מבינה אותך מאוד.

עוברים עוד שבועיים

זה מטלטל. משנה את המקום הכי יציב שלך.

מקווה שבעזרת ה' תצליחי להתרגל ושתשמחי מהבית.

אולי להזמין מישהו שינקה בשבילך?

לקנות וילון חדש או פריט אחד שישמח אותך?

פשוט באפיסת כוחות

אתמול רוב היום ניקיתי

אחותי עזרה קצת אמא

חמותי ואמא שלי עזרו קצת

הלכתי לקנות כמה דברים

אבל זו רק ההתחלה 

המון

שטיחון נעים למקלחת, נר ריחני או סבוני תלייה כאלה 

בלויים כאלה

או למשל כתמים במקלחת שלא מצליחה להוריד וזה מבאס

וכןן אחרי שנסיים לפרוק נשים דברים נחמדים…

תןדה יקרה

אם בחיבור קרמיקות- רובה

אז ליעקובי יש חומר מעולה שממש מוריד הכל.

ויש גם טוב שמיוחד שצובע הכל בלבן.

זה ממש משמעותי

יש להם כל מיני מדבקות וטפטים

יש טפטים שהם טוענים שמתאימים בתור ריצוף

לא ניסיתי אז לא יודעת מה האיכות, ואיך זה עובד עם ניקיון

אבל בעיני כדאי לנסות לבדוק איך תוכלי לשפר את הנראות גם אם לא תעשו שיפוץ

גם אם נעבור לדירה מושלמת יהיה לי ממה לחשוש.

במעבר האחרון עברנו מדירה של שני חדרים לדירה של שלושה וחצי חדרים, ועדיין הרגשתי שאני לא יודעת איך נכניס את כל הציוד ואיך יהיה לנו מקום נוח וברווח, ואיך אני אסתדר עם הריח בארונות מטבח ועוד ועוד ועוד.. וזה עוד בלי החששות מסביב של הגעה למקום חדש והקושי של הילדים.

אבל למדתי שאחרי כמה שבועות פשוט מסתגלים והכל נראה הרבה פחות מפחיד. הדברים יותר מסודרים ולאט לאט תמצאי את המקום שלך ותראי את הטוב שבדירה.

עברתי פעם אחת בחודש תשיעי ופעם אחת בחודש רביעי, וכמה בכיתי... חייבים לזכור שההורמונים חוגגים גם כן. אז לקחת את החששות האלו בפרופורציות.

יש לך אפשרות לקבל עזרה? לדעתי תפעילי את כולם כמה שיותר. גם אם עכשיו אחרים יסדרו בשבילך- בהמשך תוכלי לסדר כל פעם קצת בצורה שיותר נוחה לך. לפחות לא לחיות בארגזים.

ואני ממש מקווה שיש לך מזגן זמין בדירה החדשה...

בהצלחה רבה רבה, מעבר דירה זה קשוח אבל בע"ה במהירות תרגישו את הברכה שבזה❤️

אתמול אמא שלי עזרה לי מהצהריים עד הערב וב״ה יש התקדמות…

יש דברים שעד שנקנה למשל ספריה, שידה וכו׳ לא יהיה לנו איפה לשים - בבית הקודם היה הכל הכל לא דאגנו לאחסון בכלל.

אז לאט לאט. הלילה כבר התקלחנו וישנו שם … במקלחת הורים. במקלחת ילדים עוד ממש ממש קשה לי אני צריכה לחשוב מה לעשות איתה 

כל דירה

לאט לאט מתרגלים אל תדאגי 

עם כל מיני אלמנטים של עיצוב

אבל קודם כל תדאגי לסדר את הארגזים שתהיה לך רצפה מפונה ודברים במקום

ולוקח זמן להתרגל לבית חדש..

אחרי שבכיתי גם אתמול

אתמול בלילה אחרי ששמנו מצעים במיטה ושטיח באמבטיה וכו׳ קצת נרגעתי. 

מצעים אהובים, קישוטים שאת אוהבת, שטיח או משהו כזה... דברים שהיו גם בבית הקודם ועושים לך תחושה טובה.

עברנו דירה רק פעמיים מאז שנישאנו, והדירה החדשה תמיד הייתה שדרוג לעומת הקודמת, ובכל זאת לקח לי זמן עד שהרגשתי "בבית" ופגה לי תחושת הזרות.

ועד היום, כשאני מתארחת ללילה במקום אחר, אני חייבת להביא איתי חפצים מהבית (כמו מצעים או כרית נוחה שאני אוהבת) כדי שאצליח (איכשהו) להירדם שם...

כך שאני ממש מבינה אותך ♥️

לגבי המקלחת - אולי תתקלחי על שטיח אמבטיה גדול, שמכסה את כל הרצפה? כבר ייתן לך תחושה נקייה יותר...

היא הרבה יותר גדולה - הסלון גדול ויש מקום לפינת אוכל ענקית

היא מוארת ומאווררת לא במרתף

היא קרובה מאוד למעון של הקטן

יש לה מרפסת חמודה

רק המטבח באמת קטן (נצטרך להביא כמה דברים ליותר אחסון שם אן אפילו ארון קטן )

והשירותים לא במצב מזהיר ואין ארונות אמבטיה (שיעשו לנן בשבועות הקרןבים )

ואין הרבה אחסון אז יש לנו לקנות עוד שידה וארון וכו׳

אז בינתיים יש הרבה ארגזים שאין בכלל אחפה לשים אותם

אם כי מטבח ומקלחת אלה דברים מהבסיסיים ביותר...

אבל בע"ה אחרי שתצליחו לנקות ולסדר אותה כמו שצריך - תרגישו בה יותר בבית ויהיה לך טוב ♥️

(בכלל - לא פשוט לעבור בתקופת היריון, שגם ככה רגישה לשינויים... אנחנו פעם תכננו לעבור לפני לידה אבל הדירה עוד לא הייתה מוכנה. ובדיעבד היה טוב שעברנו רק אחרי הלידה, כשכבר לא הייתי רגישה כל כך...)

ואין לבית צורה...

אבל לאט לאט כשפורקים עוד ארגז ועוד אז הבית מקבל צורה ואווירה מוכרת שאת רגילה מהפריטים שכבר יש לך מהבית הקודם.

על עצמי יכולה להעיד שבימים הראשונים כשאני קמה משינה ואני רואה תקרה וחדר לא מוכר אני נבהלת ואז קולטת שזה בית אחר;))

אבל מתרגלים דיי מהר

עברנו לדירה שהייתה במצב רע

ובנוסף השיפוצניק לא עמד במילה שלו לגבי מתי הם יסיימו אז נכנסנו לדירה מלוכלכת עם פסולת בניה ובאמצע צביעה וכו וכו המון דברים במצב מתסכל

והרהיטים שלנו לא התאימו במאה אחוז לסלון והיינו צריכים לחשב הכל מחדש והכל היה מסריח לי ומגעיל וסבלתי ממש

במשך כמה ימים השתמשתי בשירותים רק עם ניילון עליהם עד שהתרגלתי

התקלחתי ביום הראשון בבית הקודם(עברנו בתוך הישוב אז זה היה אפשרי)

ובקיצור אני מזדהה ממש והייתי אבודה ממש.

בעלי הצדיק עזר לי כמה שיותר לארגן וגם לחשוב מה יעזור לנו להתאים את הבית אלינו ושיהיה לנו נעים לגור בו..

נגיד החלפנו ברז וידיות במטבח

ביקשנו מחבר שינסר לנו את הספריה כדי שהיא תתאים בגודל למיקום שהתאים לנו

קנינו שטיח, כריות ספה, עציצים מלאכותיים ווילונות כדי שיהיה לנו נעים והרגשה של בית

אחרי חודש כבר עשינו פה חנוכת בית והרגשנו נעים להכניס לפה אנשים והרגשנו שזה כבר מקום שלנו..

ולאט לאט דברים מוצאים את המקום שלהם ונהיים מדויקים

הנה השבוע בעלי תלה לי מקרמה שהייתי באמצע שלו בחדר שלנו, וזה עשה לי עוד קצת טוב

אנחנו גרים פה כבר כמעט שנה(עברנו מיד אחרי סוכות) הבית לא חף מחסרונות, באמת שלא! ואנחנו מודעים לחסרונות שלו(נגיד ארונות מטבח ישנים שספוג בהם ריח רע.. זה מתסכל. או אמבטיה שמתוכננת רע..)

אבל הוא מתאים לנו ונוח לנו בו ולכל בית יש את החסרונות שלו, אז זה החסרונות של שלנו והכל בסדר...

קיצר חפרתי מלא

נתתי קצת טיפים

אבל בעיקר היה חשוב לי להעביר לך את התחושה שזה משתפר. שלא מרגישים יאוש לנצח. גם אני בשבועיים הראשונים שעברנו בכיתי לא מעט שעשינו טעות והיינו צריכים לשכור בית אחר(והרבה יותר יקר שפסלנו בגלל התקציב) ואני שמחה שבחרנו בבית הזה.

את הידיות של המטבח גם אנחנו החלפנו! קטע. זה ממש עושה שיפור.

מתכננת גם להחליף את הברז.

ובעזרת ה׳ יש לנו הרבה תכנונים לdiy כזה.

אתמול היה יותר טוב משלשום

לאט לאט … מקווה שיהיה בסדר ובסוף אני אוהב את הבית.

אנחנו גם מאוד אוהבים לארח ומאוד חשןב לי שייראה טוב ומזמין בשביל לארח אנשים… אז יש עוד כברת דרך בשביל זה 

יש ופלים לארונות מטבח

טפטים לקרמיקה

ברזים בחום כסף באלי אקספרס

אפילו טפטים לשיש

טםשר לשדרג שירותים ומטבח גם הלי שיפוצים בלתי הפיכים

אם תרצי- תשלחי לי תמונות...

אני די טובה הזה...

לגבי הריח בארונות מטבח- תנסי להניח בתוכם כלי עם סודה לשתייה.

הייתי אומרת ממש לפזר על כל הארון לכמה שעות ואז לנגב אבל אם אין לך כוח בגלל שכל הכלים בתוך הארון גם לשים כלי יכול לשפר את המצב באופן ניכר

הדירה הזו מאוד מאוד ישנה, והארונות כנראה ספגו רטיבות וכבר רקובים.... זה פחות עניין של ספיגת ריחות אלא בעיה מהותית יותר אבל שלא תיפטר כרגע כנראה..

שאני לא בהריון

ועברנו בפברואר ועדיין הכל בלאגן

לא מצליחה למצוא זמן בין הילדים העבודה והשגרה לסדר

וזה ממש ממש ממש ממש קשה וליבי איתך!

זה קשוח!!!!!!!!!!!! ממש. כל הבית כמו מלחמה!!!

אם היה לי כסף הייתי משלמת למישהו שיבוא ויסדר ויביא ריהוט שאני יאהב ויתאים לבית ויעיף את כל הזבל שאנחנו לא צריכים.

ליבי איתך. באמת. 

מעבר דירה זה ממש לא פשוט

סוחט פיזית ונפשית

בטח בסוף הריון!

מגיעה לך מדליה!

אלופה!😘

אצל ההורים שלי ובכיתי שלא רוצה לחזור לבלאגן ולג׳יפה🙁🙁

אבל תודה לאל חזרנו והמשכנו עוד קצת 

וואי זה באמת קשה לעבור בשלב כזה שרק רוצים להרגיש במקום בטוח חלביים את הרימון לקראת הגטזל החדש שעומד לבקוע...

אבל אני קוראת שרת ממש גיבורה...

בהצלחה גדולה!!

ובע"ה שיהיה בקלות ובבריאות!!!❤️❤️

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅