"בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר: "ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: "ובלכתך בדרך" (שם). אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים. אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות, כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל."
הסיבה שבית שמאי אומרים לקום בקריאת שמע של שחרית זה בגלל שכתוב 'ובקומך'.
מצינו ב'ויקרא רבה' (כז, ו) שיש לכאורה עוד סיבה לעמוד בשתי הקריאות שמע בבוקר ובערב:
"אמר ר' יצחק משל למלך ששלח פרוזדוגמא (איגרת פקודה) שלו למדינה מה עשו בני המדינה 'עמדו על רגליהם' ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה ברתת ובזיע כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הדא פרוסדוגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהא קורין ק"ש לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא (דברים ו, ז) 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'."
זאת אומרת שמצד האימה והיראה היינו צריכים לעמוד בקריאת שמע, רק ה' לא מטריח עלינו. השאלה למה ה' לא מטריח עלינו?
להלכה מביא הטור באו"ח ס"ג בשם רב עמרם גאון: "כתב רב עמרם מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד, לא יאות עביד ונקרא עבריינא וצריך לגעור בו, שמצותה מיושב."
מסביר הב"י: "כתב רב עמרם מי שרוצה להחמיר לעמוד וכו'- טעמא, משום דאם ביום הוא, עובר על דברי בית הלל ונראה שעושה כדברי בית שמאי, שאמר "בבקר יעמדו". ואם בלילה הוא, אף כדברי בית שמאי לא עשה."
הב"י מסביר למה העומד בבוקר נקרא עבריין כי הוא עושה כדברי בית שמאי נגד בית הלל. אבל לא ברור למה 'מצותה מיושב'? משמע בפשטות שיש ענין מיוחד שקר"ש יהיה מיושב. ולמה בערב יש בעיה לעמוד? הרי הוא לא עושה כבית שמאי, שלשיטתו צריך לשכב.
הזוהר בחיי שרה ועוד מקורות קוראים לקריאת שמע וברכותיה, תפילה דמיושב. נראה להגיד שמצד דין הקריאת שמע בעצמה יש ענין לעמוד מפני אימה ויראה, אבל בגלל שחז"ל קבעו את זה כחלק מתפילה דמיושב, לכן מצותה שתהיה בישיבה.
הענין של תפילה דמיושב, זו ההתבוננות בריכוז ולכן זה נעשה ביישוב הדעת מיושב. חושבים ביוצר אור שהאל ברא את העולם, באהבה רבה אהבת ה' אלינו ונתינת התורה, בקריאת שמע קבלת עול מלכות שמים ומצוות וכל הדברים בפרשת ציצית, ובברכה האחרונה על הגאולה. אנחנו צריכים להפנים את כל הרעיונות ביישוב הדעת, לפני שניגשים למלך.
אם קריאת שמע היתה לבדה, היה ענין לאומרה בעמידה באימה ויראה, אבל בגלל שזה חלק מתפילה דמיושב זה נאמר בישיבה.
נכון
