תמיד יש לאנשים מה לומר

להשליך עלייך

לבקר

(דרך אגב. גם את נפלת בפח הזה- למה היית צריכה להכניס ביקורת על מי שכן שולח? תחשבי על זה)

פשוט תסנני.....

אם את בטוחה שזה מה שטוב לכם זה נפלא

הוספתי שמכורח המציאות זה מה שנהיה כביכול, ומי שלא בתלם" הוא מוזר ובעייתי.

התכוונתי שזה קורה פה בארץ על אוטומט בדרך כלל. וכי צריך.

לדעתי כל אחד עושה מה שנכון לו ולמשפחה שלו,

וכל ביקורת נגדית שבאה להתריס ולהתנשא זה מעצבן.

לשלוח בגיל 3 חודשים

ישר לצאת לעבוד בחוץ

כשהגדולה שלי נולדה חזרתי לעבוד אחרי שנה כי הרגשתי שמיציתי את הבית ואז יצא שלקח הרבה זמן עד שהגיע השני ואחריו כבר לא חזרתי לעבודה כי ברוך ה למדתי ואז הגיעו כמה די ברצף וטוב לי ככה בבית. ואני מאושרת אבל לסביבה זה כנראה קשה לקבל.

ועכשיו כשהקטנה כבר קצת גדלה אני חושבת על להתחיל לעבוד קצת במינון נמוך ממש אבל בנתיים זה עוד לא ממש התממש..

הייתי עושה את זה בשמחה, פשוט תענוג, הכל בקצב שלנו.

אני הכנסתי עד עכשיו לטט"ח והאמת שלא יודעת מתי את השלישית אכניס, ממש תלוי באופי שלה ובמה שארגיש שצריך...בקיצור מחזקת אותך, זה טוב להם, זה בונה בהם ביטחון ועצמאות ובאמת הנורמה כבר היא להכניס למרות שהמסגרות בגילאים הקטנים התחילו מהצורך לצאת לעבוד ולא מצורך של הילד

תגלו לי את הסוד, איך זה מתאפשר עם החזקת בית? הכנסה גבוהה של הבעל? עבודה צדדית של האישה? מצטמצמים מאוד?  

זה חלום שלי! ילד ראשון, בעל סטודנט, ולא רואה איך זה מתאפשר במציאות.

כותבת בכוונה מאנונימי, כדי שלא יזהו... 

הלוואי להיות בבית עם הילדים! אבל בעלי מורה וכידוע זה לא מחזיק בית עם ארבעה ילדים...

עשינו חישוב כמה הוא יצטרך לעבוד בשיעורים פרטיים כדי שאני לא אצטרך לעבוד וזה כל יום כל היום! וגם זה בתקווה שבכלל יהיו לקוחות. ואז הילדים גדלים בלי אבא... אז מה עדיף?

עומדת לשלוח את הקטנה למטפלת בגיל 4 חודשים וחצי וזה גומר אותי... צריכה להכניס בספטמבר כי אחרת לא יהיו לי מסגרות גם אם אמשוך עוד את החל"ד..

להישאר איתה בבית עוד חודש

ולשלם על חודש אצל מטפלת כדי לשריין את המקום

או אפילו לשלם על חודש שלם ולשלוח רק לחצי השני

מה שיסתדרלכם כלכלית

זה בטוח הרבה, אבל אם חשוב לך ויש אפשרות להאירך עוד טיפה - בטוחה שכל יום איתך בבית יהיה לה מתנה

רק שאני אצטרך לחזור לעבודה כי בסוף זאת עוד הוצאה... ולמטפלת חשובה הדרגתיות בימים הראשונים ויש חגים באמצע אז אני צריכה לקחת את זה בחשבון, אני לא אוכל לעשות את זה אחרי שאחזור..

אולי אני אשים בתחילת השנה לחצי יום ואז נתרגל לאט לאט, ואני אחזור לעבודה אחרי החגים. אבל כל מחשבה על זה מעציבה אותי😔

אין ברערה לצאת לעבוד ולשים במסגרת וזה בסדר גמור זה לא רע. אבל אם יש אפשרות וזה טוב לאמא אז זה ממש בסדר לבחור להשאיר בבית נראה לי שזה מה שהפותחת ניסתה להגיד.

לגבי איך זה מתאפשר?

אז אצלי בעלי ממש לא מרויח משכורת גבוהה אלא ממש סטנדרטית וממוצעת.. אבל נניח לא משלמים שכירות או משכנתא ולא חיים בצימצום אבל גם לא חיים בפזרנות. מחשבים את ההוצאות ומחלקים אותם שיתפרסו על פני השנה כולה.. מרשים לעצמנו פינוקים אבל פשוט מחושבים כלכלית ומסדרים את זה שיסתדר לנו..

וזה גם די נדיר.. ברוך השם שזכית

הוצאות על הדיור הן ההוצאות הכי גבוהות שיש למשק בית..

ולכן, אפשר להצטמצם אולי.. אבל עוד משכורת זה ממש משמעותי, כשלרוב לפחות מחצית ממשכורת אחת, ולרוב יותר ממנה, הולך על שכירות/ משכנתא

אנחנו ברוך ה יחסית קרובים ללקיחת משכנתא נמצאים בתהליך כלשהו ואכן זה מתחיל קצת להלחיץ אבל בעזרת ה בטוחה שהכל יסתדר.

כרגע אם אצא לעבוד זה לא משתלם לי בכלל בכלל אז מנסה לפתח לעצמי עסק כלשהו שיאםשר לי לעבוד ולהכניס בכל זאת..

אני לא יגיד שזה פשוט וקל

אבל לגמרי אפשרי כשזה חשוב לנו

ויש שני ילדים צפופים, אז המשכורת שלה הולכת כמעט כולה למעון (כ6000 שקל בחודש).

אם יש רק ילד אחד בגיל מעון והמשכורת של האשה יותר קרובה לממוצע 

(אגב, זה לא מדויק. כי היא מפסידה בינתיים פנסיה וקרן השתלמות אבל נניח את זה בצד רגע)

אבל אגב, קרן השתלמות ממש לא כל אחת מקבלת.

ההפסד הוודאי הוא וותק, פנסיה ורזומה מקצועי

הכנסה טובה של הבעל בלי עין הרע.

וצדדית שלי.

מחושבים, אבל לא מצטמצמים.

מה יהיה עם יותר ילדים?

לא יודעת להגיד לכן.

הלוואי שיתאפשר

זה מצריך משהו מכל מה שאמרת.

או שהבעל מכניס משכורת גבוהה

או שמצטמצמים או שהאישה עובדת בהכנסה צדדית

כמו זוגות שחיים שנים כשהבעל אברך... איך מסתדרים?!

אם יש יותר מילד אחד בגיל מעון לפעמים זה לא כהז הבדל, גם ככה רב המשכורת של האישה יוצאת על מעון...

ואז חוסכים את ההוצאה הזו.

זה מאוד תלוי באיזור מגורים, רמת חיים ועוד...

גם אני תמיד הרגשתי שאני צריכה להתפדח מזה שאני "לא עובדת" ו"רק" בבית עם הילדים..

אפשר לשאול בני כמה הילדים שלך? את לא חייבת לענות

אפשר לענות בתשובה קצרה וענינית, בלי לתת הסברים.

לא צריך לתת לאף אחד דין וחשבון על דרך חיים.

גם אני עושה בחירות יוצאות דופן ולא מתרגשת משום שאלה/ ביקורת/ דחיפת אף

שכיף לך להיות איתם

שזה סבבה לכם כלכלית

מדהים

אם זה בא ממשפחה, אז כן, הרבה פעמים קשה להתעלם ודורש הסבר אפילו קצר.

אבל אם זה סתם אנשים זרים או חברות, להתעלם לגמרי, בהרבה פעמים אלה ששואלות בתוך ליבן היו רוצות גם ומתעניינות איך זה מתאפשר. (כמו שכאן שאלו איזה מתאפשר כלכלית).

בסוף אם בעלך זורם עם זה, זה לגמרי שלכם!!!

אז אפשר להסביר להם בנועם, כדי לכבד אותם.

אבל גם אם דעתם שונה, זה לא אמור להשפיע על ההחלטה. אפשר לכבד ולהשאר בדעה שונה.

אם טוב לך בבית תשארי. אין צורך להתקיף חזרה

ונגיד בעיניי עדיף לצאת לעבוד גם כשהעלות גבוהה. זו רק דעתי.. 

אני חוזרת לעבודה באותו יום שנגמר חופשת הלידה, יום לא פחות.

את חושבת שלא מעירים/ מרימים גבה?

המון.

מה אכפת לי. שכל הגבות יישארו תקועות למעלה ואני אעשה רק מה שעושה לי טוב🙂

אין כמו להיות עם הילדים בבית!!! גם למשפחה, גם לאימא, גם לילדים!!! מזכיר לי סיפור שהעליתי פה פעם...

אני דווקא חיה בחברה שזה כן מקובל ב"ה, וזה מדהים בעיניי!!

תמשיכי לראות נחת מהמתוקות

התינוקת, ומרגישה כל פעם כמה זה לא בתרבות שלנו להשאר בבית לגדל את הילדים ולא לעבוד... האמת בא לי להשאר איתה עוד אבל אין לי ברירה, תיכף כבר לא אוכל לעמוד בזה כלכלית ... היא בת 9 חוד.

אחותי, תעשי מה טוב לך, שימי קצוץ על כולם , כל עוד זה מתאים לך מרים אותך, ממלא אותך 💓

וגם כי באמת יוקר המחייה וכו

ועוד סיבות

זה מצריך הרבה מההורים

שמחה שטוב לך בבחירה להישאר איתם בבית,

אבל זה ממש לא בהכרח או זה או להשתעבד.

(ואני לא מקבלת את המונח 'כורח' יש אילוצים ויש תקופות, אבל כדרך חיים יש לנו בחירה איך לחיות)

אני עובדת משרה מלאה+,

עובדת פעם או פעמיים בשבוע מהבית, בימים האלו גם מפזרת וגם אוספת, מכינה צהריים ומארגנת את הבית לפני שהילדים חוזרים.

בעלי גם עובד פעם בשבוע עושה כנ"ל, וביום חמישי עובד פחות שעות על חשבון המעסיק אז הוא יכול לפזר ולאסוף בנחת.

נשאר רק יום או יומיים לפזר ולצאת לעבודה ולאסוף מהעבודה ואנחנו מתחלקים אחד מפזר השני אוסף.

הילדים מקבלים המון תשומת לב או ממני או מבעלי,

לא מתעסקים סביב ארגון הבית כי הוא די מסודר. ויש אוכל מימים אחרים.

שנינו מרוויחים יפה,

אני בתפקיד ניהולי בכיר, נהנית מהעבודה והאתגרים.

מאריכה חופשות לידה עד קרוב לגיל שנה, שולחים למסגרות פרטיות.

ואנחנו לא מקרה יוצא דופן. יש המון משפחות שככה מתנהלות, בציבור הדתי/ חרדי נתפס שנשים או עובדות במקצועות עם הכנסה נמוכה או נקרעות מ5 בבוקר ואח"כ מהעבודה ישר לתפעול הבית.

לא יודעת מה השיקולים של מי ששואל אותך על הבחירה הזאת.

אבל גם צריך לשים לב שלוקחים בחשבון שיקולים כמו אופק וקידום תעסוקתי.

אם זה לא מעניין אותך כי ממילא את רוצה להיות עצמאית ויש לך מספיק נסיון ולקוחות אז אחלה,

אבל אם את מתכננת להיות שכירה אז בלי תכנון את עלולה למצוא את עצמך נאבקת להיכנס ולצבור ניסיון בתחומים עם פוטנציאל הכנסה גבוה מול צעירים אנרגטיים חסרי דאגות או מתפשרת על עבודה עם הכנסה נמוכה שאת לא אוהבת, או בקיצור: להשתעבד.

אבל לא חייב פיתוח תוכנה, זה תמיד ליבת ההייטק אבל יש מלא מקצועות במעטפת

כמו ניהול פרוייקטים, ניהול מערכות, כל תחום המערכות מידע ודאטה אנליסט.

אשפר ללמוד הנדסת חומרים, הנדסה תעשיה וניהול וכד'.

אבל בסוף משכורת טובה זה לא דווקא מקצוע, כל תפקיד ניהולי מאפשר גמישות עם משכורת גבוהה. זה בא ביחד. כשאתה בכיר אתה דורש את מה שאתה רוצה ונותנים לך כי צריך אותך.

זה אומר גם לתכנן את שעות העבודה איך שנוח.

תפקיד ניהולי בכל תחומי המטה כמו שרשרת לוגיסטיקה, כספים ומשפטי, שיווק יכול להיות רלוונטי ולא רק בחברות הייטק.

כלל אצבע: תחום שמזוהה עם נשים השכר בו יהיה נמוך מתחום גברי או מעורב.

(היום תחום הכספים והמשפטי הוא תחום מאוד מעורב)

יש עוד מקצועות מאוד נוחים

למשל אני עובדת במקצוע פרא רפואי במשרה מלאה

יש לי גמישות איפה לעבוד וגמישות מלאה בשעות

והמשכורת ממש סבירה וטובה בעיני, בעז"ה כשהילדים יגדלו אני אוכל להרויח יותר כי כרגע בוחרת מקום שמאפשר גמישות

גם בעלי עובד במקצוע בריאותי נוח ונעים

ממש לא מרגישים משועבדים לעבודה

אני חושבת (לזאת שמתלבטת) שתחשבי מה חשוב לך ומה הצרכים שלך ולפי זה תדעי להתמקד

התייחסתי לשילוב של נוחות עם משכורות גבוהות שזה בהייטק או בתפקידי מטה ניהוליים.

יכול להיות שיש עוד מקצועות שאפשר להיות בהם שכירים עם גמישות ונוחות ומשכורת סבבה וזה תלוי בעדיפויות.

ויש גם את כל תחום העצמאיים שזה בכלל עולם שלם עם יתרונות וחסרונות שיש שם פוטנציאל גדול.

יש עוד ענפים ששווה להשקיע בהם מחשבה כמו נדלן, ביטוח, אנרגיה, בנקאות. אבל בטווח הארוך ההייטק כן עוקף אותם לדעתי.

גם בענפים פחות מבוקשים אפשר למצוא תפקיד או נישה טובה, אבל מי שמתאים לו כבר יודע את זה ולא צריך להתלבט על התחום.

אם לא, מבחינתי זה לא נחשב לגמישות בשעות.

אני עובדת בתחום אחר, מתחילה על הבוקר באיזור 6 כדי לסיים בשלוש.

אני מתחילה בשמונה ועדיין מסיימת בשלוש...

וגמישות אני מתכוונת שאני יכולה לצאת באמצע יום אם צריך ולהשלים ביום אחר

זה לא בכל תחום

בסוף לעבוד שעות קבועות כל יום זה שוחק ולא משנה מתי מתחילים ומסיימים.

גמישות זה שאני יכולה להחליט בבוקר שהיום אני עובדת מהבית בגלל סיבה כזאת או אחרת, או מחליטה לעבוד כמה שעות לעשות ביום מסויים ומתי ולכן לא צריכה לקחת חופש גם עם כל הבוקר לא עבדתי.

למשל בערב ט' באב עבדתי מהבית אבל לא רצוף והילדים היו איתי,

בט' באב היה לי משימה דחופה יחד עם שעתיים בשישי וקצת במוצ"ש זה הסתכם ליומיים אפקטיביים ולא הצטרך לדווח חופש.

וגם אתמול הייתי כל היום עם הילדים. שילמתי לבת ה9 להעסיק את הקטנים כמה שעות בבוקר ואח"כ יצאתי איתם לפעילות בפארק ותוך כדי כן היו טלפונים דחופים אבל בסוף יכלתח לכבוד מהפארק ולא מהמשרד.

אז זה נוח שאני יכולה לבחור לשלב עבודה כשאני עם הילדים או לא לעבוד בכלל או לעבוד רק מהמשרד בלי ילדים.

בסוף זה משתלם.

הרבה פעמים גם כשאני עם הילדים אני יכולה לשים אותם לשעתיים באיזה פעילות ולהתפנות למשימה שאני צריכה לסיים באותו יום ובכלל לא צריכה לבקש או לדווח למישהו מה החלטתי לעשות ומתי. וזה מציל לי את כל היום שחוץ מהשעתיים האלו יכולתי גם להיות איתם בנחת וגם לא לקחת חופש ולא להיות תלויה במנהל שיאשר או לא יאשר את זה.

למעמד כזה בעז"ה צריך ניסיון, שזה מראש אומר וותק והתמדה, להיות טוב, לעבוד בחברה שמאפשרת את זה..

זה מכלול של נסיבות שמאפשרות 

שמחה בשבילך שנח לך ככה

ומסכימה עם זה ששעות קבועות יכול להיות מאוד קשה

אני עושה כל מאמץ כדי שהשעות שלי לא יהיו קבועות 

יש ימים שאני יוצאת יותר מוקדם ומגיעה יותר מאוחר

לעתים גם על חשבון שעות עבודה

אחרת - אני נשחקת ממש 

במיוחד אם מתחילים בגיל צעיר 

כשמתחילים בגילאים יותר בוגרים, זה קשה 

כי המשפחה והילדים ובלת"מים.. אבל אף אחד לא נולד מנהל 

כדי להיחשב סניור,

וזה לא לא גמיש בעליל, אבל זה כן דורש השקעה.

בגיל צעיר יש כוח להשקיע.

אבל מה זה שכר טוב/ סביר בעינייך?

מופנה גם ל @אמאשוני 

אם את רוצה אז בפרטי

אבל משכורת טובה היא משכורת שאנחנו מצליחים לחיות ברמת חיים טובה (בעיני כמובן, לחלק מהאחרים היא בטח תחשב נמוכה)

כולל חוגים וטיפולים בפרטי למי שצריך וקצת מותרות

וגם לחסוך קצת כל חודש

אני לא רוצה ולא צריכה יותר מזה

יש תחומים שמתחילים נמוך סביב 8-10 ואז השכר מזנק לכיוון 15-20 ועולה בהדרגה ל25. עם תוספת ניהולית מתייצב סביב ה30 לאחר עשור בערך.

יש תחומים שבהם מתחילים ב 15 ועולים עם השנים. אין עליה מסויימת זה תלוי תקופה גם אבל אפשר להגיע די מהר ל25 ויש את ההייטק הד קור שמפתח ותיק מרוויח 35-40. כרגע הסכומים קצת ירדו בגלל המשבר אבל זה זניח ויגיע לשכר הזה די מהר.

משרה ניהולית כמעט בכל תחום אחרי ניסיון של עשר שנים השכר הוא סביב ה30. כמובן שאפשר לשאוף גם ליותר אבל זה לדעתי כן פוגע באיזון בית עבודה כי זה מצריך זמינות הרבה יותר גבוהה ולעבוד לפי שעון של מדינות שונות (לא רק ארה"ב) וכולל טיסות לחו"ל וזה כבר פחות נחמד כשיש ילדים קטנים.

לרוב לפי נתוני שכר שאני רואה אצל נשים בגילאי 30-40 שמעוניינות בפיתוח קריירה במשרה מלאה, השכר הוא סביב ה30 במרכז הארץ. בירושלים ובעוטף המרכז השכר קצת יותר נמוך.

בתחום שלי בראיית חשבון השכר מתחיל נמוך ואז מזנק ואז ממשיך לעלות בהדרגה. הכניסה לתחום מצריכה השקעה רבה זה לא דבר של מה בכך, והרבה נשים דתיות וחרדיות עושות את כל התהליך המפרך ואז כשמגיעים לרישיון נתקעים על משכורת של בקושי 15 וזה קורה רק כי לא מוכנים לעבוד בשום מצב אחרי 16:00.

וזה לא קורה רק בראיית חשבון זה קורה בהרבה מקצועות,

אני לא חושבת שאני עובדת יותר קשה מהן. לדעתי זה פספוס להתקבע על עבודה רק בבוקר, אבל כל אחת והבחירות שלה..

ניסיתי בעבר לגייס נשים מהציבור הדתי והחרדי תחת אפשרות לעבודה גמישה שכן מצריכה לפעמים לעבוד ימים ארוכים מהמשרד, ההיענות להגיע לראיונות הייתה אפסית.

בקיצור זה פחות המקצוע כמו השאיפה להתקדם בקריירה ולהיות גמישה ומוכנה לעבוד משרה מלאה, לפעמים זה מצריך ימים ארוכים ולפעמים זמינות מהבית.

היתרון המשמעותי בעיני זה הביקוש האדיר שיש למקצועות האלה וגם הרבה גמישות. 

תמיד הרגשתי שאני צריכה להתנצל ולהסביר שפשוט אני גם לומדת תוך כדי וכו'..

ואת צודקת זה מהמם וכיף תקופה כזו והכי טוב בעולם- כמובן כל עוד זה טוב לך ולהם-

אצלי באיזה שהוא גיל הרגשתי השם מחפשים את החברה..

וגם אני רציתי יותר איוורור..

אבל כל עוד זה מה שכיף לך אז מהמם ותהני מכל רגע❤️❤️❤️

הלוואי עלי

תהני מזה ותנטרלי רעשי רקע...

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.