מלחיץ אותי שתמיד כותבים פה שצריך לקחת רק אחרי ביוץ והביוץ שלי לא באופק. (פולוצסטית בנוסף לחגיגה)

הוא מכיר את כל התיק שלך ויודע לקחת בחשבון דברים שאחרים לא יודעים.

זה שיש התנהלות מקובלת לתרופה לא אומר שרופא לא יכול לתת הנחיות אחרות,

הוא מכיר את הסיפור יותר טוב.

אם את בכל זאת חוששת תתקשרי למכון הטרטולוגי ותתייעצי. אבל לדעתי אם הרופא אמר אז זה מה שצריך לעשות.

חשבתי שזה כל מקרה של בטיחות תרופות. למשל שילוב של שתי תרופות וכו'.

לא ידעתי שהם נותנים מענה רק להריון והנקה, או שאני מתבלבלת בשם?

יש מרכז שנותן מענה כללי על בטיחות תרופות וחומרים?

על השפעת התרופה.

@YaelL את מכירה מצב כזה שלוקחים פרימולוט אפילו שלא היה ביוץ? לא יודעת מה לעשות....

( למרות שאני בטוחה שכולן יודעות לחפש בגוגל בעצמן, אולי יחסוך למישהי לחפש  )

והם נותנים מידע גם בנושא תרופות.

למי שתצטרך.

סליחה על הבלבול...

זה ממש מרגיש חוסר אונים ולא יודעים לאן זה יתפתח

אני אגיד לך למה זה מאוד דילמה

כי פרימולוט זה בעצם פרוגסטרון

הפרוגסטרון עולה רק אחרי הביוץ

אם את לפני הביוץ, אז נניח את לוקחת עכשיו והרופא חוזר ואומר לך להפסיק כדי להתחיל סבב

אז אולי זה יכול לעשות כתמים ודימומים מירידה של ההורמון? אולי.. כנראה אי אפשר לדעת בוודאות עד שלא מנסים

מצד שני אם לא תקחי, זה גם יכול להיות בלאגן כי או שיתחיל ביוץ לפני שהרופא חוזר

או שחלילה יתחילו דימומים שבכלל לא יאפשרו טיפול

אני כותבת לך ותוך כדי מנסה לחשוב איך הכיוון מחשבה היה לוקח אותי

נראלי שברגע שבוחרים רופא אז רצוי ללכת לפי ההנחיות שלו אפילו אם זה נשמע לא הגיוני (זה לא סותר להיות קשובות לעצמנו ואם משהו נראה לא טוב, פוגע וכד' אז ללכת לחוות דעת נוספת)

אז חושבת שכדאי לך להיצמד להנחיות שלו

כי לכל דבר יכול להיותץ שיהיה טוב או חלילה יתפקשש

אבל לפחות תהיי רגועה בלב שעשית מה שהרופא אמר.

וגם זה שכתבת שאת פוליציסטית, אז הפרוגסטרון יותר הגיוני גם לפני ביוץ כי יכול להיות שלא תבייצי בכלל ואז הפרוגסטרון הגבוה (בזכות הפירומולוט נור) ייתן לגוף יציבות ברירית ולא תקבלי מחזור עד מתי שיחזור.

בהצלחה רבה

ותודה על החיבוק וההבנה

לכן אני ממש מבינה את הדילמה שלך

תנסי לחשוב

מה ההסתברות מהיכרות עם הגוף שלך

שנניח ואת לא לוקחת את התרופה

ויהיה דימומים בין וסתיים ואז בכלל גם יהיה ביוץ מבחינה הלכתית לא תוכלו לעשות כלום?

אם הסיכוי ממש גבוה

אז שווה לך לנסות את הפרימולוט

שכמה ימים אחר כך יתחיל דימום ולא יהיה ביוץ החודש, וזה בעצם מדמה ביוץ

לא הייתי חוששת לקחת

הרופא נתן לי לדחות דימום אחרי שפרוברה לא הביאה דימום

לא בדק אם בייצתי או לא

ולא נשמע לי מסוכן בכל מקרה

לא כדי שיהיה דימום אח''כ

צריך לבדוק אם אולי הוא יוכל אח''כ לתת לך טיפול יחד עם הפרימולוט

בלי שתפסיקי אותו

לא בטוחה שפזיולוגית זה יכול לעבוד

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷