וכמה זמן אתם מנסים? ובת כמה את?

אם הרצון בוער

אל תחכי שנה.

כי רק הבדיקות הראשונות יקחו לך כמה חודשים

וחבל על הזמן הזה.

כמה זמן מנסים, בערך מפורים , קצת אחרי. (השבוע אמורה לקבל מחזור רביעי, מחזורים לא סדירים)

אנחנו צעירים, אני בת 22 ובעלי 26

ואז חודש חודשיים לנסות ככה להתמקד בימים של הביוץ

אם לא מתקדם אז ללכת לרופאת נשים ולהתחיל פרופיל הורמונלי

בעיקרון רופא פוריות אמר לי

שאם זוג מקיים יחסים בימים של הביוץ

אז סטטיסטית תוך 3-4 חודשים אמור להיות הריון. אם לא אז כדאי להתחיל לבדוק מה קורה.

אבל

זה גם מאוד משנה כמה זמן את אחרי לידה, האם היית מניקה/עדיין מניקה

מה שכתבתי זה במצב רגיל, שכבר עבר זמן מהלידה.. ללא הנקה ועו

אין משו אופייני שמזהה לי... ניסיתי לפי הפרשות ניסיתי להרגיש. את הבטן, כלום...

שנה אחרי לידה, גמור, ללא מניעה בערך מפורים, מאז גם לא מניקה.

אני באמת לא מבינה איך נשים עובדות עושות מעקבי זקיקים…

אני מגיעה לעבודה כל יום בערך ב7 וחצי ויוצאת לא לפני 2 וגם זה רק החודש חודש הבא יוצאת ב3.

תבדקי מה יש אצלכם כי יש מקומות שיש מעקב זקיקים גם אחהצ בדיוק בגלל זה

אישית, בחודשים שעושה מעקבים אז אני באמת טיפה מאחרת לעבודה

ולאט לאט גם לומדים קצת יותר את הגוף ואז אפשר להסתפק בפחות בדיקות בחודש..

׳אעשה ילדים׳ ולא אהבה, ובמקום שהילדים יהיו פרי האהבה, זה יהיה להפך…

כי הכל מתוזמן…

מעצבן אותי אופ…

בתור אחת שהשתמשה בזיהוי ביוץ הרבה חודשים ויכול להיות שהבן שלי לא היה פה אם לא הייתי יודעת מתי הביוץ (מפחיד לכתוב את זה ככה...)

אנחנו לא מכונות ולא עושים דברים כמו רובוט. כל קרבה בין אשה לבעלה היא ביטוי לאהבה וגם הרצון להביא יחד חיים לעולם הוא ביטוי לאהבה.

ואם יש כעס, חוסר רצון לקרבה או משהו כזה אז לא. יש כמה ימים בטווח הפורה כל חודש וגם אם זה ימנע בכלל הריון בחודש הזה אז שימנע.

אבל אם סתם אין פרפרים מטורפים וחשק מטורף רק ידיעה שמהלילה הזה יכול להיוולד ילד זה ממש ביטוי נהדר לאהבה

את יכולהלראות את זה אחרת לגמרי

זה לא אגב כמו טיפולים ששם באמת זה הרבה יותר מורכב ומתוזמן

תהליך של זיהוי ביוץ אפשר גם סיתי דרך מקךונים וגם דרך צעקב זקיקים

וכל מה שקורה זה פשוט שאת יודעת שנגיד ביום יומיים הקרובים יש ביוץ אז להשתדל בימים האלו להיות יחד..

דווקא בעיני זה משהו שיכל לעורר חשק וגם לעורר מודעות ךהיות עותר בנקיוץ וטהרה להתפלל לזכות.להפקד

ממש לא אמור להיות טכני

להפך

וילד שנולד מIVF הוא לא פרי אהבה?

במובן מסויים הוא הכי פרי האהבה, כמה ההורים שלו השקיעו בדרך אליו!

כמה הם עשו בשבילו!

הרבה יותר מהריון "ספונטני" לגמרי, בלי מעקבי ביוץ ובלי כלום.

ואם מדובר רק במעקבים, אז בכלל אין קשר.

בעיניי לדעת מה קורה עם הגוף מבחינה הורמונלית זו מתנה לכל אישה, רווקה, נשואה, מנסה להכנס להריון או שלא.

דרך אגב, באופן אישי לא עשיתי שום טיפולי פוריות ב"ה ודווקא בגלל זה חשוב לי להרים לכל הנשים היקרות שהקריבו ומקריבות בשביל הילדים העתידיים שלהם פי כמה וכמה ממני

(לעשות ילדים? זה ה' בורא את כולם. אנחנו לא עושים כלום)

ואת מציגה את זה כאילו זה בושה לחכות לילדים, ולנסות שזה יקרה

ילדים "מטיפולים" ההורים עשו כמעט מסירות נפש בשבילם

אני חושבת שאת מבלבלת בין אהבה לתשוקה ספונטנית.

אבל זה לא סותר אחד את השני.

נכון שתזמון יחסים קצת סותר את הספונטניות אבל התשוקה עדיין יכולה להיות שם

וקל וחומר האהבה

אף פעם לא הבנתי את הבהילות להיכנס להריון (במצבים שיש תינוק קטן וצעירים) והמאמץ שעושים בשעה שאפשר להיכנס להריון בלי שום תזמון. צריך רק סבלנות והבנה שזו יצירה אלוקית.

יחד עם המעקב זקיקים, היא בכל מקרה תצטרך להתייצב בבוקר בקופ"ח אין אופציה לעשות בצהקיים ואם היא מתחילה ב7 זה, 7 וקצת מתחילים את הבדיקות.

זה באמת קשוח אני גם לא עמדתי בזה.. באיזשהו שלב זה היה קצת שקוף שאני מתחילה טיפולים... שבוע אחרי הווסת שצריך לעשות מעקב וב.דם יום כן יום לא.. ולאחר מכן יום מבקשים רק בהתחלה ואז לפני המקווה.. בקיצור זה דורש...

אנונימית, מקווה שתמצאי פתרון בע"ה!

אבל מכיוון שעשיתי המון מעקבים במהלך השנה

אני יכולה להגיד שאחרי חודשיים בערך כבר לא הייתי צריכה לעשות בדיקת דם, כבר היה אפשר להסתפק באולטרסאונד בלבד..הכל בתאום עם הרופאה

מבינה את הציפייה ואת הרצון, ממש!

במיוחד שמרגיש שכולן מסביב בהריון והולך להן בקלות..

אבל - זה באמת לא הרבה זמן!

רק שאם מחזורים לא סדירים - ואת רוצה לזהות ביוץ אז אולי כן אפשר לבקש מהרופאה הפניה למעקב זקיקים כדי שתדעי מתי הביוץ

שאין טעם להתחיל בירורים לפני שנה

אנסה לצלם ולהעלות את הקובץ

זה לא ככ נכון

זוג שמאוד רוצה ילדים

ובמשך 3-4 חודשים מקיימים סביב הביוץ ואין הריון

אז להגיד להם חכו עד שיעבור שנה

זה יכול להיות עינוי של ממש

ואני לא מדברת על בדיקות פולשניות כמו צילום רחם או בדיקות זרע

סה״כ לעשות פרופיל הורמונלי

ללכת למעקב זקיקים..

בעיני

צריך להסתכל על זה גם על הפן הרגשי של הדבר

מה לעשות שאנחנו בני אדם והרצון להריון וילדים הוא בד"כ מאוד מאוד חזק

שלפותחת השרשור יש מחזור לא סדיר.

אפשר כמובן להרות עם מחזור לא סדיר, אבל:

א. יש פחות הזדמנויות, וקל יותר לפספס אותן.

ב. מחזור לא סדיר יכול להיות חלק מבעיה הורמונלית שפוגעת בפריון (ולפעמים יש לה השלכות נוספות).

ממליצה לבדוק למה המחזור לא סדיר, ולנסות לעבוד על זה.

החודש לחקתי מסתיק תימני מתחילת המחזור עד המקווה, נראה אם ישנה משו…

דווקא עם שחלות פוליציסטיות צריך בדיקות ולפעמים גם עזרה עם כדורים..

אחד נפל בשבוע 7 אבל זה היה נקלט הריון (זה לא היה כימי. ראיתי שק)

אז היא אומרת נשקלטתי ב״ה בקלות, ואני צעירה, ועוד לא עברה שנה מהלידה אז אולי הגוף עוד מתאושש, ולכן לא לחוצה…

יש עוד השפעות חוץ מפריון.

תנגודת לאינסולין, למשל. ממליצה כן לטפל בשביל הבריאות שלך.

ואל תגידי לי לטפל בשיטת אביבה כי אין לי מספיק משמעת עצמית ולא מספיק זמן לזה🙈

להיכנס לאפליקציה כל כמה ימים

בדכ מידי פעם יש תורים שמתפנים

בדיוק זה קרה לי עם רופא שמאוד רציתי ללכת אליו ולא היו תורים בכלל במשך כל התקופה שהיומן שלו פתוח. 

להשתמש בגלולות בשביל זה..

כן כדאי להתאים תזונה ופעילות גופנית.

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד