הוא גלש על גלשן בים. הים היה נראה רגוע ושליו, המים התכולים נצנצו באור השמש המאירה עליהם. ופתאום הגיע גל. 'מה לעשות?', חשב לעצמו גדי במהירות. אני לא אספיק להגיע לחוף. האם לברוח לצדדים? גם אפשרות זו הוא פסל, הגל ישיג ויכניע אותו. ופתאום הוא הבין מה עליו לעשות. הוא עמד מול הגל, ופשוט נכנס לתוך הגל ועלה עליו. במקום להיות מול הגל ולהילחם בו, הוא הגיע עם הגל, הוא איתו. במקום להימחץ מהגל, הוא "עלה על הגל" בתחושת נצחון.
~~~~~
'העונש על הפרת צו המלך הוא להידקר על ידי ברזלים משוננים!', הרעים קולו של המלך. שומריו של המלך הובילו את טוביה מחדר המלך ששם נשפט ע"י המלך, לחדר הייסורים, כדי להוציא לפועל את עונשו. הם קירבו אותו למיטת הברזלים המשוננים שהייתה אמורה לדקור אותו. 'שכב!', ציוו אותו. טוביה לא ידע מה לעשות. 'לשבת על חלקה שאפגע כמה שפחות ואדחה את מיתתי?'. לבסוף קיבל טוביה את גזירת המלך, הבין שנגזר עליו לקבל את עונשו ואין לו עוד מה לעשות בנידון, ושכב על מיטת הברזלים כבול באזיקים במחשבה שנגמרו חייו. שומרי המלך שראו כי טוביה שכב על מיטתו, הלכו להם, בחושבם לחזור ולאסוף את הגופה לאחר מכן. וטוביה נדהם, לא קרה לו כלום! הוא ניסה לקום, וכדי לקום נאחז באחד מהברזלים, ואז ידו נלחצה ונחתכה. מדוע דווקא ידי נפצעה ולא כל גופי? חשב טוביה. והבין שכאשר הלחץ מופעל על כל האיברים בשווה, לא קורה כלום, אך כשלוחצים על דבר מסויים, הוא נלחץ.
~~~~~
הוא חייב להגיע לחוף. הוא התגבר על הדחף להסתכל אחורה, כל שנייה קריטית ויכולה לחרוץ את דינו. הוא אימץ את ידיו בחתירה נגד הזרם, וידיו החלו להתעייף. יש גבול כמה האדרנלנין יכול להחזיק מעמד. אריה ידע שבקצב הזה כשידיו נחלשות ומתעייפות, רודפיו יכולים להשיג אותו. הוא שמע אותם מאחוריו, ולא הבחין שהקול של שחייתם התרחק. 'מה לעשות?'. כנראה זה רק עניין של זמן עד שישיגו אותי, ולא אצליח להגיע אל החוף. ופתאום עברה במוחו מחשבה, והוא הבין מה עליו לעשות. פתאום קצב שחייתו התחזק, והצליח להתרחק דיו מן הרודפים ולהגיע ליבשה, לקרקע יציבה ששם כבר לא יוכלו לפגוע בו. חבירו שחיכה לו בחוף ודאג לו, הביא לו מגבת להתייבש, ולקח אותו למלון ליד כדי שיוכל לנוח מהמרדף. איך הצלחת לבסוף? מה גרם לך להגביר את קצב שחייתך? ענה לו אריה, הבנתי שבמקום להילחם במים, ואז הכוחות מתבזבזים במלחמה ולא בהתקדמות, במקום זה אני צריך לזרום עם המים. להיות בתנוחה ישרה עם המים, לצוף על פניהם, ופשוט לשוט איתם, להיות עם המים. ברגע שהבנתי את זה, הצלחתי להגביר את מהירותי ולהגיע לחוף. 'ב"ה!", "השבח לא-ל בורא עולם".
~~~~~
מסר: לפעמים האדם פשוט מותש מהמלחמה בעולם הזה. ודווקא כשהוא "מתייאש" במובן מסויים, וכבר אין לו כוח להילחם בהתכתשות, דווקא אז הוא המלחמה נרגעת והוא יכול להמשיך קדימה בצורה יותר רגועה. לא שאין מלחמה, אבל עכשיו הוא בוטח בה', הכל פתאום יותר זורם, פתאום אין עכבות, אין דברים מעצבנים. יש איזה שחרור. זה מה שכתוב שישראל נגאלין רק כשמתייאשים מהגאולה. הייאוש נותן מקום לבטחון בה', ייאוש מהמחשבה שאנחנו ננצח בכוחות עצמינו, והבנה שהנצחון אפשרי בזכותו, ודווקא אז האדם מתמלא כוחות גדולים לנצח ולהצליח. דווקא ההשלמה שהאדם מעצמו לא יכול, היא מביאה לכוחות ולסייעתא דשמיא.
ברור שבכך יש איסור חמור