תמיד יש לאנשים מה לומר

להשליך עלייך

לבקר

(דרך אגב. גם את נפלת בפח הזה- למה היית צריכה להכניס ביקורת על מי שכן שולח? תחשבי על זה)

פשוט תסנני.....

אם את בטוחה שזה מה שטוב לכם זה נפלא

הוספתי שמכורח המציאות זה מה שנהיה כביכול, ומי שלא בתלם" הוא מוזר ובעייתי.

התכוונתי שזה קורה פה בארץ על אוטומט בדרך כלל. וכי צריך.

לדעתי כל אחד עושה מה שנכון לו ולמשפחה שלו,

וכל ביקורת נגדית שבאה להתריס ולהתנשא זה מעצבן.

לשלוח בגיל 3 חודשים

ישר לצאת לעבוד בחוץ

כשהגדולה שלי נולדה חזרתי לעבוד אחרי שנה כי הרגשתי שמיציתי את הבית ואז יצא שלקח הרבה זמן עד שהגיע השני ואחריו כבר לא חזרתי לעבודה כי ברוך ה למדתי ואז הגיעו כמה די ברצף וטוב לי ככה בבית. ואני מאושרת אבל לסביבה זה כנראה קשה לקבל.

ועכשיו כשהקטנה כבר קצת גדלה אני חושבת על להתחיל לעבוד קצת במינון נמוך ממש אבל בנתיים זה עוד לא ממש התממש..

הייתי עושה את זה בשמחה, פשוט תענוג, הכל בקצב שלנו.

אני הכנסתי עד עכשיו לטט"ח והאמת שלא יודעת מתי את השלישית אכניס, ממש תלוי באופי שלה ובמה שארגיש שצריך...בקיצור מחזקת אותך, זה טוב להם, זה בונה בהם ביטחון ועצמאות ובאמת הנורמה כבר היא להכניס למרות שהמסגרות בגילאים הקטנים התחילו מהצורך לצאת לעבוד ולא מצורך של הילד

תגלו לי את הסוד, איך זה מתאפשר עם החזקת בית? הכנסה גבוהה של הבעל? עבודה צדדית של האישה? מצטמצמים מאוד?  

זה חלום שלי! ילד ראשון, בעל סטודנט, ולא רואה איך זה מתאפשר במציאות.

כותבת בכוונה מאנונימי, כדי שלא יזהו... 

הלוואי להיות בבית עם הילדים! אבל בעלי מורה וכידוע זה לא מחזיק בית עם ארבעה ילדים...

עשינו חישוב כמה הוא יצטרך לעבוד בשיעורים פרטיים כדי שאני לא אצטרך לעבוד וזה כל יום כל היום! וגם זה בתקווה שבכלל יהיו לקוחות. ואז הילדים גדלים בלי אבא... אז מה עדיף?

עומדת לשלוח את הקטנה למטפלת בגיל 4 חודשים וחצי וזה גומר אותי... צריכה להכניס בספטמבר כי אחרת לא יהיו לי מסגרות גם אם אמשוך עוד את החל"ד..

להישאר איתה בבית עוד חודש

ולשלם על חודש אצל מטפלת כדי לשריין את המקום

או אפילו לשלם על חודש שלם ולשלוח רק לחצי השני

מה שיסתדרלכם כלכלית

זה בטוח הרבה, אבל אם חשוב לך ויש אפשרות להאירך עוד טיפה - בטוחה שכל יום איתך בבית יהיה לה מתנה

רק שאני אצטרך לחזור לעבודה כי בסוף זאת עוד הוצאה... ולמטפלת חשובה הדרגתיות בימים הראשונים ויש חגים באמצע אז אני צריכה לקחת את זה בחשבון, אני לא אוכל לעשות את זה אחרי שאחזור..

אולי אני אשים בתחילת השנה לחצי יום ואז נתרגל לאט לאט, ואני אחזור לעבודה אחרי החגים. אבל כל מחשבה על זה מעציבה אותי😔

אין ברערה לצאת לעבוד ולשים במסגרת וזה בסדר גמור זה לא רע. אבל אם יש אפשרות וזה טוב לאמא אז זה ממש בסדר לבחור להשאיר בבית נראה לי שזה מה שהפותחת ניסתה להגיד.

לגבי איך זה מתאפשר?

אז אצלי בעלי ממש לא מרויח משכורת גבוהה אלא ממש סטנדרטית וממוצעת.. אבל נניח לא משלמים שכירות או משכנתא ולא חיים בצימצום אבל גם לא חיים בפזרנות. מחשבים את ההוצאות ומחלקים אותם שיתפרסו על פני השנה כולה.. מרשים לעצמנו פינוקים אבל פשוט מחושבים כלכלית ומסדרים את זה שיסתדר לנו..

וזה גם די נדיר.. ברוך השם שזכית

הוצאות על הדיור הן ההוצאות הכי גבוהות שיש למשק בית..

ולכן, אפשר להצטמצם אולי.. אבל עוד משכורת זה ממש משמעותי, כשלרוב לפחות מחצית ממשכורת אחת, ולרוב יותר ממנה, הולך על שכירות/ משכנתא

אנחנו ברוך ה יחסית קרובים ללקיחת משכנתא נמצאים בתהליך כלשהו ואכן זה מתחיל קצת להלחיץ אבל בעזרת ה בטוחה שהכל יסתדר.

כרגע אם אצא לעבוד זה לא משתלם לי בכלל בכלל אז מנסה לפתח לעצמי עסק כלשהו שיאםשר לי לעבוד ולהכניס בכל זאת..

אני לא יגיד שזה פשוט וקל

אבל לגמרי אפשרי כשזה חשוב לנו

ויש שני ילדים צפופים, אז המשכורת שלה הולכת כמעט כולה למעון (כ6000 שקל בחודש).

אם יש רק ילד אחד בגיל מעון והמשכורת של האשה יותר קרובה לממוצע 

(אגב, זה לא מדויק. כי היא מפסידה בינתיים פנסיה וקרן השתלמות אבל נניח את זה בצד רגע)

אבל אגב, קרן השתלמות ממש לא כל אחת מקבלת.

ההפסד הוודאי הוא וותק, פנסיה ורזומה מקצועי

הכנסה טובה של הבעל בלי עין הרע.

וצדדית שלי.

מחושבים, אבל לא מצטמצמים.

מה יהיה עם יותר ילדים?

לא יודעת להגיד לכן.

הלוואי שיתאפשר

זה מצריך משהו מכל מה שאמרת.

או שהבעל מכניס משכורת גבוהה

או שמצטמצמים או שהאישה עובדת בהכנסה צדדית

כמו זוגות שחיים שנים כשהבעל אברך... איך מסתדרים?!

אם יש יותר מילד אחד בגיל מעון לפעמים זה לא כהז הבדל, גם ככה רב המשכורת של האישה יוצאת על מעון...

ואז חוסכים את ההוצאה הזו.

זה מאוד תלוי באיזור מגורים, רמת חיים ועוד...

גם אני תמיד הרגשתי שאני צריכה להתפדח מזה שאני "לא עובדת" ו"רק" בבית עם הילדים..

אפשר לשאול בני כמה הילדים שלך? את לא חייבת לענות

אפשר לענות בתשובה קצרה וענינית, בלי לתת הסברים.

לא צריך לתת לאף אחד דין וחשבון על דרך חיים.

גם אני עושה בחירות יוצאות דופן ולא מתרגשת משום שאלה/ ביקורת/ דחיפת אף

שכיף לך להיות איתם

שזה סבבה לכם כלכלית

מדהים

אם זה בא ממשפחה, אז כן, הרבה פעמים קשה להתעלם ודורש הסבר אפילו קצר.

אבל אם זה סתם אנשים זרים או חברות, להתעלם לגמרי, בהרבה פעמים אלה ששואלות בתוך ליבן היו רוצות גם ומתעניינות איך זה מתאפשר. (כמו שכאן שאלו איזה מתאפשר כלכלית).

בסוף אם בעלך זורם עם זה, זה לגמרי שלכם!!!

אז אפשר להסביר להם בנועם, כדי לכבד אותם.

אבל גם אם דעתם שונה, זה לא אמור להשפיע על ההחלטה. אפשר לכבד ולהשאר בדעה שונה.

אם טוב לך בבית תשארי. אין צורך להתקיף חזרה

ונגיד בעיניי עדיף לצאת לעבוד גם כשהעלות גבוהה. זו רק דעתי.. 

אני חוזרת לעבודה באותו יום שנגמר חופשת הלידה, יום לא פחות.

את חושבת שלא מעירים/ מרימים גבה?

המון.

מה אכפת לי. שכל הגבות יישארו תקועות למעלה ואני אעשה רק מה שעושה לי טוב🙂

אין כמו להיות עם הילדים בבית!!! גם למשפחה, גם לאימא, גם לילדים!!! מזכיר לי סיפור שהעליתי פה פעם...

אני דווקא חיה בחברה שזה כן מקובל ב"ה, וזה מדהים בעיניי!!

תמשיכי לראות נחת מהמתוקות

התינוקת, ומרגישה כל פעם כמה זה לא בתרבות שלנו להשאר בבית לגדל את הילדים ולא לעבוד... האמת בא לי להשאר איתה עוד אבל אין לי ברירה, תיכף כבר לא אוכל לעמוד בזה כלכלית ... היא בת 9 חוד.

אחותי, תעשי מה טוב לך, שימי קצוץ על כולם , כל עוד זה מתאים לך מרים אותך, ממלא אותך 💓

וגם כי באמת יוקר המחייה וכו

ועוד סיבות

זה מצריך הרבה מההורים

שמחה שטוב לך בבחירה להישאר איתם בבית,

אבל זה ממש לא בהכרח או זה או להשתעבד.

(ואני לא מקבלת את המונח 'כורח' יש אילוצים ויש תקופות, אבל כדרך חיים יש לנו בחירה איך לחיות)

אני עובדת משרה מלאה+,

עובדת פעם או פעמיים בשבוע מהבית, בימים האלו גם מפזרת וגם אוספת, מכינה צהריים ומארגנת את הבית לפני שהילדים חוזרים.

בעלי גם עובד פעם בשבוע עושה כנ"ל, וביום חמישי עובד פחות שעות על חשבון המעסיק אז הוא יכול לפזר ולאסוף בנחת.

נשאר רק יום או יומיים לפזר ולצאת לעבודה ולאסוף מהעבודה ואנחנו מתחלקים אחד מפזר השני אוסף.

הילדים מקבלים המון תשומת לב או ממני או מבעלי,

לא מתעסקים סביב ארגון הבית כי הוא די מסודר. ויש אוכל מימים אחרים.

שנינו מרוויחים יפה,

אני בתפקיד ניהולי בכיר, נהנית מהעבודה והאתגרים.

מאריכה חופשות לידה עד קרוב לגיל שנה, שולחים למסגרות פרטיות.

ואנחנו לא מקרה יוצא דופן. יש המון משפחות שככה מתנהלות, בציבור הדתי/ חרדי נתפס שנשים או עובדות במקצועות עם הכנסה נמוכה או נקרעות מ5 בבוקר ואח"כ מהעבודה ישר לתפעול הבית.

לא יודעת מה השיקולים של מי ששואל אותך על הבחירה הזאת.

אבל גם צריך לשים לב שלוקחים בחשבון שיקולים כמו אופק וקידום תעסוקתי.

אם זה לא מעניין אותך כי ממילא את רוצה להיות עצמאית ויש לך מספיק נסיון ולקוחות אז אחלה,

אבל אם את מתכננת להיות שכירה אז בלי תכנון את עלולה למצוא את עצמך נאבקת להיכנס ולצבור ניסיון בתחומים עם פוטנציאל הכנסה גבוה מול צעירים אנרגטיים חסרי דאגות או מתפשרת על עבודה עם הכנסה נמוכה שאת לא אוהבת, או בקיצור: להשתעבד.

אבל לא חייב פיתוח תוכנה, זה תמיד ליבת ההייטק אבל יש מלא מקצועות במעטפת

כמו ניהול פרוייקטים, ניהול מערכות, כל תחום המערכות מידע ודאטה אנליסט.

אשפר ללמוד הנדסת חומרים, הנדסה תעשיה וניהול וכד'.

אבל בסוף משכורת טובה זה לא דווקא מקצוע, כל תפקיד ניהולי מאפשר גמישות עם משכורת גבוהה. זה בא ביחד. כשאתה בכיר אתה דורש את מה שאתה רוצה ונותנים לך כי צריך אותך.

זה אומר גם לתכנן את שעות העבודה איך שנוח.

תפקיד ניהולי בכל תחומי המטה כמו שרשרת לוגיסטיקה, כספים ומשפטי, שיווק יכול להיות רלוונטי ולא רק בחברות הייטק.

כלל אצבע: תחום שמזוהה עם נשים השכר בו יהיה נמוך מתחום גברי או מעורב.

(היום תחום הכספים והמשפטי הוא תחום מאוד מעורב)

יש עוד מקצועות מאוד נוחים

למשל אני עובדת במקצוע פרא רפואי במשרה מלאה

יש לי גמישות איפה לעבוד וגמישות מלאה בשעות

והמשכורת ממש סבירה וטובה בעיני, בעז"ה כשהילדים יגדלו אני אוכל להרויח יותר כי כרגע בוחרת מקום שמאפשר גמישות

גם בעלי עובד במקצוע בריאותי נוח ונעים

ממש לא מרגישים משועבדים לעבודה

אני חושבת (לזאת שמתלבטת) שתחשבי מה חשוב לך ומה הצרכים שלך ולפי זה תדעי להתמקד

התייחסתי לשילוב של נוחות עם משכורות גבוהות שזה בהייטק או בתפקידי מטה ניהוליים.

יכול להיות שיש עוד מקצועות שאפשר להיות בהם שכירים עם גמישות ונוחות ומשכורת סבבה וזה תלוי בעדיפויות.

ויש גם את כל תחום העצמאיים שזה בכלל עולם שלם עם יתרונות וחסרונות שיש שם פוטנציאל גדול.

יש עוד ענפים ששווה להשקיע בהם מחשבה כמו נדלן, ביטוח, אנרגיה, בנקאות. אבל בטווח הארוך ההייטק כן עוקף אותם לדעתי.

גם בענפים פחות מבוקשים אפשר למצוא תפקיד או נישה טובה, אבל מי שמתאים לו כבר יודע את זה ולא צריך להתלבט על התחום.

אם לא, מבחינתי זה לא נחשב לגמישות בשעות.

אני עובדת בתחום אחר, מתחילה על הבוקר באיזור 6 כדי לסיים בשלוש.

אני מתחילה בשמונה ועדיין מסיימת בשלוש...

וגמישות אני מתכוונת שאני יכולה לצאת באמצע יום אם צריך ולהשלים ביום אחר

זה לא בכל תחום

בסוף לעבוד שעות קבועות כל יום זה שוחק ולא משנה מתי מתחילים ומסיימים.

גמישות זה שאני יכולה להחליט בבוקר שהיום אני עובדת מהבית בגלל סיבה כזאת או אחרת, או מחליטה לעבוד כמה שעות לעשות ביום מסויים ומתי ולכן לא צריכה לקחת חופש גם עם כל הבוקר לא עבדתי.

למשל בערב ט' באב עבדתי מהבית אבל לא רצוף והילדים היו איתי,

בט' באב היה לי משימה דחופה יחד עם שעתיים בשישי וקצת במוצ"ש זה הסתכם ליומיים אפקטיביים ולא הצטרך לדווח חופש.

וגם אתמול הייתי כל היום עם הילדים. שילמתי לבת ה9 להעסיק את הקטנים כמה שעות בבוקר ואח"כ יצאתי איתם לפעילות בפארק ותוך כדי כן היו טלפונים דחופים אבל בסוף יכלתח לכבוד מהפארק ולא מהמשרד.

אז זה נוח שאני יכולה לבחור לשלב עבודה כשאני עם הילדים או לא לעבוד בכלל או לעבוד רק מהמשרד בלי ילדים.

בסוף זה משתלם.

הרבה פעמים גם כשאני עם הילדים אני יכולה לשים אותם לשעתיים באיזה פעילות ולהתפנות למשימה שאני צריכה לסיים באותו יום ובכלל לא צריכה לבקש או לדווח למישהו מה החלטתי לעשות ומתי. וזה מציל לי את כל היום שחוץ מהשעתיים האלו יכולתי גם להיות איתם בנחת וגם לא לקחת חופש ולא להיות תלויה במנהל שיאשר או לא יאשר את זה.

למעמד כזה בעז"ה צריך ניסיון, שזה מראש אומר וותק והתמדה, להיות טוב, לעבוד בחברה שמאפשרת את זה..

זה מכלול של נסיבות שמאפשרות 

שמחה בשבילך שנח לך ככה

ומסכימה עם זה ששעות קבועות יכול להיות מאוד קשה

אני עושה כל מאמץ כדי שהשעות שלי לא יהיו קבועות 

יש ימים שאני יוצאת יותר מוקדם ומגיעה יותר מאוחר

לעתים גם על חשבון שעות עבודה

אחרת - אני נשחקת ממש 

במיוחד אם מתחילים בגיל צעיר 

כשמתחילים בגילאים יותר בוגרים, זה קשה 

כי המשפחה והילדים ובלת"מים.. אבל אף אחד לא נולד מנהל 

כדי להיחשב סניור,

וזה לא לא גמיש בעליל, אבל זה כן דורש השקעה.

בגיל צעיר יש כוח להשקיע.

אבל מה זה שכר טוב/ סביר בעינייך?

מופנה גם ל @אמאשוני 

אם את רוצה אז בפרטי

אבל משכורת טובה היא משכורת שאנחנו מצליחים לחיות ברמת חיים טובה (בעיני כמובן, לחלק מהאחרים היא בטח תחשב נמוכה)

כולל חוגים וטיפולים בפרטי למי שצריך וקצת מותרות

וגם לחסוך קצת כל חודש

אני לא רוצה ולא צריכה יותר מזה

יש תחומים שמתחילים נמוך סביב 8-10 ואז השכר מזנק לכיוון 15-20 ועולה בהדרגה ל25. עם תוספת ניהולית מתייצב סביב ה30 לאחר עשור בערך.

יש תחומים שבהם מתחילים ב 15 ועולים עם השנים. אין עליה מסויימת זה תלוי תקופה גם אבל אפשר להגיע די מהר ל25 ויש את ההייטק הד קור שמפתח ותיק מרוויח 35-40. כרגע הסכומים קצת ירדו בגלל המשבר אבל זה זניח ויגיע לשכר הזה די מהר.

משרה ניהולית כמעט בכל תחום אחרי ניסיון של עשר שנים השכר הוא סביב ה30. כמובן שאפשר לשאוף גם ליותר אבל זה לדעתי כן פוגע באיזון בית עבודה כי זה מצריך זמינות הרבה יותר גבוהה ולעבוד לפי שעון של מדינות שונות (לא רק ארה"ב) וכולל טיסות לחו"ל וזה כבר פחות נחמד כשיש ילדים קטנים.

לרוב לפי נתוני שכר שאני רואה אצל נשים בגילאי 30-40 שמעוניינות בפיתוח קריירה במשרה מלאה, השכר הוא סביב ה30 במרכז הארץ. בירושלים ובעוטף המרכז השכר קצת יותר נמוך.

בתחום שלי בראיית חשבון השכר מתחיל נמוך ואז מזנק ואז ממשיך לעלות בהדרגה. הכניסה לתחום מצריכה השקעה רבה זה לא דבר של מה בכך, והרבה נשים דתיות וחרדיות עושות את כל התהליך המפרך ואז כשמגיעים לרישיון נתקעים על משכורת של בקושי 15 וזה קורה רק כי לא מוכנים לעבוד בשום מצב אחרי 16:00.

וזה לא קורה רק בראיית חשבון זה קורה בהרבה מקצועות,

אני לא חושבת שאני עובדת יותר קשה מהן. לדעתי זה פספוס להתקבע על עבודה רק בבוקר, אבל כל אחת והבחירות שלה..

ניסיתי בעבר לגייס נשים מהציבור הדתי והחרדי תחת אפשרות לעבודה גמישה שכן מצריכה לפעמים לעבוד ימים ארוכים מהמשרד, ההיענות להגיע לראיונות הייתה אפסית.

בקיצור זה פחות המקצוע כמו השאיפה להתקדם בקריירה ולהיות גמישה ומוכנה לעבוד משרה מלאה, לפעמים זה מצריך ימים ארוכים ולפעמים זמינות מהבית.

היתרון המשמעותי בעיני זה הביקוש האדיר שיש למקצועות האלה וגם הרבה גמישות. 

תמיד הרגשתי שאני צריכה להתנצל ולהסביר שפשוט אני גם לומדת תוך כדי וכו'..

ואת צודקת זה מהמם וכיף תקופה כזו והכי טוב בעולם- כמובן כל עוד זה טוב לך ולהם-

אצלי באיזה שהוא גיל הרגשתי השם מחפשים את החברה..

וגם אני רציתי יותר איוורור..

אבל כל עוד זה מה שכיף לך אז מהמם ותהני מכל רגע❤️❤️❤️

הלוואי עלי

תהני מזה ותנטרלי רעשי רקע...

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..