2. על זה שאני עם שלושתם לבד כל יום בלי דקה של שנת צהריים למרות שהייתי רגילה לישון צהריים כל השנה וזה מה שנתן לי כח להמשך היום. שורדת גם בלי זה במאמץ רב.

את נשמעת אמא מהממת❤️

אני מקווה שיש לך רגעי הפוגה כלשהם

ושלפחות הגדול ישן מוקדם

האמת שלפני 10 ימים היו לי הפוגות, הייתי יוצאת לפעמים בערב עם חברות.

מאז שהוא הפסיק לישון צהריים אז אני בערב גמורה וכל יציאה מתכוננת עם חברות אני מבטלת או מבריזה כי פשוט אין לי כח.

ובטח ישן מוקדם; זה מה שנותן לי כח לתת לו את הכייף בלא לישון למרות כל האנרגיות שזה דורש ממני כי הוא נהיה עייף בארבע ומתחרפן לאיזה חצי שעה-40 דקות עד שעוברת לו העייפות.

אבל ב6 גג 6 וחצי שני הגדולים במיטות ולי יש שקט.

להתרגל למצבים חדשים זה אחד הדברים הלא פשוטים. אני יודעת שעבורי שינויים יכולים להיות מאוד קשים ולהוריד את מפלס הסבלנות באופן דרסטי!

אז להבין שהשינוי הזה הוא צורך של הזולת, ולתת לו את זה, כשעבורך זה מציב גם הרגל חדש וגם קושי אובייקטיבי של פחות שינה... זה חסד ברמה גבוהה.

בהצלחה רבה בהמשך, שרק ילך ויהיה זורם וטוב יותר ויותר בע"ה.

צהריים לא ידעתי להעריך את העובדה שישנתי צהריים כל יום.

פתאום אני מגלה שזה לגמרי לא מותרות ושהגוף שלי באמת באמת צריך את זה.

מקווה לשרוד את זה עד סוף החודש ובטוב.

ואז הוא יכנס לגן ואני אוכל לחזור לישון צהריים.

וכן, זה דורש המון המון סבלנות כי בסוף זה להתמודד עם ילד שנהיה עייף בשעה שכבר לא אתן לו ללכת לישון כי אז זה יהרוס לו את שנת הלילה.

א. שמתי לב שהגוף שלי מתרגל למבנה סדר היום החדש. זאת אומרת, אחרי כמה ימים אני מפסיקה להיות עייפה בשעה שהייתי רגילה לישון (בתנאי שסהכ ביממה אני ישנה טוב). דווקא ללכת לישון מוקדם נותן מלא כוח וסבלנות בבוקר, יכול להיות שזה שווה את המחיר.

ב. בכל זאת,

בגיל של הבן שלך אני מצליחה לישון קצת כשהוא ער לידי.

או במיטת תינוק אם יש לו,

או כשהוא לידי משחק / מדפדף בספר / אוכל חטיף / מקשיב לסיפור בקלטת שמע.

זו לא אותה שינה, זה יותר נמנום, אבל נותן כוח למערכה ב' של היום 😁

לא במצב שבלי קשר הגוף עובד שעות נוספות ;)

ולא מצליחה לישון מוקדם כי בסוף גם רוצה קצת לשבת עם בעלי ולעשות משהו בבית אז עושה את זה אחרי שכולם נרדמים ואחרי שבעלי חוזר מערבית.

היום באמת הצלחתי אבל הוא לא שיחרר.

אמרתי לו שאני רוצה לישון קצת אז שינוח לידי אז שכב לשתי שניות וקם.

אולי באמת אגיד לו שישחק לידי כשאני נחה.

למרות שניסיתי את זה יום אחד השבוע והוא לא הבין את הרעיון ובכל פעם שעצמתי עיניים הוא דחף לי משחקים לידיים כדי שאשחק איתו.

אנסה להסביר לו לפני כן מה קורה, אולי זה יעזור.

תודה!

כל 'תחנת שינה' היא חמצן לתפקוד.

האמת, לגדולים הייתי שמה מסך בכזו סיטואציה 🙄

ולקטן אני נותנת חטיף.

באמת תסבירי לו שאת מרשה לו להישאר ער, אבל את עייפה וצריכה לישון קצת.

אני לא מצפה שהוא בכלל לא יפריע... זה אפילו קצת מרגיע אותי שכל כמה דקות אני רואה מה איתו, אבל בין לבין מצליחה לישון...

לא חשבתי על זה כאופציה בכלל.

היום זה קרה כי פשוט נרדמתי בכל תנוחה והרגשתי שמתפקדת מתוך שינה.

וגם אני היום נתתי לו קצת סרטונים וככה הצלחתי לישוח 3 דקות רצוף אבל לשמחתי זה לא מאוד מעניין אותו....

תודה על העלאת הרעיון!

1. בעלי בטירונות ואני לבד כל השבוע.

2. בהמשך לסעיף 1, עשיתי קניות לבד והיה סופר כבד וקשה להרים הכל ולמרות זאת עשיתי.

3. מתלבשת בצניעות מירבית למרות החום המטורף.

4. ארגנתי משהו נחמד למחלקה שלנו בעבודה.

בעל בטירונות זה קשוח

איך זה מסתדר לך עם העבודה? אני זוכרת שאת עובדת הרבה שעות..

וצניעות מירבית בחום הזה.. וואו כמה זכויות את מוסיפה לעם ישראל!! אשרייך

לגבי הקניות- זה קשה בטירוף.. למה לא אונליין, בעצם?🧐

וכולי קנאה לגבי הארגון.. אני לא הטיפוס היוזם בדרכ

לא ככ מסתדר, שלחתי את הילד להורים עד תחילת שנה🙈

אין לי איך להסתדר בלי מסגרת ובלי בעל זמין.

לא עושים קניות אונליין כשמדובר בקנייה קטנה יחסית. עלה לי 70₪, באונליין היה עולה לפחות 80-85₪ ועל זה תוספת 30₪ משלוח.. ככה שלא ככ שווה.

ויאלה תתחילי ליזום בעבודה! אפילו ארוחה נחמדה ביחד מידי פעם זה כיף.

איזה קשה להיות לבד...

כן ממש קשה להיות לבד כל השבוע

חשבתי שאני יותר חזקה ויקח את זה בקלות, בפועל אני רק מוציאה כסף כל ערב להסתובב עם חברות במקום לשבת בבית.

בקצב הזה יגמר הכסף עד המשכורת הבאה

לחלוטין מגיע לך צלש!!

רק ההליכה לעבודה עם בחילות.. 🥴

ואז משמרת ב' בבית.

שאפו!

צלש ענקי וגדול

על שלושה שבועות ראשונים של קייטנת אמא שעברו בטוב ועם המון חוויות ויציאות

היום הקטן הצטקף אלינו לחופש וגם נחמד

אני הולכת איתם המון ברגל כי בלי אוטו וכל זה עם כאבים מטרידים

לא מגיע לי צלש: בעלי מעצבן אותי ופשוט לא מצליחה להתגבר ולעבור הלאה. אין לי כוחות נפש

מגיע לך לגמרי! אני זוכרת את השרשור שלך לא מזמן.. אם הצלחת להיות עם ילדים כל היום ולצאת בלי אוטו.. מורידה בפנייך את הכיסוי

אני שמחה שהצלחת להתרומם❤️

וכמה קשה שלא בטוב עם הבעל..

אם בא לך לשפוך את הלב.. 

להתעלות מעליהם בטוב זה ממש ממש מרשים.

שנתקעות עוד יותר בגלל בירוקרטיה ושטויות

ומתעסקת מלא זמן בקביעת תורים ובירורים

זה גם מוציא לי את המיץ

לפעמים ככ קשה להיות המבוגר האחראי

ועל זה שידעתי בתוך החופש עם המשפחה של בעלי להגיד היום לא מתאים לי להצטרף לתוכנית והלכתי קצת להורים שלי

צלש לי על ההצלחה בג'ינגולים, חוגי שחייה, קניות, ב"ה תינוקת קטנטנה, טיפולי שיניים למינהם, קלינאיות תקשורת ועוד ב"ה

על שהפעלתי קייטנת אמא שנה שניה ברציפות ועובד די נחמד

על זה שאני מצליחה להכין ארוחות בוקר וצהריים מזינות, גם אם יש טיפונת חריגה בזמנים

על זה שאני מתגברת ועושה טיפולי שיניים לא פשוטים 😭

על זה שאני מניקה למרות שיש קשיים..

תודה לך ה' על כל החסדים!

ותודה לך מקוריתוש, על פתיחת שירשור מחזק!!!

וש לי מבחן ביום ראשון. חשוב ממש ממש

ונכון שחופש, והילדה בבית, ובעלי החמוד שהוא אברך שומר עליה כל היום וכל מה שבאלי לעשות כשאני חוזרת מהעבודה זה לשבת לשחק איתה ולנסוע לטייל

אבל אני יושבת ולומדת😩

אומנם לא הכי הרבה זמן שאני יכולה ( בכל זאת ילדה בת שנה, בעל מחורפן כבר מרוב שעות איתה, ובית להחזיק) אבל אני ממש משתדלת… באמת…

וכולם סביב רק אומרים לי תלמדי תלמדי אבל לא באמת מבינים מה זה מצריך ורק אני מקבלת הרגשה שלא מספיק לודמת

(חח יצא חצי פריקה😅 סוריי)

ושומעים שאת חושבת עליה גם כשאת לא איתה.

בהצלחה במבחן!!!

אני עובדת והילדים בחופש והיה לי מאוד קשה לשחרר את זה שלא אהיה איתם בבית

חשבתי כבר לעזוב את העבודה. תארי לך..

והנה, ב"ה, עוד מעט נגמר החופש.

זה הכי צלש עבורי כי אני מאוד עובדת על לשחרר שליטה

שלא משנה מה עובר ביום.. (ועובר... יותר מידי)

הן הולכות לישון עם חיבוקים נשיקות ומילים טובות.

זה הדבר היחיד שמחזק אותי, שאולי כשיגדלו יסלחו לי על התקופה (המתארכת..) הזאת.

מגיע לי צלש על זה שהחלטתי לא לקחת שום כדור לבחילות הריון. 

בינתיים שורדת.. קשה אבל שורדת יפה.. קמה בבוקר והולכת לעבודה. 

חוזרת הביתה ונמצאת עם הילד עד השינה. כולל מקלחות ועניינים. יש לציין שנהיו לו התקפי זעם והוא לא מבקש מה שרוצה אלא פשוט צורח!

משתדלת להתמודד עם זה יפה. 

פחות צלש- הבית מוזנח ורק בעלי מתפקד. וזה עצוב לי. 

אין אוכל חם, 

אין עוגות/עוגיות ביתיות לבעלי שמאוד אוהב.

וזהו. 

גם כתבתי על זה למעלה.

קודם כל חיבוק גדול! את אלופה ממש!!!

באמת קשה לעשות את כל זה כשנמצאים בתחילת הריון.

גם אני מזניחה את הבית ובעלי מחפה עליי כמה שהוא יכול. אני כל הזמן מתנצלת בפניו, אבל באמת שאני עושה מה שאני יכולה. עצם זה שאני נמצאת עם הבת שלי אחה"צ, כשאני אחרי יום עבודה, מבחינתי זה המון. זה מתיש אותי בצורה קיצונית.

תדעי שמבחינתי, אם הצלחתי לעשות משהו קטן, זה המון. הכנתי לילדה ארוחת ערב? עשיתי מכונת כביסה (אחת בשבוע כשכל הכביסה עולה על גדותיה)? הצלחתי להכין לעצמי ארוחת ערב (ולא סינג'רתי את בעלי)? מבחינתי אני אלופה!

כשאני ארגיש טוב יותר אז אני אחזור להכין עוגות, עוגיות, אוכל מושקע יותר.

בשעה טובה יקרה!

מאחלת לנו הריון קל ובריא.. 

בע"ה שנחזור לעצמנו במהירות!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.