אני חושבת שאמרו את זה בישיבת מיר

אמן!

אע"פ שזה כן על אותו משקל...

ומתגלה הרצון העליון בשמחה וברננה שמושך אותנו לעשות תשובה מאהבה, והדינים כלל לא מתעוררים אלא נמתקים.

וברצינות, זה פתח לדיון מעניין אבל אני לא בקיא בזה מספיק אז אשתוק.

ספר היצירה וחז"ל וה'בני יששכר' שמפתח כמה רעיונות על פי חז"ל.

לא מכיר בחז"ל את ההתייחסות המוגזמת באלול של רעדה.

אולי הכוונה שזה הכנה לימים הנוראים שיש בהם יראה, אבל לא הייתי קופץ ואומר שבאלול יש רעדה.

באמירה הזו.
מסתמא הכוונה כהכנה לימים הנוראים... סוף סוף זו מהות החודש, לא?

כפי שמופיע בטור ובעוד מספרי הראשונים - להתייחס לימים אלו כימי תשובה וחשבון הנפש לסיכום השנה ולקראת הימים הנוראים. ההתייחסות לא צריכה להיות מוגזמת, אבל בהחלט של כובד ראש.

צריך מאוד להזהר, שמרוב 'אורות התשובה', לא נשכח לעשות תשובה. כדברי הרב עצמו, על חששו מכתיבת הספר:

"על דבר אגרת התשובה (השם 'אורות ה...', עוד לא נולד) ... רבו מאוד המניעות... ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של בטחון התשובה... ולכוון עם זה לבאר איך שמחת אמת זאת ונעם זיו קדש זה אינו מפר יראה חלילה ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית, הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה"

(אגרת שע"ח)

להבהיר, זו לא בקורת דווקא על אחרים, קודם כל על עצמי. ברור לי שגם אני אבדתי את היראה תתאה וליראה עילאה עדיין לא זכיתי כראוי, וממילא כל היכולת שלי לעשות תשובה מאוד מוגבלת. אבל לפחות באו לא נהפוך את החולשה לאידיאולוגיה.

שזה נובע מיראה עליונה כדברי הבני יששכר, אז אלו שמנסים להתמקד רק בתשובה תתאה, מצמצמים את סגולת הימים האלה.נ

כון שהפרקי דרבי אליעזר והטור מביאים "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" וכהר סיני "וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה".

אבל חרדה בתנ"ך זה לא חייב להיות anxiety, אלא כדברי רש"י בישעיהו: "החרדים אל דברו - צדיקים הממהרים בחרדה להתקרב לדבריו".

אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל