שמתאימים לילדם מבחינת מסרים והתוכן הנלמד.

משחקים עם תוכן מלמד וחינוכי.

אצלי יש לו יוטיוב קידס שמסנן את התכנים לפי גיל, בגיל שנתיים כבר ידע מילים באנגלית, היום בגיל 3.5 כבר יודע לחבר משפטים קצרים, לשיר באנגלית וגם אותיות/ מספרים.

בגיל שנה וחצי הוא התחיל גם לשחק באפליקציה משחק של יובל המבולבל. היום  גם משחק בעוד משחקים וגם מצייר באפליקצית ציור.

אפילו משחקים מסתובבים כאלה שאומרים שמפתחים נראה לי מיותר ,העולם מסביב ממש מעניין בשבילם ומספק ממש את כל מה שצריכים

מילא אם זה גורם לו לזוז, להרגיש, לטעום, אבל זה לא...

הבנתי אבל

תודה

צפייה מרובה במסכים מתחת גיל שנתיים, עלולה לפגוע בהתפתחות.

מציעה לחפש מחקרים ולקרוא.

לא יודעת מה נחשב למרובה.
 

ובעיקר למצוא פתרונות אחרים לתעסוקה לזמנים שצריך.

ואגב, אם מראים כי משגעים את השכל, זה עלול להחריף. 

אה. ושלא תחשבי שהמצב אצלכם חריג.

בין הפגיעות- בעיות קשב וריכוז.

ובכלל, בכל גיל..

לדעתי - הפותחת - אם חשוב לך, תעמדי על זה.

תלמדי תחקרי למה זה חשוב לך ותלכי בעקבות זה.

אנחנו בתור מבוגרים, הכי נוח לתת לו מסך. זה נוח לנו. משתיק אותו.

קשה להודות בזה, אבל זה נכון. זה פתרון הקסם.

מה יש שם שזה פתרון הקסם?

האם הקסם הזה הוא בהכרח כולו חיובי?

סליחה אם פוגעת באחרות..

אבל דעתי שונה לגמרי.

מחזקת אותך.

נאמר עשר דקות פעם פעמיים ביום, והתוכן מותאם: שירים של לולי וכדומה, לא חושבת שזה ככ נורא

גם אצלי הוא רואה כי אני חייבת כשאני מסרקת אותו ואחרי המקלחת כשמלבישה ומצחצחת שיניים, אין לי כוח פיזי להתמודד עם התקפי זעם. לא חושבת שמשהו רע נהיה מזה.

אם זה לזמן ארוך הרבה פחות כדאי

אני מתלבטת עד כמה לשנות.

אמנם יש ממש בקושי אצלנו אבל באמת בגזירת ציפורניים, אינהלציות,  זה כן קיים

אז ממש אשמח לקרוא משהו מדעי אם יש לך

היא קלינאית תקשורת שחקרה את הנושא הזה

יש לה פודקאסט של בערך 10-12 פרקים, שהוא בתשלום

ויש לה פרק אחד שהיא מתארחת בפודקאסט של נועה ברק, מאד מענין, מסדר את הראש, ומבוסס מחקר

ממליצה לכל אמא לשמוע לפחות את הפרק החינמי שלה

של המטה להגנה על ילדים ברשת

זה הקישור:

כמה זה יותר מדי? ילדים, הורים וזמן מסך

מדובר שם על ילדים ומתבגרים.

אין שם שום מיידע לגבי פעוטות ותינוקות.

הנה הפירוט:

תביאי מחקר אחד על היתרונות שבצפיה מתחת לגיל שנתיים, מול המחקרים על הנזק.

הנזק שאת ורבים מדברים עליו לתינוקות, לא הוכח, הראיות במחקרים חלשות, את הדברים הללו מביאים שוב ושוב במאמר הזה.

אפשר לדון בהשלכות החברתיות של שימוש בטלפונים סלולריים בעד ונגד. אבל הנזק למח של תינוקות כתוצאה מצפיה במסכים זה סיפור אחר.

זה כמו לצרוך אלכוהול. יש לזה יתרונות וחסרונות. אבל בהיריון? ביג נו נו.

אותי לפחות.

אז כנראה נישאר כמו שאנחנו.תודה בכל אופן. 😍

בנתיים רוב הדיעות שם זה כמו שאני כתבתי. 🤷‍♀️

ויש מחקרים שמדברים על תועלת מדידה

שדווקא אומר להימנע ממסכים עד גיל שנתיים.

ההמלצה בישראל היא למרות שאין הסכמה מחקרית. ההמלצה בבריטניה בגלל חולשת הראיות במחקר.

זה המידע וכל אחד יכול לבחור מה לעשות על פיו.

עם בעלך עדיף שבכלל לא יהיה זמן מסך, עם סבא וסבתא זה יותר טריקי כי הם עושים לך טובה...

אז תשקלי איך לומר להם.

הרצוי שלא
המצוי זה שגם אני לפעמים מראה לקטנה שלי כדי לאכול 10 דק' כמו בן אדם או להתפנות למשימה חשובה שלא סובלת דיחוי.
סרטון קצר וממוקד במחשב, לא טלוויזיה שדלוקה כל היום.

לגבי ההורים לא הייתי אומרת כלום (תלוי כמה זמן זה), מן הסתם הוא בסוף אוגוסט יכנס למסגרת והם עוזרים לך. ולא פשוט להיות עם תינוק קטן ולהעסיק אותו נון סטופ בגיל הזה שלהם.
ולגבי בעלך- עדיף שלא אבל אם זה זמן מסך לעומת השפיות אז הייתי משחררת... .

כולם יודעים שאני מעדיפה שלא יראה, עד לא מזמן לא נתתי לו בכלל, אבל ההורים שלנו בקושי שמרו עליו לבד-כלומר אם התעייפו או אחיינים שלי ראו טלוויזיה פשוט לקחתי אותו.

עכשיו אנחנו בתקופה שנעזרים יותר בהורים וגם אני בתקופה עמוסה יותר -והוא התחיל לראות טלוויזיה. אני מראה לו סרטונים עם שירים ביוטיוב, הוא יושב ועושה את התנועות, לפעמים הוא רואה עם ההורים שלי מה שהם רואים... אם אני נעזרת-אני משחררת.

גם מול בעלי-בעיניי זה משהו שלא שווה לריב עליו.

אבל כן מקפידה שלא יראה לאורך זמן מדיי יום. (יש ימים שרואה במצטבר מעל שעה, יש ימים שלא רואה בכלל)

מכל מיני סיבות

אבל זה לא משנה מה אנחנו עושות

משנה מה את רוצה בבית שלך..

משנה מה עולה במחקרים לגבי הנזק הפוטנציאלי - לא רק מה שהיא רוצה אצלה. אני חושבת שזה חלק ממה שהפותחת רצתה לקבל, ואת זה בנות הביאו פה בתגובה.

הקטן שלי בן שנה.עד גיל שנתיים הבנתי עדיף שלא כי זה גורם לבעיות קשב וריכוז..מגיל שנתיים לשעתיים ביום אני שמה להם כי חייבת את הזמן הזה לאפס את הבית להספיק דברים.אבל אני מבינה את ההעניין עם הסבא והסבתא לצערי אין לי שליטה על זה כי ישלי ילדים גם גדולים אז הם רואים ואז הוא על הדרך רואה שם..בבית זה לא ממש מעניין אותו כי הוא עסוק בצעצועים ולרוץ אחריי חחחח

של המסכים בכלל ובגיל הזה בפרט!ֶמה שלא בשליטתך לא בשליטתך אבל בעיני ועל פי דעת נוירולוגים מסך הוא אף פעם לא מומלץ בטח לא מתחת לגיל 3

אין שום קשר לתוכן!ֶ

כשהוא משגע את השכל זה זמן שהוא צריך משהו מההורים שלו (ברור שלהורים זה קשה אבל) אני חושבת שחשוב לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים שהילד שלנו יילמד להחליף חום ואהבה בבריחה למסך או ילמד לווסת/להתעלם מרגשות על ידי בריחה למסך

האנשים שמייצרים את המסכים בונים אותם כך שהם יהיו ממכרים. יש צוותים שעובדים על זה!!

זה עובד עלינו המבוגרים. לילדים קטנים (ותינוקות!) אין כלים בכלל להילחם בזה. זה עובד עליהם פי כמה וכמה.

אצלי אין מסכים בכלל.

לא רוצה לכתוב מה התחום שלי כדי שלא יזהו.

בגלל מה שלמדתי אני לא מרשה בכלל.

א. צריך להפריד בין מה שנוח להורים למה שטוב לילדים, והטענה שאמא עצבנית זה יותר גרוע לא קבילה בעיניי, כי כמו שיש דברים שבחיים לא אסכים (למשל ללכת לגינה לבד לפני גיל מסויים) אפילו שזה יכול להקל עליי, גם מסכים לא באים בחשבון בכלל, וכשזה לא אופציה אז מוצאים חלופות.

ברור לי שאני משלמת מחירים וצריכה יותר "להעסיק" ולהשקיע.

ב. אין מה להתנצח לגבי מחקרים (בתור מישהי שקצת בקיאה) זה מחקר שמאוד קשה לנהל אותו, לבודד את גורם המסכים כגורם משפיע ולכן תמיד יהיו כאלה שיאמרו שהראיות חלשות, והכי חשוב מישהו צריך לממן מחקרים כאלה, וצריך שיהיה לו אינטרס, למי יש אינטרס לממן מחקר אורך (שעולה הרבה מאוד) כדי להוכיח נזק?

ג. ממליצה לקרוא את הספר של מיכה גודמן בנושא (מהפכת הקשב), לראות את הסרט נראה לי שקוראים לו מסכי עשן ( באנגלית the social dilemma) זה מדבר בעיקר על ילדים/ נוער/ מבוגרים אבל המסר מובן. וגם כתבות של מיכל אודם ששכחתי איך קוראים לזה, אבל בטח אפשר למצוא בקלות, על המלצות הרבה יותר חמורות של לא לחשוף (לא זוכרת בדיוק אז לא רוצה סתם לכתוב)

ד. לגבי הפחד מדברים חדשים, אפשר להתווכח על זה, אבל יש המון דברים שהטכנולוגיה לא מקדמת, גם במרחק הזמן מי שיהיה כנה יודה בזה, כמו יכולות למידה, לצערי זה רק מדרדר אותנו, לכאורה יש לנו יותר ידע אבל אין תחליף למיומנויות למידה פנימיות, אני לא מאמינה בקידום ילדים על ידי מסכים, זה נותן אולי כמה מילים באנגלית אבל הנזק רב על התועלת והוא לטווח ארוך אז לא תמיד רואים.

ה. לא רע בעיניי שילדים ישתעממו, זה יהפוך אותם ליותר יצירתיים, גם על זה יש מחקרים. כמובן שגם פיתוח הדימיון נפגע מצפייה במסכים

ו. יש עוד המון מה לומר בנושא אבל הארכתי, רק מבחינה בריאותית גרידה, שמעתי לא מזמן מומחה לסכרת שאמר שילדי ישראל הכי פחות פעילים מבחינת גופנית והכי הרבה במסכים מתוך מדינות הoecd. אז גם את זה צריך לקחת בחשבון כשיוצרים הרגלים אצל ילדים

גם את אומרת שהמחקרים לא מדויקים (ולא משנה מה הסיבה)

אז אין מה להתייחס לתוכן שלהם כשהוא לא מדויק ואף סותר מחקרים אחרים (שגם הם לאו דווקא מדויקים)

אפשר להחליט מה שרוצים, אפשר להתייחס לאיזה המלצות שרוצים, אבל אי אפשר להביא מחקר לא מדויק או לא נכון ולהסתמך רק עליו. צריך לתת לציבור מידע כמה שיותר מדויק, כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות ולא לבחור בשבילם ע״י מידע מטעה ומפחיד.

החלטה קשורה למחקר כזה או אחר.

החלטות קשורות גם לסדרי עדיפויות, לערכים ולכל מיני דברים. לא הכל זה מדע מדויק.

אני רואה איך רוב המבוגרים סביבי, עם מסכים, זה ממכר ולמרות המודעות קשה להגביל.

אז בעיניי לצייר את זה כאילו אין בזה אף חיסרון זה להציג תמונה לא נכונה.

לגבי חשיפה של תינוקות, בגילאים קטנים, בעיניי הדבר הכי חשוב זה מגע, קשר עין, דיבור. ברור שזה מעניין אותם, כי המסכים מתוכננים כדי למשוך תשומת לב ולעורר את המוח. זה לא קשור להבנה, זה קשור לפיזיולוגיה. בעיניי זה בכלל לא משנה האם יש מחקר שמוכיח שזה רע. בגילאים האלו אני מעדיפה חלופות אחרות של תעסוקה. כמובן שכל הורה יכול לבחור מה שמתאים לו. אבל להגיד שיש לזה חיסרונות, זה ממש לא מופרך.

גם בהמשך, אנחנו מאפשרים מעט, בצורה מבוקרת. עם עדיפות באמת למשחקים ופעילויות שהילדים צריכים לפעול ולא רק צפייה פאסיבית

נכון, במסכים יש גם הרבה רע וכמובן צריך לעשות שימוש מושכל.

לא חייבים להשתמש, אלא לשים לב כשמשתמשים, באיזה אופן משתמשים. אם השימוש מלמד, מעשיר, חינוכי, מפוקח עם שילוב ההורים, הוא יכול לתרום. 

אמרתי שהמחקרים ממש לא מעניינים אותי בהקשר הזה.

בעיניי הצרכים של תינוק בן ארבעה חודשים כוללים מגע, חיבוק, קשר עין עם דמות אנושית, חיוך, דיבור, גירוי עדין על ידי משחק פשוט.

לא רואה איפה נכנס כאן הצורך של מסך. זה לא נותן שום דבר שלא יכול להיות מסופק על ידי ההורים.

התינוק יכול לקבל תעסוקה.

זה לא צורך, זו אופציה לתעסוקה (קצרה בגיל כזה)

(או ילדים בכלל) צריכים תעסוקה כל הזמן?

כשאני עם תינוק בן ארבעה חודשים, אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא עושה שום דבר חוץ מלטפל בו. כמובן שאני הולכת לשירותים, מתקלחת אם צריך, אוכלת. אבל אז או שאני אעשה את זה כשהתינוק רגוע או ישן, או שהוא יבכה שתי דקות עד שאמא תתפנה.

דווקא הטיעון הזה מדגיש לי עוד חיסרון, הצורל להעסיק את הילדים כל הזמן. זה ממש בסדר שילד ישתעמם לפעמים. וגם זה ממש בסדר שתינוק בן ארבעה חודשים יחכה דקה עד שאמא תיגש אליו (ולא מדובר כאן על בכי היסטרי של דקות ארוכות)

ככה היתה לי הפסקה בזמן שרציתי/ כשהייתי צריכה ולו היתה תעסוקה מעניינת.

בחירה שלך בשביל להקל על עצמך

וזה בסדר

אבל זה לא הופך את זה לתועלת עבור הילד, או עניין אידיאולוגי משמעותי

האידיאולוגיה היא לא לתת לאחרים להחליט בשבילי מה טוב ומה לא טוב, אלא להשיג מידע על כל דבר, לבחון אותו לעומק ולהחליט מה כמה ולמה טוב עבורי ועבור הילדים שלי.

את לא הצגת שזה היתרון שאליו את מתכוונת.

את אמרת שמסכים זה תורם ומועיל לילד, ומעשיר תינוק בן ארבעה חודשים.

את יכולה לבחור כמובן מה שמתאים לך

אבל אם נצא רגע מהדיון האישי, אין לתינוק בן ארבעה חודשים מה להיתרם ממסך. יכול להיות שזה מקל על ההורים שלו ועוזר להם.

זה לא מעשיר אותו, אלו לא המיומנויות שהוא צריך לרכוש בשלב הזה של החיים.

האם זה מזיק?

אני לא יודעת, יש מחקרים שאומרים שכן. אבל בעיניי זו בכלל לא השאלה.

הורה שבוחר להעסיק את הילד שלו בצורה שלא מותאמת לגיל, זה בסדר גמור. ייתכן גם שזה לא פוגע. אבל זה לא אומר שהילד לומד מזה משהו

בגיל 4 חודשים התרומה להתפתחות דומה למשחק מנגן/ לסיפור מספר.

ככל שעולה הגיל הצפיה יכולה ללמד אוצר מילים/ מושגים/ אותיות/ מספרים.

הבן שלי למד כמות חומר גדולה מאד מצפייה בסרטונים בהרבה תחומים, בוודאי שזה הועיל לו.

נכון בגיל 4 חודשים התרומה מועטה לעומת שנה והילך, אבל עדין יכולה לתרום.

אם תשימי את בן 4 חודשים כל היום מול המסך, אז זה כנראה יפגע ברכישת מיומנויות, אבל אם הוא יהיה מול מסך רבע שעה ביום זה יכול להוסיף לו ענין מעבר למיומניות שהוא רוכש בדרכים אחרות.

אני לא מסכימה, אבל לא נראה שנגיע להסכמה.

בעיניי רבע שעה לתינוק בן ארבעה חודשים זה המון

לפי דעתי זה מגיע על חשבון דברים אחרים, ולכן זה לא מתאים

אני גם קצת תוהה לגבי המשוואה שידע זה דבר מועיל.

האם ילד בן שנתיים שיודע איך מייצרים שוקולד זה דבר מועיל?

אני לא בטוחה.

אני לא רואה בגילאים האלו ערך בידע כשלעצמו

אני רואה ערך בלגדל ילד סקרן, ששואל שאלות, אני רואה ערך בלהקנות מיומנויות של עצמאות, של הבעת רגשות, של מוטוריקה.

לא בטוחה שידע לשם ידע זה ערך.

להקניית שפה למשל, אני כן רואה ערל גם בגיל צעיר, כי זה יעזור לו. אבל בטח לא בגיל שנה, כשאני רוצה שהילד יתמקד בדברים אחרים ויפתח מיומנויות אחרות.

גם אני נותנת לילדים שלי לשחק בטאבלט

פשוט זה מוגבל

ולא בגיל כל כך צעיר

סרטונים לתינוקות מדברים המון על רגשות ומעלים המון שאלות, למעשה זה ספר משוכלל שמדבר על כל נושא אפשרי שרלוונטי עבור פעוטות.

כשהבן שלי צופה הוא משתף אותי בהתרחשות ושואל שאלות. לפני שהוא ידע לדבר, הוא היה מצביע ורוצה שאני אסביר ואשתתף בצפייה. לגמרי מעורר סקרנות, שאלות ומפתח אנטלגנציה רגשית, מעבר להקנית מידע ושפה.

ואני לא מסתובבת כל היום עם התינוק ורק חושבת איך אני מלמדת אותו את הדבר הבא.

אנחנו פשוט חיים את החיים

אני לא מסתכלת על רבע שעה מתוך 24 שעות. אלא רבע שעה בפני עצמה

תינוק בן ארבעה חודשים בזמן הזה, לרוב לא מרוכז בדבר אחד.

התינוקות שלי בגיל הזה גם לא הצביעו, ולא הביעו סקרנות כזו ברורה בדבר ספציפי.

הם כן מאוד שמחו כשאדם חייך אליהם, דיבר איתם, שיחק איתם.

אני מעדיפה את כל הדברים האלו לעשות בעצמי, ולא שמחשב יעשה את זה במקומי. זה הרבה יותר טבעי ונכון בעיניי

לי זה נראה שאת מנסה לאלץ כאן אידיאולוגיה. זו בחירה שהיא לגיטימית, אבל אני לא רואה בזה כזה ערך חשוב וגדול. וברור לי לחלוטין שלתינוק עדיף חשיפה לכל מה שציינת, דרך בני אדם, במיוחד ההורים שלו, ולא דרך מסכים

בגיל  4 חודשים לא מצביעים אלא מחייכים וצוחקים בתגובה, ההצבעה בגיל מאוחר יותר.

אני לא רואה ערך חשוב במסך בגיל 4 חודשים, אלא אופציה. מגיל שנה אני חושבת שיש תרומה משמעותית לילד בצפייה איכותית בשיתוף ההורה.

גם אז, ברור שיש חלופות, אם יושבים עם הילד בלי מסך אפשר להגיע איתו לאותם השגים, אבל יש הורים שנמנעים ממסך וגם לא חושפים את הילד לדברים מעוררי סקרנות ומפתחי אנטלגנציה שכלית ורגשית ואז הילד יוצא נפסד.

שבשלב מסוים זה הופך לפחות מפוקח

קשה להיות 'על זה' כל הזמן

ואז זה הופך להיות פתרון כבר, ולא תועלת גרידא

זה בלי קשר למחקרים על ההשפעה על המח, שאפילו אני כבוגרת יודעת להגיד שזה משפיע

והבעיה היום היא הזמינות. תמיד יש מה לראות ולקרוא. פעם זה לא היה כך. ולכן זה בעייתי בעיניי מאוד

וכשמרגילים ילד מגיל מאוד קטן לזמן מסך, מאוד קשה לשנות אחרכך. על גבול הבלתי אפשרי

המסכים זה לא אישו, יש אייפד ואפשר לצפות בו מתי שרוצים בתכנים שאני מאשרת.

לא ראיתי שזה גורם לילדים להעדיף מסך ע״פ תעסוקות אחרות, זה כמו כל תעסוקה אחרת שמעניינת אותם.

ילדים במגוון גילאים 18-3

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!