שמתאימים לילדם מבחינת מסרים והתוכן הנלמד.

משחקים עם תוכן מלמד וחינוכי.

אצלי יש לו יוטיוב קידס שמסנן את התכנים לפי גיל, בגיל שנתיים כבר ידע מילים באנגלית, היום בגיל 3.5 כבר יודע לחבר משפטים קצרים, לשיר באנגלית וגם אותיות/ מספרים.

בגיל שנה וחצי הוא התחיל גם לשחק באפליקציה משחק של יובל המבולבל. היום  גם משחק בעוד משחקים וגם מצייר באפליקצית ציור.

אפילו משחקים מסתובבים כאלה שאומרים שמפתחים נראה לי מיותר ,העולם מסביב ממש מעניין בשבילם ומספק ממש את כל מה שצריכים

מילא אם זה גורם לו לזוז, להרגיש, לטעום, אבל זה לא...

הבנתי אבל

תודה

צפייה מרובה במסכים מתחת גיל שנתיים, עלולה לפגוע בהתפתחות.

מציעה לחפש מחקרים ולקרוא.

לא יודעת מה נחשב למרובה.
 

ובעיקר למצוא פתרונות אחרים לתעסוקה לזמנים שצריך.

ואגב, אם מראים כי משגעים את השכל, זה עלול להחריף. 

אה. ושלא תחשבי שהמצב אצלכם חריג.

בין הפגיעות- בעיות קשב וריכוז.

ובכלל, בכל גיל..

לדעתי - הפותחת - אם חשוב לך, תעמדי על זה.

תלמדי תחקרי למה זה חשוב לך ותלכי בעקבות זה.

אנחנו בתור מבוגרים, הכי נוח לתת לו מסך. זה נוח לנו. משתיק אותו.

קשה להודות בזה, אבל זה נכון. זה פתרון הקסם.

מה יש שם שזה פתרון הקסם?

האם הקסם הזה הוא בהכרח כולו חיובי?

סליחה אם פוגעת באחרות..

אבל דעתי שונה לגמרי.

מחזקת אותך.

נאמר עשר דקות פעם פעמיים ביום, והתוכן מותאם: שירים של לולי וכדומה, לא חושבת שזה ככ נורא

גם אצלי הוא רואה כי אני חייבת כשאני מסרקת אותו ואחרי המקלחת כשמלבישה ומצחצחת שיניים, אין לי כוח פיזי להתמודד עם התקפי זעם. לא חושבת שמשהו רע נהיה מזה.

אם זה לזמן ארוך הרבה פחות כדאי

אני מתלבטת עד כמה לשנות.

אמנם יש ממש בקושי אצלנו אבל באמת בגזירת ציפורניים, אינהלציות,  זה כן קיים

אז ממש אשמח לקרוא משהו מדעי אם יש לך

היא קלינאית תקשורת שחקרה את הנושא הזה

יש לה פודקאסט של בערך 10-12 פרקים, שהוא בתשלום

ויש לה פרק אחד שהיא מתארחת בפודקאסט של נועה ברק, מאד מענין, מסדר את הראש, ומבוסס מחקר

ממליצה לכל אמא לשמוע לפחות את הפרק החינמי שלה

של המטה להגנה על ילדים ברשת

זה הקישור:

כמה זה יותר מדי? ילדים, הורים וזמן מסך

מדובר שם על ילדים ומתבגרים.

אין שם שום מיידע לגבי פעוטות ותינוקות.

הנה הפירוט:

תביאי מחקר אחד על היתרונות שבצפיה מתחת לגיל שנתיים, מול המחקרים על הנזק.

הנזק שאת ורבים מדברים עליו לתינוקות, לא הוכח, הראיות במחקרים חלשות, את הדברים הללו מביאים שוב ושוב במאמר הזה.

אפשר לדון בהשלכות החברתיות של שימוש בטלפונים סלולריים בעד ונגד. אבל הנזק למח של תינוקות כתוצאה מצפיה במסכים זה סיפור אחר.

זה כמו לצרוך אלכוהול. יש לזה יתרונות וחסרונות. אבל בהיריון? ביג נו נו.

אותי לפחות.

אז כנראה נישאר כמו שאנחנו.תודה בכל אופן. 😍

בנתיים רוב הדיעות שם זה כמו שאני כתבתי. 🤷‍♀️

ויש מחקרים שמדברים על תועלת מדידה

שדווקא אומר להימנע ממסכים עד גיל שנתיים.

ההמלצה בישראל היא למרות שאין הסכמה מחקרית. ההמלצה בבריטניה בגלל חולשת הראיות במחקר.

זה המידע וכל אחד יכול לבחור מה לעשות על פיו.

עם בעלך עדיף שבכלל לא יהיה זמן מסך, עם סבא וסבתא זה יותר טריקי כי הם עושים לך טובה...

אז תשקלי איך לומר להם.

הרצוי שלא
המצוי זה שגם אני לפעמים מראה לקטנה שלי כדי לאכול 10 דק' כמו בן אדם או להתפנות למשימה חשובה שלא סובלת דיחוי.
סרטון קצר וממוקד במחשב, לא טלוויזיה שדלוקה כל היום.

לגבי ההורים לא הייתי אומרת כלום (תלוי כמה זמן זה), מן הסתם הוא בסוף אוגוסט יכנס למסגרת והם עוזרים לך. ולא פשוט להיות עם תינוק קטן ולהעסיק אותו נון סטופ בגיל הזה שלהם.
ולגבי בעלך- עדיף שלא אבל אם זה זמן מסך לעומת השפיות אז הייתי משחררת... .

כולם יודעים שאני מעדיפה שלא יראה, עד לא מזמן לא נתתי לו בכלל, אבל ההורים שלנו בקושי שמרו עליו לבד-כלומר אם התעייפו או אחיינים שלי ראו טלוויזיה פשוט לקחתי אותו.

עכשיו אנחנו בתקופה שנעזרים יותר בהורים וגם אני בתקופה עמוסה יותר -והוא התחיל לראות טלוויזיה. אני מראה לו סרטונים עם שירים ביוטיוב, הוא יושב ועושה את התנועות, לפעמים הוא רואה עם ההורים שלי מה שהם רואים... אם אני נעזרת-אני משחררת.

גם מול בעלי-בעיניי זה משהו שלא שווה לריב עליו.

אבל כן מקפידה שלא יראה לאורך זמן מדיי יום. (יש ימים שרואה במצטבר מעל שעה, יש ימים שלא רואה בכלל)

מכל מיני סיבות

אבל זה לא משנה מה אנחנו עושות

משנה מה את רוצה בבית שלך..

משנה מה עולה במחקרים לגבי הנזק הפוטנציאלי - לא רק מה שהיא רוצה אצלה. אני חושבת שזה חלק ממה שהפותחת רצתה לקבל, ואת זה בנות הביאו פה בתגובה.

הקטן שלי בן שנה.עד גיל שנתיים הבנתי עדיף שלא כי זה גורם לבעיות קשב וריכוז..מגיל שנתיים לשעתיים ביום אני שמה להם כי חייבת את הזמן הזה לאפס את הבית להספיק דברים.אבל אני מבינה את ההעניין עם הסבא והסבתא לצערי אין לי שליטה על זה כי ישלי ילדים גם גדולים אז הם רואים ואז הוא על הדרך רואה שם..בבית זה לא ממש מעניין אותו כי הוא עסוק בצעצועים ולרוץ אחריי חחחח

של המסכים בכלל ובגיל הזה בפרט!ֶמה שלא בשליטתך לא בשליטתך אבל בעיני ועל פי דעת נוירולוגים מסך הוא אף פעם לא מומלץ בטח לא מתחת לגיל 3

אין שום קשר לתוכן!ֶ

כשהוא משגע את השכל זה זמן שהוא צריך משהו מההורים שלו (ברור שלהורים זה קשה אבל) אני חושבת שחשוב לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים שהילד שלנו יילמד להחליף חום ואהבה בבריחה למסך או ילמד לווסת/להתעלם מרגשות על ידי בריחה למסך

האנשים שמייצרים את המסכים בונים אותם כך שהם יהיו ממכרים. יש צוותים שעובדים על זה!!

זה עובד עלינו המבוגרים. לילדים קטנים (ותינוקות!) אין כלים בכלל להילחם בזה. זה עובד עליהם פי כמה וכמה.

אצלי אין מסכים בכלל.

לא רוצה לכתוב מה התחום שלי כדי שלא יזהו.

בגלל מה שלמדתי אני לא מרשה בכלל.

א. צריך להפריד בין מה שנוח להורים למה שטוב לילדים, והטענה שאמא עצבנית זה יותר גרוע לא קבילה בעיניי, כי כמו שיש דברים שבחיים לא אסכים (למשל ללכת לגינה לבד לפני גיל מסויים) אפילו שזה יכול להקל עליי, גם מסכים לא באים בחשבון בכלל, וכשזה לא אופציה אז מוצאים חלופות.

ברור לי שאני משלמת מחירים וצריכה יותר "להעסיק" ולהשקיע.

ב. אין מה להתנצח לגבי מחקרים (בתור מישהי שקצת בקיאה) זה מחקר שמאוד קשה לנהל אותו, לבודד את גורם המסכים כגורם משפיע ולכן תמיד יהיו כאלה שיאמרו שהראיות חלשות, והכי חשוב מישהו צריך לממן מחקרים כאלה, וצריך שיהיה לו אינטרס, למי יש אינטרס לממן מחקר אורך (שעולה הרבה מאוד) כדי להוכיח נזק?

ג. ממליצה לקרוא את הספר של מיכה גודמן בנושא (מהפכת הקשב), לראות את הסרט נראה לי שקוראים לו מסכי עשן ( באנגלית the social dilemma) זה מדבר בעיקר על ילדים/ נוער/ מבוגרים אבל המסר מובן. וגם כתבות של מיכל אודם ששכחתי איך קוראים לזה, אבל בטח אפשר למצוא בקלות, על המלצות הרבה יותר חמורות של לא לחשוף (לא זוכרת בדיוק אז לא רוצה סתם לכתוב)

ד. לגבי הפחד מדברים חדשים, אפשר להתווכח על זה, אבל יש המון דברים שהטכנולוגיה לא מקדמת, גם במרחק הזמן מי שיהיה כנה יודה בזה, כמו יכולות למידה, לצערי זה רק מדרדר אותנו, לכאורה יש לנו יותר ידע אבל אין תחליף למיומנויות למידה פנימיות, אני לא מאמינה בקידום ילדים על ידי מסכים, זה נותן אולי כמה מילים באנגלית אבל הנזק רב על התועלת והוא לטווח ארוך אז לא תמיד רואים.

ה. לא רע בעיניי שילדים ישתעממו, זה יהפוך אותם ליותר יצירתיים, גם על זה יש מחקרים. כמובן שגם פיתוח הדימיון נפגע מצפייה במסכים

ו. יש עוד המון מה לומר בנושא אבל הארכתי, רק מבחינה בריאותית גרידה, שמעתי לא מזמן מומחה לסכרת שאמר שילדי ישראל הכי פחות פעילים מבחינת גופנית והכי הרבה במסכים מתוך מדינות הoecd. אז גם את זה צריך לקחת בחשבון כשיוצרים הרגלים אצל ילדים

גם את אומרת שהמחקרים לא מדויקים (ולא משנה מה הסיבה)

אז אין מה להתייחס לתוכן שלהם כשהוא לא מדויק ואף סותר מחקרים אחרים (שגם הם לאו דווקא מדויקים)

אפשר להחליט מה שרוצים, אפשר להתייחס לאיזה המלצות שרוצים, אבל אי אפשר להביא מחקר לא מדויק או לא נכון ולהסתמך רק עליו. צריך לתת לציבור מידע כמה שיותר מדויק, כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות ולא לבחור בשבילם ע״י מידע מטעה ומפחיד.

החלטה קשורה למחקר כזה או אחר.

החלטות קשורות גם לסדרי עדיפויות, לערכים ולכל מיני דברים. לא הכל זה מדע מדויק.

אני רואה איך רוב המבוגרים סביבי, עם מסכים, זה ממכר ולמרות המודעות קשה להגביל.

אז בעיניי לצייר את זה כאילו אין בזה אף חיסרון זה להציג תמונה לא נכונה.

לגבי חשיפה של תינוקות, בגילאים קטנים, בעיניי הדבר הכי חשוב זה מגע, קשר עין, דיבור. ברור שזה מעניין אותם, כי המסכים מתוכננים כדי למשוך תשומת לב ולעורר את המוח. זה לא קשור להבנה, זה קשור לפיזיולוגיה. בעיניי זה בכלל לא משנה האם יש מחקר שמוכיח שזה רע. בגילאים האלו אני מעדיפה חלופות אחרות של תעסוקה. כמובן שכל הורה יכול לבחור מה שמתאים לו. אבל להגיד שיש לזה חיסרונות, זה ממש לא מופרך.

גם בהמשך, אנחנו מאפשרים מעט, בצורה מבוקרת. עם עדיפות באמת למשחקים ופעילויות שהילדים צריכים לפעול ולא רק צפייה פאסיבית

נכון, במסכים יש גם הרבה רע וכמובן צריך לעשות שימוש מושכל.

לא חייבים להשתמש, אלא לשים לב כשמשתמשים, באיזה אופן משתמשים. אם השימוש מלמד, מעשיר, חינוכי, מפוקח עם שילוב ההורים, הוא יכול לתרום. 

אמרתי שהמחקרים ממש לא מעניינים אותי בהקשר הזה.

בעיניי הצרכים של תינוק בן ארבעה חודשים כוללים מגע, חיבוק, קשר עין עם דמות אנושית, חיוך, דיבור, גירוי עדין על ידי משחק פשוט.

לא רואה איפה נכנס כאן הצורך של מסך. זה לא נותן שום דבר שלא יכול להיות מסופק על ידי ההורים.

התינוק יכול לקבל תעסוקה.

זה לא צורך, זו אופציה לתעסוקה (קצרה בגיל כזה)

(או ילדים בכלל) צריכים תעסוקה כל הזמן?

כשאני עם תינוק בן ארבעה חודשים, אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא עושה שום דבר חוץ מלטפל בו. כמובן שאני הולכת לשירותים, מתקלחת אם צריך, אוכלת. אבל אז או שאני אעשה את זה כשהתינוק רגוע או ישן, או שהוא יבכה שתי דקות עד שאמא תתפנה.

דווקא הטיעון הזה מדגיש לי עוד חיסרון, הצורל להעסיק את הילדים כל הזמן. זה ממש בסדר שילד ישתעמם לפעמים. וגם זה ממש בסדר שתינוק בן ארבעה חודשים יחכה דקה עד שאמא תיגש אליו (ולא מדובר כאן על בכי היסטרי של דקות ארוכות)

ככה היתה לי הפסקה בזמן שרציתי/ כשהייתי צריכה ולו היתה תעסוקה מעניינת.

בחירה שלך בשביל להקל על עצמך

וזה בסדר

אבל זה לא הופך את זה לתועלת עבור הילד, או עניין אידיאולוגי משמעותי

האידיאולוגיה היא לא לתת לאחרים להחליט בשבילי מה טוב ומה לא טוב, אלא להשיג מידע על כל דבר, לבחון אותו לעומק ולהחליט מה כמה ולמה טוב עבורי ועבור הילדים שלי.

את לא הצגת שזה היתרון שאליו את מתכוונת.

את אמרת שמסכים זה תורם ומועיל לילד, ומעשיר תינוק בן ארבעה חודשים.

את יכולה לבחור כמובן מה שמתאים לך

אבל אם נצא רגע מהדיון האישי, אין לתינוק בן ארבעה חודשים מה להיתרם ממסך. יכול להיות שזה מקל על ההורים שלו ועוזר להם.

זה לא מעשיר אותו, אלו לא המיומנויות שהוא צריך לרכוש בשלב הזה של החיים.

האם זה מזיק?

אני לא יודעת, יש מחקרים שאומרים שכן. אבל בעיניי זו בכלל לא השאלה.

הורה שבוחר להעסיק את הילד שלו בצורה שלא מותאמת לגיל, זה בסדר גמור. ייתכן גם שזה לא פוגע. אבל זה לא אומר שהילד לומד מזה משהו

בגיל 4 חודשים התרומה להתפתחות דומה למשחק מנגן/ לסיפור מספר.

ככל שעולה הגיל הצפיה יכולה ללמד אוצר מילים/ מושגים/ אותיות/ מספרים.

הבן שלי למד כמות חומר גדולה מאד מצפייה בסרטונים בהרבה תחומים, בוודאי שזה הועיל לו.

נכון בגיל 4 חודשים התרומה מועטה לעומת שנה והילך, אבל עדין יכולה לתרום.

אם תשימי את בן 4 חודשים כל היום מול המסך, אז זה כנראה יפגע ברכישת מיומנויות, אבל אם הוא יהיה מול מסך רבע שעה ביום זה יכול להוסיף לו ענין מעבר למיומניות שהוא רוכש בדרכים אחרות.

אני לא מסכימה, אבל לא נראה שנגיע להסכמה.

בעיניי רבע שעה לתינוק בן ארבעה חודשים זה המון

לפי דעתי זה מגיע על חשבון דברים אחרים, ולכן זה לא מתאים

אני גם קצת תוהה לגבי המשוואה שידע זה דבר מועיל.

האם ילד בן שנתיים שיודע איך מייצרים שוקולד זה דבר מועיל?

אני לא בטוחה.

אני לא רואה בגילאים האלו ערך בידע כשלעצמו

אני רואה ערך בלגדל ילד סקרן, ששואל שאלות, אני רואה ערך בלהקנות מיומנויות של עצמאות, של הבעת רגשות, של מוטוריקה.

לא בטוחה שידע לשם ידע זה ערך.

להקניית שפה למשל, אני כן רואה ערל גם בגיל צעיר, כי זה יעזור לו. אבל בטח לא בגיל שנה, כשאני רוצה שהילד יתמקד בדברים אחרים ויפתח מיומנויות אחרות.

גם אני נותנת לילדים שלי לשחק בטאבלט

פשוט זה מוגבל

ולא בגיל כל כך צעיר

סרטונים לתינוקות מדברים המון על רגשות ומעלים המון שאלות, למעשה זה ספר משוכלל שמדבר על כל נושא אפשרי שרלוונטי עבור פעוטות.

כשהבן שלי צופה הוא משתף אותי בהתרחשות ושואל שאלות. לפני שהוא ידע לדבר, הוא היה מצביע ורוצה שאני אסביר ואשתתף בצפייה. לגמרי מעורר סקרנות, שאלות ומפתח אנטלגנציה רגשית, מעבר להקנית מידע ושפה.

ואני לא מסתובבת כל היום עם התינוק ורק חושבת איך אני מלמדת אותו את הדבר הבא.

אנחנו פשוט חיים את החיים

אני לא מסתכלת על רבע שעה מתוך 24 שעות. אלא רבע שעה בפני עצמה

תינוק בן ארבעה חודשים בזמן הזה, לרוב לא מרוכז בדבר אחד.

התינוקות שלי בגיל הזה גם לא הצביעו, ולא הביעו סקרנות כזו ברורה בדבר ספציפי.

הם כן מאוד שמחו כשאדם חייך אליהם, דיבר איתם, שיחק איתם.

אני מעדיפה את כל הדברים האלו לעשות בעצמי, ולא שמחשב יעשה את זה במקומי. זה הרבה יותר טבעי ונכון בעיניי

לי זה נראה שאת מנסה לאלץ כאן אידיאולוגיה. זו בחירה שהיא לגיטימית, אבל אני לא רואה בזה כזה ערך חשוב וגדול. וברור לי לחלוטין שלתינוק עדיף חשיפה לכל מה שציינת, דרך בני אדם, במיוחד ההורים שלו, ולא דרך מסכים

בגיל  4 חודשים לא מצביעים אלא מחייכים וצוחקים בתגובה, ההצבעה בגיל מאוחר יותר.

אני לא רואה ערך חשוב במסך בגיל 4 חודשים, אלא אופציה. מגיל שנה אני חושבת שיש תרומה משמעותית לילד בצפייה איכותית בשיתוף ההורה.

גם אז, ברור שיש חלופות, אם יושבים עם הילד בלי מסך אפשר להגיע איתו לאותם השגים, אבל יש הורים שנמנעים ממסך וגם לא חושפים את הילד לדברים מעוררי סקרנות ומפתחי אנטלגנציה שכלית ורגשית ואז הילד יוצא נפסד.

שבשלב מסוים זה הופך לפחות מפוקח

קשה להיות 'על זה' כל הזמן

ואז זה הופך להיות פתרון כבר, ולא תועלת גרידא

זה בלי קשר למחקרים על ההשפעה על המח, שאפילו אני כבוגרת יודעת להגיד שזה משפיע

והבעיה היום היא הזמינות. תמיד יש מה לראות ולקרוא. פעם זה לא היה כך. ולכן זה בעייתי בעיניי מאוד

וכשמרגילים ילד מגיל מאוד קטן לזמן מסך, מאוד קשה לשנות אחרכך. על גבול הבלתי אפשרי

המסכים זה לא אישו, יש אייפד ואפשר לצפות בו מתי שרוצים בתכנים שאני מאשרת.

לא ראיתי שזה גורם לילדים להעדיף מסך ע״פ תעסוקות אחרות, זה כמו כל תעסוקה אחרת שמעניינת אותם.

ילדים במגוון גילאים 18-3

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈