ועכשיו תקועה בבני ברק מחכה לאוטובוס נוסף שעושה סיבובים של החיים.
ואני מאחרת.
אוףףףף
ועכשיו תקועה בבני ברק מחכה לאוטובוס נוסף שעושה סיבובים של החיים.
ואני מאחרת.
אוףףףף
כך הסתכלתי על זה🙂
הרבה פעמים התלוננתי ולא עזר. או שאמרו שהאוטובוס כן הגיע או כן עצר וכל מיני כאלה, ואין לי דרך להוכיח את זה.
ובדכ לא הגיבו בכלל לפניות.
אה, ויש פעמים שמילאתי את הטופס וכתבו שאי אפשר להגיש עכשיו ולנסות מאוחר יותר...
אני כבר לא מתלוננת לחברה של האוטובוסים או משרד התחבורה. אבל זה לא מונע ממני להתלונן בכללי...
(אתמול עוד אוטובוס לא הגיע. במפתיע...)
אבל היה כיף בהופעה שהיה שווה את זה.
והיה ים אח"כ 🙃
בזמנו כשהבן שלי היה מפספס אוטובוסים הוא היה דואג לרשום הכל מסודר כדי להתלונן כי הוא קיבל את הכסף מהפיצוי.
לא לוותר להם.
צריך אבל תאריך מדוייק ושעה ומספר/שם מדוייק של התחנה (לא בעיה לברר אבל כדאי)
מבולבלת מאדדדדיש לי רישום🤭🤭🤭🙊🙊
אני תמיד רושמת בפתקים בפלאפון מה היה
יש לי מלא כאלו🙈🙈
נראה כמה אצליח להתעקש🙃
ואמרתי שמעכשיו החלטתי להתלונן כל פעם על בעיה, ואמרתי שכל יום אני נתקלת בבעיות בת"צ, ודרשתי פיצוי.
והזכרתי שעל פי חוק חייבים לענות לי (מקווה שזה נכון🤭🤭😜)
עכשיו נשאר לחכות לתשובה🙃
תירצו את אי הגעת האוטובוס בעבודות תשתית בבנייני האומה שמנע מהאוטובוס להגיע (אבל זה בכלל בכיוון השני!!) וכמובן לא הזכירו כלום על הפיצוי שביקשתי.
לא מפתיע🤷♀️
(בזבוז הזמן, איחור למשהו ששילמת, ווטאבר)
מבולבלת מאדדדדאחרונההרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול