השפעה של חומר מסויים תלויה מאוד במינון שלו. חלק מהחומרים האלו מיוצרים באופן טבעי בגוף שלנו. לכל חומר יש כמות מומלצת לאדם (שגם כן תלויה במין בגיל ובמשקל של כל אדם).
למשל אחד החומרים שנמצאים בלחם הזה של הפותח הוא E202: אשלגן סורבט.
אני מעתיקה מוויקיפדיה את הנתונים לגבי רמת הסכנת של החומר הזה:
הוא משמש לשימור מזון ונועד למניעת או האטת שינויים בצבע ובטעם של מזון. החומר המשמר פועל כנגד עובש ושמרים, והשימוש בו נפוץ במוצרי מזון שונים – כגון גבינות, חמוצים, פירות מיובשים, יין ומוצרים לטיפוח אישי.
החומר גורם לגירוי עור, העיניים ודרכי הנשימה. לצד מחקרים המלמדים כי החומר בטוח לשימוש על סמך ניסיון ארוך טווח, מחקרים במעבדה הראו כי החומר הוא רעיל ומוטגני (כלומר יוצר מוטציות) לתאי דם אנושיים. אשלגן סורבט נמצא כרעיל לדנ"א אנושי בתאים לימפוציטיים (תאים ממערכת החיסון) פריפריאליים, ועל כן נמצא כי הוא משפיע לרעה על מערכת זו. החומר לעיתים קרובות משולב עם חומצה אסקורבית ומלחי ברזל, שילוב שגם הוא מוטגני לדנ"א.
במפגש של ארגון המזון והחקלאות העריכו כי הכמות המומלצת לצריכה של אשלגן סורבט לאדם היא 0.025%-0.1%. לפיכך שיערו כי הצריכה היומית המקובלת היא 12.5 מ"ג / קילוגרם, או 875 מ"ג ליום עבור מבוגר ממוצע (שמשקלו לערך 70 קילוגרם). הנתונים הסתמכו על סכום של הכמות המומלצת של חומצה סורבית עם סידן ועם אשלגן סורבט (מחושבים כחומצה סורבית). DSD (Dangerous Substances Directive) סימן את החומר כמסוכן.
למרות הסכנות של החומר הזה, בכמות מינימאלית הוא בטוח לצריכה, כי הרי אף אחד לא אוכל אותו בכמויות גדולות או מזריק אותו למחזור הדם לא מעוכל, כמו שעשו בניסויים האלו.
יש ברשימה חומרים שהם בהחלט מסרטנים, ולכן הם אסורים לשימוש ברוב המדינות המפותחות. אפשר לבדוק בדיוק מה מכון התקנים הישראלי מתיר לשימוש ומה לא. אני חושבת שלהבין מה השימוש של החומר במוצר אוטומטית מוריד הרבה מהפחד מ"החומרים הכימיים המהונדסים" שאנשים חוששים מהם.