוורור בתוך השגרה

אצלי גם אין בייביסיטר שתסתדר עם כולם בהרדמות ..הם בכלל לא זורמים עם זרים בטח לא התינוקת

והםהרבה ילדים ב''ה

אבל

אנחנו אחת ל... משלמים לנערה שבאה לשמור כשהם כבר ישנים בערב

משלמים לא הרבה כי היא יחסית צעירה

ואנחנו סה''כ זמינים ובאזור אז אם יש בעיה מגיעים תוך 5 דקות

יוצאים פשוט לשבת באיזו גינה או מקום נחמד בחוץ

כל כך כחף ופשוט ומאוורר

אם בעלך מנגן אז גיטרה בעצמה עושה אוירה

אפשר גם לשים מוזיקה

להביא קלפים זוגיים לעשות יחד משחק או סדנא כלשהי- יצירה או כתיבה

או פשוט לדבר

לקנות שוקולד או גלידה או סתם משהו פשוט וטעים

ובעיני לא צריך יותר

ויותר משמעותי מנופש אחת לשנה

אז מרגישים מסכנים

כי הרי לכולם יש סבסבתא פעילים ומתנדבים לעזור תמיד

כולם הרי נוסעים לצימרים ונופשים כל הזמן

האמת שלא כולם..סתם אשליה כי כולם שולחים תמונות...

לא יודעת מה הרוב

והאמת זה לא משנה

אם מתרכזים רק במרחב שלנו ומה יעשה לנו טוב זה יותר קל 

את יכולה להמשיך להסתכל על החברות ולהתמרמר,

את יכולה לכעוס על ההורים

את יכולה לכעוס על ה', שאלו נסיבות החיים שלך

ואת יכולה לקחת אחריות.

לומר זאת המציאות חיים שלי:

1. יש לי ילדים קטנים

2. אין לי עזרה מההורים

3. יש לי תסביכים עם להביא בייביסיטר.

את 1 את לא יכולה לשנות. רק הזמן ישנה את המצב והילדים יגדלו.

את 2 את לא יכולה לשנות כי זה לא תלוי בך.

נשארה לך רק האפשרות לשנות את 3, זה תלוי בך. זה לא קל, זאת תהיה עבודה- אבל עבודה משתלמת.

אבל תתחילי מלהפסיק להסתכל מה יש לאחרים שלך אין. לך אין הורים עוזרים אבל בטח יש לך כלים או משאבים אחרים בחיים.

וגם באמת חוששת מזה שמישהי שאני לא מכירה תסתובב לי בבית.

לא הבנתי על איזה משאבים וכלים נוספים את מדברת 😅

בשביל שתוכלו לצאת

ואחד או חלק מהחסמים צריך להוריד לדעתי.. ברגע שהכל אי אפשר,מה שנשאר זה להסתכל החוצה ולהתבאס במקום להתקדם לעבר פתרון שיעשה לך טוב

אני לא נגד להתבוסס בבאסה, לפעמים צריך וזה שלב חשוב❤️

השלב הבא, להבין שזה כרוך בלשחרר. ממש עניין של עלות מול תועלת.

נתנו פה פתרונות טובים, מקווה שתצליחי לקחת מהם

קובעים איתה פגישת הכרות. מכירים בינה לבין הילדים עוד לפני הפעם הראשונה.

למה שבייביסיטר תיגע לך בדברים?

הילדים לא יסבלו מזה אם תאמיני עד הסוף שזה פועל גם לטובתם.

אז לאחת יש הורים שעוזרים

לשניה יש יכולת כלכלית

לשלישית יש מרפסת גדולה או חצר לעשות שם דברים נחמדים

לרביעית יש בייביסיטר חלום

לחמישית יש שכנה מקסימה

לשישית מטפלת שמכירים שמונה לשמור גם בשעות הערב מדי פעם

לשביעית יש קהילה תומכת

לשמינית קבוצת חברות טובות שתומכות אחת בשניה

התשיעית גרה במושב עם מרחבים גדולים

העשירית יש לה ילדים נוחים

האחת עשרה גרה בסמוך לטבע מהמם וכל יצירה ליד הבית היא הרפתקאה.

השתיים עשרה אוהבת לעשות דברים בבית לא צריכה בכלל יציאות

לשלוש עשרה יש הסכם הדדי עם שכנה ששומרים בחינם פעם השכנה על הילדים שלה ופעם היא על ילדי השכנה.

לארבע עשרה יש סניף קרוב שבדיוק שכבת תיכון יצאו בפרוייקט פעילות לילדים השכונהפעם בשבוע אחר"צ מה שמשחרר קצת את ההורים.

לחמש עשרה יש דודים בצפון או איזור אחר והם נוסעים אליהם לפעמים ויכולים להשאיר את הילדים לישון בזמן שהם יוצאים לבילוי ערב.

יש המון המון משאבים בסביבה של כל אחת מאיתנו העניין הוא שאנחנו כ"כ רגילים אליהם שלא יודעים להעריך אותך מספיק וגם לא תמיד מנצלים אותם כמו שצריך.

הרבה פעמים גם אפשר לבנות משאב כזה. למשל להציע את התורנות עם השכנות.

אומרים לך פה בתגובות "שחררי"

אבל כמה שזה לא פשוט כמו שחושבים!

אמנם ב"ה אמא שלי כן שומרת עליהם דווקא כשמתאפשר באהבה גדולה.

ולבייביסיטר אני לא סומכת על נערות לגילאים הקטנים.

גם הקטן שלי יבכה עד שאבוא וזה קרה ולא יקרה עוד.

שומרים את היציאות "השוות" לנו, כשאמא שלי כן פנויה.

ולשאר יוצאים איתם.

כבר למדנו איך להתארגן וכמה זמן מראש ואיך להתנהל.

קחו חופש מהעבודה וסעו..

מבאס שאין עזרה מההורים אבל מכירה המון אנשים שאין להם

(תאכלס גם לי אין ברמה של לסוע)

תמיד צריכה להיות בחדר ליד..

ואשמח לייעץ מה עובד אצלנו…

בתקופות שאין מי שישמור בערבים אנחנו יוצאים לבילוי זוגי קצר בימי שישי (כשיש מסגרות כמובן…) או לוקחים יום חופש באמצע שבוע וככה יש אפילו יותר זמן (יש לנו ילדים במעון ובצהרון). נכון שאי אפשר לעשות את זה הרבה וזה גם דורש ויתורים אבל זו חלופה לנופש זוגי שעובדת בשבילנו.

לגבי בייביסיטר, מבינה אותך מאוד! השתיים הראשונות שלקחתי אי פעם היו קרובות משפחה של חברות ועדיין נשארתי איתן כמה פעמים עד שהרגשתי שיכולה לשחרר. זה היה גם בשבילי וגם בשביל הילדים כדי שיתרגלו אליהן (כמו שמתרגלים לצוות בגן) ויהיה אפשר להשאיר גם לבד - מודה שלא השתמשתי בזה הרבה אבל מדי פעם כשיש צורך זה מצוין.

גם אני לא השארתי קטנטנים עם בייביסיטר.

עכשיו הקטנה שלי בת ארבע ואני כבר משאירה אותה חופשי.

אולי יש איזה מטפלת מהמעון שיכולה לעשות אצלכם בייביסיטר?

לא משאירה בכלל!!

בכלל בכלל בכלל אצל בייביסיטר

ולא אכפת לי מי זאת וכמה היא אחראית

לא סומכת על אף אחת.

לא אכפת לי מה אומרים.

אנחנו פשוט מנצלים זמנים שהם במסגרות

ולפעמים יש לנו עזרה וכשיש אז עושים משהו טיפה יותר משמעותי. זה ממש ממש קשה אבל זה מה שיש ככה בחרנו

ומוציאים את המיטב מהמצב הנתון ברוך ה' .

כי המרחק בדר''כ ממש רחוק ולא אפשרי

זה או לבא עם הילדים- וזה רלוונטי רק לחתונה ל

של גיסים ואחים ממדרגה ראשונה

או שרק בעלי נוסע כשזה נגיד משפחה שבקשר טוב או חבר טוב

(לי פחות קורה כי חברות שלי כבר לא בגיל חתונות)

או שבכלל לא

כן, זה חלק מהאחריות של הורים לדעתי

ההורים שלי לקחו איתנו אותם לכל מקום, כל אירוע. אמא שלי אף פעם לא יצאה לבד.

כנל לחופשות, אף פעם לא יצאו לבד. גם כשגדלנו כי כך הם התרגלו.

אמא שויתרה על עצמה לגמרי בשביל הילדים.

בשורה התחתונה זה לא עשה לאף אחד מאיתנו טוב והיינו מעדיפים שישקיעו בעצמם.. 

אני גם לא השארתי ילדים עם בייביסיטר למעט מקרים בודדים ממש

והיום כשהם גדלו בעלי ואני יוצאים יותר עם עצמנו (לא כולל לילה כי הילדים עוד לא בגרו מספיק בשביל זה, אבל גם זה יגיע עוד כמה שנים)

זה לא משוואה של- לא לוקחים בייביסיטר= אמא ואבא שמוותרים על עצמם לגמרי

זו הידיעה שיש שנים שבהן האדם שם את עצמו קצת בצד לטובת הילדים שהוא הביא לעולם והוא לוקח אחריות לשם כך

אני לא רציתי לשים ילדים עם בייביסיטר שהם לא מכירים ממש טוב, אם היה לי דבר כזה אז הייתי מביאה בייביסיטר יותר פעמים

גם כלפי פותחת השרשור אני אומרת- יש שנים כאלו, זה לא פשוט, אבל עוברים אותם וזה גם יכול להצמיח אם אחרי הכאב והצער גם מוצאים את הדרך להתמודד עם זה, וזה אפשרי

שלפעמים שמים את הילדים לפנינו וזה נשאר ככה כי

קשה לצאת לשוק העבודה בגיל גדול, לא מקבלים אותך אחרי הפסקה של שנים בבית או פשוט קשה לצאת מההרגל.

וגם לגבי בייביסיטר מתקשים לשחרר גם אח"כ.

שמחה שאת ידעת לווסת זאת אבל הרבה לא, ולא רק אמא שלי. מכירה עוד אמהות שלא הצליחו. וחשוב להכיר גם את המצבים האלו. 

אני לא קבלתי עזרה גם שהילד שלי היה מאושפז שוב ושוב והיו עוד ילדים בבית. למדתי לנהל את החיים בקצב שנכון לי המאפשר לנהל חיים על מי מנוחות.

הילדים גדלו והיום יש יותר אפשרות לצאת להתאוורר (לא כולל לינה בחוץ עוד לא הגענו לשלב הזה נחכה שהילדים יגדלו עוד קצת)

היה לנו מאוד לא פשוט כמה שנים טובות, עם זאת חיפשנו כל הזמן את הרגעים השקטים במהלך היום ובדיעבד ממש צמחנו מהרגעים הקטנים והפשוטים האלה.

אני אישית עד היום משתדלת להתמקד במה שיש לי ומה הקריאה האלוקית שלי ברגע זה, הרי ברור שאם הקב"ה היה רוצה הייתה לי משפחה זמינה לבייביסיטרים חופשי וזה שהמצב ככה לא קורה סתם. יש רגע שבירה בדרך ויש תסכול אבל משתדלים לתת לגל לעבור ולצמוח הלאה (זה לא תמיד קורה מיד ויש כאב באמצע ויש מחירים ועדיין ניתן לצמוח מזה) .

בסוף ההתמודדות הזו היא הכח שלנו.

בעז"ה שתמצאו את נתיב הצמיחה שלכן

או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.

ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)

בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.

שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!

ארוע!

אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,

תקשטו את הבית עם בלונים

תכיני/תקני עוגה

תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת

אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט

אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.

אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה

לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.

היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד

יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.

אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים

וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.

אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.

מזל טוב

והרבה נחת ובריאות

ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד

אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.

כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן

אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…

ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.

ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)

ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!

אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.

ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷‍♀️

ולא הרבה חגגו, מה שהיום מי שלא חוגגת זה מוזר.

ובעיני טוב שזה השתנה והיום הבנות מקבלות יחס ולא רק הבנים

מהכיתה שלי, היינו 41 בנות, אני היחידה שלא חגגה. ואפילו מי שחגגה בכיתה ז' והייתה בבית ספר אחר, הזמינה את כל ה41 בנות מכיתה ו' של שנה שעברה. ובכל זאת לא הרגיש לי שקופחתי או משהו

מוסיפה שכן חגגו, פשוט הלכנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אולי באמת פעם זה היה יותר נחשב מהיום. בכל מקרה עם חברות/ משפחה מורחבת לא חגגו לי

בת כמה את?

אני בת 35 וגדלתי בפריפריה אם זה משנה.

אחת חגגה באןלם, אחת מסעדה וכל השאר בבית. גם אני. זה היה מעין יומולדת משודרגת אבל לא בת מצווה של ממש.

בת 32 וגרה במרכז. כנראה זה משנה, כי הרוב חגגו באולם של בית כנסת, אף אחת לא חגגה בבית כמו יומולדת (אולי בגלל שבאמת היינו כ"כ הרבה בנות, לא יודעת).

וגרתי בפריפריה- מתוך הכיתה שלי היו 2 בנות שחגגו רק בבית

אצלינו בכלל היה גם בת מצוה משפחתית באולם וגם בת מצה של חברות בבית, היום אני רואה שעושים בת מצוה אחת לכולם.

הייתי בטוחה שהיום יש מהפך לעומת פעם אבל כנראה רק אצלנו..

לק"י

אבל כן, חלק מהבת מצוות היו קטנות יותר אע פשוטות יחסית.

יש כאלה שלבנים עשו חגיגה גדולה יותר.

ומי שכן ממש בפשטות, להבדיל מבנים

או באולמות, רובן בישוב, פשוטים יחסית. חלק בבית. אבל לגמרי היו שמלה, ריקודים, אוכל, יצירה לפעמים.

חלק באולם מפונפן

הרוב באולם של בית הכנסת.

אבל לגמרי היה אירוע

ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.

את והיא

לפני/ אחרי הלידה

משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב

יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל

אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים

לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות

שלמרות שלך זה פחות נוח הרגשת את הבת שלך ואת רוצה למלא את הצורך שלה למרות שזה מתנגש עם מה שנראה לך נכון דווקא..

כדאי להציע לה 2-3 רעיונות מפורטים (שתדע למה לצפות מיכולותיכם, ושלא תתאכזב) ולשאול אותה מה היא מעדיפה

הרבה פעמים דוחים מכל מיני סיבות (ספירת העומר, החופש הגדול ועוד…) אז ברור שגם פה אפשר וכדאי לדחות.

ממש מבינה אותך שאת שונאת ארועים. גם אני ממש שונאת אבל לא העליתי על דעתי שלא לחגוג לבת שלי. יש בזה משהו מאד מאד פוגע.

מנסה לדמיין מציאות שבה לא עושים לילד בר/בת מצווה, וואלה זו יכולה להיות שריטה כואבת לכל החיים.

היא לא ראויה לחגיגה? לציון משמעותי?

אז ברור ומובן שקשה בתשיעי, תקבעו בחנוכה, תקבעו עוד חודשיים קדימה. אבל שבו איתה ותחשבו יחד מה המסגרת שנכונה לכם ולה. תקשיבו לרצון שלה ושלכם ותנסו לבנות משהו שיהיה לכם טוב, משמעותי ומצמיח.

בהצלחה רבה ולידה קלה!

לי לא חגגו בת מצווה.

ההורים שלי לא דתיים.

הם לא ראו צורך לחגוג לי בת מצווה.

לבנים כן, לי לא.

אין לי ספק שההורים שלי אהבו אותי, אוהבים אותי ויאהבו אותי לעולם.

אבל ההחלטה שלא לחגוג לי ולבנים כן, הייתה החלטה שפגעה בי למשך שנים קדימה.

ממש ממליצה לחגוג בקטן, אפילו לא במועד, תוך שיתוף הילדה במתכונת החגיגה.

אני אפילו לא זוכרת למה אבל מסכימה עם זה, צריך לחגוג. בטח אם הילד רוצה

אפשר משהו בקטנה כמו סדנא לחברות ואחכ חגיגה עם משפחה מצומצמת וחברות..

אבל לוותר לגמרי נשמע לי עוול, אני מניחה שרוב הבנות חוגגות.

שזה שאת לא אוהבת חגיגות רלוונטי רק במידה מסויימת.

בדבר כזה גם הרצון של הילדה צריך לבוא לידי ביטוי או לפחות למצוא דרך אמצע ביניכן.

אבל לא הייתי מעבירה את התאריך הזה בלי שום ציון.

אפילו לציין עוד חודש חודשיים אחרי הלידה.

אולי שבת משפחתית עם הסבים והסבתות וכמה בנות דודות,

אולי סדנא וארוחה לחברות,

אולי טיול של שתיכן וארוחה משפחתית בחוץ,

בטח תוכלו למצוא משהו שיציין את השנה המיוחדת הזאת

אולי...

שלא תרגיש שהיא נדחקת הצידה, או ששכחו ממנה...

כל הכבוד לך שאת מוכנה להשקיע בזה משאבי נפש (וזה המון).

מוערך מאוד בעיני.

בת מצווה זה דבר גדול בגיל הזה, ולרוב הנשים שאני מכירה זה עדיין גדול בעיניהן עד היום.

אח'כ זה לפעמים 'עבר זמנו' ואין מוטיבציה להרים משהו

וגם שלא תרגיש שנדחקת הצידה כמו שנאמר כאן

מי ומה

ילדה בת 12 תזכור ועוד איך.

כדאי לשבת איתה ולהבין מה היא רוצה ומה האפשרויות שיעשו לה טוב.

זה שאת לא אוהבת אירועים- זה כבר גיל שצריך לעשות הפרדה ולהבין שאת זו לא היא ולהתאמץ בשבילה.

תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות עבורה, ואיך מה שאת יכולה מתכנס עם מה שהיא רוצה.

אפשר לעשות בסגנון מסיבת בריכה עם החברות, מפגש חגיגי בבית קפה עם משפחה, (עמדת בלונים והקרנת מצגת למשל יכול להקפיץ מסתם מפגש לאירוע בלי לטרוח יותר מדי)

אפשר טיול חברות לכותל או לאתר אחר עם משמעות. (משכן שילה אתר מהמם אם אתם בקטע)

אפשר טיול אמא ובת.

האפשרויות רבות, אבל לדעתי צריך קודם להבין את ההפרדה בין ההעדפות שלך להעדפות שלה לגבי עצם הציון ולבדוק מה היכולות.

אגב הייתי משנה את הטרימינולגיה ממשהו קטן שנותן תחושה של צמצום לאירוע קונספט שנותן תחושה של מיקוד.

בהחלט צודקות .

כל מה שהעלתן רלוונטי ונכון. תודה

הוא ידע להגיד לכם לאן כדאי לפנות ואיך להמשיך טיפול

בשורות טובות

קיבלתי המלצה מרופא הילדים שלנו (המליץ על מישהו שעובד עם הקופה והוא מכיר אותו אישית)

אז אולי רופא המשפחה יוכל להמליץ / לברר לכם על נוירולוג למבוגרים?

קראתי שהדיאטה הקטוגנית שבה לא אוכלים פחמימות אלא רק שומנים וחלבונים הומצאה במקור עבור ילדים שלא הגיבו לתרופות נגד אפילפסיה.

נעשים על זה עדיין מחקרים בארה"ב

שווה לברר האם מתאים או יכול לעזור

ממש מעניין על הדיאטה הקטוגנית. לא ידעתי את זה.

טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל

אבל בגלל שזה פורום הריון ולידה אני אדגיש שדיאטת קיטו מאוד לא מומלצת לנשים בהריון!!

ומצאו שזה פוגע בעוברים לטווח הארוך

בו כמה תרופות לא מאזנות את ההתקפים

לרוב אומר שהאיזון קשה או בלתי אפשרי להשגה

ואז מנסים תרופות/ שילובים חדשים

שלפעמים יותר עובדים

לי יש ניסיון טוב עם עין כרם עם המרפאות הנוירולוגיות ילדים/ מבוגרים

מה שטוב במרפאה של בית חולים

שהם מתייעצים אחד עם השני

ואז אפשר ללכת שם למבחר רופאים

או שפונים בצורה פרטית למרפאות שם, בעין כרם?

הבנתי שיש שיטה מסויימת שבה גורמים להתקף אפילפסיה בבית חולים, תחת מכשירים מיוחדים ואז יודעים להבין יותר איזה סוג כדורים להתאים. את יודעת אם בעין כרם עושים את זה?

הבנתי שיש גם מצבים שבאמת לא מצליחים לאזן עם כדורים ואז אפשר לעשות ניתוח...

התחייבות מהקופה

את התור מזמינים בזימון תורים של הדסה

אני לא מכירה שגורמים להתקף

אלא רק בדיקת eeg

גם ניתוח לא תמיד פותר

השיטה שנתקלתי בה זה רק משחק עם סוגי תרופות ומינונים

ומענה תרופתי טוב להתקף

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש

ממש לא תירוץ

לרוב

דיוק בסיבה

לא ממש פותר קונפליקטים

במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

אין לו פה מה להתנגד, זה הגוף שלה והיא תתלבש כרצונה, אין לו פה say.. זה לא החלטה זוגית

זה לא סותר את זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה בסוף

אם בעל מוריד כיפה לצורך העניין - אין לאישה זכות להגיד מה היא חושבת? אין לה say? אני לא מסכימה עם זה

זכות להביע תמיד יש גם אם זה לא משנה את התוצאה בפועל

להבעת דעה נגד אני לא קוראת התנגדות.

התנגדות אני מתכוונת גם ברמה הביצועית בהחלטות זוגיות, לדוגמא אחד מבני הזוג מתנגד למגורים במקום מסויים, לבית ספר מסויים, למשכנתא וכדומה. בכל הדוגמאות האלה צריך הסכמה של שני בני הזוג.

בלבוש של האישה הגבר יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא לא בעד. שהוא לא היה רוצה, שזה מאכזב אותו, אבל אני לא קוראת לזה "מתנגד", כי ברמה הביצועית בפועל אין חשיבות לדעה שלו כי זה עניין האישה.

שגברים וגם נשים עושים לפעמים

מתנגדים לבחירות שבן/ בת הזוג עושה

גם אם זה הגוף שלהם

כמו שקשה לי יהיה להגיד לבעלי "אני מתנגדת שלא תקום היום לתפילה".

זה עניין של בן הזוג בלבד, לא שלי, אני רק יכולה להתבאס מזה, ולהתפלל על זה.

אבל הוא פשוט קיים ונפוץ הרבה יותר מלהתבאס בלי להתנגד

דווקא לסוג ההחלטות האלה הרבה יותר נפוץ להגיב ב: " לא הייתי רוצה..", "אני אתבאס ואתאכזב מאד אם..". נשמע מאד שתלטני להגיב ב "אני מתנגד/ת". מילא אם מוסיפים "אני מתנגד אבל זה בחירה שלך בסופו של דבר.."

זה נשמע קטנוני במילים אבל לדעתי הדיוק הזה חשוב ועושה הרגשה אחרת;)

אצלי המעבר היה הדרגתי

אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו

היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...

אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה

לא הייתי באה עם החלטה

יש בזה משהו מרתיע

כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך

דבר יפה זה ולא מובן מאליו

זכיתם

'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת'

מוכנה לכך

זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב

קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו

אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.

זה נכון, אבל לא סיבה בעינילאלעשות מה שנוח לך

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא..."

מה לא הבנתי נכון?

לא אמרתי שלא תעשה.בכלל לא דיברתי על מה כן ומה לא כי זה לא רלוונטי הפותחת כבר החליטה, כתבתי על התגובה של בעלה ועל הסיבה לתגובה

אולי את מתכוונת לתגובה מפעם?

שזו הייתה מקרמה

אני מודה שלא הכי מבינה איך מתווכים את זה, אבל קיים.

לפעמים זה כשלאבא זה ממש חשוב

ולפעמים זה מגיע מהאמא. אמירה בסגנון של- חלק מהעניין בחצאית זה שרואים שאת דתייה, לי יש כיסוי ראש, לך (המתוקה שמתחת גיל 18) אין ולכן זה מוסיף לחשיבות.

ולפעמים זה בא בהסבר של להשתלב עם קו האולפנה כל עוד את בה.

זה הגדרות של תקנון והבנות לוקחות את זה טבעי דווקא.

זה יכול להשפיע על הבחירה בעתיד, יש הרבה דברים שיכולים להשפיע, סבבה.

עברתי גם שינוי חיצוני כשבעלי חושב אחרת.

ומותר לאכזב את בן/בת הזוג. אפשר לחיות עם האכזבה הזאת בשלום ושהיא לא תעיק על הקשר, עם הזמן היא יכולה להפוך לשולית ואפילו להיעלם.

הרבה יותר קשר לחיות עם אכזבה מעצמך ובגידה בעצמך.

אם יש לי פסים זה כנראה בגלל שהגלגלים של המכשיר לא ממש נקיים

וגם הבנתי בכל מיני קבוצות שיכול להחות בגלל הרבה חומר גם

הייתי בטוחה שעשיתי את היחס לפי ההוראות אבל אנסה עם פקק אחד פעם הבאה.

איך את מנקה את הגלגלת? אני לא באמת יודעת איך לוודא שזה נקי כמו שצריך

בעיקרון רואים אם יש עליה סימנים/ אבק

ואם אין אז הכל בסדר

אני שמה חצי פקק בכל מיכל, וזה מספיק לגמרי.

אני מנקה את הגלגלת במים ועושה ניקוי אחרי כל שטיפה.

אני לא מלכת הניקיון, בכלל לא אבל לטעמי הוא מנקה סביר.

מה שכן לא תמיד מספיק להעביר את השואב פעם אחת וצריך לעבור פעמיים שלוש

כלומר לפי ההנחיות אפשר נראה לי יחס של 1:30 אני חושבת.

הוא לא עושה לך סימנים אחרי שאת מעבירה פעמיים שלוש?

היה כתוב שאני ראיתי 5 מ''ל ממה שראיתי

בתופעה בדרימי שלנו, מידי פעם אני מוציאה את הגלגלת ועוברת עם מגבון בחריצים נתקע שם המון לכלוכים

לגבי החומר הפסקתי להשתמש אני ממלאת מים ושמן אתרי או שמני ללין

זה ממילא לא מחליף שטיפה..

ואני שמה שלושת רבעי פקק, באמת ראיתי שאם אני שמה יותר, יש סימנים , ויתרתי על הריח הטוב בשביל רצפה מבריקה ..

יש חדרי לידה של לידות טבעיות... אבל לא זוכרת פרטים

לא דחפו כלום. התעניינו, ניסו להבין את הבחירות שלי וקיבלו אותן. לא לחצו לשום דבר

והבן הגדול שלי הצביע יאיר גולן.

איזה כיף שהכתובת שלו היא עדיין אצלי בבית ובזכות הבחירות שץזכיתי להיות איתו יחד.

מבחינתי- זאת המהות של אחדות.

הצבעתי בעבר לבנט והתאכזבתי קשות (בתקופת ממשלת ה-6 מנדטים).

בעיניי הדיבורים שלו על אחדות הם דיבורים בלבד, כי בסוף בשורה התחתונה הוא מחרים את ראש הממשלה ואת מיליון המצביעים שבחרו בו...

זה באמת זה.

ולגבי בנט אני רואה בו אדם ראוי מאוד, שאכפת לו באמת מהעם. וזה בנוסף לכל הטוב שכבר עשה בשנה היחידה שהיה ראש הממשלה. אני לא רוצה בכוונה להיכנס כאן לטיעונים, יש לי המון מה לכתוב ולענות על כל דבר ודבר גם בעשייה החיובית שלו וגם על העבר וכל מה שמנסים להכפיש, כולל עובדות וחקירה מעמיקה שעשיתי בנושא בכל החודשים האחרונים מכל כיוון אפשרי.

אבל את ההודעה הזו כתבתי כדי להתמקד באחדות ובמה שהרגשתי בלב אחרי ההצבעה, זה הדבר הכי חשוב בעיניי לגמרי.

וגם אני רואה בו אדם טוב.

תודה על השיתוף ותודה לה' על הזכות לחיות במדינה דמוקרטית ולהצביע.

(אני הצבעתי סמוטריץ', אבל התלבטתי אם בכלל לצאת להצביע).

ושזה מה שהלב שלך בחר וזה טוב שכל אחד יצביע, ורציתי להגיד לך בחזרה תודה על מה שכתבת ושזה באמת זכות גדולה לחיות במדינה שלנו ולהצביע.

אבל אז ראיתי את מה שנהפך מהשרשור ואת הכוונות שייחסו לי אחרות וגם את לכן לא הגבתי כי נפגעתי. אבל עכשיו אחרי שעבר קצת זמן חשבתי על זה שוב ולפחות כן רציתי לכתוב לך שההודעה הזאת ספציפית שלך שימחה אותי. וגם סמוטריץ עשה הרבה מאוד טוב, ובעיקר טוב שאת בחרת ומיממשת את זכות הבחירה.

אז אם זה שווה משהו או שכבר הושחרתי לגמרי כי פתחתי ניק חדש לצורך זה (אז יחסו לי כוונות שזה בטח אומר שאני בטוח עם כונה רעה או 'תעמולה') - אם זה שווה משהו אני אכתוב לך שאני לא. ואת היתר פירטתי כבר בהודעות אחרות אז לא אלאה..

לפתוח ניק בשביל תעמולת בחירות כאן בפורום זה מעשה ראוי.

ממש חבל

מזל שלא הצליחה לייצר יותר טראפיק

בשיתוף מהלב. והקטע שבכוונה כתבתי כאן ולא באו"ח כי חשבתי שכאן יש מקום לשיתוף הכנה הזה מהלב ולא יתייחסו בציניות ובמחיקת הדעה של השני. זה מה שחבל באמת.

למרות שראיתי מה שכתבת כבר בבוקר

לא בקטע רע אבל לרשום ספציפית למי בחרת - עלול לטרגר פה שרזורפלצת מאוד לא מאחד גם אם לא התכוונת. מה גם שאני לא רואה עניין לכתוב ספציפית במה כל אחת בחרה

ייתכן ואם היית כותבת את אותם דברים ומשמיטה את הבחירה הספיציפית שלך זה היה נראה אחרת..

והאמת שאמי לא מרגישה שום אחדות ביום הבחירות. לא במצב כרגע כשברור לנו שאם ביבי ממשיך לעוד כהונה - השמאל מתכנן עוד פעם פילוג מטורף. (ולדעתי הוא יקבל רוב למורת רוחם)

המשפחה שלי בואי נגיד חושבים שאין לי בורג בראש ולא יכולה בכלל לדבר איתם, מקומות אחרים מלאים בארס שאני בכלל לא נכנסת אז חשבתי שכאן שזה כמו בית שלי לשיתופים אוכל לשתף ספונטנית.

כי באמת הצבעתי בבוקר והרגשתי את זה חזק ופשוט רציתי להניח את זה איפשהו. את השיתוף הזה, את מה שחוויתי

וכתבתי למי אני מצביעה כדי להסביר שדווקא דרך זה הרגשתי את זה השנה, דרך האחדות הזו שכן כך הרגשתי בשכונה שלי, זה היה מאוד חזק והיה לי חשוב לשתף זה הכל.

האמת שפגע בי העליהום כאן כי לא כ"כ ציפיתי מהפורום הזה שהוא מקום שלי ואוהבת כאן את חברות הפורום ומקבלת אהבה חזרה אבל כנראה שככה זה אם זה נוגע לאחרים במקומות אחרים וכנראה גם כאן יש כלפיי כזה כעס ש'איך היא בכלל מצביעה לו' וזהו. נפסלתי והושחרתי סופית. רק כי חושבת אחרת. זה מצער ופוגע, כל שרשור שלי מתייחסים אליי יפה ואני לאחרות וכאן עשו אותי אויבת האומה ותעמולת בחירות ואיך העזתי לפתוח ניק. כי מה? לא פותחים כאן ניקים חדשים שרוצים לשמור על אנונימיות? ובטח שזה היחס אליי שאני מצביעה אחרת אז מחקו אותי סופית.. ואיך עשיתי תעמולת בחירות אם בסך הכל כתבתי מה חוויתי ועוד כתבתי שכל אחת תצביע לפי הלב שלה העיקר שנהיה באחדות.עושה לי כזה צער הדבר הזה. אוף

אם כי הוא ממש לא הבחירה שלי

זה לא העניין

אלא כי דווקא פה אם תשימי לב השיח הזה של בחירה ספציפית לא נכנס וכנראה שלא בכדי. יש בזה משו מפלג ויש מיליון דעות וזה בעצם לא שונה מכל מרחב ציבורי אחר רק שפה לא מעלים את זה בכלל ולדעתי טוב שכך

מכל מקום חיבוק♥️

ולעשות עליה כזה עליהום בפרהסיה. אני מקווה שאני לעולם לא אגרום הרגשה כזו לגולשת אחרת. שבסך הכל כתבה את הלב שלה ושיתפה. ושוב אין לי מקום אחר לשתף וזה פשוט עלה בי והרגשתי צורך לשתף איפשהו חוויה אישית זה הכל.

אבל לכתוב לי שזה לא ראוי, שאני עושה תעמולה, שטוב שאין לי טראפיק, ועוד אחת ועוד אחת. לא סבבה. לא סבבה ונפגעתי. אני מוחלת מראש לכולן זה לא העניין, אבל זה פשוט ציער אותי וביאס אותי נורא.

לא משנה מה לא צריך לפסול אדם שחושב אחרת או שמשתף חוויה אישית.

ותודה על החיבוק, נותן קצת חום בתוך כל זה.

וה' יראה ללבב.

הודעה בפורום היריון ולידה שאין לה שום קשר להיריון ולידה, מניק חדש שאין לו היסטוריית הודעות ושמפרטת באיזו מפלגה בחרת -

זה לא סבבה. זו תעמולת בחירות.

אני לא מכירה אותך ולא פוסלת אותך אלא את מה שכתבת, יכול להיות שזה היה בתמימות אבל זה לא ראוי. ואין שום קשר לדעות שלך. גם אם היית בוחרת ט', ג' או רחמנא לצלן יאיר גולן זו היתה תעמולה והיא היתה פסולה.

חייבת לשתף דוקא כאן? תעשי את זה מחר.

עבר עריכה על ידי ונכון בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 20:27

ורוצה לכתוב במקומה משהו אחר לגמרי, בעיקר כי רציתי ללמוד מ @דיאט ספרייט ואז הסתכלתי שוב על ההודעה הפותחת שלי והבנתי שאולי באמת יכול להשתמע ממנה תעמולה כי כתבתי את האותיות של הפתק ככה מפורט או בצורה כזו, אולי לכן זה הובן ככה, לא יודעת, אבל רוצה לבחור לקחת על זה אחריות ולהגיד שכנראה אולי לא כתבתי ברור ואולי כתבתי בצורה שמשתמעת לא טוב ולא נכון. אז מצטערת על זה, באמת שהתכוונתי רק לשתף חוויה אישית פנימית והדרך של המפלגה עצמה היתה חלק מהחוויה עצמה ומה שהרגשתי ופשוט התרגשתי כי הייתי רגע אחרי ההצבעה והתחושה הזו מילאה אותי אז ככה כתבתי גם. התכוונתי רק לשתף ורק להתייחס למימד האחדות שהכי חשובה.

וגם למדתי מזה בזכותך @דיאט ספרייט שכשנותנים הכרה כזאת זה עושה אפשרות גם להביט שוב רק בזכותך שנתת לי את ההכרה הזו פתחת לי פנאי בנפש כנראה להסתכל על זה ככה והפעם עם לקחת אחריות עליי ועל הטעויות שלי אם היו. אז תודה לך גם על זה.

ועוד משהו אחרון לך אפונה ולאחרות - אני אפילו לא יודעת אם כשכתבתי שנפגעתי אני בעצמי פגעתי במישהו בעצם זה שכתבתי שנפגעתי ממנה? לא יודעת ואני מתחילה להיכנס לתסביכים שלי עם זה שלא ארצה לפגוע אבל רק רציתי להביע את זה שזה ציער אותי פוגע בי אבל די לא משנה, מאחורינו.

סליחה גם על זה וגם אם מהצד שלי סליחה גם פגעתי במישהי. תדעו שביקשתי רק טוב לכל אחת אחרי שאמרתי מחול וואלה רק רוצה שיהיה פה טוב זה הכל.

הגבתי בשמחה ובשיתוף מהצד שלי.

(כלא מצביעת בנט)

כשעלה חשד- שבעיניי הוא לגיטימי- באמת שמחתי שאין טראפיק- כי אין מקום לתעמולת בחירות.

עכשיו אני מבינה שטעיתי ואת אחת מאיתנו (וגם אם לא היית אחת מאיתנו, אם מדובר בשיתוף ולא בתעמולה בוודאי שיש לזה מקום ומרחב כאן) ולכן אני מבקשת סליחה.

מקווה שתמצאי מקום לסלוח ❤️

הצטרכתי לקרוא פעמיים כדי לתת למילים שלך לחלחל פנימה ולרפא קצת את העלבון והפגיעה שהרגשתי קודם. אני ממש ממש מודה לך. ממש.

את מרגשת אותי, ובדיוק כתבתי לך גם הודעה ברגע הזה למה שהגבת למעלה ואז קראתי את ההודעה הזו שלך.

תודה שאת מאמינה לי. תודה שלקחת אחריות על הפגיעה ונתת לי הרגשה טובה של הכרה ותיקוף לפגיעה. ותודה שנתת גם תיקוף שאם זה שיתוף אישי יש מקום בהחלט לכך, וזה באמת מה שהיה. ותודה שאת כזו כנה ועם ענוה שאני יכולה ללמוד ממך על המקום הזה גם להגיד סליחה טעיתי וככה לכתוב את זה ולתת למישהי שם בצד השני להרגיש נעים בלב. זה עשה לי ככ טוב אז אפילו רק מההודעה הזו שלך היה שווה לי הכל ולפתוח את השרשור הזה בכלל. תודה לך 🤍

(ואני תמיד נוהגת להגיד מחול מחול מחול אם נפגעתי כי אני מפחדת שלא תהיה קפידה חו למישהי בגללי, אני עושה את זה תמיד, אז גם כאן ישר אמרתי שזה מחול וזהו. ולך בטח שאין עניין לסלוח כי אין לי בלב שום דבר לסלוח עליו אלא רק הכרת תודה לך ממה שעשית, את אישה השראה.

אני אישה רגילה לגמרי

והמילים שלך חיממו את ליבי מאוד ❤️

כתבתי בכל ההודעות שאני בכוונה לא נכנסת לכל הטיעונים וההסברה (ויש לי באמת המון, אבל לא הרגשתי שזה המקום ולא בכלל מה שרציתי להעביר מהחוויה שלי אז בכלל לא כתבתי את זה.)

הרי אם הייתי עושה 'תעמולה' הייתי יכולה לכתוב את כל ההסברים ועוד, אבל זה פשוט לא היה שם ולא שם כי זה לא.

ומצער שדווקא מהמגזר שלי אני הכי פחות הרגשתי היום אחדות בסוף. דווקא מכל השכנים החילונים שראו אותי עם מטפחת ענקית ולבושה כמו דוסית הרגשתי את כל האהבה והאחדות מה שהתחלתי לפרט בשיתוף הזה שלי. הכי ריגש אותי שכן מבוגר רוסי חילוני לגמרי שכמעט דמע כשדיברנו וכל המחיצות לא קיימות יש רק יהודים וזהו. אז עוד יותר ציער אותי שדווקא פה (וגם במשפחה שלי, חוץ מבעלי) זה היחס אליי.

וגם הסברתי לך למה.

אם מישהי אחרת שהגיבה לך תרצה לפרט - אולי תביני. אני כתבתי רק את מה שנראה לי בהגיון שלי

והאמת זו בדיוק הסיבה למה לא כדאי להחכנס לזה בפומבי. רבים וטובים מאיתנו נכוו..

טעיתי לחשוב אחרת

אני אחת מכן. עם ניק חדש כי לא רוצה שישייכו לניק המקורי, כתבתי מהלב על ההרגשה שלי ועל האחדות וככה לקרוא את שיוך הכוונות לתעמולה? ואיפה יש כאן בכלל תעמולה? כתבתי שכל אחת תצביע למי שמרגיש לה נכון העיקר שנהיה באחדות.

אפילו שהבוקר הגעתי למסקנה שאין קטע להצביע

זה נקרא פיצול אישיות ? 😆

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

זה היה לפני שנה וחצי.

אחרי הלידה הסכימו להישאר בחדר לידה יותר משעתיים (בהשוואה למקום אחר שרצו להעיף אותי בלי להחליף בגדים אפילו)

אווירה רגועה,

מה שביקשתי מיד קיבלתי (אוכל בשעה שהיא לא הארוחה, שמיכה, דברים לתינוק)

ביות מלא 2 בחדר

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

הלידה בשערי צדק הייתה ממש טובה, האשפוז ממש לא נעים. הייתי במחלקה רגילה, אולי הביות מלא יותר נעימה. בערך מכל היבט אפשרי סבלתי שם מאוד.

עין כרם בביות מלא האשפוז היה טוב אבל אמרת שלא רלוונטי. הייתי בודקת את הר הצופים אלא אם כן את רוצה ביות מלא ואז אולי שערי צדק יותר בסדר

אז לא יודעת להשוות לאחרים.

אבל הייתי מאוד מרוצה מהכל.

מיילדות מהממות ומקצועיות.

באשפוז הייתי בביות מלא - מחלקה ד1. מחלקה חדשה ונעימה מאוד. וגם שם הצוות היה מקסים.

כנראה שהייתי ממליצה על הר הצופים

ילדתי רק בעין כרם אבל מהסגנון של זה יותר תואם בתפיסה במיילדותית גם לפי מה שראיתי כשעשיתי הכנה ללידה בהר הצופים

גם מבחינת מגזרים הם דיי מקפידים כמה שאפשר על שיבוץ יולדות תואם (ערבים, חילוני, דתי..)

בשערי צדק הייתי פעם אחת במיון מילדותי, היה צפוף ותקוע, הצוות בסגנון דתי אז לא יודעת אבל נתן לי הרגשה יותר בטוחה והם היו נחמדים, אבל לא יודעת איך זה בזמן לידה ובמחלקות היולדות..

בשניהם היו מיילדות מהממות ממש ומחלקה די על הפנים

ב2 הלידות הראשונות שלי ילדתי בביקור חולים (אני לא חרדיה, אבל סיבותיי עימי). בלידה הקודמת הייתי ממש בדילמה. בסוף ילדנו בשעצ בגלל סיפורים שהיו נשמעים לי קשים מבחינה רפואית על עין כרם. הלידה שלי התחלקה ל2- פעם אחת הגעתי ואמרו לי שאני בלידה, הזעיקו את בעלי שהיה בעזה-אבל כשהגיע הצירים הפסיקו. ככה ביליתי עם פתיחה 5 ימים עד שהלידה התחילה שוב. בפעם הראשונה כולם היו מדהימים!! היו איתי ממש, כשבעלי הגיע עם מדים נתנו לו אפילו להתקלח במיון יולדות ולהחליף בגדים. כל הצוות היה מקסים- אבל--- לא היה עומס. בפעם השניה שהגענו לא היה מיטות במיון יולדות, והיה מזעזע. אם זה היה אפשרי לא הייתי מגיעה בידיעה שאני בפתיחה 4 מההתחלה, הייתי בורחת להדסה. הייתה חוויה קשה מאוד, למרות שהגעתי ממש בלידה (והתינוקת המתוקה יצאה אחרי שעתיים מרגע שהגענו) לא התייחסו, ואם אמא שלי לא הייתה מתערבת הייתי יולדת פשוט במיון יולדות. בדיעבד כשדיברתי עם חברה שעובדת בעין כרם והר הצופים-זה יכול לקרות בכל מקום. מאז שביקור חולים נסגר, ומאז שירושלים וסביבותיה צמחו וגדלו יש עומס מטורף, שיכול להיות בעל מקום. שמעתי המון מילים טובות על הר הצופים, אבל הבנתי שכמה שפחות עמוס שם-בסוף כן אפשר ליפול על יום עמוס והחוויה גם שם תהיה קשה... שמעתי טיפ מחברה שלקחה דולה כדי שבים השאר תתקשר לפני ההגעה לביהח לכל האופציות לברר כמה פחות עמוס... לא יודעת אם רלוונטי, אבל שווה לדעת מראש שזה יכול לקרות בכל מקום

על הר הצופים

שע"צ אני אישית פחות נהניתי

אבל חברה שלי עכשיו ילדה שם והייתה מרוצה

היו לי חוויות ממש טובות

(אין שם ככ אפשרות ללידת מים, אז אל תבני על זה)

הייתי מאושפזת בביות מלא, מחלקה נעימה, מתוחזקת, קצת קטנה.

צוות אחיות מדהימות, מילדות מיוחדות.

אין בעית חניות לעומת עין כרם

ועדיין עין כרם לוקח בפער..

מיילדת מדהימה, חדר ענק פרטי באשפוז, צוות מדהים, אחד אחד.

בפעם הראשונה שהייתי שם הגעתי עם תינוק בידיים... וכשהעלו אוצי למחלקה קלטתי בזוית העין בריכה באחד החדרים. המיילדת ראתה שאני מסתכלת אז אמרה לי: פעם הבאה תגיעי בזמן ותלדי בבריכה.

(בפעם הבאה עברתי שם הפסקת היריון, ובפעם שאחריה הגעצי ל20 דק' האחרונות. אבל אולי עוד יסתייע).

נורא נורא נורא רציתי, וגם אמרתי להם...

אמרו לי שיהיה אפשר, וכו

וכל הזמן דחו אותי, רגע צריך יותר להתקדם וכו

וכשהגענו לפתיחה 8 אמרו לי: "מה? תוציאי מיילדת במיוחד בשביל זה מהבית בערב שבת? וחוץ מזה עד שנמלא את הבריכה את כבר תלדי..."

הייתי שם שעות... יכלתם למלא לפני..

בכל מקרה הדולה שלקחתי ללידה הבאה, אמרה לי שהיא ליוותה המון לידות בהר הצופים, והיא יודעת שלא באמת מאפשרים שם לידת מים כמעט.. רק אם הכלללל ממש מסתדר להם עם הלוז וכו

בעין כרם לעומת זאת הגעתי בשיא העומס, היה מפוצץ, וילדתי לידה מהממת במים.

לא יודעת איך שערי צדק.

אני תכננתי ללדת בעין כרם והייתי שם פעם אחת במיון ובסוף ילדתי בהר הצופים.

היתרון בהר הצופים שיש כניסה ישירה למיון יולדות וחניה ליד לנשים שבאות ללדת. המיון חדש וגם החדרי לידה משופצים. קיבלו אותי ממש מהר ב2 הפעמים שהייתי שמה וטיפלו בי מהר.

מה שכן התנאים של האשפוז לא משהו-שמו אותי במחלקת יולדות א- ביות חלקי. לא יכלתי לבחור כי הייתי אחרי קיסרי ובשבוע של פגות מאוחרת שצריך השגחה. והייתי בחדר של 3 מול הדלפק של האחיות שאין שירותים בחדר. כל מי ששמו אותה במיטה האמצעית ביקשה לעבור..

הצוות היה טוב!

רק הייתי צריכה להגיע למיון מילדותי באמצע ההריון,

הלכתי לשערי צדק,

אמאלה זוועה אני עדיין בטראומה,

לא יודעת איך זה בבתי חולים אחרים אבל מקווה שיש מקום יותר טוב.

הכל ישן, צפוף, בלאגן מטורף,

מלא יולדות יושבות במסדרון,

לא היה שם אף איש צוות שהרגיש לי שהוא יודע מה הוא מדבר,

ממש הרגיש לא מקצועי,

שחררו אותנו בסוף בלי שום הנחיות להמשך (צירים מוקדמים וקיצור צוואר...),

הרופא בקופה היה בהלם שלא נתנו שום טיפול והנחיות, ואני מאיפה אני אדע בהריון ראשון מה משמעות של קיצור צוואר ומה נחשב לא תקין...

ממש הרגשתי חוסר מקצועיות ולא הייתי רוצה ללדת שם.

אני כן יודעת שמלא אוהבות שם, מרגיש מאד 'בבית' באמת כולן שם דתיות וחרדיות גם בצוות.

לאחת הבנות. משהו מנצנץ כזה לשבת.

הגיע ממש אחלה, הקישוטים לא התפרקו למרות שממש חשבתי שאין סיכוי שהם ישרדו. שנה אחרי הבת שלי עדיין לובשת את זה לפעמים בשבתות וזה נראה טוב ונוח.

לא ניסיתי לכבס

בסך הכל הכללי חוויה טובה, כמובן שיכולות להיות נפילות. הן לא עמידות במיוחד( או בכלל) אבל גם נעליים מהארץ לא תמיד עמידות אצלנו.

מה שהכי טוב זה שמאוד קל להחזיר, אז אפשר להזמין כמה, למדוד, ולהחזיר מה שלא טוב.

החזיקו משהו כמו חודש, ואז נהיה חור בסוליה

תזמיני והכי הרבה לא יתאים אז תחזירי

לא סניקרס,בובה בעיקר לשבת

אני ממש מקפידה לא לקנות סקוטצ'ים,כל שאר הסגירות לא מפריעות לי.

מה שנוח לי זה המבחר שיש.

רובם המוחלט היו נוחות ולא סוליות קשות.

הנעל האחרונה בובה שהזמנתי הגיעה מעוכה אבל על הרגל זה הסתדר.

דווקא עכשיו קניתי לארוע לכל הבנות ולי יצא ממש טוב.

שקניתי בארץ

הם מחזיקות מעולה בנתיים. לא בשימוש יומיומי, אבל כן פעמיים בשבוע לפחות

סנדלים לא החזיקו כל כך והרצועות נקרעו..

לא מעוכות בכלל, הגיעו עם נייר דחוס בפנים כזה..

הן לא הדבר הכי איכותי בעולם.

לילדות לא יודעת אם הייתי קונה כנעל רגילה. כנעלי שבת הן מילאו את הפונקציה די מעולה. (נעלי בובה וכדומה).

היו פעמים שסקוצ' נשחק מהר.

האמת זה מעניין- ככל שהמידה היתה יותר קטנה נתקלתי הנעל יותר איכותית.

נעלים לי מחזיקות סה'כ יפה אבל הסוליה מאוד דקה. לרוב מזמינה מידה קצת מעל ומכניסה בפנים ספידה כדי לא להרגיש שאני הולכת על סוליה כ''כ דקה.. יש לי גם כמה זוגות אז זה לא שאני הולכת על הזמן עם אותה נעל. כנעלי מרכזית לא הייתי מסתמכת על נעלים משיין אלא על משהו קצת יותר יציב ובריא לרגל.